אור ברסלב

משיבת נפש חלק א· רבי אריה לייב צינץ

סימן מט

סימן מח

בענין שיור ותנאי בגט

שאלה

על דבר הגט פטורין שנתן הבעל ליד השליח עפ"י נוסח הסידור של ר' מיכל ר' יוזפס. וכשבא השליח למסור הגט ליד האשה ציוה הרב שתמחול כתובתה וכן עשתה האשה המתגרשת. וליתר תוקף ועוז נתנה האשה כתוב וחתום שלא תתבע לא היא ולא ב"כ וי"ח לבעלה ולב"כ וי"ח וכל הזיקות וגרם הזיקות מידה יבוקש כן מבואר בשטר פטור ומחילה של האשה הנ"ל. והתחכם הרב המסדר שהשליח ימסור הגט לכתחילה על תנאי ליד האשה על מנת שלא תתבע כתובתה לעולם לא ב"כ וי"ח לא מבעלה וב"כ וי"ח. וע"ז שאל השואל (א) א' לא דמי להתנה עלי' ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי. (ב) מטעם שהתנה השליח שלא מדעת הבעל. (ג) מטעם שאין נוהגין לגרש על תנאי:

תשובה

הנה בענין הספק הראשון אשר העיר מעלתו לפי שהתנה השליח עמה שלא תתבע הכתובה לא היא וי"ח כו' ובקש מעלתו לדמות לע"מ שלא תשתי יין דאגידא בי' כל ימי חיי'. הנה בענין הזה רבו הדיעות והסברות ולא ראיתי להאריך כ"כ כי דעתי אי"ה לבאר במקומו להיות כי אני עוסק בחיבור על המסכתא דגיטין ואי"ה יגיעני לסוגיא הלזו העמק הרחב. אך לפום ריהטא הי' נ"ל דדוקא בהתנה עלי' דבר שרוב נשים נהוגים בזה כגון שלא תשתי יין ושלא תלכי לבית אביך דמיחשב בכלל נדרים שיש בהם עינוי נפש. אבל במידי דלא איכפת לאשה בכך אין זה רק תנאי בעלמא אי מקיימא לי' מקיימא לי' והוה גיטא. לכן לא מצינו בגמרא רק הני תרתי שלא תלכי לבית אביך ושלא תשתי יין דבהכי מקרי אגידא במה שצריכה למנוע מה שרובא דעלמא רגילין בו. ואפילו לדעת הרמב"ם (פ"ח הי"ב מגירושין) דע"מ שלא תנשאי לפלוני הוה כמו שלא תשתי יין. היינו ג"כ שכ"א עומדת להנשא למי שתחפוץ והוא חפץ בה. לכן דמי שפיר [לאלו]. אבל ענין שאין קפידא לאשה למנוע ממנה לא דמי להנך ולא מקרי אגידא בי' משום הכי. וזהו שלא מצינו רק שלא תלכי לבית אביך ולא קאמר לבית זה סתמא:

ב) אלא שאין דעת הראשונים כן שהרי הרשב"א בחידושיו גיטין (פג: ד"ה על מנת) שכתב בדעת הרמב"ם שסובר בע"מ שלא תלכי לבית אביך אף שחם מת האב מותרת לילך לא דמי לאומר ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני (דלא) [דהתם] הותרה במה שנאסרה (לכן) [משא"כ גבי בית אביך] אף שמותרת לילך מ"מ לא הותרה במה שנאסרה שהרי כשמת אבי' ג"כ לא תלך לבית אבי' דהא אינו של אבי' עוד] והקשה עליו הרשב"א מן התוספתא דאיתא ע"מ שלא תעלי באילן זה או בכותל זה נקצץ האילן ונפל הכותל ה"ז גט וזה היפוך ממ"ש הרמב"ם] הרי דהרשב"א אינו מחלק בכך. אמנם לפענ"ד אדרבה מן התוספתא ראי' למ"ש והא לך לשון התוספתא (פ"ה דגיטין) הרי זה גיטך ע"מ שלא תלכי כו' שלא תשתי יין לעולם אינו גט שמא תלך ושמא תשתה ע"מ שלא תשתה כו' שלשים יום ה"ז גט ואינו חושש שמא תלך ושמא תשתה ה"ז גיטך ע"מ שלא תעלי באילן זה או בכותל זה נקצץ האילן ונפל הכותל ה"ז גט ע"כ והנה לפי דברי הרשב"א החילוק הוא דבע"מ שלא תשתי לעולם אסורה לעולם כיון שיש ספק שמא תשתה אגידא בי' לעולם לכן אפי' קיימת התנאי אינו גט ובע"מ שלא תעלי בכותל אינה אגידה רק עד שיקצץ האילן ויפול הכותל ובנקצץ הוה גט. ובעניותי קשה פירוש זה דא"כ היה להתוספתא לבאר עיקר הדין דבע"מ שלא תעלי ה"ז גט ובלבד שתקיים תנאה ויקצוץ דהוי דבר והיפוכו דבשלא תשתה אינו גט אע"פ שאינה שותה ובאילן בקיימה התנאי הוה גט דהא מהא דנקצץ לא שמעינן דבלא נקצץ הוה גט דשמא מקרי אכתי אגידא בי' בקיום התנאי כל זמן שלא נקצץ א"כ עיקר רבותא לא תני התוספתא ואיך תפרש הברייתא הסיבה בלתי המסובב. אלא נראה כדפרישית דבע"מ שלא תעלי באילן ובכותל לא מקרי אגידא בי' דלא איכפת לה בתנאי זה כלל לכן פשיטא בקיימה תנאה דהוה גט ובשב ואל תעשה לא חיישינן שתעבור כמ"ש באה"ע (סי' קמג ס"ב) והתוספתא השמיענו כזאת דאע"פ שמתבטל קיום התנאי לגמרי ולא שייך [עוד מ"מ] לא אמרינן שכונתו דוקא להטיל עלי' עול קיום תנאו שלא תעבור עליו ובנקצץ שמעצמה לא תלך לא מהני [משום] שכונתו דוקא שיהיה עול תנאי זה עלי' קמ"ל דמ"מ הוא מגורשת אבל באילן קיים פשיטא דהוא ככל התנאים וכן בע"מ שתעלי הוא ההיפוך אם נפל אע"פ שאי אפשר בעלי' מ"מ לא מקרי קיום תנאי הגם שאיני כדאי לחלוק על רבינו הרשב"א הרי יש לי לתלות באילן גדול הרמב"ם ז"ל שאילו היה חולק על התוספתא היה מביא הדין שלא כדברי התוספתא וא"ת שלא ראה הרמב"ם התוספתא זו קשה מן הראשונה שאין דרכו של הרב בכך אלא ודאי בהא מודה הרמב"ם שתנאי בעלמא הוא ולא איכפת לה במניעה זו שלא תעלה:

ומה שלא הביא הך דנקצץ האילן לא צריכה לקיים התנאי נראה דסמך על מ"ש (בדין יוד) בע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני הוה גט כיון שאפשר שימות הרי מוכח בכאן נמי בנקצץ האילן שלא קפיד על שתהיה אסורה בכבלי התנאי לעולם מיהו בע"מ שלא תנשא לפלוני ס"ל דלא הוה כריתות כיון דלא הותרה בנאסר לה לעולם וס"ל דזו דרך קפידא בנשים ג"כ לישא מי שחפץ בה והיא תחפוץ בו לכן לא מקרי כריתות:

ג) וכן נראה דעת רש"י גיטין (פד. ד"ה אין חוששין) כלומר מותרת לינשא מיד ואין חוששין שמא תבעל להם ויבטל הגט אבל אמר לה ע"מ שלא תבעל לפלוני אינו גט שמא תבעל לו דומיא דע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם ע"כ. והרשב"א (שם ד"ה ע"מ שלא) הקשה עליו דע"מ שלא תבעלי לפלוני הוה כמו ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני דהכא והכא בתנאה קיימא כל ימי חיי פלוני וכשמת נתקיים תנאה הכא והכא. ועוד מה הפרש יש בין אבא ואביך דאסורה להם [הלא] גם בע"מ שלא תבעלי אם תבעל תהיה באיסור אשת איש. ומהרש"א כתב ליישב דיש לחוש שיבא עלי' באונס ולא מובן מה תיקן בזה דא"כ באבא ואביך ניחוש ג"כ שיבא עלי' באונס דהא גם לפלוני באיסור אשת איש קיימא וכדברי הרשב"א. ואמת שגם התוס' (פב: ד"ה שר"א) כתבו ג"כ בע"מ שלא תבעלי חיישינן שמא יבא עלי' באונס וצ"ע. ועוד א"כ בעל מנת שלא תשתי יין כל ימי פלוני יש לחוש שמא תסתכן ותצטרך לשתות יין או שישפוך לה א' לתוך גרונה ואם נימא (דהיינו) [דתנאו] לא קאי רק על שתי' כדת אין אונס גם בלא תבעלי נימא הכי:

אלא ברור כוונת רש"י בלא תבעלי לפלוני כיון שנאסרה לעולם מכח תנאה דמי לע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי שלא תותר בנאסר לה אף אם ימות וכדעת הרמב"ם בזה. וכן ביקש לומר בעל פני יהושע אלא שהוקשה לו לשון רש"י שכתב שמא תבעל לו. ונעלם ממנו לשון התוספתא שהוא בע"מ שלא תלכי איתא ג"כ שמא תלך הרי שתלה הך דלא הוה כריתות מטעם שמא תלך והיינו כיון דאגידה בתנאה לא הוי כריתות משום הך שמא. הרי לשון רש"י כלשון התוספתא ממש. מיהו ודאי לפרושי בע"מ שלא תנשאי דרש"י ס"ל דהיינו לזמן ודאי לא משמע כן דאין רמז מזה בפירש"י ואיך שתק מזה לפרושי דע"מ שלא תנשאי מיירי לזמן כפירוש הרמב"ם:

ד) לכן נלענ"ד בפירש"י א"צ לדחוק די"ל בע"מ שלא תנשאי מיירי בסתמא אלא דס"ל דבלא"ה הקשו בתוס' הנ"ל אמאי מותרת לר"א לכ"א (ולא חיישינן) שמא לא תקיים תנאה ומה שחילקו התוס' דגבי שלא תבעלי יש לחוש שיבא עלי' באונס כבר כתבתי דקשה [הא גם] גבי שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני אף שאפשר שיקרה לה אונס שישפוך א' לתוך גרונה או ע"פ סכנה שתצטרך לשתות יין ואפ"ה לא חיישינן לכן צ"ע במה שפסק כן בש"ע (סי' קמג סי"ט) לחוש לאונס שתבעל לו באונס ושם (סעיף כ) בהתנה שלא תשתה יין כל ימי חיי פלוני הוה כריתות אמאי לא ניחוש לאונס וצ"ע. (עכ"פ) [ע"כ] נ"ל בפירש"י דהא מבואר בגמרא (פג.) אי בחוץ משרי שרי ר"א דתנא מודה הי' ר"א במגרש את אשתו וא"ל חוץ מפלוני והלכה ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו ופירשו התוס' (ד"ה אילימא) כיון שנשאת לאחר פקע כח האישות של ראשון מעתה י"ל דהה"ד בע"מ שלא תנשא אף דיכול להתנות (אף אחר שתנשא לאחר) אף על לאחר שתנשא] ותתגרש. שהרי תנאי הוא מתנה כרצונו מ"מ בסתם ע"מ שלא תנשאי י"ל דלא קאי רק כשמגרש בגט זה ותנשא לאחר כיון שאז אי אפשר שתנשא (לאחר) [לפלוני] כיון שנשאת לזה י"ל דלא קאי אם תתגרש מן הראשון [ואז] שפיר יכולה לינשא לזה שלא הי' תנאו רק על נישואין שע"י גט שלו ולא אחר שתתגרש מן השני וא"כ ניחא קושית התוס' אמאי מותרת לינשא ולא חיישינן דילמא לא מקיים תנאה דהא כשתנשא לזה ותתגרש לא תאסר לאחר אבל בע"מ שלא תבעלי כיון דיש מציאות בעולם לאחר שתנשא ג"כ הוה התנאי לעולם משא"כ נשואין שאי אפשר בהיותה נשואה [להנשא[ לאחר הרי נפסק התנאי לגמרי לכן לא קאי רק על נשואין ראשונים ולק"מ. והא דאיתא שם נענה ר"ע הרי שהלכה ונשאת לאחר והי' לה בנים ונתארמלה ועמדה ונשאת לזה שנאסרה עליו נמצא גט בטל ולפמ"ש קשה איך הגט בטל כיון שכבר נשאת לזה הותרה אחר גירושין לשני לאו קושיא היא דודאי לסברא דע"מ שלא תנשאי הוי שיור בגט א"כ ודאי דינא הכי באומר ע"מ שלא תנשאי לזמן י' שנים או יותר אפילו לאחר שתתגרש כיון שהתנה בפירוש הרי אסור' גם לאחר גירושי השני דלענין שיהי' שיור אין חילוק בין התנה שלא תנשאי לפלוני מיד או אף אחר גירושין של השני דמן התורה אין חילוק בין התנ' בפירוש שלא תנשאי אף לאחר גירושין של השני בקביעות זמן או היכא דמותרת לאחר גירושי השני דחששא שמא תעבור על תנא' דרבנן הוא אבל אם התנה שלא תנשאי לעולם שפיר ס"ל לרש"י דדמי לע"מ שלא תשתה יין לעולם ובשלא תבעלי כיון דהתנאי שייך אף אחר שתנשא לשני סתמא נמי לעולם הוה. מעתה תו לא קשיא גם מה דקשיא לרשב"א מה בין שלא תנשאי לשלא תבעלי דהביאה נמי הוא באיסור אשת איש. דהחילוק בלשון התנאי דשלא תנשאי י"ל דוקא קודם שתנשא לשני ולק"מ ודברי רש"י ברורים:

וכן מוכח מהא דע"מ שתנשאי לפלוני מבואר בגמרא שם (פד.) דאם נשאת לא תצא וקשה הא לא התירה לשום אדם שהרי לא תוכל לינשא לשום אדם בגט זה רק לפלוני אלא ודאי כיון דאם נשאה וגירשה מותרת לאחר שפיר הוה כריתות וע"מ שתנשאי מפרשין בגירושין אלו תנשאי דוקא לפלוני ולאחר שתקיים תנא' ויגרשנה תהי' מותרת לכל אדם ה"נ איכא לפרושי שלא תנשאי היינו ע"י גירושין הללו אף שיש לחלק ביניהם דשם קיימה התנאי ונישאת לפלוני מ"מ לא תוכל לינשא לזה גם בהיתר דהכל יודעין כלה למה נכנסת לחופה אבל במידי דלא איכפת לה לא הוה איגוד כלל:

ולכאורה הי' נ"ל להביא ראי' לזה מהא דבעי לקמן (פה.) חוץ משלא כדרכה אי הוה שיור ומהני הגט הרי אע"ג דאגידא בי' שלא כדרכה אי לא הוה שיור שפיר הוה גיטא כיון דכדרכה מיהו לא שייר אלמא לא חשוב איגוד במה שאין דרך אשה להקפיד על מניעתה מזה:

ה) אמנם כן ראיתי בספר שער המלך (פ"ח הי"א מגירושין) שכתב בהתנה שלא תנשאי לשום אדם רק לא' דלא הוה כריתות משום שאין לומר שימותו כל עולם לכן אפילו להחולקין על הרמב"ם לא הוה כריתות. והוקשה לו הך דס"ל לר"א אפילו לא התירה רק לא' הרי זו מגורשת ותירץ דבהא חוץ עדיף מע"מ דבחוץ הוה טפי כריתות דהגט מתירה לכל עולם חוץ מזה אבל בע"מ שאם תעבור על תנאה אסורה לכל עולם מקרי אגידא בי' לגמרי עכ"ד. ולפ"ז י"ל בשלא כדרכה דמיבעי' לן היינו בחוץ דאי לא הוי שיור לא מיקרי אגידא בי' כיון דמותרת בכל. מ"מ אין דבריו נראין דמ"מ יש לחשוב האגיד דאגידא בי' השתא טפי מאיגד שתיית יין דאינו נוגע לדבר אישות וסוף סוף לא אגידא רק בשתיית יין ותו דא"כ ה"ל להפוסקים לפלוגי באם אמר ע"מ שלא תבעל שלא כדרכה אינו אפילו ספק גירושין דדמי [לדינא] דשלא תשתי יין אלא ודאי במידי שאין דרכ' ואין קפידא בכך לא מקרא אגידא:

ומה שהוקשה לבעל שעה"מ בלא התיר' רק לאדם א' הא אגידא בי' דאסירא לכ"ע לכן דחק לחלק בין חוץ לע"מ ומדברי כל הגדולים נראה דע"מ לא גרע מחוץ כאשר הביא בשעה"מ גופי' שם כמה גדולים. מיהו נראה דלק"מ דלטעמי' תקשי לי' איך אמרו בע"מ שתנשאי לפלוני דלכתחילה לא תנשא והגט כשר וקשה הא לא תוכל לינשא לשום אדם רק לזה ואין לך אגידא טפי מזה אלא נראה דלא דמי לע"מ שלא תשתי יין שאין לה היתר אבל בע"מ שתנשאי אם נשאת ונתגרשה מותרת לכל עולם וא"כ ממילא לר"א באומר חוץ מפלוני ונשאת לאחר ונתגרשה היא מותרת גם לזה ששייר וכמבואר בגמרא בהדיא לעיל (פג.) וא"כ לא דמי כלל לע"מ שלא תשתי יין דאסורה לעולם לשתות יין כל ימי חיי' אבל בחוץ לא אגידא במשוייר כל ימי חיי' וזה ברור למאוד ותימא על השעה"מ שלא עמד על זה:

מיהו לפ"ז ג"כ אפשר בשייר שלא כדרכה אי לא הוה שיורא ונשאת לאחר איכא למימר כיון שנתרוקן אישות דראשון מותרת נמי בשלא כדרכ' אי שיורא הוה ולא מיבעי' לן רק בביאה ראשונ' וצ"ע:

ומ"מ עיקר דברי בעל שעה"מ דפשיטא לי' אם לא התירה רק לא' ואסרה לכל עולם דלא הוה כריתות דלא מייתי כ"ע. אינו מוכרח לפמ"ש הרשב"א גיטין (פג:) שאפילו הרחיב זמן יותר מחיי אדם כיון שהוא דבר פסוק הוה גט ומובא בש"ע (סי' קמג ס"כ) א"כ שפיר י"ל כיון דאפשר שתאריך ימים על בני דורה הוה כדבר פסוק. וכ"ש דמ"ש באם אמר ע"מ שימותו פלוני ופלוני דלמיתה דתרי לא חיישינן דאינו גט דליתא דלא שייך הך סברא רק שאנו משערין לפי הטבע. אבל לפי דברי הרשב"א דתליא בקנב דבר פסוק אף שלפי הטבע לא מצוי כ"כ לא איכפת לן א"כ אפשר שתאריך ימים יותר משניהם כיון דלא איכפת לן בקצב זמן אפילו לאורך ימים מעתה אין מקום לתמיהתו על הריטב"א ע"ש:

מ"מ (מ"ש) קשה על הריטב"א איך מדמי ע"מ לחוץ דבחוץ לא אגידא בי' שהרי כשתנשא לאחר אינתקא מכריתות דקמא ואם תתגרש תהי' מותרת גם להמשייר כמבואר בש"ס משא"כ בעל מנת שלא תנשאי לפלוני דלעולם אסורה:

ו) הנה נא הואלנו לבאר בפירש"י והרמב"ם דס"ל דדוקא בתנאי שיש קפידא עליו מקרי [אגידא בי'] אבל משום מילתא דלית בי' קפידא לא מקרי אגידא בי'. וכן משמע בגמרא (פה.) דמיבעי' לן אם אמר חוץ מבעל אחותיך אי הוה שיור ובעי למיפשט מעבד ועכו"ם נמי עבידי לאיגיורי ומשני מיתה שכיח גירות לא שכיח הרי דס"ל להש"ס דאף אם שייר מידי דלא שכיח לא מקרי שיור דלא מקרי אגידא בי' משום הך דלא שכיח אע"ג דשיור חמיר טפי מעל מנת א"כ נראה דכ"ש בתנאי דלא מקרי אגידא בי' משום מילתא דלא שכיחא:

ומה שהביא מעל' דברי הרשב"א (פג. ד"ה ככולהי תנאי) שהביא בשם ר"ת דהא דאמרינן אי הכי בכולהי תנאי אפילו בנתקיים התנאי קאמר שאינה ראוי' להנשא כלל שאינו כריתות משום דשמא לא יתקיים התנאי כו' בין שאינו ראוי לבטלו כגון שלא תבעלי לאבא כו' דמ"מ לאו כרות גיטא הוא דומיא דע"מ שלא תנשאי לפלוני דאינו גט נראה כוונתו לפום סברת ר' עקיבא דס"ל בע"מ לא מקרי כריתות משום שאפשר לה לעבור על תנאה קשיא לי' שפיר בכולהו תנאי לא תנסיב אבל לפי האמת פשיטא דבע"מ שלא תבעלי לאבא הוה גט כמפורש בברייתא (פד.) דהא הרשב"א אינו סובר כשיטת הרמב"ם (פ"ח הי"ב מגירושין) לוקמה לזמן וגם דברי ר' עקיבא דאמר משום עברה על תנאה א"כ אפילו התנה עמה לזמן נמי שייכא סברת ר' עקיבא שהרי יש לחוש שתעבור על תנאה בתוך חמשים שנה וא"כ ע"כ פריך בכולהי תנאי היינו שיש לחוש להעברתן אבל לפי האמת פשיטא דבע"מ שלא תבעלי לאבא ואביך הוה גט:

וכן יש להוכיח מדברי הרמב"ם שהשמיט הך דע"מ שלא תבעלי לאבא ומעל' נתחבט בזה אבל הדבר ברור שסמך עצמו על מ"ש שם (בהלכה ה) באמר חוץ מפלוני אם הי' אותו האיש אסור עליה איסור ערוה כו' דלא איכפת לן וס"ל דע"מ לא גרע מחוץ וכן קרי לי' הרמב"ם חוץ תנאי וא"כ נראה דס"ל כפירש"י דאין חוששין שתבעל להם ותעבור על תנאו וזה לא הוצרך להביא שכבר הביא באומר ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני דהוה גט אלמא אין חוששין להעברת תנאי א"כ כ"ש באבא ואביך דאסורה להם ולפ"ז מוכח בהדיא מדברי הרמב"ם בע"מ שלא תבעל לאבא אף שאפשר שתעבור על זה לא מקרי אגידא בי' משום דאסורה להם בלאו הכי:

וכן יש להוכיח מן הש"ס (פב.) דמבעי' לן האי אלא חוץ הוא ומכאן הקשו הרמב"ן והרשב"א על הרמב"ם דאינו מתיר רק בהתנה לזמן והקשו דע"מ דרבנן דומיא דחוץ לר"א וקשה מאי קושי' דילמא ס"ל להרמב"ם דגם בחוץ לר"א מיירי לזמן דאל"כ לא הוה כריתות כיון דאגידא בי' לעולם כמו ע"מ שלא תשתי יין וע"כ פשיטא להו להרמב"ן ורשב"א דחוץ מפלוני לעולם משמע והשתא תקשי איך בעי אי אלא ע"מ הוא הא ודאי כיון דקאמר אלא לפלוני משמע דבלא קביעות זמן קאמר וא"כ תקשי מתניתין איך קאמר אלא לאבא ולאביך אי ע"מ הוא הא לא הוה כריתות כיון שלא נתן זמן אלא ודאי בהך לא שייך אגידא כיון דאסור' בלא"ה:

עכ"פ נראה דבדבר שאסורה בו בלא"ה והתנה עליה שפיר הוה כריתות וא"כ בנ"ד שקיבל' עליה שלא לתבוע וכן ראוי לה לעשות שפיר הוה כריתות אלא שקשה להכריע נגד הרמב"ן:

ז) מ"מ בנ"ד כבר כתב מעל' בעצמו שאפשר להשליש הכל באופן שבודאי לא תתבע עוד כדברי המורה המסדר אלא דמעל' מפקפק גם בזה ותלי' לי' בסברת משנה למלך (פ"ח ה"י מגירושין) שנסתפק אם התנה עלי' שני תנאים כגון ע"מ שתתני לי ר' זוז או שלא תשתי יין והכא נמי אם תשלש תפטור ואם לא יהי' לה אגידא בי':

ולכאורה הי' נ"ל ראי' לסברת משנה למלך דבכה"ג נמי לא הוה [כריתות] ממה שתמהו התוס' (פג: ד"ה כל) דהכא אמרינן כל ימי [חיי או] חיי פלוני ה"ז גט וביומא (יג.) איתא כל ימי חיי וחייכי אינו גט [ואין זה] כדמסיק הכא. ולדברי משנה למלך י"ל דביומא איירי באומר ע"מ שתמות א' מכם וזהו הוה כעין ספיקו דמשל"מ שאם תמות חברתה הוה גט שלה שפיר כמו כל ימי חיי פלוני ואם תמות היא לא הוה כריתות והכי נמי יש לפרש כל ימי חיי וחייכי או שימות היא תהי' מותרת ביין או שתמות היא קודם ולא תותר ביין ובכה"ג לא הוה כריתות וה"ז כמבואר דברי משנה למלך אמנם התוס' (ביומא שם ד"ה כל) נקטו בדרך פשיטות דאם התנה ע"מ שתמות א' מהם דלא גרע מתלה בחיי חברתה לחוד דמ"מ אפשר שתמות חברתה קודם א"כ אין ספיקו של משנה למלך מוציא מידי ודאי של התוס' דנקטו בדרך פשיטא וא"כ כיון דבידה ליתן ר' זוז שפיר הו"ל כריתות ותימא על בעל משל"מ איך נעלם ממנו דברי התוס':

ח) ובאמת יש לעיין דלפי שיטת הרמב"ם (פ"ח הי"ב) דעל מנת מיירי שהתנה לזמן שלא תנשאי עד חמשים שנה א"כ משמע דחוץ נמי לזמן קאמר דאם אמר חוץ לפלוני אפילו קבע זמן נמי הוה שיור וכ"כ הב"ש (סי' קמג ס"ק כח) דלכ"ע דאם אמר חוץ לזמן הוה שיור ובזה כתב דכ"ע מודים. וקשה אמאי לא הוה כריתות בכה"ג דהא גם באמר ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו עד לאחר ל' יום היה גט כדאיתא (בר"ס קמו) א"כ לו יהא אלא שקצב זמן שלא תתגרש רק לאחר חמשים שנה דהוה עכ"פ כריתות לאותו זמן. וצ"ל דמ"מ עכשיו מקרי שיור לענין שתתגרש לשעתה וא"כ משמע דעכ"פ מהני הגט לאחר חמשים שנה דאז מותרת אפילו לאותו ששיירו וקשה לפ"ז למה דחק הש"ס (פד:) הואיל וקנאתו לפסול לכהונה הא בלא"ה קנאתו להתגרש לאחר חמשים שנה ולהכי צריך ליטלו ממנה ולחזור וליתנו לה שתתגרש מיד וצ"ע:

וכן מבואר בגמרא (פד.) בע"מ שתבעלי לפלוני נתקיים התנאי הוה גט אע"פ שאינה מתגרשת מיד ואף דבגמרא י"ל דטעמא דאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי מ"מ הא כתב הרשב"א בחידושיו דהירושלמי ס"ל דאסור לבעול לכתחילה דבאיסור אשת איש היא קודם שתבעל וכתב דהירושלמי ס"ל דאומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו וה"ל כאומר כשתבעלי לפלוני א"כ חזינן אע"ג דעכשיו אינה מתגרשת ובאיסור' בעל תחילת ביאה אפ"ה מתגרשת לאחר זמן וא"כ מה"ט נמי יחשב גיטא אפילו בשייר חוץ מפלוני עד זמן פלוני דעכ"פ כריתות הוא לאחר זמן וצ"ע:

הן אמת דמה שדחק הרשב"א בירושלמי דהוה בועל באיסור י"ל דאע"ג דאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי מ"מ כיון דאמרינן בקדושין (י.) דמיבעי' אי תחילת ביאה קונה או סוף ביאה קונה ומסיק דכל הבועל דעתו על גמר ביאה א"כ בע"מ שתבעלי לפלוני היינו נמי גמר ביאה א"כ הוה תחילת ביאה באיסור אשת איש:

ט) תבנא לדינא דבכה"ג כיון שבידה להשליש על הכל שפיר לא אגידא כיון דאפשר בהשלשה אף שאין לה עכשיו מ"מ שפיר מקרי כריתות לכ"ע דהא בע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני לא חילקו אף שהיא זקינה והוא צעיר מ"מ כיון דאפשר מקרי כריתות ה"נ עכ"פ אפשר ואפילו לשיטת הרמב"ם (הובא לעיל אות ב) דס"ל דבעינן שתהי' מותרת בנאסר. ונראה דאפי' לפום ספיקו של המל"מ בע"מ שתתני לי ר' זוז או שלא תשתי יין י"ל דהכא מודה דהתם כל זמן שלא נתנה הר' זוז אגידא בתנאי של יין אבל כאן אותו התנאי עצמו שהתנה עמה יכולה היא לקיים ע"י השלשה י"ל דודאי הוה שפיר כריתות:

אלא שעדיין יש לגמגם בזה דהא הרשב"א (הובא באות ב) הקשה אמאי בע"מ שלא תלכי לבית אביך אין זה כריתות הא בבית זה ונפל מותר. וכתב דאע"ג דאפשר שיפול הבית או ישרף מ"מ כיון שאינו מצוי אין זה כריתות. וקשה הא יכולה לשלם הבית במיטב כספה ולסותרו אלמא דלא מהני מה שתוכל לתקן ע"י הפסד דמים:

ולכאורה יקשה [בדפוס בהוצאה שני' נחסרו כאן איזהו שורות] וא"כ מה"ט לא ימנע מלהיות כריתות וכבר צדדנו לעיל דלשיטת הרמב"ם ורש"י בדברים שאין לה קפידא בהם שפיר מקרי כריתות:

י) עוד כתב מעלתו לפקפק לפי שהשליח התנה שלא מדעת הבעל (ובסי' לה סעיף ז) מבואר בשינה בכה"ג שאמר לו לקדש סתם וקידשה על תנאי אינה מקודשת. ואמת שבחידושי להלכות קדושין כתבתי לגמגם בדין זה דמאי איכפת למשלח אם ירצה (לעמוד) [יעמוד] בתנאו ואם ירצה (לבטל) [יבטל] הקדושין וכתבתי דאפשר דשמא לא יתרצה בתנאי ולא יוכל להוציא כסף קדושין והנחתי בצ"ע ובנ"ד מאי איכפת לי' שהתנה שלא תתבענו ואין לומר דאינו רוצה שיתבטל הגט אם תתבענו שיצטרך לכתוב גט אחר ויפסיד שכר סופר אם ירצה לגרש דהא כשתאמר שהגט פסול ע"כ יצטרך לגט אחר לכן אין לנו לומר שקפיד ליתן בלא תנאי שלא תפול קמי יבם דאם נבטל הגט מכח זה כ"ש דמגרע גרע ולא יהי' גט כלל אלא דיש לפקפק בזה דהצריכא דמצרכינן בגיטין (סה:) ובקידושין (נ.) דבההוא אתרא לא ניחא לי' דנבזי וכדומה וקשה הא מ"מ נעשה לו כבר הביזיון וצ"ל דמ"מ כל יש שינוי בשליחות ע"פ קפידת המשלח בטל השליחות ואפשר לומר בכאן כיון שכבר ביקש זאת שלא תתבע ממנו א"כ אין כאן שינוי בשליחו' רק מוסיף על דבריו הוה כעין שאמרו בכתובות (צט.) באמר לי' זבין לי ליתכא וזבין לי' כורא ויש לצדד בזה סברות לכאן ולכאן ולא ראיתי עוד להאריך כי נ"ל שלא להתירה לעלמא בגט זה כלל כי מי נקל באיסור אשת איש בלי ראי' ברורה:

ולפי המבואר כאן קשה טובא על מהר"ם לובלין (סי' קכב) שסובר דבגט שכ"מ הקישור שמתקשרין שתחזור ותנשא לו הוה כמו תנאי וכבר כתבתי בגט מקושר (בסג"ר אות לח או"ק ג דף לד) דקשה הא לא התיר' לשום אדם ולפי המבואר כאן קשה יותר שהרי אגידא בי' שלא להנשא לשום אדם מבלעדו א"כ לא עדיף מע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי וכבר כתבתי (באות ה) דבאסרה לכל אדם לא שייך שימותו כל עלמא וצ"ל דמ"מ אם ימות הבעל הוה גט והוה כע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי וצ"ע:

תוכן העניינים

משיבת נפש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה