משכן העדות· רבי יעקב שמחה רפיש
ספר משכן העדות שער ח פרק ד
עוד נ"ל לישב דברי הרמב"ם כמ"ש הכ"מ והב"ח לישב דהא כיון דכל העדות נתבטל מחמת נמצא קו"פ כיון דהוזם כת הראשון נתבטל ג"כ עדות מכת הב'. רק דתמהו ע"ז דהא לענין הזמה כיון דהם אומרים שקר ולא הי' בעת ראי' ממילא לא הי' להם צירוף בשעת ראי' לזה צריכים להיות להם צירוף בשעת הגדה כמ"ש תוס' מכות ד' ו' ד"ה אמר רבא. ונ"ל דהא כבר הארכתי לעיל בסי' ל"ו לישב קו' הקצוה"ח על התוס' דמקשי' הא גם לענין עדים זוממין שלא יהי' נהרגין עד שיזומו כולן בעינן ג"כ ראו זא"ז כמבואר במתני' ואמאי נימא ג"כ כיון דהוזם כת אחת ממילא לא ראו זא"ז אע"כ צ"ל דאפ"ה כיון דלדבריהם הי' להם צירוף בשעת ראי' לכן מהני. וא"כ גם בהעידו לאחכ"ד נימא ג"כ דפסול כל העדות מטעם נמצא קו"פ למ"ד בראי' לחוד סגי. והקצוה"ח תי' שם דמשו"ה בעינן תוכ"ד כיון דהי' כשר בשעת ראי' עי"ש וזה דחיתי לעיל דבאמת גם היכא דנפסל אח"כ לא בעינן צירוף מחדש כמ"ש הנתיבות שם. וכתבתי הטעם בשיטת הרי"ף דס"ל, דאם לא ידע הכשר בפסולו אינו נפסל משו"ה בהזמה הא לא ידע מפסולם כמ"ש הריטב"א דהא סגי בראי' כוללת או ראי' מקודם. ומשו"ה בעינן תוכ"ד ולפ"ז י"ל דהרמב"ם ס"ל דצריך להיות רואה ממש. וא"כ גם בעדים זוממין ידע בפסולו ומשו"ה פוסל אף לאחכ"ד מטעם קו' הקצוה"ח דהא מ"מ לדבריו הי' להם צירוף. ומה שמקשי' מהא דאמר רבא נ"ל דבאמת קשה לי' טובא על הש"ך שם בסי' ל"ו ס"ק... לישב דברי רש"י במכות הא דכתב רש"י דמה דאמר רבא והוא שהעידו כולן תוכ"ד קאי ג"כ אנמצא קו"פ. היינו לענין זה דאם הוזם אחד מהם נתבטל ג"כ כת הב' מטעם נמצא קו"פ. ולזה בעינן תוכ"ד כיון דלא הי' להם צירוף בשעת מעשה עי"ש. וקשה דהא מבואר בסוגי'. דעדים שהעידו על גניבה ועל טביחה תוכ"ד. והוזמו אח"כ על הטביחה שיהי' עדות גניבה בטל זה תלי' א"א למפרע נפסל או מכאן ולהבא הוא נפסל כמו דס"ד הגמ' דר"י ורבנן פליגו בזה א"א למפריע נפסל בזה נתבטל גם עדות הגניבה. ואף דבשעה שהעידו על הגניבה עדיין כשירים הי' מ"מ נתבטל מחמת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. משא"כ א"א מכאן ולהבא נפסל לא נתבטל עדות הגניבה. כיון דאז הי' כשירים וגם בזה ל"ש עדות שבטלה מקצתה. ועי' היטב בש"מ שהקשה באמת אמאי לא יהי' שייך עדות שבטלה גם א"א מכאן ולהבא. ומה שתי' יהי' האיך שיהי' זה מוכרח מסוגי'. ולפ"ז לרבא דס"ל מכאן ולהבא הוא נפסל אמאי נימא דאם הי' מעידים ג' עדים בתוכ"ד והוזם אחד מהם שיתבטל גם העדים הנשארים מטעם נמצא קו"פ. הא אף אם הוזם עכשיו. מ"מ עדיין לא הי' פסול בשעת הגדה ועד עכשיו הוא עד כשר רק דעדותו נתבטל מחמת גזירת הכתוב מ"מ אמאי יתבטל הנשארים נימא ג"כ אין לך בו אלא חידושו וגם אין לומר מטעם עדות שבטלה מקצתה דהא אי אמרי' מכאן ולהבא נפסל לא אמרי' זה וצ"ל דמ"מ אמרי' אם העידו תוכ"ד דנתבטל העדות מטעם עדות שבטלה מקצתה דאף דהכא ל"א היא דמ"מ עדות גניבה וטביחה הם ב' עדות משא"כ הכא דכולם העידו על עדות אחת [ואדרבא לרבא ביון דס"ל מכאן ולהבא וא"כ העד שהוזם הי' עד כשר לזה מבטל יותר. ועי' בנתיבות בסי' ל"ו שכתב כעין זה ס"ק ה' עי"ש] ובעדות אחת גם לרבא אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו ועוד י"ל דבב' עדות דהיינו כמו גניבה וטביחה ומכירה לכ"ע לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה כיון דהם ב' עדות. והא דאמרי' בסוגי' דא"א למפריע הוא נפסל אם הוזמו על הטביחה נתבטל ג"כ עדות הגניבה. היא מטעם שכתב רש"י דאיגלאי מילתא דפסולין הי' באותו שעה. והנתיבות בסי'... ס"ק א' כתב דע"כ ל"ל מטעם דהי' פסול באותו שעה. דהגע עצמך אם העיד ובתוכ"ד להגדת עדות חילל שבת וכדומה דודאי לא נפסל למפריע דבעת הגדת עדות עדיין כשר הי' ולא נפסל רק לאח"כ כשעשה איסור. אמנם לדידי באמת גם בזה האופן צל"ע די"ל דגם בזה נתבטל העדות, והיא דהא באמת תוכ"ד יכול לחזור בו וא"כ אפשר אם ע"א העיד ובתוך כ"ד מת דאין אנו יכולין לדון על אותו עדות דדילמא הי' בדעתו לחזור מעדותו רק אם [הוא[לפנינו ולא חזר תוכ"ד נעשה עדותו עדות למפריע. משא"כ אם לא הי' יכול לחזור באופן דמת אפשר דאין אנו יכולין לדון על אותו עדות וא"כ ה"ה בזה אם בהגדת העדות תוכ"ד נפסל לא מהני עדותו אף דבעת הגדה עדיין כשר הי' כי מה