משיבת נפש חלק ב· רבי אריה לייב צינץ
תשובה פב
שאלה לכבוד ידידינו הרב הגאון המפורסם מו״ה אריה ליב נ״י האב״ד דק"ק פלאצק. באנו לחלות פני כבוד רופ״מ הרמה לחוות לנו דעתו בענין הספק שיש לנו בכתיבת שם הבעל בגט הבא לידינו. ששם הבעל היה מנעוריו שהיה נקרא לתורה וגם חתם עצמו בשם יהודא ליב. אך זה ערך חמשה שנים ששינה הבעל מעצמו את שמו לקרות אותו לתורה בשם אריה ליב. וחתימתו לא שינה. ועד היום הזה חותם עצמו בשם יהודא ליב. והסתפק לנו אם לכתוב יהודא המכונה ליב דמתקרי אריה המכונה ליב. או לסמוך על דיעבד לכתוב שם הכינוי ליב לבד. גם יש לנו ספק בשם האשה ג״כ ששמה משא בפתח. ושם זה לפי דעתינו יש לכתוב כהנ״ל משא בלא אלף אחר המ״ם כמו בשא. אך שהאשה היא חותמת א״ע מאשה באלף אחר המם ובה״א בסוף. ובס׳ חוקי דרך מביא הגהה בשם חותנו הגאון בעל מגן אברהם. שיש לכתוב משה בה״א לבסוף שהיא נקראת אחר שם איש משה אך יש לומר ששם היה ידוע להגאון הנ״ל שהאשה ההיא היתה נקראת אחר איש משה כפי משמעות לשונו יעו״ש. לכל זה בקשנו לכבוד מעלתו הרמה לחוות לנו דעתו בזה. כ״ד הבד"צ דפה הבעה״ח היום יום ג׳ ט״ז מנחם תקע"ה פה ווארשא:
תשובה אם באנו לחוש לכל ספיקות היה צריך להרבות בגיטין דשמא חתימה עיקר ושמו יהודה וצ״ל דמתקרי על שם עליית התורה. או שם קריאת התורה עיקר וצריך לכתוב בהיפך. ונראה דיכול לכתוב אנא יהודה דמתקרי אריה כי הגט הוא לשון הבעל. ויש לכתוב כחתימתו שרגיל לחתום יהודה ומכונה ליב צודק על שניהם יחדיו. או שלא יכתבו רק כינוי ליב כמ"ש בספרי ג״מ בכללים אות וי״ו. ואם תסכימו לכתוב כנ״ל ג״כ אין בית מיחוש. כי כשכותב שני השמות בפירוש אין קפידא מי שיקדים כמ״ש בסימן קכ״ט סעיף ב׳ ולשון דמתקרי צודק יותר על שם קריאת התורה מעל החתימה. וא״כ יש לכתוב אנא יהודה דמתקרי אריה המכונה ליב. ועיין בספרי אות ט״ו סק״ב והוא דף כ״ח ע״ג שהוכחתי ג״כ בשביל קדימה אין להרבות בגיטין ויע״ש עוד אות כ׳ באורך. ובנידון שם האשה הנה מ״ש בחוקי דרך לכתוב משה אינו נכון כלל כמ״ש בשמות אנשים אות מם דף וי״ו ע״ב שעיקר השם נבחן על פי רגילות הקריאה. ומשה רגיל לקרות בחולם. לכן יש לכתוב באופן שיהיה ניכר שאין זו שם משה הרגיל. והנה הגם כי בבשא כותבין בלא א׳ אחר הב׳. כבר ביארתי באות זיין משמות נשים. ובאות למ״ד. ובכללים אות כ"ג. דלברורי כותבין א׳ שיורה על פתח כמו בשם לאנא וינטא וזלטא. כדי דלא נטעי לקרות זלטא בפתח. א״כ נכון לכתוב מאשה שלא כמורגל לקרות משא על משא כבדה וה״א לבסוף כחתימת האשה ועיני כבודם יעיינו בזה. דנמטיין שיבא מכשורא והה"א שלבסוף אינו מזיק. דאולי נגזר משם משה. כדכתבינן חנינה עקיבה ודומיהן: