משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
הגהות השייכים לחלק חושן משפט
סימן לא
סעיף ב' מלוה שיש לו על לוה שני שטרות כו' ואם אח"כ כו' נ"ב עיין לקמן סי' רס"ח בהגה"ת ש"ך ודו"ק:
סימן לד
ש"ך דלאותו עדות שנפסלו בשבילו אפי' בלא הכרזה פסול עכ"ל סמ"ע בשם הנ"י וק' דבנ"י לא כ' כן כו' נ"ב עיין במשנה למלך פ"ד מהל' מלוה ולוה הלכה ו' עוד יש לתרץ עפ"י ד' רמ"ה והטור שהביא הסמ"ע והש"ך בסי' ל"ו דאם העיד הפסול עם כשר בב"ד אף שלא כיון מתחלה להעיד בטלה העדות וא"כ נ"מ מדברי נ"י כגון שבא עם עוד עדים והעיד בב"ד שרבע אותו לרצונו או שהלוה לו בריבית דאו' א"כ אף שהאחרים מעידין כן בטלה עדותן מפני צירופו שהוא רשע ופסול לעדות אבל בריבית דרבנן לולי ד' נ"י היה כשר עדותן כיון שלא הכריזו אבל לד' נ"י פסול בעדו' זו ופוסל גם האחרים שהעידו עמו ומ"ש הוא ואחר מצטרפין לפוסלו צ"ל לשיטה זו שאין הא' מעיד שהיה לרצונו אבל אם האחר אמר שלרצונו א"כ הוא מצורף לפסול לדבריו אך הש"ך דחה שיטה זו מהלכה לקמן ומה שאמרו במכות במקיימי דבר כו' לכאורה לא שייך רק לס"ד דסגי בראיה לחוד ואז אינו מקיימי דבר רק עושי דבר אבל כשבא להעיד בב"ד לשיטה זו הרי הוא אז מקיימי דבר ודו"ק:
סימן לט
ש"ך ס"ק מ"ב ויתן השטר ביד המלוה בפנינו כ"כ הרמב"ם אבל התוס' כתבו כו' נ"ב עיין רשב"ם ב"ב דף קע"ג גבי תנא ברא ס' אין כותבין שטר ללוה בלא מלוה כו' משמע מדבריו להדיא דא"צ לראות מסירת השטר רק דמסתמא ימסרנו לידו תיכף דאי צריך למסור בפנינו לא היה צריך לכתוב דאינהו לא קפדי כו':
סימן מג
ש"ך ס"ק מ' אם אינן נזכרין ליום הקנין לא יאמרו כו' עד תי' ולכך הרא"ש בפ' ג"פ כו' נ"ב עיין ברא"ש פ' מרובה גבי אורכתא אמטלטלי משמע בהדיא שמפרש כמו הטור ופוסק כן דלא כבעל העטו' וכן בחי' רשב"א שם וברי"ף ב"ב כ' בהדיא טעמא דמחזי כשיקרא ופי' הנ"י ג"כ כהטור:
שם ס"ק מ"א מיהו בחידושי רשב"א פ' כל הגט משמע כהטור כו' נ"ב וכן כתב הר"ן בכתובות בסוגי' דאשרתא דדייני כו' כהרשב"א:
סימן מה
ש"ך ס"ק י"ז וגם ד' הרא"ש וטור יש לפרש כו' נ"ב עיין ברא"ש שכ' בהדיא דלמ"ד מצטרף פסיל אף זאח"ז ודברי הש"ך תמוהי':
שם ש"ך ונ"ל שהגי' מהופכת נ"ב עיין בבעה"מ פ"ק דגיטין מביא ירושלמי שכ' כמ"ש הש"ך ז"ל וסוד ד' כו':
סימן עב
ש"ך ס"ק ב' עוד כ' הרמב"ם שם בתחלת דבריו כו' ולפענ"ד אין מכל זה ראיה חדא דמאן לימא כו' נ"ב בפ' המקבל מייתי ברייתא בהדיא ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו הא עשיר ישכב בתמיה ומשני אם עני הוא לא תשכב ועבוטו אצלך הא עשיר שכב ועבוטו אצלך הרי להדיא דגם בעשיר שא"צ להחזיר עבוטו אסור להשתמש בו מדאורייתא משום ריבית כפירש"י שם שלא כד' הש"ך אבל קו' הרמב"ן ור"נ נראה לתרץ דאין חיובו באונסין משום שהוא שואל עליו כדי שיקשה הא אין כל הנאה שלו אלא הטעם כיון שמשכנו ע"פ ב"ד נסתלק שעבודו מכל נכסיו ואין לו פרעון אלא מזה רק דאפ"ה אידך יכול לסלוקי בזוזי כ"ז שלא לקחו לגוביינא גמורה אבל זה נסתלק מכל הנכסים ולענ"ד היה נראה ראיה נכונה לשיטת רש"י מדאמרינן בפ' המקבל גבי הא דריב"ק דורש לשון הדיוט דאם החזיר לו המשכון ונחסר משווי' מן החוב מן הדין היה הלוה פטור מן הגרעין אף שנחסר ע"י תשמישו מכדי חובו וכ"ש כשנחסר ממילא באונס א"צ להשלים לו ואי נימא דאינו עליו רק ש"ש האיך נתחייב הוא במה שזה נשתמש בו וחסרו א"ו מ' דקניא לגמרי וכמדומה שכן ראיתי בש"מ בשם הראב"ד על סוגיא זו:
סימן עב
ש"ך ס"ק מ' כ' ואיפכא קשיא לי על הריב"ש והמחבר ושאר אחרונים כו' נ"ב עיין בנ"י פ' אלו מציאות גבי שותפין שחילק בין קרקע למטלטלין אף דבמטלטלין א"צ ב"ד מומחין ובקרקע בעי מומחין ולפ"ז נדחו כמה ראיות הש"ך דאלמנה אפי' קרקע מוכרת שלא בב"ד מומחין ותשובת הרשב"א איירי להדיא בקרקע בחנות ודו"ק:
סימן סו
ש"ך ס"ק ק"י כ' ולכאורה תשו' רשב"א זו תמוה כו' נ"ב עיין חידושי רשב"א כתובות שסובר אף בדר"נ יכול למחול ואפ"ה אין נאמן לומר אינה משום חזקה וכ"כ שם בקונטרס אחרון וא"כ אין חילוק דלא כש"ך:
סימן עד
ש"ך ס"ק י"ז י"א שאין המלוה כו' ונלפענ"ד שהרי"ף חולק ע"ז שהשמיט הך מימרא דרבא כו' נ"ב עיין בר"ן פ"ק דקדושין בבעי' דמוכר בית בבתי ערי חומה כו' שכ' בהדי' שיש לו לקבל אף לחצאין מהך סוגיא דב"מ:
סימן פד
ס"ק ז' ע"א מעיד כו' עד ואין דבריו נראין לי כו' נ"ב לענ"ד נ' שד' הכ"מ נכונים דהא הו"ל א"י אם פרעתיך דאף בלא שטר נוטל וא"כ השטר מסייע לפטור משבועה דלא גרע שטר מעד מסייע אבל בטוען ברי פרעתיך א"כ בלא שטר לא היה נוטל אף בשבוע' רק מכח השטר נוטל אין בו כח לפטור משבועה ודו"ק כי ס' נכונה היא:
סימן צו
ש"ך ס"ק ב' וי"א דאין נשבעין כו' וכתב הר"נ בשם הרשב"א פ' שבועת הדיינין כו' נ"ב עיין ב"ק ל"ט גבי שור של חש"ו דאמר מעליית אפטרופוס ובתוס' ורא"ש שם ודו"ק:
סימן קד
ש"ך פלפל אי בע"ח גובה מראוי נ"ב ונראה לה"ר דאין גובה דא' בפ' יש בכור ולא בראוי כבמוחזק וא' בגמ' לאתויי נכסי דאבי אבא משמע דהא דכתובה אין גובה מהן משום ראוי ולא משום מאבוה דאבא קאתינא וא"כ הא בע"ח ג"כ אין גובה מהן כדאיתא בפרק מי שמת ש"מ שאין גובה מראוי ודו"ק:
אמנם לכאורה יש לה"ר דגובה מראוי לפמ"ש התו' בב"ב ד' קכה גבי הא דיתומים שגבו קרקע בחובת אביהן בע"ח גובה מהן דמשמע דב"ח גובה בראוי וכתב ז"ל דהתם משום שעבודא דר"נ וקשה טובא דהא בפסחים ס"ד דגמ' דטעמא דההיא משום דב"ח למפרע גובה וא"צ לדר"נ וכן הוא באמת לאביי דסבר הכי וא"כ ע"כ בע"ח גובה בראוי ואין לומר דגם אם ב"ח למפרע גובה לא מיקרי ראוי ז"א דא"כ איך ס"ד דטעמא משום למפרע גובה דהא ר"נ גופיה ס' בב"ב גבו קרקע אין לו לבכור פ"ש משום ראוי אע"כ דמיקרי ראוי אף דלמפרע גובה וא"כ ע"כ ב"ח גובה מהראוי והדבר צ"ע וכן יש להביא ראיה דגובה מראוי מתוס' כתובות ל"ח ע"ב ד"ה יש בגר בקבר כו' ע"ש היטב משמע מדבריהם דב"ח גובה כו' דאי לא"ה הא בקנס ראוי הוא כשכר פעולה ולא משועבד לב"ח ואף אי יש בגר בקבר יורשה אביה וליכא נ"מ כלל אלא ע"כ דגובה מראוי:
סימן קיא
סעיף ח' בד"א כו' לפיכך כו' ואם יצא עליהם שט"ח גובה מכולם כו' נ"ב משמע לפי חלקו של כאו"א וכ"כ רש"י ותוספות אף שכ"א ידחה ויאמר אני הלותי תחלה והנחתי מקום לגבות אפ"ה גובה מכולם ויש ללמוד מזה ג"כ לשני שטרי מכירות שכתוב בהן ניסן סתם וב"ח מוקדם בא לטרוף טורף מכ"א לפי חלקו הואיל וכ"א אימר אני מוקדם והנחתי מקום אבל הר"נ כתב בכתובות בשם הרמב"ן דגובה מאיזה שירצו עיי"ש וצ"ע ויש לחלק ודו"ק:
סימן קיח
ש"ך ס"ק ג' וכן אם היתה כו' עד ולא נהירא לי כו' נ"ב עיין סמ"ע ס"ק ח' ולדבריו א"ש תי' הב"ח ולק"מ ודו"ק היטב:
סימן קעו
ב"י ס"ח השותפים שומרי שכר הן כו' הג"ה ודוקא שהתנו כן מתחלה אבל אם א' איני מחוייב להתעסק רק עושה מנדבת לבו אינו אלא כשומר חנם כו' נ"ב מדקדוק ל' רמ"א נ' ליישב קו' הש"ך דכיון שלא היה מוטל עליו כלל העסק רק על האחר א"כ זה שקיבל עליו מנדבת לבו ודאי נתחייב להיות ש"ח ואין כאן שמירה בבעלים כלל משא"כ בשור שותפין השמירה מוטל לשניהם בשוה ואף שלפעמים א' שומרו לעולם אחריו' על שניהם וק"ל:
סימן ת
ש"ך ס"ק א' אפי' ניזק טוען ברי כו' ואין דבריו נכוני' כו' נ"ב ע' ש"ך סי' צ"א ס"ק י"ב שכתב בשם ראשונים דכי איכא חזקה למסמכה לברי ושמא סמכינן כו' והביא ראיה מכתובות וחזקה דשם דהיינו חזקה שליח כו' אין חזקה מעולה דבדאורייתא לא א' לה כידוע ואפ"ה סמכינן כ"ש הכא שהוא מועד ליגח כו' דמדמו לה גמ' בב"ב לרובא גבי פלוגתא אם הולכין בממון אחר הרוב ואף דדחי שם כו' אפ"ה ר"א מחייב ע"פ ועכ"פ לדידן נסמוך אותה לברי ושמא וכד' מהרש"ל ודו"ק:
סליק