שהעיד אז זה לא חשיב עדות דאמרי' דילמא הי' בדעתו באמת לחזור בו. רק שיהי' עדות דהא חזינן דלא הדר. מ"מ ממה שלא הדר בו אין אנו יכולין לדון דהא אח"כ נעשה חשוד ופסול הוא להעיד. ודילמא אח"כ רצונו להעיד שקר. ולפ"ז שפיר י"ל דא"א למפריע הוא נפסל הטעם הוא דבטל גם עדות גניבה כיון דנעשה פסול תוכ"ד. והגמ' לא תי' רק דנימא דאיגלאי למפריע דהי' פסול אז ולא הי' ראוי לעדות ע"ז תי' הגמ' דעדיין הי' ראוי לעדות כיון דהי' יכול לחזור בו. משא"כ לאח"כ נעשה פסול. ובזה מיושבים דברי רש"י ד"ה איתזמי להו אגניבה מקו' המרש"א עי"ש. וצ"ע ועימש"ל בזה וכיון שכן ממילא י"ל דגם לרבא דס"ל מכאן ולהבא הוא נפסל מ"מ מודה דבחד עדות אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ומשו"ה היכא דהעידו תוכ"ד נתבטל כל העדות לרבא מטעם זה. ושוב ל"ק קו' הש"ך דהא דאמר רבא, והוא שהעידו כולן תוכ"ד דקאי גם כן על המתני' הב' לענין אם הוזם אחד מהם שיהי' נתבטל העדות מכת הב' דלזה בעינן ג"כ תוכ"ד הוא רק רבא לשיטתו דס"ל מכאן ולהבא הוא נפסל. דליכא לפסול מטעם נמצא קו"פ רק מטעם עדות שבטלה מקצתה. ולזה בעינן תוכ"ד. משא"כ הרמב"ם דפסק כאביי למפריע הוא נפסל נתבטל כל העדות אף לאחר כ"ד מטעם נמצא קו"פ. ומטעם שכתבתי. ותו ל"ק קו' הראב"ד על הרמב"ם יהרג הרוצח די"ל דהעדות נתבטל. רק דעדיין קשה מה העונש מגיע להם:
ונ"ל לישב גם את זה ואקדים לישב קו' האו"ת בסי' ל"ח דמקשה מנ"ל לר"ע ללמוד הך דמה שנים נמצא קו"פ הא איצטריך הקרא דיהי' הנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה ושיהי' גם הג' נהרג. ואמרתי לישב ע"פ דברי התוס' סנהדרין ד' פ"א ע"א ד"ה ונגמר דינו לעבירה דמקשי' הא הוה עדות שאאי"ל דאם הוזמו יאמרו גברא בר קטלא הוא. ותי' כיון דאי מתזמי קמאי מהני סהדותייהו דבתראי עדות שיכול להזימה היא עי"ש. ולפ"ז יהי' קשה למאי איצטריך הקרא שיהי' הג' נהרג דיאמר בל"ז הי' חייב מחמת עדים הראשונים. הא מ"מ נפ"מ בעדותו. דהא אם הי' הוזם אחד מהראשונים הי' הוא הגורם שיהרוג על ידו דאם הוא לא הי' מעיד לא הי' רק ע"א. וכעת יהי' הוא מצטרף לב' עדים, ויהי' נהרג על ידו וי"ל דזה הי' קשה לו. ומזה הוכיח דנמצא, אחד מהם קו"פ דעדותן בטלה. וא"כ שפיר איצטריך הקרא דהא דהג' יהי' פטור כיון דליכא שום תועלת בעדותו. דאם הוזם אחד מהם יהי' נתבטל ג"כ עדותו מטעה נמצא קו"פ. ולזה בא הקרא דמ"מ חייב כיון דהעידו תוכ"ד הוה עדות אחת והוה נטפל לעוברי עבירה:
ולפ"ז י"ל גם בהרמב"ם כמ"ש הלח"מ דאיירי דהוזם לבסוף ומ"מ פטור דליכא שום תועלת בעדותן כיון דהרמב"ם ס"ל דגם בלאחר כ"ד נתבטל ג"כ העדות אם הוזם. ממילא גם אם הוזם הכת הראשונה לא הי' נהרג ג"כ על ידם דגם עדותן הי' נתבטל. ולזה כתב הרמב"ם דאעפ"י דלענין זה חשיב עדות אחת שיהי' נתבטל כל העדות. ונימא דגם לענין זה חשיב עדות אחת שיהי' הם מחוייבין. אעפ"כ לזה מחולקין לענין שיהי' כולם נהרגין לזה בעינן תוכ"ד. ועי' היטב באו"ת שם בסי' ל"ח. גם י"ל כמ"ש בתי' הראשון על הרמב"ם דהכא נפסל אחד מהם כיון דהעיד שקר דראה אותן. ומשו"ה ליכא ג"כ תועלת דאם יזימו הראשונים יפסלו גם הם רק דבזה מ"מ יהי' נפ"מ אם הוזמו גם [הם[אח"כ מ"מ הם פטורים דיאמרו גברא קטילא הוא מכת הראשון. ואי דיוזמו כת הראשונה יהי' נתבטל ג"כ עדותן כיון דאחד מהם הוא עד פסול שאומר שראה אותן. ואין לומר דמ"מ נפ"מ אם לא הוזם רק אחד מכת הראשונים דאז יהי' עדותן קיימת דהא באמת יכול להיות דהעד הב' הי' שם מ"מ יתבטל כל העדות מחמת עד הב' דנעשה פסול דהוא הי' שם בשעת ראי'. ומבטל מחמת נמצא קו"פ. ובזה מיושב מ"ש הרמב"ם ושנים האחרונים פטורים דלתי' האו"ת עדיין קשה הא עד הב' ודאי פטור דהא הוא לא העיד שקר. דע"כ צ"ל דהוא לא מעיד עליהם דאל"כ הא הוה ג"כ הכחשה כקו' הריטב"א משא"כ בזה ניחא דקמ"ל דפטור אף אם הוזמו תרווייהו ומטעם הלח"מ. ועוד י"ל דבאמת איירי הרמב"ם דתרווייהו מעידים שראו אותם. ואי דא"כ הוה הכחשה. ע"ז י"ל דהרמב"ם ע"כ איירי דהוזמו אח"כ רק דפטורים מטעם הלח"מ. אבל מ"מ לענין פסול קימ"ל למפריע הוא נפסל. ולכן לא מהני הכחשתם. ומשו"ה נהרגו כת הראשונה ומיושב היטב דברי הרמב"ם: ומעתה אבוא לישב דברי הרמב"ם בהא דס"ל דהכחשה בהדי הזמה לא הוה הזמה. והנה מקשים ג"כ מהא דאמרי' פלוני רבעני לאונסי הוא ואחר מצטרף הא הוה עדות שאאי"ל דאם יזומו יהי' הכחשה והזמה [והאו"ת כתב לישב קו' זו דגם אם אומרים היינו עמכם באותו מקום שאתם אומרים ולא ראיתם הוה ג"כ הזמה. וא"כ משכחת לה שיבואו המזימים ויאמרו היינו עמכם ולא ראיתם. אבל המעשה יכול להיות אמת שרבעו מאחוריו עי"ש ולפ"ז נסתר מ"ש לישב הרמב"ם הנ"ל דמשו"ה אין האחרונים נהרגים דליכא תועלת בעדותן דאם יוזמו הראשונים יהי' ג"כ נתבטל עדותן כיון דיהי' אחד מהם מוכחש. או דיתבטל מטעם נמצא קו"פ. די"ל דמ"מ נפ"מ בעדותן אם יבואו כת אחת ומזימין לראשונים. באופן שכ' האו"ת היינו עמכם ולא ראיתם. דאז לא יהי' מוכחשין כת הב' דהא האמת עמהם שהי' שם רק שלא ראו את העדות. ומזה יכול להיות שלא ידעו כת הב' דע"ז לא צריכים להעד רק דראו אותם. וזה היא אמת. גם מ"ש באופן הב' דהרמב"ם ס"ל דגם בהזמה בטל העדות מטעם נמצא קו"פ אף לאחכ"ד ומטעם הקצוה"ח הנ"ל כיון דלדבריהם הי' להם צירוף בעת ראי' שהי' אומרים שראו זא"ז והי' שם. בזה ליתא דאף אם באמת הי' שם מ"מ הא לא ראו גוף העדות ול"ש לומר דהי' להם צירוף דהא באמת לא ראו את העדות ואף דזה יש לדחות מ"מ באופן הב' שאמרתי ליתא. אמנם באמת דברי האו"ת נדחי' כמ"ש שם הנתיבות דהא כשאומרים הבע"ד הי' עמנו אומרים ג"כ לא ראיתם עי"ש. ואף דעדיין קשה דהא מ"מ נפ"מ בעדותן של הכת הב' באופן זה אם יבואו עדים ויאמרו להכת הראשון לא ראיתם דמ"מ הוה הכחשה ולא הי' נהרג וכעת יהי' נהרג על ידם. וזה קשה ביותר לפמ"ש תוס' סנהדרין ל"א ד"ה שב"ש דהיכא דאין הפסול ידוע ל"א נמצא קו"פ וא"כ בזה יהי' מהני עדותן של הכת הב' ולא יהי' נתבטל מטעם נמצא קו"פ דהא אין הפסול ידוע כיון דהם תרי ותרי. מ"מ אפשר לומר דהכת הב' יכולין לטעון דבאמת הי' ידעינן האמת דהכת הראשונה לא הי' שם רק אנו לא הי' רוצים להזימם. מ"מ לא הי' תועלת בנו כמ"ש וגם מבלעדי זה היא ענין רחוק להזימן על אופן כזה:
ואדרבא בזה י"ל מה דקשה על תי' הלח"מ דאל"כ בל"ז לא מהני עדותן של כת הב' משום שהיא עדות שאי אתה יכול להזימה. אבל בזה י"ל דמשכחת אופן הזמה בזה דיבואו ב' ויאמרו להכת הראשונה לא ראיתם עדות זה. דאז הי' נהרג על יד כת הב' ואח"כ יהי' ניזומין גם כת הב' ממילא יהי' מחוייבין גם הם ויש עוד להאריך בזה אמנם אין כאן מקומו]:
והנתיבות כתב תי' על הרמב"ם דטעמו כיון דבהכחשה הראשונים נאמנים כמו האחרונים. וא"כ עדות דהכחשה נתבטל. וממילא נתבטל כל העדות מטעם עדות שבטלה מקצתה עי"ש ולפמ"ש דבשני עדיות לא אמרי' עדות שבטלה ובסוגי' הטעם היא משום דהי' אז פסולים ממילא ל"ש זה. גם בל"ז יש לעיין על דבריו כיון דבהזמה נאמנים האחרונים מטעם דהתורה הימנה וא"כ כיון דקימ"ל למפריע נפסל ממילא לאח"כ כשהוזמו נעשים פסולין למפריע. וממילא דמהני גם הכחשה דבתראי דגם הם נאמנים לגבי הכחשה ותו ל"ש עדות שבטלה מקצתה דגם הכחשה לא נתבטל. גם מ"ש ברמב"ם טעמא שכ' הטור דהזמה הוה כאלו מעידין בגופן של העדים עי"ש מבואר ברמב"ם שם להיפך דכתב בהדי' דהוא גזירת הכתוב וא"כ הקו' מפלוני רבעני במ"ע דגם תי' האו"ת ליתא כמ"ש הנתיבות:
גם אנכי אמרתי לעיין על הרמב"ם מכל העדות דאם נימא כן יהי' בכל מקום עדות שאאי"ל. לפי דברי הר"ן הנ"ל דמשו"ה דיינים הקרובין לעדים פסולין משום דהא הם צריכים להעד אח"כ עליהם שהעידו וא"כ נימא בכל מקום דהוה עדות שאאי"ל. דאם יזימו העדים יכחישו גוף המעשה ויאמרו דלא העידו כלל בפני ב"ד. ויהי' הב"ד צריכים להעד עליהם שכן העידו בפניהם ויהי' נאמנים כנ"ל. מ"מ אמאי יהי' הב"ד נאמנים נימא דעדות הב"ד היא עדות שאאי"ל. דאם יבואו עדים ויזימו לב"ד שבאותו יום שהם אומרים שהעידו לפניהם עמנו הייתם יהי' הכחשה בהרי הזמה. ואף דבב"ד ל"ב עדות שיכול להזימה דמשו"ה טריפה שהרג בפני ב"ד חייב כמבואר בגמ' דסנהדרין ד' ע"ח ע"א. מ"מ יש לעיין דהא הטעם הוא משום דהב"ד יכולין לדון עליו מיד. משא"כ בראוהו בלילה כיון דאין גומרין דין בלילה וצריכים אח"כ להעד הוה עדים ובעינן עדות שיכול להזימה כמ"ש תוס' שם ד"ה בפני ב"ד. וא"כ ה"ה הכא הא בעת הגדת העדים קודם שבאו המזימין לא הי' יכולין לדין כלל ממילא (הם) [עדים] הה. ודוחק לומר דבאמת בכל מקום בעינן עדים אחרים. דזה ה"ל לרמב"ם לפרש בשעת קבלת עדים צריכים שיהי' עדים אחרים. אלא דבאמת אין זה קו' כל כך. דיש לומר דהרמב"ם לא בא (לומר] רק היכא דעדים מוסיפין דבר שבו הכחשה. משא"כ היכא דהכחשה בא מזולתו. ועי' במקנה בסוגי' דהן הן עדיו דמקשה ג"כ על הרמב"ם ותי' כן ולזה ל"ק ג"כ מפלוני רבעני רק ממיפך והזמה קשה:
ונ"ל ואקדים במה דפליגי הטור והרמב"ם בזה דהטור ס"ל דהזמה הוה בגופן של עדים. והרמב"ם ס"ל דהוא חידוש דהא כבר כתבתי הטעם של הטור היא דבכל מקום הוה כעדות מיוחדת כיון דבשעת מעשה לא הי' תועלת במה שהי' אומרים שהי' רואין ראי' ממש דאף דעדות מיוחדת פסול מ"מ הא סגי בראי' אף שהיא בדדמי כמ"ש הריטב"א הנ"ל. ולאח"כ הם נוגעין. ולפ"ז י"ל דמשו"ה הרמב"ם חולק עליו. דהא הוכחתי מדברי הרמב"ם דלא ס"ל בזה כריטב"א רק דס"ל דזה היא לגוף העדות ובאמת נפסל אם נתגלה שהי' אומר שקר בזה שראו אותן. ממילא דזה היא עדות גמור בשעת הגדת עדות. ואז לא הי' נוגעין משו"ה הוה הזמה חידוש להרמב"ם דהיא תרי ותרי. ולפ"ז י"ל הטעם שכתב הלח"מ בהרמב"ם כיון דהזמה היא חידוש אין לך בו אלא חידושו. משא"כ אם מוסיפין דבר חוץ להזמה שוב אינם נאמנים דאמרי' אין לך בו אלא חידושו עי"ש. ולפ"ז ממילא בעדות מיוחדת באופן דבאמת לא ראו זא"ז דבזה לא הוה הזמה חידוש. ממילא מהני אף היכא דאיכא הכחשה והזמה דבזה ל"ש אין לך בו:
והנה בפלוני רבעני בזה ודאי עדות מיוחדת פסול כיון דהיא דיני נפשות. מ"מ משכחת אופן שלא יהי' מעידין אחר על חבירו. והיא דהא אמרי' במכות ד' ו' ע"ב אם המתרה רואה אותן או הם רואין המתרה מצטרפין. ואמרי' ג"כ מתרה שאמרו אפי' מפי עצמו. וא"כ אם המתרה הי' קרוב או פסול והם מעידין שראו המתרה והמתרה אומר שראה אותן בזה הוה ג"כ עדות מיוחדת דהא הם לא מעידין זה על זה. ואי דהמתרה מעיד עליהם הא הוא עד פסול א זה צריכים לומר לגי' הרמב"ם דגרס והמתרה רואה אותן. משא"כ לגי' דסגי' דהם רואין המתרה אף אם המתרה הוא כשר מ"מ הא הוא ל"צ להעיד עליהם. וממילא מהני הכחשה והזמה ג"כ וא"כ הי' מקום לומר בפלוני רבעני דאיירי באופן זה דהם לא מעידין דאז ליכא חידוש:
ויותר מזה י"ל דמשכחת לפי האמת דקימ"ל עד זומם למפרע נפסל א"כ אם יוזם עד הב' שמצטרף עמו אז יהי' הזמה כיון דזה ל"ח הכחשה דהא המעשה יכול להיות אמת. ואח"כ יוזם העד שאומר פלוני רבעני מכת אחת. בזה תו לא הוה שום חידוש כיון דעד הב' כבר הוא נפסל וליכא רק ע"א מוכחש משנים ולכן לא מהני אף שיש ג"כ הכחשה:
ולפ"ז י"ל הקו' ממיפך והזמה. דלכאורה יש לדקדק גם בלשון הרמב"ם. דבהך בבא גבי הכחשה נקט תרתי דבאו עדים ואמרו היינו עמכם. ולהד"מ לא זה הרג ולא זה הלוה או דמכחישי' ואומרי' זה ההורג או הנהרג או הלוה או המלוה הי' עמנו. וגבי הזמה לא נקט רק על הנהרג דז"ל אנו אין אנו יודעין אם זה הרג זה. ואמאי לא נקט ג"כ דלא יודעין אם זה הלוה לזה נ"ל די"ל דדוקא בעדות נפשות בעינן שלא יהי' הכחשה בהדי הזמה משא"כ בעדות ממון לא איכפת לן בזה. ומטעם שכתבתי דדוקא בעדות נפשות דבעינן ראו זא"ז והוה חידוש לכן אין לך בו אלא חידושו. משא"כ בעדות ממון דעדות מיוחדת כשר ואז לא הוה חידוש כלל. ולכן אף דאיכא ג"כ הכחשה נאמנים. ויש להוסיף דבעדות ממון אפי' אם בשעת הגדה הי' מעידין שראו זא"ז אפ"ה לא הוה חידוש. דבזה ודאי י"ל כמ"ש כיון דבממון ל"ב שיראו זא"ז. וא"כ בשעת עדות לא הי' שום תועלת בזה. והיא דבר שאינו לגוף העדות. ולכן ל"ח זה עדות. ולאח"כ הוה נוגעין ודוקא בדנ"פ די"ל לרמב"ם דזה הי' דבר השייך לגוף העדות כנ"ל:
והנה בקנס לא בעינן ראו זא"ז דגם עדות מיוחדת כשר דהא לא בעינן ג"כ הגדה כאחד כמבואר בב"ק ד' ע"ד ע"ב דשומעין דבריו של זה היום והגדה מקשינן לראי'. וממילא דלא בעינן ג"כ ראי' כאחד. וכ"כ הקצוה"ח בסי' ל"ד ס"ק... וכיון דלא בעינן ממילא תו לא הוה חידוש כלל. ויכול להיות ג"כ הכחשה בהדי הזמה. ותי' הגמ' שפיר דאפכינהו ואזמינהו. ודוקא בדנ"פ דבזה הוה חידוש אמרי' אין לך בו אלא חידושו. כתי' הלח"מ: עוד הי' נ"ל דאפשר לומר דהטור והרמב"ם לא פליגי כלל דז"ל הרמב"ם שם הל' ג'. וזו שהאמינה תורה עדות האחרונים על הראשונים גזירת הכתוב היא. והטור לא כתב זה הלשון רק ומשו"ה העדים נאמנים. וזה י"ל דודאי אם העדים העידו בשעת מעשה דבר שיכול להיות תועלת מזה אף דעכשיו ליכא שום תועלת. מ"מ יהי' תועלת מזה אח"כ חשיב עדות ופסולין אם העידו שקר. וראי' מהרמב"ם גופו. אמאי אם הוה הכחשה ג"כ העדות נתבטל יהי' הטעם שיהי'. מ"מ נימא דמה שהעידו ג"כ שהבע"ד הי' עמהם לא חשיב עדות כלל כיון דבזה ליכא תועלת דבל"ז יהי' עדותן נתבטל מחמת הזמה. וממילא לא יפסול כלל. דנימא דאף דהעידו שקר והבע"ד לא הי' עמהם מ"מ כיון דאין תועלת בזה הוה הדין הנ"ל בסי' כ"ט דאף אם אמרו פלוני הי' עמנו בשעת עדות לא הוה הכחשה ה"נ בזה כיון דאיכא ג"כ הזמה. ממילא מה שאומרים שהבע"ד הי' ג"כ עמהם הוה כאלו העידו על איש אחר שהי' עמהם דלא נפסלו כי על זה לא צריכים לדקדק ה"ה בזה. אע"כ צ"ל כיון דהם באו ואמרו זה בתורת עדות. ויכול לבוא תועלת מזה אם יבוא כת אחר ויעידו אח"כ שהמעשה הי' בפניהם. דאז יהי' ג"כ עדותן מוכחשת כיון דהם אומרים שהבע"ד הי' עמהם לזה חשיב עדות. וא"כ ה"ה בזה אם אומרים בשעת עדות שראו זא"ז אף דל"צ זה לגוף העדות בשעת הגדה. מ"מ כיון דיהי' נפ"מ אח"כ חשיב עדות. וא"כ אם לא האמינה תורה לבתראי לא הי' נאמנים הבתראי דהוה הכחשה מקמאי והוה תרי ותרי כיון דהקמאי הי' מעידים בשעת עדות שראו זא"ז. וזה הוא עדות גמור. דאם יוזם אחד מהם דיועיל עדותו שלא יהי' מוזם וישאר העד כשר להעיד. משא"כ אם לא הי' מעיד עליו הי' פסול דלא הי' רק ע"א במקום שנים. ולזה הוה עדות גמור משא"כ עכשיו דהתורה האמינה להאחרונים בכ"מ אפי' אם הי' מעידים זה על זה. ממילא מעדותן שראו זא"ז ליכא שום תועלת. דהא אף עכשיו יהי' האחרונים נאמנים. וכיון דליכא תועלת ל"ח זה שהי' מעידים עליו שום חידוש. ותו לק"מ דהרמב"ם כתב שפיר וזו שהאמינה תורה לבתראי היא חידוש. דהיינו אדרבא נימא להיפך לא יהי' נאמנים ויהי' הכחשת תרי ותרי מקמאי. והטור כתב שפיר דעכשיו שהאמינה התורה להבתראי לא הוה שום חידוש כיון דעכשיו ליכא שום תועלת במה שהי' אומרים מקודם שראו זא"ז. ויש ליתן טעם הא דהאמינה התורה לבתראי היא דהא בכל מקום קימ"ל דעדות שאאי"ל ל"ח עדות. והיא מטעם כיון דלא יכול להזימה חשודין להעיד שקר. וממילא אם לא יהי' האחרונים נאמנים יהי' כל עדות עדות שאאי"ל לזה האמינה התורה לבתראי. וכיון דהאמינה התורה לא הוה שום חידוש דהוה כאלו מעידים עליהם שחללו שבת דעכשיו הם נוגעים. ואי דבשעת עדות הי' מעידים זה ע"ז. מ"מ עכשיו דהאמינה התורה ליכא שום תועלת בזה. ול"ח עדות כלל רק בדנ"פ בזה ס"ל להרמב"ם דמ"מ חשיב עדות כיון דבעינן זה לגוף העדות כמ"ש כיון דעדות מיוחדת פסול. משא"כ בד"מ והיכא דכשר עדות מיוחדת בזה לא הוה חידוש כלל ואף דלכאורה באמת קשה היכא דלא הוזם אלא אחד אמאי יהי' האחרונים נאמנים דלפי הטעם שכתבתי בהטור בהזמה ליכא שום חידוש וא"כ בזה הוה תרי ותרי כיון דהעד הכשר מעיד עליו. ודילמא בזה באמת האחרונים אינם נאמנים. דזה קשה נמי בל"ז דהא התוס' כתבו בסוגי' ד"ה אין לך בו מנ"ל באמת דהם פסולין. וכתבו כיון דהאמינה התורה לבתראי שיהי' נאמנים לענין מיתה וכדומה. וא"כ ממילא היכא דלא הוזם אלא אחד נימא לרבא דבזה כיון דאין עושין דין הזמה ממילא חשיב כתרי ותרי ולא הוה פסולין. דבזה אין האחרונים נאמנים ג"כ לענין שיהי' נעשה פסול. ולרבא קשה בודאי דהא רבא ס"ל אין לך בו אלא חידושו וגם לדידן יש לעיין קצת בזה. ועי' בריטב"א מכות ד' ה' ע"ב שכ' דאפי' למ"ד עונשין מה"ד בזה אין עונשי' כיון דהיא חידוש אין לך בו אלא חידושו. וה"ה בזה. ובאמת לדידן ל"ק כולי האי די"ל משא"כ לרבא. והתוס' כתבו בהדי' מדנקט עד זומם איירי שלא הוזם אלא אחד ואפ"ה פסול לרבא ואמאי נימא בזה ג"כ אין לך בו אלא חידושו: ובזה אפשר לישב דברי ר"ת דגרס דאסהידו תרי בחד ותו לא די"ל דהוא לא ס"ל בהא כתוס' דפלוגתייהו שלא הוזם אלא אחד רק דאיירי דהוזמו תרווייהו. ורבא ס"ל דאינם פסולין למפרע כיון דהוא חידוש ומ"מ הם פסולין מכאן ולהבא כמ"ש תוס' כיון דהאמינה להם התורה לענין לחייב הקמאי משום כאשר זמם. ולזה קאמר הגמ' הא"ב דאסהידו תרי בחד. דא"א הטעם משום חידוש ואין לך בו אלא חידושו. בזה אפי' מכאן ולהבא אינו נפסל בודאי. כיון דהיכא דלא הוזם אלא אחד לא מחייבינן משום כאשר זמם דהא אין העדים נעשים זוממין עד שיזומו כולן ואמרי' אין לך בו אלא חידושו ולא נפסל כלל בזה. משא"כ א"א משום פסידא נפסל בזה עכ"פ מכאן ולהבא. והדר קאמר הא"ב דפסלינהו בגזלנותא כמ"ש תוס' והוה א"ב להיפך דללישנא דחידוש בזה לא הוה חידוש כיון דעד הב' נפסל בגזלנותא ולא הוה רק ע"א במקום ב' ונפסל למפרע. וללישנא דמשום פסידא גם בזה אינו נפסל העד זומם למפרע. משא"כ לפמ"ש התוס' דאיירי בפלוגתי' דלא הוזם אלא אחד קשה לרבא:
ועל הטור י"ל זה בדוחק די"ל כיון דהטור ס"ל דהזמה לא הוה חידוש הוה כאלו מעידין בגופן של העדים. וא"כ למאי צריך קראי דאין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו כולן הא בל"ז ידעינן ג"כ כיון דלא הוזמו כולן אין האחרונים נאמנים להכחיש לראשונים. ודוחק לומר דהקרא בא היכא דלא מעידין עליהם עתה בשעת הזמה. באופן דליכא הכחשה. ובזה מה"ד האחרונים נאמנים. כי מסתמא גם בשעת הזמה הי' הנשארים אומרי' ג"כ שראו זא"ז כמו שהי' אומרים מקודם. גם י"ל דאם נימא דאם לא יזימו כולן לא יהי' האחרונים נאמנים. ממילא מה שהי' מעידים לכתחילה שראו אותם הוה עכ"פ תועלת אם לא יוזם רק ע"א. וקשה אמאי יהי' נאמנים גם להזים שניהם וע"כ יהי' צ"ל דהיא גזירת הכתוב. א"כ גם בזה היא גזירת הכתוב אמנם כל זה דוחק:
ועוד קשה דלפמ"ש דבקנס עדות מיוחדת כשר. ולפ"ז אפי' אם העידו שראו זא"ז ל"ח זה עדות כיון דאין תועלת וחשיב כעדות מיוחדת. א"כ הא דפריך הגמ' לאביי דס"ל למפריע נפסל ממתני' דהכא דאם הוזמו על הגניבה נימא דאיגלאי למפריע. וכן לקמן דבעי' לאוקמי פלוגתא דר"י ורבנן בפלוגתא דאביי ורבא נימא בזה גם לרבא למפריע נפסל דהא בזה ליכא שום חידוש. ואפשר לומר דלרבא דס"ל מכאן ולהבא הוא נפסל היכא דהוה חידוש. והיכא דלא הוה חידוש כגון בעדות מיוחדת אמרי' למפריע הוא נפסל וא"כ גם בשעת הגדה יש תועלת במה שהי' מעידים אחד על חבירו שראה אותו. אם יבואו עדים ויזימו אחד מהם. דאם לא הי' מעיד עליו היה הדין דלמפריע. משא"כ עכשיו יהי' חידוש. וא"כ ממילא היכא דהי' מעידים בשעת עדות שראו זא"ז חשיב עדות והוה שפיר חידוש. משא"כ א"א למפריע הוא נפסל דלפי האמת ליכא שום תועלת ממילא לא הוה חידוש כנ"ל. ומשו"ה הגמ' פריך שפיר לאביי. משא"כ לרבא י"ל דהמתני' איירי באמת שהעידו שראו זא"ז דבזה חשיב חידוש כן יש לדחוק. או די"ל דבאמת הגמ' קאי א"א הטעם דרבא היא משום פסידא דלקוחות וע"כ צ"ל כן דבלא דברינו קשה ג"כ כיון דבדיני ממונות לא בעינן ראו זא"ז וכן גבי קנס א"כ מסתמא לא הי' שואלין ע"ז והוה עדות מיוחדת וא"כ גם לרבא קשה אע"כ דהגמ' פריך דע"כ הטעם משום פסידא דלקוחות. ובזה יהי' מיושב ג"כ קו' הפ"י על התוס' ד"ה רבא דמקשי' דהא שיהי' פסולים להוציא זה לא הוה חידוש. וא"כ גם לרבא קשה יהי' נתבטל עדות דטביחה כיון דהי' פסולין אז להוציא עי"ש דלפמ"ש ע"כ הגמ' בלשון משום פסידא. אך דכל זה היא דוחק גדול. דבאמת משמע דקו' הגמ' היא רק לאביי משא"כ לרבא:
ולפ"ז י"ל דבאמת זה הי' קשה לר"ת דמגמ' משמע דגם בעדות מיוחדת חשיב חידוש. ולזה ס"ל באמת כן דבכל מקום הוה חידוש. והטעם היא. דהא כבר כתבתי דעיקר העדות של הניזומין הי' בשעת הגדה דאז לא הי' נוגעין כלל, וא"כ י"ל דמשו"ה הוה תרי ותרי אף באופן שלא ראו זא"ז. משום כי היכא דהבתראי מעידים כעת על הקמאי שהם פסולין להעד שהם העידו בשקר. ה"נ לפי העדות דקמאי כל אחד בפני עצמו מעיד על המזימין שהם פסולין. דכל אחד הי' מעיד אז על עצמו ואז לא הי' נוגע. וממילא מעיד דהמה פסולין לפי שהם מעידין כעת בשקר דאמרו דהוא הי' עמהם והיא שקר. וממילא גם הקמאי פסלו לבתראי לעדות. וע"ז גם עדות מיוחדת כשר לפסול אותם כמבואר בסנהדרין כ"ז. חד אמר לדידי אוזפן וכו' ממילא הוה תרי ותרי דהם מעידין שהמה העידו בשקר. והקמאי אומרים שהם עידי שקר. גם י"ל דהא בכל מקום אין שני עדים חשודין לשקר. וא"כ אם המזימין אומרים על שניהם שהי' עמהם אנן סהדי שהיא שקר כיון דאז כל אחד הי' מעיד על עצמו והוא לא הי' נוגע כלל. ומשו"ה הוה חידוש אף בעדות מיוחדת. משא"כ אם לא הוזם רק ע"א זה לא חשיב חידוש כלל. דהא הם לא מעידים רק על ע"א. ושניהם נאמנים נגד אחד לפסול אותו. וי"ל דזה היא הפי' בגמ' דאסהידו ביי תרי שלא הוזם אלא ע"א דבזה לא הוה חידוש ואיירי באופן דהי' עדות מיוחדת ואפ"ה היכא דהוזמו תרווייהו הוה חידוש [וגם י"ל דאיירי דהי' מעידים אחד על חבירו. רק דאפ"ה לא הוה חידוש כמ"ש דזה לא חשיב עדות מה שהי' מעיד עליו אז שראה אותו כי באמת לא נפסל משום זה וכעת לא מעיד עליו כלל. ויש להוסיף ולפלפל עוד דאפי' אם מעיד עליו גם כעת לא חשיב עדות דהוא נוגע שלא יהי' נראה כמשקר כיון דהי' אומר מקודם שראה אותו. וגם עביד אינש לאחזוקי דיבורי' כמבואר בסי' ל"ד] והיא נכון לדעתי עד שאני מתמה על תוס' וכל הראשונים דכתבו בפשיטות דבעדות מיוחדת לא הוה חידוש. וי"ל דגם הרמב"ם ס"ל כן ומשו"ה ס"ל דהזמה הוה חידוש ולא הוה מעידין בגופן דאף דעל זה דראו זא"ז ליכא עדים כמ"ש מ"מ אפ"ה הוה חידוש. וא"כ קו' הנ"ל על הרמב"ם במ"ע: והי' נ"ל לישב קצת דהנה יש לעיין לפמ"ש וכן כתבו כל המפרשים ובקונטרס רח"י הנ"ל דאף דעכשיו הם נוגעין מ"מ חשיב בגופן כיון דבשעת הגדת עדות לא הי' נוגעי' דאי בעי לא הוה מעידין כלל וא"כ אם באו ב' עדים והי' מעידים דהעידו שקר מחמת נגיעת ממון דהי' שוכרים להעד שקר בזה יהי' בגופן של העדים כיון דהם אומרים דהעידו שקר. דבזה ל"ל דבשעת הגדה לא הי' נוגעי' דהא לפי מה שאמרו האחרונים גם בשעת הגדה הי' נוגעים שהי' מעידים אז עדות שקר בשביל הנאת ממון וא"כ בזה יהי' האחרונים נאמנים גם על ההכחשה. ואם נימא כן ממילא באופן כזה אם יבואו עדים ויאמרו עמנו הייתם עם הב"ד ועידי שקרים אתם מחמת ממון כי ידענו מזה שקבלתם שכר להעיד שקר בזה ודאי יהי' האחרונים נאמנים. וממילא מיושב קו' הנ"ל דיש לומר דמשכחת הזמה באופן כזה דיעידו המזימין דהם עידי שקרים מחמת נגיעת ממון כי מסתמא היא כן דאם המה עידי שקר הא אמרי' בכל מקום חזקה אין אדם חוטא ולא לו וא"כ אם העידו בשקר מסתמא הי' כן מחמת נגיעה:
ואף דא"כ לכאורה יש לעיין בזה דא"כ הדרא הקו' למקומה אמאי לא יהי' מעידין בגופן של עדים ואי דאז בעת הגדה לא הי' נוגעין בעדות דהא אם העידו בשכר מסתמא הי' מחמת נגיעת ממון דהי' שוכרים. אלא די"ל כמו כן מעידים גם הקמאי בגופן של העדים של הבתראי. דהם מעידים דהבתראי מעידים בשקר. ומסתמא הם נוגעים בעדותן כי מכחישין או מזימין אותם מחמת נגיעה דהלא שוכרם להכחישם או להזימם (וי"ל בזה קצת קו' התוס' ד"ה דאסהידו בי תרי בחד ותרי בחד. די"ל דהא בזה האופן אינם מחוייבים מטעם כאשר זמם. וא"כ הבתראי שמזימים לעד הב' נאמנים כי הם מעידים בגופו שהוא עד שקר ואין לומר שגם הוא מעיד עליהם. די"ל דבזה שייך אין אדם חוטא ולא לו דל"ל דילמא שוכרו מה"ת יעשה כן הא לית לי' שום תועלת במה שמזימים לעד הב' דהא עדותן כבר נתבטל לגמרי מחמת הזמה שהזימו הקמאי לעד הראשון ומטעם כאשר זמם עדיין יהי' פטורים] משא"כ היכא דמעידים בפי' דהם יודעים שהם העידו כן מחמת נגיעת ממון בזה לכאורה נראה דהבתראי נאמנים דהוה מעידין בגופן וגם בהכחשה באופן זה נאמנים וצ"ע:
[עוד יש לעיין בזה דאפשר לומר דמשו"ה כתבו התוס' דבעדות מיוחדת לא הוה חידוש. ולא ס"ל להא שכתבתי דגם בעדות מיוחדת הוה חידוש דהא גם בעדות דקמאי הבתראי המה פסולין להעד. דס"ל דלא כהריב"ש דכתב דיכול לפסול שלא בפניהם רק דגם לענין פסול עדות בעינן בפניהם דוקא. וא"כ מה שהי' מעידין הקמאי על הבתראי שהמה פסולין להעיד זה לא חשיב עדות כיון שהי' שלא בפניהם. משא"כ הבתראי מעידין לפסול הקמאי בפניהם. ומשו"ה דוקא באופן שראו זא"ז דאז על גוף העדים הי' מכחישין אותם בשעת העדות הוה תרי ותרי משא"כ בעדות מיוחדת דעל גוף העדות ליכא רק ע"א. רק דנימא [דבתראי] (דהקמאי) הן פסולין זה י"ל דלא הי' מהני כיון שהי' שלא בפניהם:
ולפמ"ש ל"ק על הריב"ש מה שמקשי' עי' באו"ת ובנתיבות דכתב כי היכא דפסול גזלנותא מהני שלא בפניהם ה"ה הזמה שלא בפניהם מהני ותמהו עליו דהזמה לא הוה בגוף העדים וראי' מגמ' ולפמ"ש בישוב דברי הטור גם על הריב"ש ל"ק:
גם יש להוסיף עוד ויש לישב ג"כ דברי הטור באופן שכתבתי דהטור ס"ל דתמיד הוה עדות מיוחדת כי מה שהי' מעידין בשעת מעשה שראו זא"ז ל"ח עדות כנ"ל. והא דאמרי' בגמ' דהיא חידוש אפשר לומר כמ"ש לענין כאשר זמם. וממילא דהוא חידוש לענין פסול. דאם לא הי' מחוייבים מחמת כאשר זמם. ממילא לא הי' נוגעין כלל אף בשעת הזמה דאף דהמה פסולין להעיד מ"מ בזה לא איכפת להם כמ"ש הריב"ש. רק דעכשיו דהם מחוייבים לשלם מחמת כאשר זמם עכשיו הם נוגעים לעדות וא"כ י"ל כמ"ש דאם לא הי' גזירת הכתוב לשלם כאשר זמם הי' חידוש משא"כ עכשיו לא הוה חידוש כלל דהוה מעידין בגופן כי הם נוגעין. ותו ל"ק מגמ' די"ל כמ"ש בישוב דברי הטור כיון דהגמ' לא איירי רק בע"א שהוזם]:
ובזה י"ל קצת מה שהבאתי לעיל קו' הקצוה"ח מדוע בהזמה שיפסל הנשארים אם הוזם אחד מהם לא נתבטל הנשארים משום נמצא קו"פ רק בהעידו תוכ"ד ואמאי דל"ל הטעם כיון דלא הי' שם בשעת ראי' דהא בעינן ג"כ שיהי' רואין זא"ז וכנ"ל. די"ל דאם הוזם אחד מהם ממילא דהוא שקר דלא הי' בעת ראי' העדות והם העידו בשקר. וא"כ מסתמא הי' שכרם להעידו בשקר כמ"ש דהא אמרי' בכל מקום חזקה אין אדם חוטא ולא לו. וכן משמע במכות ד' ה' ע"ב דאמרי' שם אם היא הוחזקה ופי' רש"י לשכור עידי שקר. והוא דמסתמא היתה שכרם. ולפ"ז ממילא ידעינן דהיתה אמירתן מצד נגיעה ובנוגע מבואר לקמן בסי' ל"ו בשם הריב"ש דלא נתבטל מחמת קו"פ: רש"י ד"ה איתזמי להו אגניבה וכו' אלא איפסלו להו אגניבה משום פסולי עדות עכ"ל. והקשה המרש"א אמאי הוה פסולין הא אמרי' לעיל דמה שהעידו תוכ"ד דלא נתבטל כיון דאז הי' כשירים. ונ"ל דודאי אם העידו עדים והוזמו אח"כ נפסלו למפריע משעה שהעידו אף דיכול להיות דאז עדיין לא הי' כוונתם להעיד שקר והי' בדעתם לחזור מעדותן. רק לאח"כ כשלא חזרו נעשו חשודין. ובאמת נראה דאעפ"כ נפסלו למפריע. וראי' לזה היא ממ"ש הנתיבות בסי' ל' ס"ק א' דאם העידו עדים ולאחר זמן הוכחשו בדרישה וחקירה דאמרי' דהם פסולין משעת עדותן ולא אמרי' דאז עדיין לא הי' פסולין כיון דקודם דרישה וחקירה הי' בידם לחזור בו. וא"כ עדיין לא הי' עברו על לאו דלא תענה עד לאחר דו"ח אפ"ה אמרי' כשלא חזרו נפסלו למפריע. וא"כ הכא אף דקודם תוכ"ד היה יכולין לחזור בו מ"מ אם לא חזרו בו נפסלו למפריע. וא"כ עדיין יהי' קשה קו' הגמ' כי הדרי מיתזמי אגניבה איגלאי מילתא דבשעה שהעידו על הטביחה פסולין הי'. ולזה אפשר לומר דקו' הגמ' לא הי' רק דבעת שהעידו על הטביחה פסולין היו ולא הי' ראוין להעיד. וע"ז תי' הגמ' שפיר דבעת שהעידו על הטביחה הי' ראוין להעיד. כיון דהי' יכולין לחזור בו. ואף דלאח"כ כשלא חזרו נפסלו למפריע. מ"מ הא בעת שהגידו הי' ראוין להגיד כיון דאז הי' יכולין לחזור בו. וא"כ כתב רש"י שפיר דמ"מ עדות של גניבה נתבטל משום פסולי עדות. ואף דעדות גניבה העידו מקודם מ"מ הא כתבתי לעיל דהיכא דנפסלו תוכ"ד מעדותן נתבטל ג"כ העדות כיון דעל מה שהעידו אין אנו יכולין לדון עליו כיון שיכולין לחזור בו. ועיקר העדות נגמרה לאחר כ"ד כשלא חזרו בו ואז המה פסולין וה"ה בזה כיון דאח"כ כשלא חזרו מעדות טביחה נפסלו למפריע משעה שהעידו עדות טביחה והיא תוכ"ד מעדות גניבה. ממילא נתבטל ג"כ עדות גניבה מחמת פסולי עדות שנפסלו תוכ"ד לעדות גניבה: יש לעיין הא דמבואר ברמב"ם הנ"ל ובגמ' דאם העידו לאחכ"ד הם שתי כיתות ונהרגים אעפ"י שאין כולם זוממין דלא מצינו זה רק בדנ"פ דבזה בעינן שיעידו כאחד והיכא דהעידו לאחכ"ד הב"ד מחלקי' עדותן לשתי כיתות ולית להו צירוף כלל משא"כ בד"מ דקימ"ל שומעין דבריו של זה היום ושל זה למחר ממילא הי' מקום לומר דאף לאחכ"ד מ"מ כיון דאית להו צירוף אפ"ה בעינן שיזימו כולן כמו שכתבתי לעיל ובסי' ל"ו לענין קו"פ דבזה אפי' לא ראו זא"ז חשיב כת אחת ה"ה י"ל ג"כ בזה דבד"מ אפי' לא ראו זא"ז חשיב כת אחת להזמה, וכמ"ש דמה מהני שאמרו שראו זא"ז כיון דבאמת היא שקר. אלא דצריך לזה שיהי' הב"ד מצרפין אותן. וממילא בד"מ י"ל אף דבעינן לענין זה תוכ"ד מ"מ לא בעינן ראו זא"ז כיון דבל"ז אית להו צירוף ג"כ כיון דהעידו תוכ"ד. אלא דיש לעיין בזה די"ל דגם בלא תוכ"ד בעדות ממון חשיב חד עדות וצ"ע:
וקצת ראי' י"ל מהא דמבואר בשני עדים דאמרי' דאין משלמין ממון עד שיזומו כולן ובזה בודאי אף אם העדים העידו לאחכ"ד ג"כ הדין כן. דאל"כ לא הי' פריך הגמ' במכות על הא דעד זומם משלם לפי חלקו. וראי' לזה היא יגיעת בשר אף דיש לחלק די"ל דבשני עדים אף דהעידו לאחכ"ד מ"מ חשיב חד עדות כיון דזה צריך לזה. ומשו"ה בעידי חזקה דג' שנים הם עדות אחת להזמה אף דהעידו לאחכ"ד. מ"מ יש לעיין לפי האמת מנ"ל דבד"מ בעינן ג"כ תוכ"ד ואדרבא מפשטא דמקיש שלשה לשנים משמע דהדין שוה וכי היכא דבשני עדים הדין כן ה"נ בשלשה ודוקא בדנ"פ דבזה בעינן תוכ"ד דבל"ז אין הב"ד מצרף אותם יחד:
ויש לעיין בזה דא"כ לענין קו"פ נימא ג"כ דבעינן להעיד תוכ"ד כמו דבעינן שיהי' רואין זא"ז אפי' לשיטת הסוברים דלפסולין שואלין ואם הם אומרים דכיונו להעיד אפ"ה אין עדותן בטלה היכא דלא ראו זא"ז ה"ה גם בזה נימא כן כיון דהעידו לאחכ"ד והב"ד מחלקין אותם לשנים. ויש להאריך בזה טובא ועוד חזון למועד אי"ה: