משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
גם אלה מחלק א"ח אשר הוגה בגליון הטור ולקוטן הענינים לא הובאו פנימה והוצגו לבדנה
סימן רמד ב"י
ד"ה כ' הסמ"ג מל"ת סי' ע"ה בשם המכילת' כל מלאכה לא יעשה לא תעשה אתה ולא חבירך ולא יעשה עובד כוכבים מלאכתך מכאן משמע שאסור להניח לעכומ"ז לעשות מלאכתו בין ביו"ט בין בשבת דאוריי' כו' נ"ב י"ל פשט הכתו' היינו ע"י עכומ"ז שקיבל עליו שלא לעבוד עבוד' כוכבים ויש לו דין גר תושב ואסור מה"ת לעשות מלאכת ישראל כידוע דעובד כוכבי' אסור לקיימו בא"י דכתיב לא ישבו בארצך כו' ואיך יזהיר הכתו' על איסו' מלאכתו אחר שקדם איסו' חנייתו לגבי שבת הוזה' בפי' וינפש בן אמתך והגר כו' וביו"ט נכלל בלשון לא יעשה כו' ומכאן יש ללמוד שביתת עבדים ביו"ט ואולי גם בהמה וע' סי' ד"ש וסי' תכ"א בב"י מ"ש שם וע' רמב"ן על התורה פ' בא ופ' אמור מ"ש בדברים אלו ופי' עכומ"ז ממש וכתב דאסמכתא היא וע' במכילתא ועכ"פ גם לדברי הרמב"ן פ' אמור יש שורש לשבות מה"ת ע"כ אמרו חז"ל אל תהי שבות קלה בעיניך כו' ודוק כי מ"ש נ"ל ברור:
סימן רסד ב"י
ד"ה ואם כרך שעוה כו' ומסיק שם הב"י לפסק הלכה דמותר להדליק בנרות של שעוה וחלב ע"ש באורך נ"ב לכאורה קשה מהא דאריב"נ מה יעשו אנשי כו' ומה יעשו כו' שאין להם אלא נפט והא חלב ושעוה משכח שכיחי בכל מקום ויעשו מהם פתילות לדעתו ז"ל דמכשר ונראה לתרץ דלק"מ דשם לרבי טרפון מק' דא' אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד דלדידי' ודאי בכל גווני אסור דהא בלבד קאמר אבל אנן קיי"ל כמתניתין ואין לנו אלא מה שאמרו חכמים דלשמנים פסלי וממילא דכשר לפתילות אך אכתי לענ"ד אין הכרח שהרי"ף ס' כרש"י ז"ל ולכאורה טפי יש לפרש עפ"י פי' חכמי נרבונא שהיא במקום פתילה לבד דבזה מדינא ודאי הוי שרי דאטו השעוה מורע כח הפתילה רק מ"ד נגזור פתילות אטו שמנים כגי' הרי"ף אבל לפי' רש"י ק' היכא פשיטא ליה כ"כ שהוא כשר במקום שמן אי לאו משום גזירה ודוק ובפרט שהרי"ף בתשו' אוסר וצ"ע:
סימן רעט ב"י
ד"ה וכן הנר כו' ע"ש שהביא בשם הכלבו לדחות סברת המתירין לטלטל נר שהדליקו בה באותה שבת ע"י ככר שהונח עליו מבע"י מההיא דמניחין נר ע"ג דקל כו' וכ' הב"י דדלמא ההיא איירי בדליכא ככר כו' נ"ב לדעת המתירין ע"י תנאי הדרא קו' לדוכתיה למה מניחין נר ע"ג דקל וצריך לתרץ בשלא התנה אבל נ"ל דשם מימר דרב הוא וס"ל כר"י במוקצה ולא מהני תנאי כמ"ש ב"י סי' תקי"ח על דברי הרמב"ם ז"ל עיי"ש ודוק:
סימן שה ב"י
ד"ה כתב בהגהמ"ר כו' דאין אדם מצווה על שבית' בהמתו עשק אלא בשבת אבל לא ביו"ט נ"ב לכאורה י"ל הטעם משום דביו"ט שרי' הוצאה ואף שלא לצורך כלל לדעת גדולי הראשונים דרבנן הוא ולא גזרו כלל בבהמה וע' בהל' יו"ט:
סימן שמו ב"י
ד"ה ומטע' זה כו' מ"כ בשם שבלי הלקט שהביא תשו' רש"י ור"ת בדין הפי"ר לי"בן ואמר שם ותנן עומד אדם על האסקופה ואמר מאי אסקופה כגון דלת כו' נ"ב נ"ל להגי' כגון דלית בהו ד"ט על ד"ט ויש בגובהה ג"ט כו' שזה דין מקום פטור וע' בכל הסוגיא דאסקופה בעיון היטב אז תבין דברי תשו' זו וכונתם דסתם אסקופת בית אינה תוך המחיצו' רק חוץ לבית כדרך הפי"ר לי"בן שלנו שלכן חולקת רשות לעצמה לפי גובהה ורחבה ואף שהיא מקורה אין זה מעלה ומוריד וסתם בתים יש להם אסקופה כאלו ודו"ק:
סימן שס ב"י
ד"ה ובלבד שלא יקיפו כו' כ' בשם מרדכי דהיינו כשהקיפו יותר משש אבל אם לא הקיפו יותר משש אע"פ שיש סאתים פנוי כיון שהם ג' שרי כו' נ"ב בתוספתא פ"ב מבואר שיירא שחנתה בתל ובקע' כו' ובלבד שימלאו כולה ולא ישיירו בה סאתים היתה פחותה מבית סאתים אע"פ שלא מלא כולה כו' מבואר להדיא דכל שיתירה מסאתי' צריך שימלאו כולה ולא ישיירו בה בי"ס שלא כד' המרדכי וגם דברי רש"י וריטב"א אינו כן ע' ט"ז וע' ביאורי הגר"א ז"ל וכ"ש שהתוספתא מכריע ודוק:
סימן שסא ב"י
בדין אכסדרה בבקעה הביא הב"י שיטת רש"י ז"ל דאפי' בד' רוחות א' לרב פ"ת יורד וסותם כגון שאכסדרה זו עומד קירוי' על ד' יתדות ונותנין ד' קורות מיתד ליתד כו' נ"ב לכאורה ק' דהא זוהי פיאה גמורה דאיכא צה"פ קנה כו' וקורה ע"ג לכל צד ול"ל פ"ת ושמואל דלית ליה פ"ת אמאי אסר לטלטל תיפוק לי' משום פאה ולדעת הסוברים דפאה אין מתרת לשבת משום פרוץ כו' ניחא טובא ולפי' ר"ח ורי"ף ז"ל צ"ל דאיירי באותו צד שאין שם צה"פ ודוק וע' לקמן בהג"ה ועוד נראה לתרץ כיון שלא נעשו הפצימין לשם צה"פ אין זה נקרא צה"פ ומפורש כן להדי' במנחות גבי מזוזה דאכסדרה שיש לה פצימין פטורה לפי שפצימין לחיזוק תקרה עבידי ולא לשם פתח וה"ה לנ"ד לענין שבת אין זה נק' צה"פ ובגמ' מדמינן להו גבי כיפה וע' במנחות ולפ"ז נ' ברור שאין לסמוך בצה"פ על גיפופי מחיצות היוצאות מהכתלים כיון שלא נעשו רק לחיזוק בתים וגרע מפצימין דאכסדרה דלא מהני ובעינן שנעשו לשם פתח וה"ה כל כיוצא בזה ודוק כי נ"ל ברור:
סימן שסב ב"י
בדין פרוץ מרובה על העומד כתב ובלבד שלא יהא במקום א' פרוץ יותר מי' כו' והביא בשם הרמב"ם פ' ט"ז שאין צה"פ ביותר מי' מתיר אלא בעומד מרובה על הפרוץ דווקא כו' וה"ה כ' שאפילו לדעתו יש צה"פ מועילה אפילו בפרוץ מרובה כו' וכתב ה"ה שאפשר דבפרצה י' יודה הרמב"ם דאפי' פרוץ מרובה על העומד כשר אם יש לו צה"פ נ"ב המדקדק בלשון הרמב"ם שם שכ' היה לפרצה צה"פ כו' אינה מפסדת המחיצה ובלבד שיהא עומד מרובה כו' משמע להדיא דצה"פ לא מהני רק שלא תפסיד המחיצה בי תר מי' אבל לא שהיא עצמה תידון כמחיצה אם פרוץ מרובה אף בעשר ודוק כי לא כתב דין צה"פ ברישא גבי פרוץ מרובה שאם יש צה"פ מועיל בעשר וסיים שם שכל השיעורין הללמ"מ ובדאורייתא ודאי לא שייך לחלק כיון דצה"פ אף ביותר מי' הוי פרוץ האיך נחלק לענין פרוץ מרובה וכן מטין שם ד' הרב המגיד ואולי כן ד' הרי"ף שהשמיט הך ברייתא דדפנות הללו שרובן פתחי' כו' ואוקימתא דמוקמינן בפיתחי שימאי ולאשמעינן דעכ"פ בפתחי שימאי אסור פרוץ מרובה וגם השמיט כל סוגיא דפיאה מתרת לשבת א"ו דלא ס"ל כלל ואין צה"פ מתיר בפרוץ מרובה כו' רק במבוי מפולש וע"כ כן הוא לדברי הרי"ף שפי' מן הצד מצד שלכותל דפתחא בקרן כו' כ"ש בכל ד' רוחות וע' בר"ן פ"ק דסוכה שדעתו לחוש לפי' הרי"ף ורמב"ם במן הצד ודוק:
סימן שסג ב"י
בדין וצריך שתרא' עשוי' לשם קורה ושיעור הקורה רחבה טפח והה"מ הביא בשם הירושלמי כו' שתהא בריאה לקבל ך' אריחין כו' עיי"ש נ"ב ע' רפ"ק דשבת גבי מקצת קורה תוך עשרים כו' דא' אי קלשת הו"ל קורה הניטלת ברוח כו' ומ' לכאורה שאין שיעור לעובי רק שלא ינטל ברוח ואי צריך לקבל ך' אריחין ודאי צריך עובי הרבה לזה שלא ישבר וצ"ע וע"ש ברש"י:
סימן תמח מג"א
ס"ק ה' מיהו נ"ל דאין לדמותו כו' עד ע' בגמרא כו' עיי"ש דבריו נ"ב עיי' ברא"ש ז"ל מה שדקדק מהירושלמי גבי חלה וכ"כ הש"ך ביו"ד בשם הב"ח ומשמ' דלא כמג"א ודוק:
סימן תנא ב"י
הביא ד' כל בו בשם הר"ד בר לוי שראה מעשה בעיר נרבונא כו' נ"ב באמת כל הפוסקים חולקים ע"ז כאשר יראה כל מעיין אבל עכ"ז לא נפלאת היא כל כך ולענ"ד מסכים לזה דעת רש"י ז"ל בזבחים סוגיא דתלאו באויר תנור גבי האי בוכיא כו' שכ' שטחין בשמן ואופין כו' משמע להדיא דמשום השמן מפעפע וכ"כ בפסחים ד"ה האי בוכיא שאופין ומטגנין כו' כוונתו משום הטיגון נאסר וכ"מ במשנה דזבחים גבי רקיק שנגע ברקיק דווקא רקיק שמשוח בשמן המפעפע ועביד שם צריכותא בין מנחה לחטאת שמקדשין בבלוע דאי אשמעינן מנחה דרכיכא כו' וכן לא מצריך שם לעשות תנור של מתכת במקדש רק משום שירי מנחות דהוי בלוע ובישול ולא משום ב"ה ולחם הפני' וע"כ משום דיבשות הן ואין התנור בולע מהן אבל לדינא אין לזוז מדברי כל הפוסקים:
סי' הנ"ל מג"א
ס"ק ג' ול"נ דאף הרמב"ם לא אסר אלא בעירוי כו' נ"ב נ"ל דז"א דהא הרי"ף והרמב"ם כ' בהדיא משהי להו בגווייהו עד דפליט כו' ולדבריו הא אח"כ נפסק העירוי ואינו מפליט ומבליע ולמה שהה עוד אלא ודאי ס"ל דאף כ"ש מבליע ומפליט כדע' רשב"א וכן מ' בגמ' דפסחים גבי סכין ועץ פרור והלכתא ברותחין ובכ"ר כבולעו כו' ואי נאמר שאינו מפליט כלל ל"ל טעמא דכבולעו כך פולטו ודוק וכן כ' הרשב"א בתשו' שגם דעת הרי"ף כן דמפרש כמ"ש ואף בשאר איסורין צ"ע להקל אף בדיעבד כיון דרוב פוסקים מחמירים ורי"ף ורמב"ם מכללן ועיקר טעמו של ב"י ביו"ד סי' ס"ח מדברי רמב"ם בחלב הכסלים וכבר כ' שאין כן ד' רמב"ם וחלב הכסלים אינן חמין כלל ועיי"ש:
סימן תסו מג"א
ס"ק ב' וז"ל הכ"מ כתב בא"ח עמ"ש רבינו מותר לעשות רטי' מחמץ בפסח כיון שיש לו מכה י"א דלא התיר אלא מחמץ דעכומ"ז והשאילה לישראל כי' וא"כ צ"ל הא דאמרינן לא ילעוס כו' נ"ב נרא' לפרש דשלא כדרך הנאתן אסיר עכ"פ מדרבנן ולא הותר אלא לחולה ממש שנפל למשכב אי סכנת אבר אבל מכה באבר בעלמא בלא חולי לא כמו לענין שבות דשבת שלא הותר רק לאלו ע' בהל' שבת ולפ"ז לק"מ הך דלא ילעוס כו' דמיירי במכה בעלמא ולכן הוצרך הירושלמי לומר גומרתא סכנה הוא ודוק:
סימן תסח מג"א
ס"ק יג ובמרדכי ריש יבמות כ' בני מגנצא כשבאין לגרמיז"א כו' ובמרדכי אחר מסיק וז"ל וצ"ע בפרק מקום שנהגו שנותנין עליו חומרי מקום שיצא משם כו' וי"ל דהמרדכי נמי הכי קאמר כו' אך הקושיא ראשונה במקומה עומדת כו' נ"ב נ"ל דלהכי מותרין לאכול מפני המחלוקת דאפילו לקולא לא ישנה ודווקא אם נ"ל שמותר מדינ' רק משום חומרי מקום כו' מתירין מפני מחלוקת אבל אם אין יודעין הדין אסור לאכול אף במקום מחלוקת דהוי איסור דאוריי' ולא שרינן מפני מחלוקת עיין תוס' פסחים נ"ב ודוק:
סימן תקנא טור
ולפי"ז הא דאמר אם היה כותלו גוהה מותר אפילו בכותל של בית חתנות קאמר שמותר אם גוהה נ"ב לא מ' כן בירושלמי דא' שם שמואל כותלא דגני' בי' פי' כותל שישן סמוך לו וירא שמא יפול בשעת שינה ויש בו חשש סכנה מותר לסותרו ומ' להדיא דאם לא מפני סכנה אסור אף בכותלו גוהה וא"כ לא מיירי כלל בבית חתנות דאין ישן בו כלל רק הכינו לחתנות בנו ועתה בעת תענית או שבוע של ט"ב אסור בנשואין דאין בו אדם כלל ומ' דלא שרי לסתור רק מפני הסכנה כמו בחוה"מ דא' נמי הך לישנא עי' סי' תק"מ בב"י:
סימן תרכט ב"י
בדין חבילה דאסור לסכך בה ומ' בדיעבד נמי פסול' אם סיכך בה כו' נ"ב וכ"כ שם תוס' להדיא דאף דיעבד פסול בחבילין ודקדקו מהגמ' עיי"ש ע"ב וד' הד"מ שהשיג על הב"י צ"ע ועוד דהך גזירת אוצר דחבילה שייכא בגזירת תקרה דחד טעמא הוא משום תולמ"ה והתם אמר בהדי' בגמ' שאם ישב תחתי' לא יצא אף דיעבד וכ"ש כאן בגזירת אוצר דכ"ע מודו בה ובגזירת תקרה פליגי תנאי ואמוראי ומדברי הטור שכ' וכן אסרו כו' אין לדקדק דווקא לכתחלה דהא גם בנסרים כ' כן לקמן ואפ"ה פסילי בדיעבד ודו"ק:
כלו חידושי ט"אח ה' יזכני עד גמירא לסיים:
לך אחכה שוכן שמים ללמוד לעשות ולקיים:
סימן תכט
בהג"ה ונהגו שאין מתענין בו תענית כלל כו' נ"ב ע' תענית י"ז ע"ב מ' דחודש ניסן מותר בהספד ותענית לדידן דבטלה מגילת תענית ודוקא משום דאתוקם תמידא ואיתותב חגא דשבועי' אסור למג"ת אבל לא משום שהנשיאים הקריבו הקרבנות וצ"ע על מנהג שלנו שכתב הרמ"א ז"ל:
סימן קנג
מ"א ס"ק מ"ו ב' שותפים שחלקו כו' מוציאו מן העשרה והשאר מותרים כו' (רמב"ם) וצ"ע מ"ש בדמיהן שוים כו' וכיון שהוא פסק פ"ו בבכורות גבי מעשר כר"י וכר"נ האיך פ' דשרי כו' עיי"ש נ"ב כדבריו משמע ברא"ש ור"ן דנדרים שכתבו דהך קושי' דתמורה ונישקול חד מינייהו ונישתרי אינך הך פירכא לאו אליבא דהלכתא היא עיין בדבריהם ר"פ השותפין ולי נראה ליישב ד' הרמב"ם דהנה רש"י פי' בבכורות נ"ז טעמא דכולם אסורין משום דא' מהם מחיר כלב ולא ידעינן הי מינייהו והיינו לפי דברי המקשה שם דלפי דברי המתרץ כולן הם מחיר כלב עיי"ש היטיב ברש"י ולפי"ז עיקר איסור כולם הוא משום איסור תערובות ומדאורייתא בריה או בעלי חיים בטל רק חכמים החמירו על ברי' ובעלי חיים שלא יבטלו וא"כ האיסור הוא מדרבנן ובדרבנן הא קיי"ל יש ברירה לכן פי' הרמב"ם ז"ל כן זה הנראה לי בישוב דבריו ז"ל והוא תירוץ נכון ודו"ק: