אור ברסלב
משכן העדות ספר משכן העדות שער ח פרק א

משכן העדות· רבי יעקב שמחה רפיש

ספר משכן העדות שער ח פרק א

ספר משכן העדות שער ח

הרמב"ם בפרק ח"י מהל"ע הל' ב' כתב וז"ל ומה בין הכחשה להזמה הכחשה בעדות עצמה זאת אומרת הי' הדבר הזה. וזאת אומרת לא הי' וכו' והזמה בעדים עצמן ואלו עדים שהזימם אינם יודעין אם נהי' הדבר אם לא כיצד עדים שבאו ואמרו ראינו זה שהרג את הנפש. או לוה מנה לפלוני ביום פלוני במקום פלוני וכו' באו שנים ואמרו ביום זה ובמקום זה היינו עמכם ועם אלו כל היום ולהד"מ לא זה הרג את זה ולא זה הלוה את זה הרי זו הכחשה וכו' אבל אם אמרו להם אנו אין אנו יודעין אם זה הרג זה ביום זה בירושלים וכו' ואנו מעידים שאתם עצמכם הייתם עמנו ביום זה בבבל הרי אלו זוממין ונהרגין או משלמין הואיל והעדים שהזימום לא השגיחו על עצמה של עדות אם אמת הי' אם שקר עכ"ל. מבואר מדברי הרמב"ם דס"ל דהיכא דאיכא הכחשה בהדי הזמה לא הוה הזמה ונהי דמהא דכתב בתחילת דבריו דאם העדים אמרו היינו עמכם ועם אלו לא זה הרג ולא זה הלוה הרי זה הכחשה ליכא ראי' דס"ל דהכחשה בהדי הזמה לא הוה הזמה משום די"ל כמ"ש הלח"מ שם בשם מהר"י בן לב דהיא מטעם אחר. כיון דלא אמרו דהי' עמהם במקוה אחר רק דהם אמרו דהי' עמהם באותו מקום שהם מעידים רק דגוף המעשה היא שקר. וזה ס"ל דהוה רק הכחשה כיון דלא הוזמו דהי' במקום אחר עי"ש בלח"מ מ"מ מבואר כן בהרמב"ם בהא דסיים אם אמרו היינו במקום אחר דזה הוה הזמה סיים הרמב"ם ג"כ הואיל ולא השגיחו על עצמה של עדות מבואר דגם בזה אם הכחישו ג"כ גופן של עדות דאמרו דהרוצח או הנרצח הי' ג"כ עמהם במקום אחר לא הוה ג"כ הזמה. וע"ז תמהו מהא דאמרי' בסוגי' דב"ק במיפך והזמה דתי' הגמ' לא דאפכינהו ואזמינהו מבואר דבהזמה אף אם מכחישין גוף המעשה הוה ג"כ הזמה עי"ש ובאו"ת בסי' ל"ח. ולקמן אבאר דיש לדחות כמעט כל התירוצים הנאמרים לישב דברי הרמב"ם. ויבואר ג"כ עוד איזה קו' הנופלים על הרמב"ם:

וז"ל הטור בסי' ל"ח הל' ו' ומה יש בין הכחשה להזמה הכחשה אינו בגוף העדים וכו' והזמה בגוף העדים וכו' ומפני זה האחרונים נאמנים כיון שמעידין על גופן של העדים והוי כאלו העידו עליהם שהרגו הנפש או שחיללו שבת והן אינם נאמנים על עצמם לומר לא עשינו כך וכך עכ"ל וכתבו דהטור ס"ל אם גם דמבואר בסוגי' דעד זומם דהזמה היא חידש היא דוקא לרבא. משא"כ לדידן דקימ"ל כאביי דלמפרע הוא נפסל לא הוה בהזמה חידש. וזה דוחק. דהא בזה לא פליגי אביי ורבא אי הזמה הוה חידש אם לא. ובהדי' מבואר ברמב"ם שם הל' ז' דכתב וז"ל וזו שהאמינה התורה עדות האחרונים על העדים הראשונים גזירת הכתוב היא וכו' מבואר דאף לדידן דקימ"ל כאביי אפ"ה אמרי' דעדים זוממין היא חידש וכמבואר בכ"מ הל' ג' וזה דוחק לומר דהטור חולק בזה על הרמב"ם מדלא הביא כלל דברי הרמב"ם. ובל"ז תמהו ג"כ על דברי הטור. דאם נימא דהזמה לא הוה חידש משום דה"ל כאלו מעידים על גופן של עדים כיון דאמרו דהעידו שקר ה"ל כאלו העידו שחללו שבת. כ"כ גם בהכחשה יהי' האחרונים נאמנים דגם בזה מעידים על גופן של העדים שהעידו שקר. ומ"ל אם אמרו שהעידו שקר מכח שהעדים הי' עמהם. או דאמרו דהעידו שקר דהבע"ד הי' עמהם מ"מ הם מעידין על גופן של הראשונים שהעידו בשקר. ועי' בקונטרס רח"י ובנתיבות בסי' ל"ח על דברי הריב"ש:

ונראה לענ"ד לישב דברי הטור ואקדים דברי הרמב"ם והראב"ד בפ"כ מהל"ע הל' ג' וז"ל הרמב"ם הי' העדים ג' אפי' ק' אם העידו בב"ד זא"ז והעיד כל אחד מהם אחר חבירו בתוכ"ד והוזמו מקצתן אין נענשים עד שיזומו כולן אבל אם הי' הפסק בין זה לזה יותר מכדי דיבור וכו' הרי נחלקה עדותן והשנים שהוזמו נענשין והשנים האחרים שהי' הפסק וכו' אין נענשין. ואעפ"י שבטלה עדות כולה מפני שהן כת אחת הואיל ונפסלה מקצתה נפסלה כולו עכ"ל. וכתב הראב"ד בהשגות וז"ל א"א איני יודע מהו כי מאחר שלא באו תוכ"ד ונחשבו שתי כיתות לענין הזמה למה תבטל עדות כת האחרונה ויהרג הרוצח. ועוד מה זה שאמר והשנים האחרים אין נענשין ומה עונש ראוי להם עכ"ל. והאו"ת בסי' ל"ח והבעל אמרי צרופה הביאו הקצוה"ח בסי' ל"ו ס"ק ג' כוונו שניהם לדבר אחד. דמשו"ה נתבטל להרמב"ם גם עדות דכת השני' כיון דהעידו העדים דראו זא"ז בשעת מעשה. וממילא מכח ההזמה דכת א' נפסלו גם עידי דכת השני' כיון דהם הי' אומרים מתחילה דראו אותם בשעת מעשה. ונפסלו לעדות. והקצוה"ח הקשה ע"ז דהא ע"כ איירי באופן דליכא הכחשה. דאל"כ האיך שייך הזמה הא עידי הזמה מוכחשי' מכת הב' שמעידי' שהי' שם בשעת מעשה עי"ש אמנם האו"ת ישב את זה די"ל דאיירי דמקצתם רואין זא"ז. וא"כ י"ל דאיירי דאחד מכת הב' אומר דראה אותם. ומשו"ה האחרונים נאמנים להכחיש אותו דאין דבריו של אחד במקום שנים. אבל מ"מ האחד מהכת הב' אשר הי' אומר דראה אותם נפסל כיון דהעיד בשקר. וממילא דנתבטל כל העדים מוכח הב' מחמתו משום נמצא אחד מהם קו"פ עדותן בטלה. ולפ"ז צ"ע על הראב"ד אמאי כתב הראב"ד דיהרג הרוצח הא אחד מכת הב' נפסל כיון דהי' אומר דראה אותו. וצ"ל כמ"ש שם הקצוה"ח דמשום זה לא נפסל כמבואר בש"ע בס"ס כ"ט באמרו פלוני הי' עמי בשעת העדות ואח"כ נתברר דלא הי' עמהם בשעת העדות לא נפסלו משום דאין העד מדקדק מי הי' עמו בשעת העדות. ולזה גם אם הוזמו כת אחת לא נפסל העד האומר דראה אותן משום דלא הי' מדקדק ע"ז:

ובזה הי' נ"ל לישב קו' הקצוה"ח בסי' ל"ו על הא דמבואר דבאם הי' עדים הרבה והעידו כולם בתוכ"ד והוזמו מקצתם נתבטל כל העדות משום דה"ל כנמצא קו"פ. וכמבואר גם בהראב"ד דלא הקשה רק באם העידו לאחכ"ד בזה לא יתבטל משום דהוא עדות חלוקה. משא"כ בתוכ"ד גם הראב"ד מודה להרמב"ם. וכן מבואר בהדי' בתוס' מכות ד' ו' ע"ב ד"ה הרי אלו וכו' ואמאי הא בהוזמו ממילא לא הי' עמהם בשעת הראי' ולא הי' להם צירוף כלל בשעת הראי' ולא נתבטל העדות משום נמצא קו"פ דה"ל כאלו לא ראו זא"ז בשעת הראי', ועימש"ל בשער... פ' ג' ראי' מזה לשיטת הרמ"ה דהיכא דהי' להם צירוף בשעת הגדה ל"צ שיהי' להם צירוף בשעת הראי'. אמנם לאותן החולקים על הרמ"ה הקו' במ"ע. ועי' בריטב"א מכות הנ"ל דהביא באמת בשם הרמב"ן דאפי' בעדות צרופה לא נתבטל כל העדות אם הוזמו כת אחת מטעם זה. כיון דבהוזמו לא הי' עמהם בשעת הראי'. ולשיטת התוס' והראב"ד דנראה דחולקי' על הרמב"ן הקו' במ"ע אבל לפמ"ש י"ל אם גם דבארתי דבהוזמו כת אחת לא נפסל גם העד דהי' אומר דראה אותן בשעת הראי'. משום דאין אדם מדקדק מי הי' עמו בשעת העדות. י"ל דהיא דוקא באם כת השני' העידו לאחכ"ד מהכת הראשונים דבזה מה שהי' אומר העד מכת השני' דהי' ראה את כת הראשונים הי' רק דברים של מה בכך ואין לו ענין לעיקר העדות כלל דאף לפי דבריו דאומר שראה אותם מ"מ לית להו צירוף עם הראשונים כיון דהעידו לאחכ"ד דבדנ"פ בעינן שיעידו דוקא תוכ"ד. משא"כ אם היא לאחכ"ד אף דאומרים דראו זא"ז בשעת מעשה אפ"ה מחלקי' הב"ד אותם לשני עדות וכיון שכן אין זה מענין העדות כלל ולכן אף אם נתברר אח"כ דהיא שקר אפ"ה לא נפסל לעדות משום דאין אדם מדקדק ויכול להיות דהי' אומר כן בדדמי כיון דאינו מעיקר העדות לא הי' צריך לדקדק ע"ז. אמנם היכי דהעידו בתוכ"ד דבזה מה דאומרים דראו זא"ז היא מעיקר העדות ובזה היא תועלת גדול. דבאם לא יאמרו דראו זא"ז הב"ד מחלקי' אותם לשני עדות ולא יהי' צירוף כלל. ובאם הוא רק שני עדים ואומרים דלא ראו זא"ז לא חשיב עדות כלל בדנ"פ דעדות מיוחדת פסול. ולא נהרג הרוצח. ובאם אמרו דראו זא"ז נהרג הרוצח. ולכן בזה ל"ש לומר דהם אומרים בדדמי כיון דזה היא מעיקר העדות דמשו"ה נהרג כיון דאומרים דראו זא"ז. דבל"ז לא הי' נהרג משום דהיא עדות מיוחדת. ולכן בזה אם נתברר אח"כ דאחד מהם לא הי' בשעת העדות בזה י"ל דגם השני נפסל כיון דהעיד שקר. ולא יכול להתנצל בזה דהי' אומר כן בדדמי דזה אינו כיון דהיא מעיקר העדות צריך לדקדק ע"ז שלא להעיד בדדמי כמו בגוף העדות. ולכן גם בדאיכא הרבה עדים והעידו כולם בתוכ"ד בזה דמה דאמרו דראו זא"ז היא מעיקר העדות שהי' נחשבים לעדות אחת וצריכים לדקדק ע"ז היטב ושלא להעיד את זה בדדמי כיון דנפ"מ בזה לענין עיקר העדות לכמה דברים שיהי' נחשבים לעדות אחת. ולפ"ז י"ל דמשו"ה אם הי' מאה עדים והוזם אחד מהם ומקצתם רואין זא"ז אז נתבטל כל העדות דנהי דהעד שהוזם אינו מבטל משום נמצא קו"פ כיון דלא הי' לו צירוף עמהם בשעת הראי'. מ"מ אותו העד שהי' אומר דהי' לו צירוף עם העד שהוזם בשעת הראי' אותו העד נפסל ג"כ כיון דהעיד שקר בדבר שהיא נפ"מ לעיקר העדות ואותו העד הי' שם בשעת הראי' ולזה נתבטל כל העדות מחמתו משום נמצא קו"פ כיון דהעיד שקר בדבר שהיא מעיקר העדות ולזה לא כתב הראב"ד ויהרג הרוצח רק בהעידו לאחכ"ד דבזה לא נפסל גם העד שהי' אומר דראה אותו כיון דאינו מעיקר העדות, ולפ"ז מיושב קו' הקצוה"ח דבהעידו תוכ"ד והוזמו מקצתם נתבטל כל העדות ולא מכח העדים שהוזמו רק מכח העד שהעיד שקר שראה אותם בשעת העדות. ולענ"ד היא נכון בסברא לחלק בכך כיון דבדיני נפשות עדות מיוחדת פסול והב"ד חקרו ע"ז שיעידו אם ראו זא"ז שיהי' נחשבים לעדות אחת. ממילא דצריכים לדקדק ע"ז היטב. ומשו"ה אם נתברר דהעידו בשקר נפסלו:

והרמב"ן שהביא הריטב"א הנ"ל דכתב גם בעדות צרופה והוזמו כת אחת לא נתבטל עדות דכת השני' משום נמצא קו"פ כיון דלא להם צירוף בשעת הראי' הא דלא נתבטל העדות מכח העד שהעיד עליהם דראה אותם. או די"ל כמש"ל בשער... פ' ג' דהריטב"א איירי באופן שהי' להם צירוף מכח המתרה שאמרו שראו את המתרה דבזה העדים שלא הוזמו לא נפסלו כלל. ועוד י"ל דז"ל הריטב"א במתני' בזמן שמקצתם רואין אלו את אלו הרי זו עדות אחת פי' ואינן נעשו זוממין עד שיזומו כולם. וכן אם נמצא אחד מהם קו"פ עדותן בטלה. וא"ת והאיך הי' מקצתם זוממין והלא אם יבואו עדים ויאמרו עמנו הייתם מכחישין העדים שבחלון האחר. וי"ל דלהכי קתני בזמן שמקצתן רואין וכו' דסגי בחד מאלו וכו' א"נ שרואין אלו את אלו קודם מעשה והרגישו בהם בשעת מעשה. או שרואין דרך ראי' כללית ולא שהכירום ממש שיוכלו להכחיש את המזימים עכ"ל ולפ"ז כיון דסגי בראי' כללית וכדומה לענין זה שלא יהי' עדות מיוחדת. וכשר עדות ע"פ הראי' כוללת אף בדיני נפשות. ממילא די"ל אף דהי' אומרים מתחילה דראו אותם ממש. והוזמו אח"כ מ"מ לא נפסל די"ל דהי' אומר כן מתחילה ע"פ אומדנא דראו אותם. ואף דהיא דבר הצריך לעיקר עדות, מ"מ כיון דסגי' בראי' כוללת וכדומה יכולים להעיד ע"ז דראו אותם ממש. די"ל דהי' להם ראי' כוללת. ויכולין להעיד ע"ז דראו אותם ממש ע"פ אומדנא דתו לא הוה מעיקר העדות כיון דלענין זה שלא יהי' עדות מיוחדת סגי בראי' כוללת. ממילא מה דהי' אומרים שראו אותם ממש לא אמרו כן בתורת עדות. ואמרי' בזה אין אדם מדקדק מי היה עמו בשעת העדות. ובזה יש לומר הא דתי' הריטב"א בתי' הא' דאיירי דאחד הי' מעיד דראה אותם. אם גם דנימא בתי' זה דלא ס"ל הא דסגי בראי' כוללת ובעינן ראי' ממש. מ"מ י"ל כיון דסגי באחד מהם שאמר שראה אותן שלא יהי' עדות מיוחדת. וא"כ י"ל דמיד דהעד הראשון רי' אומר דראה את כת השני' שהי' רואין מחלון האחר. שוב אינו עדות מיוחדת כיון דסגי במקצתם רואין זא"ז ואית להו צירוף ע"י העד הראשון שהי' אומר דראה אותן ממילא אם גם דהעד השני הו' אומר אח"כ ג"כ דראה אותן מ"מ עד השני לא הי' אומר כן אז בתורת עדות כיון דאין תועלת במה שאומר דגם הוא ראה אותם ואמרי' בזה אין אדם מדקדק מי הי' עמו בשעת עדות. ולכן כת הבאו להזימם לא מוכחשין רק מעד הראשון דעד השני כיון דלא הי' אומר כן בתורת עדות. ולא נפסל אף דהיא שקר ממילא דל"ח עדות כלל כיון דלא הי' אומר כן בתורת עדות. ומשו"ה נאמנים המזימין. וכ"כ בתי' הריטב"א הב' דסגי בראי' כוללת ל"צ לומר דהמתני' איירי דהי' אומרים כן מתחילה דהי' בראי' כוללת רק י"ל דהם הי' מעידים מתחילה סתם דראו אותם. רק דהאמירה מאז לא חשיב עדות כיון דאז לא הי' תועלת בזה כיון דסגי בראי' כוללת, וממילא דל"ח האמירה הלזו עדות להכחיש את המזימם. וי"ל דאיירי דעכשיו בשעה שבאו המזימים להזים כת אחת. או דהכת השני' אינם לפנינו להעיד זה בתורת עדות גמור דראו אותם בראי' ממש. או דהם לפנינו ואינם מעידים עכשיו דהי' בראי' ממש דעכשיו הם מודים דהי' רק ע"פ הראי' כוללת. או דהעד השני אומר דהוא הי' אומר מתחילה ע"פ אומדנא ולקמן אדבר מזה אם יכולין עכשיו להעיד את זה בתורת עדות לענין זה שלא יהי' נוגעין בעדותן עכשיו היוצא מזה דבעדות נפשות אף דבזה בעינן שיהי' להם צירוף בשעת הראי'. מ"מ בתי' ב' של הריטב"א י"ל דסגי בראי' כוללת. ולפמ"ש ממילא אף אם העידו מתחילה בסתמא י"ל דל"ח עדות. ואפי' אם נימא דבעדות נפשות כיון דבעינן צירוף בשעת הראי' ממילא חשיב זה עדות גמור במה דאמרו דראו זא"ז. מ"מ זה נראה נכון בסברא באם העידו עדות ממון דבזה עדות מיוחדת כשר. והם חשובי' עדים אף אם באמת לא ראו זא"ז ממילא אף אם הי' אומרים מתחילת בשעת הגדת עדות דראו זא"ז. מ"מ לא חשיב זה עדות משום דעדות לא מהני רק היכא דמעידים כן בתורת עדות גמור. ובאם העידו בשקר עברו על לאו דלא תענה אז חשיב עדות. משא"כ בזה כיון דלא הי' תועלת בזה לעיקר העדות ואז אף אם אמרו כן בשקר מ"מ לא עברו על ל"ת. וממילא די"ל דהי' אומרים את זה בתורת אומדנא וכיוצא משום דלא הי' תועלת בהדבר וראי' לזה היא מהראב"ד הנ"ל דכתב ויהרג הרוצח והקשיתי הא אחד מהם הוא פסול כיון דהי' אומר דראה אותם. וצ"ל כמ"ש כיון דלא היה תועלת בזה לא נפסלו לעדות אף אם העידו בשקר וכיון דלא נפסלו אם הי' אומר בשקר. ממילא דל"ח עדות כלל. לדון על אמירתו בתורת עדות ועתה אבוא לישב דברי הטור דהנה בהא דאמרי' בגמ' עדים זוממין חידוש דתרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני. ע"כ לאו הפי' בגמ' סמוך אהני דהיא מה דמעידים כת הראשונה שניזומו עכשיו בשעה שבאו כת השני להזימם. עכשיו הם אומרים דכת השני מעידין בשקר דהאמת שהי' שם בשעת העדות וראו את העדות בשעה ובמקום שהי' אומרים מתחילה בתורת עדות. דהא עכשיו ודאי אינם נאמנים כת הראשונים להכחיש את המזימים דהא עכשיו הם נוגעים בדבר. ועל עצמן הם מעידים שלא יהי' נזומין ויפסלו לעדות. גם יתחייב משום כאשר זמם, ובזה ודאי דברי הטור נכונים דעכשיו עדים המזימים היא כאלו הי' אומרים עליהם שחיללו שבת וכדומה דלא נאמנים להכחיש את העדים המעידים עליהם משום דעל עצמם מעידים כ"כ בזה ודאי דאינם נאמנים עתה לומר דבאמת העידו כן מתחילה משום דעכשיו על עצמן הם מעידים ואף דהיא דבר ברור מ"מ אביא ראי' לזה. דאם עכשיו, הם נאמנים להכשיר עצמם יהי' קשה האיך יהי' משכחת הזמה כלל. אם יבואו העדים להזים את העדים. אז יכחישו העדים ויאמרו דהיא שקר דמעולם לא העידו עדות זה כלל. ויאמרו דהאמת היא עם המזימים שלא הי' כלל ביום פלוני במקום הזה רק דלא העידו כלל מתחילה עדות זה ואי דהב"ד שהעידו מתחילה בפניהם הם יבואו ויאמרו להעד עליהם דהעידו עדות זה. או עדים אחרים שהי' שם באותו מעמד בשעה שהעידו עדותן בפני ב"ד יעידו עתה עליהם דהי' מעידין עדות זה. וכמ"ש הר"ן בכתובות בפ' האשה שנתארמלה בהא דעידי הקרובין לדיינים עי"ש, מ"מ אם גם הב"ד יעידו דהעידו כן והם יכחישו את הב"ד לא יהי' הב"ד נאמני' עליה'. ויהי' הדין דהיא תרי ותרי דהב"ד מעידי' שהעידו עדות זה. והעדים עצמן מכחישין לב"ד והיא ככל תרי ותרי ומה חזית דסמכיה על הב"ד סמוך על העדים דמכחישין את הב"ד כיון דבזה לא הוה הזמה והוה הדין ככל תרי ותרי וממילא כל עדות היא עדות שאאילה"ז דאם יוזמו יאמרו דמעולם לא העידו עדות זה. אע"כ דודאי עכשיו כשבאו המזימין להזים אותם אינם נאמנים בשום ענין להכשיר עצמן בעדותן. כיון דעכשיו הם מעידין על עצמן. והא דאמרי' בגמ' בהזמה דהיא תרי ותרי לאו מחמת הגדתן בשעה כשבאו המזימין רק מחמת הגדת העדות בתחילה. דבשעה שהי' מעידים אז העדות בפני ב"ד אז לא הי' נוגעים בדבר כלל וכלל. ואי רצו לא הי' מעידים. ולזה מה שהי' מעידים אז חשיב עדות גמור להכחיש את המזימין שיהי' המזימין מוכחשין מכח העדות שהי' מעידי' מתחילה לפני ב"ד דאז לא הי' נוגעים בדבר. וכ"כ בקונטרס רח"י עי"ש. והיא ברור דעכשיו ודאי הם נוגעין. והא דחשיב תרי ותרי היא מכח הגדתן דמעיקרא:

והנה תוס' בסוגיא דב"ק ובסנהדרין ד"ה דאסהידו מקשי' על הא דמבואר בגמ' באסהידו בי תרי בחד ותרי בחד דלא הוה חידוש. ותמהו דמה בכך הא תרי כמאה. ותי' דאיירי בעדות מיוחדת דהעידו מתחילה בעדות מיוחדת דלא ראו זא"ז בשעת מעשה ולא העיד כל אחד על חבירו ומשו"ה לא הוה חידוש דכיון דכל אחד אינו מעיד על חבירו. ממילא נאמנים המזימין משום דה"ל חד במקום תרי כיון דהמזימין לא הוה מוכחשין בכל אחד מהם רק מחד. ולפ"ז כיון דמפורש בתוס' דבעדות מיוחדת דלא ראו זא"ז לא הוה חידוש ממילא לפמ"ש י"ל דבכל ענין לא הוה הזמה חידוש אף אם הי' מעידין מתחילה בשעת הגדת העדות דראו זא"ז. מ"מ הא דהי' אומרים כן בשעת העדות דראו זא"ז אז לא הי' מעידין כן בתורת עדות כמ"ש כיון דאינו מעיקר דעדות דאף בדיני נפשות דעדות מיוחדת פסול והיא לעיקר העדות מ"מ כיון דסגי בראי' כוללת. ומהני אם יודעים שהי' שם ע"פ אומדנא ל"ח עדות אף אם העידו בסתמא דראו זא"ז כיון דלא הי' אז נפ"מ בזה. ולכן לא חשיב עדות. וראי' כמש"ל דהא באמת אותו העד שלא הוזם לא נפסל אף דהי' אומר מתחילה שראה אותן. וכיון דלא נפסל אף אם נתברר דהי' מעיד כן בשקר ממילא דלא הוה זה בגדר עדות להכחיש על ידי זה המזימין מחמת הגדתו דמעיקרא כיון דשם לא הי' אומרים כן בתורת עדות. ואי דעכשיו בשעה שבאו להזים אותם הם מעידין כן אחד על חבירו דהי' גם חבירו שם. ועכשיו הם מעידין בתורת עדות גמור להכחיש את המזימין. מ"מ הגדתן דעכשיו ל"ח ג"כ עדות כמ"ש משום דעכשיו על עצמם הם מעידין שלא יהי' ניזומין ולפ"ז ממילא אף אם העיד כל אחד על חבירו בשעת עדות דראה אותו מ"מ לא חשיב תרי ותרי. והיא נכון בסברא לענ"ד בעזה"י: ולפ"ז מיושב היטב דברי הטור די"ל דמשו"ה בהזמה דהעדים הבאים להכחיש את הראשונים אומרי' דהבעל דבר הי' עמהם במקום אחר דבזה המזימין הם מוכחשים מהשני עדים הראשונים דכל אחד היה מעיד דהבע"ד היה עמהם. משו"ה ה"ל הכחשת תרי ותרי. משא"כ בהזמה דבזה העדים המזימין אומרים דהעדים היו עמהם בשעת העדות במקום אחר. בזה המזימין אינם מוכחשין רק מחד. דאף דכל אחד היה מעיד גם על חבירו דגם הוא היה אתו בשעת ראי' העדות. מ"מ בשעת העדות כיון דלא היה תועלת בזה לא נחשב לעדות כלל. וה"ל כאלו לא העידו מתחילה כלל זה על זה דאז כיון דלא היה מעידים כן מתחילה. אף אם בשעה שבאו המזימין מעידים זה על זה. בודאי דחשיבי מוזמין דעכשיו אין ממש בעדותן דהם נוגעין בדבר וה"ל כאלו מעידים על עצמם שלא חללו שבת. ה"ה בזה אף אם הי' מעידים מתחילה זה על זה מ"מ חשיב כעדות מיוחדת. משום דמה דהי' מעידין כן בתחילה ל"ח עדות. ועכשיו כשבאו להזים אותם הם נוגעים בדבר. ולכן בהכחשה הוה שפיר תרי ותרי דהם מוכחשים מהעדים, הראשונים. דהיה מעידים עדותן וזה הי' עיקר עדותן דהבע"ד היה עמהם. משא"כ בהזמה לא הוה חידש משום דבכל ענין ה"ל כחד במקום תרי דבכל ענין חשיב כאן אחד מסייע לחבירו:

ולפ"ז יש מקום לומר אף דלהטור לא הוה הזמה חידש היא דוקא אם הוזמו תרווייהו דבזה אמרי' כמ"ש דמה שהעידו מתחילה אחד על חבירו אין בזה שם עדות. וכשהוזמו הם נוגעים ומעידים על עצמם. משא"כ היכא דלא הוזם רק ע"א והשני לא הוזם כלל, והשני מעיד עם עד שהוזם גם אח"כ בשעה שבאו המזימים בתורת עדות גמור דהי' עמו בשעת הראי' דבזה הוה שפיר כהכחשת תרי ותרי משום דבזה עידי הזמה הם מוכחשים משני עדים מהעד שהזימו אותו מוכחשין מכח הגדתו דהיה מעיד בשעת העדות על עצמו דהוא הי' באותו מעמד. והעד השני אם גם דבמה שהעיד בשעת העדות עליו דהוא ראה ג"כ אותו אם גם דזה ל"ח עדות. מ"מ הא הוא מעיד עליו עכשיו בשעה שבאו המזימים. וכיון דהעד השני לא הוזם. ממילא הוא עד כשר להעיד עליו עכשיו. ול"ח נוגע כלל דמה איכפת לו בזה אם יהי' עד השני הוזם אם לא. הא גם אם יהי' הוזם. יהי' הוא כשר. ולא יהי' נפסל מחמת הגדתו שהי' מעיד מתחילה דראה אותו כנ"ל וכיון דלא הוה נוגע בדבר כלל ממילא דיכול להעיד עליו עכשיו בשעה שניזם. ומצרפינן עדותו שמעיד עליו עכשיו עם העדות של העד שהוזם שהי' מעיד על עצמו בשעת הגדת העדות. דאז לא הי' חשיב כמעיד על עצמו. משום דאז לא הי' נוגע בדבר כלל וה"ל כהכחשת תרי ותרי להכחיש את העדים הבאים להזים אחד מהם. ובזה הוה שפיר חידש דיהי' האחרונים נאמנים. ולפ"ז ל"ק על הטור מסוגי' דמבואר דהזמה הוה חידש. משום דבפלוגתא דאביי ורבא נקט עד זומם. וכתבו תוס' בסנהדרין בד"ה דאסהידו מדנקט עד זומם דאיירי שלא הוזם רק ע"א מדנקט בלשון יחיד נראה דהשני לא הוזם. ובזה קאמרי' שפיר דהיא חידש כמ"ש משום דבזה המזימין מוכחשין משניהם. אבל הטור דנקט דינו בהוזמו שניהם. ובזה כתב שפיר דלא הוה חידש:

ובזה י"ל קו' התוס' ד"ה דאסהידו הנ"ל דמקשי הא תרי כמאה. דלפמ"ש יהי' קשה אמאי לא קאמר בפשיטות דנפ"מ היא אם הוזמו תרווייהו דבזה לשיטת הטור לא הוה חידש. ולזה י"ל דזה היא הפי' בגמ' דבעי' לאשכוחי נפ"מ שיהי' העד שהוזם דמתחילה לא היינו פוסלין אותו רק מכאן ולהבא. ולזה קאמר נפ"מ דמשכחת שיהי' נפסל אח"כ אף למפריע. ולזה קאמר מתחילה דנפ"מ דפסלינהו בגזלנותא. וכמ"ש בחידושי הר"ן בסנהדרין בד"ה א"נ דהפי' הוא עד השני שהי' מעיד גם עליו נפסל בגזלנותא. וכיון דעד השני נעשה פסול לעדות. ממילא נאמנים המזימין להזים את העד הראשון דה"ל תרתי בחדא. כיון דעדות דהעד השני [אין[מועיל עליו. אמנם לפמ"ש בחידושי הר"ן צ"ל דפסלינהו בגזלנותא דהי' גזלן קודם שהעיד עדותו בב"ד רק דלא הי' ידוע בב"ד. ולפמ"ש י"ל דבשעת העדות עדיין הי' כשר. רק קודם שהעיד עליו שנית בשעה שבאו המזימין נעשה פסול. וכיון דלא מהני עדותו שהי' מעיד עליו שנית ממילא נפסל גם הראשון למפריע וקאמר עוד דנפ"מ דאסהידו בי תרי בחד ותרי בחד. ובזה לאחר שהוזם גם השני. כיון דהשני ודאי נפסל למפריע משום דבזה לא הוה חידש כמ"ש כיון דעדות הראשון שהי' מעיד עליו בשעת הגדת העדות לא חשיב עדות. והוא מוזם מתרי. והעדים שמעידים עליו לא מוכחשים רק מחד. דהיא מכח הגדתו שהעיד על עצמו מעיקרא. וכיון דהשני נפסל למפריע ממילא גם הראשון נפסל למפריע. דכיון דבשעה שהעיד עליו השני כבר הי' פסול. ובאמת הוה מצי לאשכוחי נפ"מ בפשיטות בהוזמו תרווייהו רק דניחא יותר למצוא נפ"מ דאותו העד שהי' נפסל מתחילה מכאן ולהבא נפ"מ שיהי' נפסל אח"כ למפריע:

אמנם בזה יש לעיין דיש מקום לומר בעדים שהעידו ביחד. ובאו להזים אחד מהם דלא מצי השני להעיד עליו שהוא כשר דגם הוא נוגע בעדות. וכאותו שאמרו בכתובות ד' כ"א ע"ב והיא בסי' מ"ו סעיף כ"ד שלשה שישבו לקיים את השטר. ובאו שני עדים לערער על אחד מהם. דאמרי' משחתמו אין מעידין עליו שהוא כשר משום דהם נוגעים בעדותן דגנאי היא להם שישבו עם פסול לדון כמבואר שם כ"כ אמרי' בעדים דחשיב נוגע בדבר דגנאי היא לו שצירף עצמו להעיד עם עד פסול. וכדאמרי' בסנהדרין ר"פ זה בורר לא הי' חותמין על השטר אא"כ יודעים מי חותם עמהם ופי' רש"י וז"ל שמא יחתמו עמהם ע"א פסול ומבטל עדות כולם ונמצאו אלו בושים עכ"ל. וי"ל דמשו"ה הם פסולים להעיד ג"כ על העד שהוזם שלא יהי' נעשה פסול. ולא מהני עכשיו אם הוא מעיד עליו מחדש וצ"ע. ובאם נימא כן ממילא לפמש"ל בהריטב"א דתי' במתני' ברואין זא"ז והוזם כת אחת. הא דלא הוה כת המזימין מוכחשין מכח השני' דאיירי בראי' כוללת. וכתבתי כיון דסגי בראי' כוללת ממילא אף אם העידו בסתם דראו אותם מ"מ לא הוה בגדר עדות כיון דסגי בראי' כוללת י"ל דלא דייקו ע"ז. ממילא י"ל דעכשיו כשבאו להזים אותם אינם נאמנים ג"כ להעיד עליהם שהי' ראי' גמורה ויעידו עכשיו בתורת עדות גמור דראו אותם להכחיש את המזימין משום דהם נוגעין בעדותן שצרפו עצמם עם פסולין. ושלא יתבטל עדותן שהעידו עמהם משום נמצא קו"פ א"א דגם בהזמה נתבטל כל העדות משום קו"פ. ויש להוסיף עוד לפמש"ל בפ' הבא דאם העידו עדים הרבה. והוכחשו שנים מהם באופן דלא הוה הזמה רק הכחשה והם רק ספק פסולין בזה לא נתבטל כל העדות משום קו"פ. כיון דבזה לא הוה הפסול ידוע. ולא אמרי' בזה נמצא קו"פ כמ"ש תוס' בסנהדרין ד' ל' ד"ה שב"ש. ועימש"ל בשער... פ'... ולפ"ז אם יעידו עכשיו כת השני להכחיש את המזימין לא יתבטל עדותן דכת השני' משום נמצא קו"פ כיון דאם יכחישו הם העדים המזימין לא יהי' בהכת הניזומין הפסול ידוע ויתקיים עדות משו"ה חשיבי נוגעים בדבר ולא יכולין להעיד עכשיו כשבאו המזימין. ובאם נימא כן ממילא גם בהוזם רק אחד מהם והשני מעיד עליו עכשיו אפ"ה לא הוה חידוש כיון דגם השני הוא נוגע בדבר. וראי' לזה יש להביא דלדברי הטור דס"ל הזמה לא הוה חידוש כלל וכמ"ש בטעם הדבר יהי' קשה להיפך אם הוזם אחד מהם והשני מעיד עליו גם אח"כ כשבאו המזימין מנ"ל באמת דהעד הראשון נפסל כלל מכח ההזמה נימא דדוקא אם הוזמו שניהם בזה נפסלו לגמרי משום דבזה לא הוה חידוש והתורה דחייבה בהזמה היא רק בהוזמו שניהם. אבל בהוזמו מקצתם דבזה כיון דהשני יכול להעיד עליו עכשיו וה"ל כהכחשת תרי ותרי לא נעשה פסול כלל. [ואף לשיטת הרי"ף דס"ל בהכחשת תרי ותרי באחד אם הוא פסול נשאר ספק פסול. בזה י"ל דה"ל כהכחשת תרי ותרי. ולכל הפחות לא יהי' רק ספק פסול. ובאמת גם בהוזם אחד נעשה פסול בודאי] משא"כ אי אמרי' דאותו העד לא יכול להעיד עליו כלל גם אח"כ משום דהוא נוגע ניחא דגם בזה לא הוה חידוש. ולפ"ז יהי' צ"ל בהטור הא דמבואר בגמ' דעד זומם היא חידוש כמ"ש דאביי ורבא פליגי בזה. אמנם דעדיין יהי' קשה. דא"כ אם באו שנים להזים כת אחת. ואחד מן השוק בא להעיד על הניזומין דהוא ידע דהעידו באמת. יהי' נאמן להכחיש את המזימין. משום דמצרפינן עדותו עם עדות העדים דכל אחד העיד על עצמו מתחילה וזה אינו וצ"ע:

ועוד יהי' קשה לפמ"ש דהא דס"ל לרבא דהיא חידוש היא רק בלא הוזם רק אחד מהם. משא"כ בהוזמו שניהם גם לרבא לא הוה חידוש. יהי' קשה מהא דפריך הגמ' לאביי דס"ל למפרע הוא נפסל ממתני' בהעידו על הגניבה ועל טביחה והוזמו דמשלמין את הכל. ולאביי קשה אטביחה לא ישלמו דאיגלאי מילתא למפרע דפסולין הי' בשעה שהעידו על הטביחה. וכן בהא דמוקי הגמ' פלוגתא דר"י ורבנן בפלוגתא דאביי ורבא אי למפרע הוא נפסל אי מכאן ולהבא הוא נפסל. ולפמ"ש גם לרבא דס"ל דהיא חידוש היא דוקא היכא דלא הוזם רק אחד מהם. ממילא במתני' דאיירי דהוזמו שניהם גם לרבא לא הוה חידוש. ואמרי' גם לרבא למפרע הוא נפסל. ודוחק לומר דכולי הגמ' דלקמן קאי אי אמרי' הטעם לרבא משום פסידא דלקוחות. ולא משום חידוש דבזה לכל ענין לרבא מכאן ולהבא הוא נפסל דזה היא דוחק. מ"מ גוף הסברא שכתבתי היא נכון בסברא דהיכא דלא הי' מתחילה הגדתן שראו אותן בתורת עדות לא יחשב לעדות אז. וממילא דאח"כ הם נוגעין. ולא מיבעי' אם נימא כמ"ש בשיטת הריטב"א דאף בדנ"פ דבעי' ראי' כאחת אפ"ה לא חשיב זה בתורת עדות גמור כיון דסגי בראי' כוללת. בודאי קשה אם גם דנימא דקנס' היא כמו דיני נפשות לענין זה ובעינן ג"כ ראי' כאחת אפ"ה לא יהי' נחשב לחידוש. רק אפי' אם נימא דכל מקום דעדות מיוחדת פסול. אז מה דאומרים דראו זא"ז היא לעיקר העדות ולכן נחשב לעדות גמור להכחיש בזה המזימין עליו. ובקו' הריטב"א על המתני' י"ל כתי' הא' דהריטב"א או די"ל דגם הריטב"א לא כתב דסגי בראי' כוללת רק בשתי כיתי עדים דבזה לא נחשב לעדות גמור. כיון דגם אם כת זו לא ראו כת השני אפ"ה הוא נהרג ע"י השתי כיתות דכל כת בפני עצמו היא עדים גמורים שיהי' מהני עדותן עליו. ולכן אינו מענין עדות. משא"כ בכת המעידים בעדות נפשות דבזה אם [לא[ראו זא"ז בשעת מעשה ל"ח עדות כלל ואינו נהרג הרוצח. ועיקר עדותן היא רק כיון דמעידי' שראו זא"ז. ובזה י"ל דגם לדברי הריטב"א חשיב זה לעדות גמור להכחיש אח"כ המזימין. ובזה י"ל הא דנקט הגמ' בפלוגתא דאביי ורבא עד זומם דהוא דוקא בלשון יחיד. דהיא משום דע"כ איירי דלא הי' עדותן עדות מיוחדת. רק דבשעת מעשה ראו זא"ז דאל"כ לטעמא דרבא דס"ל מכאן ולהבא הוא נפסל היא משום חידוש. בעינן דוקא שהי' מעידים שלא בעדות מיוחדת כמ"ש תוס' בסוגי' ולכן נקט בלשון יחיד להורות דאיירי בראו זא"ז וכדדרשינן בסנהדרין ד' ל' דמשו"ה כתיב והוא עד בלשון יחיד למימר עד דחזי תרווייהו כחד עי"ש. מ"מ מצד הסברא היא כמ"ש דהיא דוקא במקום דעדות מיוחדת פסול אז נחשב זה לעדות כיון דהיא לעיקר העדות. משא"כ היכא דעדות מיוחדת כשר בזה י"ל דל"ח זה עדות כיון דאינו מעיקר העדות. ואין אדם מדקדק מי הי' עמו בשעת העדות. והנה בקנס החליטו האחרונים דבזה עדות מיוחדת כשר דלא בעינן בזה שיהי' רואין זא"ז. ועי' בקצוה"ח ובנתיבות בסי' ל"ד. וממילא לפמ"ש חשיב כעדות מיוחדת אף אם הי' אומרים מתחילה דראו זא"ז. וא"כ עדיין יהי' קשה להך לישנא דטעמא דרבא היא משום חידוש גם לרבא נימא בעדים שהעידו על הגניבה ועל הטביחה למפרע הוא נפסל. וצ"ל כמ"ש דסוגי' הגמ' קאי ללישנא דאמרי' דטעמא דרבא היא משום פסידא דלקוחות. ובאם נימא דבכל ענין אף במקום דלא הי' הגדה דראו זא"ז מעיקר העדות אפ"ה חשיב עדות גמור. ניחא דקו' הגמ' ממתני' דהיא דמסתמא איירי דהי' אומרים דראו זא"ז. ולפ"ז מיושב דברי הרמב"ם בפ"כ הנ"ל דמשו"ה ס"ל בשתי כיתי עדים אף אם העידו לאחכ"ד והוזמו כת אחת נפסל גם העד האומר שראו אותם. ואף דבזה אינו מעיקר העדות כמ"ש כיון דלא העידו תוכ"ד ממילא דלא הי' להם צירוף שיהי' נחשבים לכת אחת אף בהאמירה דראו זא"ז. מ"מ הא מסוגי' מוכח דאף היכא דלא בעינן עדות צרופה אפ"ה נחשב את זה לעדות גמור אם אמרו דראו זא"ז להכחיש את המזימין וע"כ צריך לחלק באמרו על העדים המעידים שהי' שם בזה חשיב עדות גמור. וכיון דהוא נחשב לעדות משו"ה נפסל אם נתברר אח"כ דהעיד שקר. ודברי הראב"ד צ"ע מסוגי' אם לא דנימא דגם בקנס עדות מיוחדת פסול דאז הי' ניחא משום דבזה נחשבת לעיקר העדות. אמנם כבר כתבו דגם בקנס עדות מיוחדת כשר. ועימש"ל בזה בשער...:

ובלא דברי תוס' י"ל דגם בעדות מיוחדת היא ג"כ חידוש לפמ"ש דהא דחשיב תרי ותרי היא משום דנקטינן עדות שהעדים העידו דאז לא הי' העדים נוגעין ונקטינן עדות זה להכחיש את המזימין. והנה לפסול אדם לעדות לא בעינן ג"כ עדות צרופה. וכמבואר בסנהדרין כ"ז. בע"א אומר קמאי דידי גנב ואחד אומר לדידי גנב נפסלו העדים ג"כ. אף דכל עד לא ידע מעדות חבירו. ולפ"ז גם בהא כיון דנקטינן עדותן שהעידו לעדות להכחיש את המזימין ה"ל כאלו העדים הראשונים כל אחד בפני עצמו מעיד על המזימין שהם פסולין לעדות דמעידין שקר בהזמה. ואם גם דכל אחד לא העיד רק על עצמו מ"מ לפי עדותו על עצמו דהי' חשיב אז עדות גמור. ממילא ידעינן מעדותו דהמזימין מעידי' בשקר. וחשיב כאלו עידי קמאי כל אחד העיד בפני עצמו על המזימין שהם פסולי עדות כעדות מיוחדת דנפסלו ג"כ המזימין. ולפ"ז גם בעדות מיוחדת ה"ל ג"כ תרי ותרי. דהמזימים מעידים על הקמאי דהעידו בשקר. וגם הקמאי מעידין על המזימים דהם מעידים בשקר. וע"פ עדות הקמאי נפסלו המזימים לעדות. והתוס' דכתבו דבעדות מיוחדת לא הוה חידוש י"ל דהיא משום דלר"ה דס"ל בשתי כיתי עדים המכחישין זא"ז כל אחת באה בפני עצמה ומעידה. נראה דגם נאמנת כת אחת להעיד על השני אח"כ בעדות אחרת לפסול אותם לגמרי דלענין עדות אחרת נאמנים. ולא אמרי' כיון דהוכחשו אהדדי הוה כל אחת ספק פסולין. והאיך נאמנים אח"כ לפסול כת השני'. רק אמרי' דבשעה שאנו דנין על עדות אחרת מוקמינן אותה אחזקת כשרות. ונאמנים לגמרי בעדות אחרת. ואפי' להעיד על העדים עצמן שהי' הכחשה ביניהם. וראי' לזה מהא דמבואר בתוס' בסוגי' דמיפך והזמה בד"ה אמר לי' אביי דאי אמרי' הכחשה תחילת הזמה גם אם הכת השני' הכחישו תחילה את כת הראשונה ואח"כ לאחכ"ד הזמינה מחוייבי' כת הראשונה ג"כ משום הזמה עי"ש בתוס' ובמרש"א. ובאם נימא היכא דכבר הכחישו זא"ז בהכחשה ונעשה כל אחת ספק פסולין. אינם נאמנים להעיד אח"כ בעדות אחרת לפסול אותם יהי' קשה כיון דכבר הכחישו זא"ז בהא דאפכינהו האיך יכולין אח"כ להעיד עליהם ולפסול אותם בהזמה. מזה מוכח דבכל ענין נאמנים בעדות אחרת. ולזה כתבו תוס' שפיר דאם הי' עדות מיוחדת כשר מה"ד יהי' האחרונים נאמנים דנהי דה"ל הכחשת תרי ותרי דכת הראשונים מעידים על הבתראי דהם מעידים בשקר. מ"מ כל אחד אינו מכחיש אותם בהעדות שמעידים שחבירו הי' עמהם בשעת עדות. כיון דכל אחד אינו מעיד רק על עצמו ויהי' הדין כשני כיתי עדים המכחישין זא"ז דכת אחת באה בפני עצמה ומעידה. ואף להעיד עדות על כת השני' נאמנים על מה דלא הוכחשו זא"ז. וה"נ כיון דאין מכחישין זא"ז בהך עדות דמעידים עמנו הייתם כיון דהם מעידים בעדות מיוחדת. ולא מעיד כל אחד על חבירו. ולכן כת השני' נאמנים בהזמה כיון דעל גוף העדות אינם מוכחשים מכת הראשונה רק על כל אחד ה"ל הכחשת ע"א דכל אחד אינו מעיד רק על עצמו דהמזימין אומרים שקר במה דאמרו דהוא הי' עמהם במקום אחר ועל חבירו אינו אומר ויכול להיות דחבירו הי' באמת עמהם במקום אחר. וממילא כיון דלא הוה מוכחשין משניהם בעיקר העדות אמרי' גם בזה כת אחת באה בפני עצמה ומעידה. ונאמנים להעיד דהי' עמהם כיון דעל גוף העדות לא הי' מוכחשין. ולזה כתבו תוס' דבעדות מיוחדת לא הוה חידוש. וצ"ל באמת דהיא דוקא לר"ה. משא"כ לר"ח דס"ל מחזקינן סהדי לשקרי למ"ל. וכיון דהם עדות מוכחשת שניהם פסולין י"ל דגם בעדות מיוחדת ה"ל חידוש דכיון דהם מוכחשי' כל אחת אומרת על חברתה דהם פסולין נפסלו לכל עדות ולקמן אדבר עוד מזה:

ולפ"ז לפמ"ש תוס' בסוגי' ד"ה רבא אמר דמקשי' על הא דס"ל לרבא בחזקת הבתים גבי האי אייתי סהדי דאבהתי' ואכל שני חזקה. והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה. דס"ל לרבא דעדות מוכחשת היא. ותמהו כיון דס"ל לרבא מכאן ולהבא הוא נפסל נימא אאבהתי' דלא איתכחש לא איתכחיש והתוס' כתבו דלטעמא דהא דרבא ס"ל מכאן ולהבא נפסל היא משום חידוש ניחא. משא"כ לטעמא משום פסידא דלקוחות קשה. ותי' דרבא ס"ל כיון דהוחזקו משקרין על אותה קרקע תו לא מהימני עלה כיון דהיא לאותו עדות. ולפ"ז יהי' עדיין הקו' במ"ע גם בעדות מיוחדת יהי' לרבא חידוש כיון דהקמאי מעידין שהם פסולין ואין לומר דמ"מ לר"ה הדין דכל אחת באה בפני עצמה ומעידה. דזה אינו דהא לרבא על אותה עדות לא אמרי' דזו באה בפני עצמה. וה"נ נחשב כאותו עדות כיון דהם מוכחשין תחילה על אותו עדות דהקמאי מעידים שהם מעידים בשקר מה דאמרו עליהם דעמהם הי'. וצ"ע על שיטת התוס'. ולפ"ז ממילא מיושב קו' התוס' לדברי ר"ת דגרס בסנהדרין דאסהידו תרי בחד ותו לא די"ל דהוא מטעם זה דס"ל היכא דמעידים להזים את השנים בזה בכל ענין הוה חידוש אף בעדות מיוחדת כיון דלדברי השני עדים דקמאי הבתראי המה פסולין. במה דהעידו דשניהם הי' עמהם. ולזה תי' הגמ' דאיירי דאסהידו תרי בחד ותרי בחד דבזה לא הוה חידוש כיון דכל הכת מהמזימין לא הוה מוכחשין רק מאחד. ולכן לא הוה חידוש דבזה ליכא רק ע"א על כל כת דהם פסולין וכמאן דליתא דמי'. וי"ל דאיירי דהקמאי לא הי' מעידים בעדות מיוחדת רק דכל אחד הי' מעיד דהוא וגם חבירו הי' עמו בשעת העדות. ואפ"ה היכא דאינם מכחישין רק ע"א לא הוה חידוש משום דמה דהעידו מתחילה זה על זה ל"ח עדות כמ"ש כיון דלא הי' בעיקר העדות וי"ל דהי' אומרים כן בדדמי. ועכשיו כשבאו המזימים הם נוגעים בעדותן. ולכן תמיד הוה כעדות מיוחדת. רק היכא דמזימין תרווייהו הוה חידוש לרבא אף בעדות מיוחדת כמ"ש כיון דהקמאי מעידין על הבתראי דהם פסולין ול"ש לומר דכל אחת באה בפני עצמה ומעידה לרבא דס"ל דלאותו עדות לא אמרי' כל אחת באה בפני עצמה ומעידה. ולזה דייק דאסהידו בי' תרי בחד ותרי בחד. או לפי' ר"ת דגרסי' תרי בחד ותו לא דגם בזה לא הוה חידוש דגם השני אינו נאמן להעיד עליו גם עכשיו דגם הוא נוגע בזה שלא יתבטל עדותו וכמ"ש וצ"ע עוד בזה:

ומעתה לפ"ז לדידן דקימ"ל כר"נ בהא דחז"ה דאוקי אכילה בהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתי'. ממילא דקימ"ל דגם בחד קרקע אמרי' כל אחת באה בפני עצמה ומעידה ולפ"ז בעדות מיוחדת היכא דלא העידו אחד על חבירו והוזמו בזה לא הוה חידוש. משום אף דהבתראי מוכחשי מהקמאי שמעידים עליהם שהם פסולין. מ"מ כיון דלא מכחישין אותם בעיקר העדות אמרי' דכל אחת באה בפני עצמה ומעידה. משא"כ אם העידו בשעת העדות שראו זא"ז בזה יש מקום לומר אם הי' עדות נפשות דבעינן מה"ד להיות רואין זא"ז בזה חשיב עדות גמור מה דמעיד אחד על חבירו. משא"כ היכא דעדות מיוחדת כשר בזה אף אם מעידין דראו זא"ז אפ"ה לא נחשב את זה לעדות. וממילא דלא הוה חידוש כלל בהא דהמזימין נאמנים. והא דמבואר בסוגי' דגם בעדות קנס אם הוזמו שניהם הוה חידוש מדלא פריך הגמ' ממתני' גם לרבא וכנ"ל י"ל דלרבא דס"ל בעדות אחת לא אמרי' דזו באה בפני עצמה ומעידה בכל ענין ה"ל חידוש אפי' בעדות מיוחדת:

ולפ"ז י"ל דברי הרמב"ם שהתחלנו בו. דלכאורה יש לדקדק גם על לשון הרמב"ם דבהל' ב' נקט עדות נפשות ועדות ממונות דהמזימין אומרים לא זה הרג ולא זה הלוה. ובסוף דבריו לא נקט דיני ממונות כלל רק דיני נפשות דסיים בזה"ל אבל אם אמרו אין אנו יודעין אם זה הרג זה וכו' ואנו מעידים שאתם עמנו הייתם ה"ל הזמה הואיל ולא השגיחו בגוף העדות עי"ש. ויש לדקדק אמאי לא נקט גם בזה אין אנו יודעין אם זה הלוה לזה. אבל לפמ"ש יהי' זה מדויק בדברי הרמב"ם לפמ"ש הטעם בהרמב"ם הא דס"ל דהכחשה בהדי הזמה לא הוה הזמה. דהיא כיון דעדים זוממין היא חידוש. ולזה אמרי' אין לך בו אלא חידושו ולפ"ז י"ל דדוקא בדנ"פ דבזה עדות מיוחדת פסול וצריכים להעיד זה על זה הוה חידוש דהמזימין מוכחשין בעיקר עדותן שראו אותן במקום אחר. כיון דכל אחד מעיד גם על חבירו שהי' עמו בשעת ראי' העדות. משא"כ בד"מ דבזה עדות מיוחדת כשר בזה לא הוה חידוש כלל. כיון דהמזימין לא הוה מוכחשין בעיקר העדות. ואף אם הי' מעידים זה על זה מ"מ כיון דאינו לצורך עיקר העדות ל"ח עדות להכחיש את המזימין. וממילא דהאחרונים נאמנים כמ"ש. וכיון דבדיני ממונות ליכא חידוש כלל בהזמה. ממילא י"ל דגם הכחשה בהדי הזמה הוה ג"כ הזמה. ולזה לא כתב הרמב"ם דינו דהכחשה בהדי הזמה לא הוה הזמה רק בדנ"פ. ול"ק הקו' ממיפך והזמה כיון דגם בקנס עדות מיוחדת כשר. וא"כ בזה אם גם דאומרי' זה על זה דהי' ג"כ עמו בשעת עדות מ"מ לא נחשב ג"כ עדות כנ"ל. [ולפ"ז י"ל ג"כ מה דמקשי' עוד על הרמב"ם מהא דפלוני רבעני לאונסי הוא ואחר מצטרפי'. ותמהו הא הוה עדות שאי אתה יכול להזימה דאם יוזמו אז המעשה היא שקר ויהי' ג"כ הכחשה בהדי הזמה. די"ל דמ"מ יהי' מועיל הזמה גבי עד השני דהא בעד השני יכול לומר דהמעשה היא אמת ונפסל העד השני עכ"פ. וכיון דהעד השני נפסל ממילא תו לא הוה חידוש על העד שמעיד שרובעו דכיון דהעד השני נפסל לא הוה רק הוא שמעיד על עצמו שרובעו. כיון שהשני נפסל ע"י הזמה וכיון דליכא רק הוא לבדו דבעדותו היא הזמה והכחשה. ועליו נאמנים המזימים מן הדין כדין שנים על אחד ותו לא הוה חידוש. ויש להאריך עוד בזה]:

ולפ"ז י"ל דהטור אינו חולק על הרמב"ם דגם הטור ס"ל כהרמב"ם דהזמה היא חידוש. רק כיון דדוקא בעדות נפשות היא חידוש כמ"ש. והטור איירי בעדות דנוהגים עכשיו והיא בד"מ ובזה לא הוה חידוש כיון דבזה עדות מיוחדת, כשר. והא דמבואר בסוגי' דגם בד"מ היא חידוש היא דוקא לרבא דס"ל בעדים המכחישין זא"ז פסולין להעיד אף עדות אחרת על אותו עדות ומשו"ה גם בעדות ממונות הוה חידוש כיון דהשני כיתות מכחישין עכ"פ זא"ז וכל אחת מעידה על השני' דהם פסולין:

תוכן העניינים

משכן העדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה