משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
א שאלה
נשלחה אלי מאת כבוד הרבנים המופלגים יושבי על מדין ומו"צ דק"ק סלוצק בדבר איש א' שמעל בחרם רגמ"ה ולקח אשה על אשתו הראשונ' ושאלו מאתי לחוות דעתי בזה אם החר"ג הוא נוהג במקום מצוה או לא ואם צריך היתר לזה מק' רבנים או לא ובאה השאלה ברוב ענין ובנב"ע אשר האשה היתה רוצה לירד עמו לד"ת הן לריחוק הן לקירוב ומזומנת לציית דין כאשר יצא מפי הנבחרים להם כו':
תשובה וזה אשר השבתי להם הנה המורה אשר הורה והתיר להאיש הלז וודאי לא יפה הורה והיא הוראה לקלקולא לפרוץ גדרות הראשונים ז"ל ותקנתן דהנה הא מלתא דפשיטא היא לפי המבואר במכתבם ע"פ גב"ע שהאשה הזאת הנעצבת שלחה לו השכם ושלוח שהיא רוצה לעמוד עמו לד"ת לפני אחד מהגדולים אשר יבחר לו להיות שליש ביניהם ועל פיו יוגמר כל ענינם הן לדין כו' הא וודאי שלא הי' לו שום צד זכות להיתר ועבר בזדון על חרגמ"ה כי אף הפוסקים אשר היה דעתם להתיר במקום מצוה כגון בנשא אישה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה הרי לא כתבו זאת כ"א כשהאשה אינה רוצה לקבל גט ואין ברירה כ"א או שיתן לה גט בע"כ או שישא אחרת אבל אם באפשרי לרצותה ובסילוק כתובתה וודאי לא יעלה על דעת שום מורה להתיר כי איזו מצוה יש כאן ירד עמה לד"ת ויתן לה כאשר יצא מאתם ותקבל ממנו גט והדין הזה הוא פסוק אף במקומות שלא נתפשט תקנת רגמ"ה רק מצד המנהג כל העובר על המנהג ונשא אשה על אשתו מחוייב להוציא וליתן כתובה וכ"ש במדינתינו דאיסורא הוא דרביע עליה ובאיסורי' קאים כל שעתא אלא דאף אם ישימו התנצלותם לאמור שהיו מוכנים לתת כתובה והיא לא נתפייסה כלל לקבל גט כאשר קרוב הדבר שיאמרו כן וחפשו תחבולות להצדיק עצמם עכ"ז צללו במים אדירים והעלו חרס בידם. כי כבר הדבר מוסכם מכל גדולי האחרונים ז"ל ובראשם הרש"ל בסי' ס' להחמיר בדבר אף במקום מצוה ואף הגדולים המקילים במקום מצוה לא הקילו רק ע"פ היתר מק' רבנים כמבואר בב"י וחמ"ח ובב"ש סי' קי"ט וכ"כ כל האחרונים בתשובותיהם ואפילו בנשתטית שא"א לו כלל לדור עמה וגם לא לקבל גטה לא נמנו כלל להתיר רק ע"פ מנין מאה רבנים כמבואר בתשובו' ועיין בתשו' שב יעקב חלק אה"ע סי' א' וסי' מ"ב ולא אחד בהם מכל הגדולים שיעלה על דעתו להקל בלי שום צירוף התרה כדת אשר הורשה לנו מפי הגאון רגמ"ה בעל התקנות כמבואר בתשו' מהר"ם מרוטנבורג ובכל בו לשון התקנות וסיים שם שגם הם לא יתירו אא"כ יראו טעם מבורר וגם זה ע"פ השלשת כתובה מעות או משכנות ומי הוא זה ואיזה הוא אשר ימלא לבו להקל ולהתיר בלא מנין ואסיפת חכמים אף שיהיה לו כל צדדי ההיתר ולא היה מהצורך להאריך בזה כן הוא דבר פשוט מאוד ופוק חזי מאי עמא דבר ולא נשמע מעולם מי שיקיל ראשו ח"ו בזה והגס לבו בהוראה בזה לא מצא ידיו ורגליו כו' ונותן יד לפושעים להקל ראש בחרמו של מאור הגולה ז"ל:
ועיקר הצד קולא אשר נסמכו קצת מקילים על מ"ש המחבר והוא משמעות הרשב"א שכ' שמענו שלא גזר ר"ג מ"ה רק עד סוף אלף החמישי ע"כ בקשו קצת קולות בדבר ואמנם הדבר הזה לאו ד"ה היא ואינו מוסכם כלל וכבר עמדו ע"ז קצת גדולים בתשובת בית יוסף והקשו מד' תשו' הר"ן ז"ל אשר החמיר בדבר מאוד בתשו' והוא ז"ל היה בתחילת אלף הששי כידוע וכן קשה מאוד מד' המרדכי ומהר"מ מרוטנבורג ויתר הגדולים המבוארים בתשו' מרדכי א' הנה וא' הנה אשר דברו בענין זה וכולם היו אחר אלף החמישי (ולא הזכירו כלל הקולא הזאת) וגם הראבי' ז"ל הובאו דבריו במרדכי ובתשו' רש"ל כולם היו אחר אלף החמישי ולא הזכירו כלל הקולא הזאת אשר כבר כלה זמן החרם וברור לענ"ד דלא ס"ל כלל דאי הוו ס"ל אשר בזמן הזה אינו אלא מנהג בעלמא לא הוו מחמירים בדבר כ"כ לדחות מצות יבום במי שנשוי אשה ובתשובת מהר"ם מרוטנבורג בסופו שם מבואר כל תקנות רגמ"ה ומבואר שם עוד תקנות אשר הוסיפו ר"ת ורשב"ם וראב"ן וכל גדולי אשכנז וצרפת בשנת תתק"ף לאלף החמישי וכ' שם שהמה מלבד תקנות רגמ"ה אשר המה ידועים לא הצריכו לחדשם ואם נאמר שרגמ"ה לא גזר רק עד סוף אלף החמישי הרי הוצרכו והוצרכו לחדשם אחר כלות אלף החמישי ולא יעלה על הדעת שיהי' תקנתם וגזירתם רק על עשרים שנה מזמן המבואר שם עד כלות האלף וזה ברור:
והמעיין בתשו' מהרי"ק שמביא שם תשו' הרשב"א שכ' שם שמענו וכו' יראה דאיהו גופי' לא ברירא ליה הך שמועה שכ' שם וז"ל אפי' יהיה תקנתו עולמית וכ"ש ששמענו כו':
ומצאתי ראיתי בשי"ש על יבמות פ' הבא על יבמתו שהעיר ג"כ קצת על שמועה זו ודחאה מהלכה:
וגם על היתר לדבר מצוה יש לפקפק ולדון הרבה כי הנה אם נאמר שתקנת רגמ"ה היה בסתם שלא לקחת אשה על אשתו א"כ ממילא גם לדבר מצוה בכלל האיסור הזה דהא קיי"ל דאפילו שבועה חלה ע"ד מצוה בכלל כאשר הביאו כל הפוסקים ד' הירושלמי האומר שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בליל פסח הואיל ואיתסר במצה דרשות אסור נמי במצה דמצוה והוא מבואר בשו"ע י"וד הל' שבועות ומה"ט כ' הפוסקים ובש"ע שם דהנשבע שלא לקחת אשה על אשתו אף שהוא נשוי זקנה ואין לו בנים אסור לו לקחת בת בנים הואיל ואיתסר בזקנה ועקרה אסור נמי בבת בנים ונידחית מצות פו"ר והוא ממש הנידון שלפנינו וכ"ש באיסורי חרם אשר יש מקום לומר שיש לו דין נדר דמיתסר חפצא עלי' וחל על דבר מצוה עכ"פ לא גרע משבועה וחל בכולל ואין מקום לומר שלא תחול תקנת רגמ"ה ע"ד מצוה אם לא שנאמר שבפירוש הוציא זה רגמ"ה מכלל התקנה שלא הכניס דבר מצוה בכלל התקנה זו וא"כ הדבר קשה מאוד מאין הוציאו כל הפוסקי' המקילים לדבר מצוה ע"פ אומד דעתם כמבואר בלשונם ז"ל שכ' שמסתמא לא גזר הצדיק כו' כיון שלא מצינו זאת בלשון התקנות שיוציא זאת בפירוש לכלל היתר וסתמא לאיסורא משמע אף לדבר מצוה ומה שהוקשה להגדולים איך יגזור הצדיק לדבר מצוה הרי תשובתו בצדו דהא נתנו רשות להתיר ע"י מאה רבנים אם יראו טעם מבורר להתיר ואין לך טעם מבורר מזה שהוא דבר מצוה והרשות נתונה להתיר ע"י קיבוץ חכמים ושליחותא דרגמ"ה קא עבדו וע"ע בתשו' מהר"ם מרוטנבורג סי' תתס"ו מבואר שם תשו' מר"ת וריב"א בענין יבם שהי' לו אשה בשעת נפילה ואח"כ מתה אשתו והי' עולה ע"ד השואל שאינ' ראוי' עוד להתייבם כיון שלא הייתה ראוי בשעת נפילה מפני חרם רגמ"ה כו' והם ז"ל השיבו דמותרת להתייבם דהאיסור הזה גרוע מחייבי לאווין כו' ועוד דלא דמי כלל לשאר איסורי דמשרי שרי לי' בהתרת החרם עכ"ל ז"ל מבואר להדיא מד' כולם דעכ"פ החרם במקומו עומד אפילו במקום מצוה דייבום וצריך התרה:
ואח"כ הוסיף עוד בתשו' מהר"ם הנ"ל סוף דבר עתה בזמן הזה החרימו הקהילות יבמה שנפלה לפני יבם ויש לו אשה שאינו יכול לקיים מצות יבום מפני החר' שיש לו לחלוץ בלא כסף כו' וכפי הנראה הי' זה החרם מתקנות הקהילות אחר אלף החמישי בימי מהר"ם ז"ל:
והנה אמרתי לתת לב בשמועה זו שכ' הרשב"א ז"ל שלא גזר ר"ג רק עד סוף אלף החמישי ולחפש ולמצוא טעם לדבר מי הכריחם לתת זמן לגזירה זו הא כל גזירות חכמים נופלות לעולם עד שיעמוד ב"ד הגדול בחכמה ומנין כידוע ומה נשתנית תקנה זו ונלע"ד דטעמא דמלתא דכל גזירות חכמים צריכין שיהי' בהן סייג ומשמרת לאיסור תורה כדאי' ביבמות רמז לשניות מה"ת כו' עשו משמרת למשמרתי וכמה דרשות מקראי דמצינן אנן לעשות סייג לתורה כמבואר במשנה דאבות והורשו ב"ד על כך מלאו דלא תסור כו' ולד' הרמב"ם קאי על גזירות רבנן רק שיהיו משום סייג לתורה לא להוסיף על ד"ת וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בפירוש התורה שאין לחדש שום דבר וגזירה כ"א לעשות סייג לתורה לכן הוקשה לחכמים להוסיף מצות מקרא מגילה לדורות שלא להוסיף מצוה כו' מקרא דאלה המצות כו' עד שהאיר הקב"ה עיניהם ומצאו סמך מה"ת כו' עיין ברמב"ן ז"ל פ' ואתחנן א"כ בהכרח כל גזירות ותקנות חז"ל יש בהן משום סייג לאסור של תורה כגון שניות הן סייג לעריות שבותין הן סייג לגוף המלאכות כדאי' בביצה אטו טלטול לאו משום הוצאה הוא וכפרש"י שם וכן איתא במסכת שבת שבימי נחמי' בן חכלי' גזרו כל הגזירות כלים שהיו חשודין על הוצאה כו' והוא דבר ברור וידוע בש"ס שכל הגזירות יש בהן סייג שלא לבא לידי גוף איסור תורה כדא' לך אמרינן לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב וזולת זה אין להוסיף איסור על מה שאסרה תורה וכ"כ הרמב"ם בהל' ממרים בטעם איסור בשר עוף בחלב והאריך שם במתק לשונו רק זאת יש לב"ד רשות לצורך שעה לפי ענין הדור והנהגתו לתקן תקנה למגדר מלתא ליישר הדורים ודווקא לצורך שעה ואף לעבור על איזה דבר אם השעה צריכה לכך כדא' מכין ועונשין שלא מן הדין כו' וזה לצורך שעה דוקא לא לקבוע הלכה לדורות:
ועפ"י הדברים האלה יש לפרש שבעלי השמועה היו סוברים שר"ג ז"ל שתיקן התקנה לא תיקן זאת משום סייג שלא מצאו בזה שום ענין שיהא בזה משום סייג שלא לבא לידי איסור תורה כיון שאין בזה שום ענין האסור מן התורה בכדי שיגזור על הכל משום הסייג וע"כ שהי' טעמו משום שראה בזה תקנת הדור לפי השעה הצריכה וע"כ נתנו בעלי השמועה גבול וזמן לדבר הזה שלא תהא תקנה קבועה לדורות ולא יהיה בזה הוספה ע"ד תורה כמ"ש מד' הרמב"ן גבי מקרא מגילה שהיו חוששין לכך ובתקנה לזמן אין חשש לזה כן נ"ל טעם בעלי השמועה הזאת אבל לפי הנראה מד' רוב הפוסקים שלא חששו לשמועה זו כמש"ל ע"כ צ"ל שר"ג לסייג תיקן התקנה הזאת ויש למצוא בזה קצת טעם לפי מה דקיי"ל כראב"י דאסור לאדם שישא אשה במדינה זו וילך וישא אחרת במדינה אחרת והוא איסור תורה כדדרשינן מקרא וע"ז נאמר ומלאה הארץ זמה ועתה בעו"ה זמן הגלות ואנחנו נעים ונדים ומטולטלים ממקום למקום וממדינה למדינה ונתקיים בנו ונעו מים עד ים וכבר כ' התוס' הטעם שאין כותבין בגט מקום דירה לפי שמקום דירתנו מרופה בידינו ואלו הי' הרשות ביד כל אדם להרבות נשים וודאי היתה בזה תקלה היה נושא אשה היום במקום זה ולמחר במקום אחר מבלי שום לב אל האיסור האמור בזה מהתור' וע"כ הסכים מאוה"ג לגזור ואסר הדבר לגמרי והוא וודאי סייג לאיסור תורה ועוד יש בזה טעם שע"פ הרוב אי אפשר בסיפוקייהו למיקם ואסורין מן הדין ע"כ יפה התקין בלא פלוג ואין רצוני להאריך עוד בזה כי אין צורך לזה לנידון שלפנינו שלא נעשה במנין חכמים כלל ואין צד היתר כלל לזה ובאיסורא קאים כל שעתא בחר' רגמה"ג ואם בעל נפש הוא ויאבה לשמוע דברי חכמים מחוייב לפרוש מאשתו עד יתקן עוותתו ויתיר פיסת יד לאשתו הראשונה ולפייסה שתקבל גט מאתו ברצונה הטוב ושב ורפא לו. את כל זאת אמרתי להשיבם ויוצר ישראל יצילנו משגיאות ורוח ממרום עלינו יערה ויראה אותנו דעה והשכל לשמור משמרת ולהעמיד ולחזק מוסדות הדת הקדושה על תילה והיה זה שלום: