אור ברסלב

משיבת נפש חלק ב· רבי אריה לייב צינץ

תשובה כא

תשובה כ

שאלה על שוחט שנבדק ולא נמצא בקי בהרגשה ואסרוהו וגזרו עליו בחרם שלא ישחוט ועבר ושחט ונשאלה שאלה על הכלים משחיטתו אחר שנאסר:

תשובה בנידון המורה שהתיר הכלים שאינן בני יומן מטעם ספיקא דרבנן. הנה בעיקר הדבר אם נאסור למפרע כתבתי בחדושי ריש נדה. ואולם נאמר בנידון הכלל שכתב הפר״ח בכללי ס"ס דין ח׳ היכא דעיקר הספק מן התורה יש לאסור גם הכלים שאינן בני יומן. הנה בימי חורפי שדיתי נרגא בזה דפשיטא להו דמה שמתגלגל בתר הכי להיות ספיקא דרבנן לא מקרי משום הכי ספיקא דרבנן. הנה הבאתי ראיה מדברי הטור א״ח סימן תל״ח בכל איבעיא דבגמרא כתב הטור והמחוור שבכולם אם ביטל א"צ לבדוק דהוה ספיקא דרבנן. והנה הב״י האריך ומסיק דקודם זמן איסורו אפילו לכתחילה מבטל שיהיה ספיקא דרבנן וא״צ לבדוק ורואה אני הדברים ק״ו אם שם עושה בידים שיהיה ספיקא דרבנן כל שכן כשהספק נעשה מדרבנן מעצמו שאין בן יומו. ואפילו למה שביקש ב״י בתחילה לומר שאם ביטל כבר על כל פנים נקוט מיהו פלגא בידך אם לא נודע הספק רק לאחר שנעשו הכלים אינם ב״י ממילא היה ספיקא דרבנן. ובאמת נראה עיקר כפי׳ ב״י דמסיק דאפילו לכתחילה מבטל שיהיה ספיקא דרבנן. וכן מוכח בסימן תל״ז בבעיא דחזקתו בדוק דקמשמע לן דמבטל לכתחילה וא״צ לבדוק ומתוך סברא דשאינו בן יומו קיל טובא מתקנת הבדיקה שהרי אינו אסור המתבשל בקדירה שאינו בן יומו. וכן פסק הרמב״ם בכל הבעיות דמבטל בלבו ודיו ואפילו לכתחילה קאמר הרי שעושה טצדקי לכתחילה למיפטר נפשיה מבדיקה. ואף דיש לחלק קצת דאיסור חמץ כיון שעדיין הוא קודם זמן איסורו יכול לעשות פעולה שתהיה הבדיקה מדרבנן אין סברא להחמיר בכלי שאינו בן יומו ממה שמקילין בבדיקה אף דשייך חששא דאתי למיכל מיניה שע״ז עיקר יסוד הבדיקה ואפ״ה יכול לעשות פעולה שיהיה דרבנן ולמיפטר נפשיה מבדיקה ואם איתא להך סברא שע"י שמתגלגל להיות ספיקא דרבנן לא נחשב ספיקא דרבנן א״כ לא היה לנו להתיר גם בבדיקה שיעשה פעולה שיהיה ספיקא דרבנן. ועוד דהך אין בת יומא קיל טובא שאין המתבשל אסור אפילו לכתחילה. וכמה דברים של נכרים שמותרין לכתחילה בשביל הך דכליהם אינן בן יומא. וגדולה מזו כתבו התוס׳ ע"ז דף ס״ו ע"ב ד״ה רבא באם שמנונית איסור על המרדה שרי אפילו לכתחילה באינה בן יומא הרי דאיסור זה קל משאר איסור של דבריהם. ובזו נדחה מה שהביא מהריב״ל מספק איסור שנתערב אף דמדאורייתא בטל מ״מ התערובת אסור ולא אמרינן אחר שנתערב היה ספיקא דרבנן ואין זו ראיה כלל דשם האיסור עצמו במקומו אסור מן התורה רק התערובת גרם לו ואילו חזר והוכר חזר לאיסורו. אבל שאין בת יומא כבר חלף ופג טעם האיסור ואינו אסור רק משום גזירה בעלמא. ועוד שהרי אין אוכל שום איסור מאחר שהמתבשל מותר אפילו אם במזיד בישל בו. וכן מצינו במין במינו ונשפך דאזלינן לקולא מטעם ספיקא דרבנן. וע״כ בספק איסור שהוא חתיכה ראויה להתכבד כיון דלא בטיל הוה כאילו נשאר האיסור בעינא. גם י״ל כיון שכבר נאסר לפנינו והוה כאיסור ודאי. אבל כאן אי אפשר לומר כיון שכבר נאסר יהיה כאיסור ודאי שהרי ע״כ באין בת יומא חלף האיסור והלך לו אפילו באיסור ודאי רק משום גזירה אסור וי"ל בספיקא לא מחמרינן. וראיתי למהריב״ל עיקר ראייתו ממ״ש הרשב״א דגם הבישולי עכו״ם הכלים אסורים אף שאינו רק איסור דרבנן. וספיקא דאורייתא לא גרע מודאי איסור דרבנן. ובאמת לענין זה לא היה צריך לדברי רבי שמעון בן אליעזר שהרי מפורש בש״ס חולין פרק כ״ה דף קי״א ע״ב קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח אף דדם שמלחו אינו אלא דרבנן. ופינכא דרבי אמי דתברה מוכח דאפילו אינו בן יומא אסור בדרבנן מדלא השההו מעת לעת. ומכל מקום נראה שאין מכל זה ראיה דודאי כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקון בעיקר האיסור. ובהכי ניחא מה שדייק מהריב"ל שם מדברי הרשב״א בכחל דבדידי' משערינן דבמאי דנפיק מיניה מנא ידעינן. וכתב הרשב"א דאע״ג דהוא מדרבנן מכל מקום לא מקילינן כיון שהאיסור לפנינו ואין יכולין לעמוד על שיעורו לא מקילינן אף בדרבנן. ומזה הביא ראיה לענין אינו בן יומא. ולפמ״ש אין ראיה כלל לדבר הבא במקרה ונולד מזה ספק למה שנאסר מעיקר תקנת חכמים כמו חלב שחוטה שכיון שנאסר ממילא גם הכלים אסורים מאיסור דרבנן כמו מדאוריית׳ ובאמת בעיקר הכלל שכתב הש״ך בכללי ס"ס ובסימן קי"א סק״ד באם היה תחילה בספק לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא יש לשדות ביה נרגא ממתני׳ דתרומות פ״ג בספק תרומה שאין ידוע אם היה חומץ בשעת הפרשה נפלה אחת מהם לתוך חולין אינה מדמעתן שניה אינה מדמעתן נפלו שתיהן למקום אחד מדמעות כקטנה שבשתיהן הרי מפורש דספק תרומה אינה מדמעת אף שנאסר׳ מספק. ועיין מ״ש בחדושי י״ד סימן קי״א ואין להאריך כאן בזה. עכ״פ מפורש במשנה אף שבפני עצמה אסורה מספק אינה אוסרת תערובתה. ומ״מ הכלים שנשתמשו בהם מבשר ששחט אחר שנאסר ליכא מאן דשרי אפילו אינם בני יומן דהא כיון שאינו בקי בבדיקת סכין אין כאן שום ספק דנעמיד סכין על חזקתו. ובהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וגרע טפי ממקוה שנמדד ונמצא חסר דאפילו טהרות שנעשו עליה בר"ה טמאות משום דאיכא תרתי לריעותא וכ״ש כאן שידוע שסכין שנפגם אין הפגם יוצא מעצמו. ומי שאינו מרגיש לעולם לא יוכל להעמיד הסכין כראוי וליכא מאן דשרי בהא אפילו אין ב״י גם בפ״ז ממסכת תרומות משנה וי״ו נפלה אחת לתוך החולין אינה מדמעתן. עיין מ״ש בחדושי י״ד סימן קי״א ג״כ ממשנה זו:

תוכן העניינים

משיבת נפש חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה