משיבת נפש חלק א· רבי אריה לייב צינץ
סימן לט
בדיני קידושין
שאלה
דברי העד שמעון מאיר הועתק אות באות:
דיא מעשה איז גיוועזין ביום ב' בשבוע זו יוד אייר עכ"פ היה אחר שלשה שעות אחר חצות ובאיזה שעה עצמה אינו יכול לצמצם. בהשטוב אצל ר' בנימין מלמד בשנת תק"פ וויא דאש מיידיל פייגיל האט גברענגט דיא ברידער ווארעמש. האט דער ברודער יוסף ארי' גיהאט אין קרייצער האט ער זיך גיוואלט קופין איין ביצה האט דאש מיידיל גיזאגט אז איך זאל אים אוועק נעמען אונ דוא זאלשט עס מיר אפ געבן זיא וועט עם קויפן ב' ביצים פר דעם קרייצער וועט דער אנדערער ברודער אויך האבן. האב איך גיוואלט אוועק נעמין דעם קרייצער האט ער אן גיהויבן צו וויינען האב איך גזאגט מען זאל אים גיין לאזן ביז ער וועט אויף עסן ווי ער האט אויף גגעסן האט דאש מיידל גזאגט צו דעם בהעלפער משה אז ער זאל עם אוועק נעמען דעם קרייצער. האט ער דעם יונגעל אוועק גינומען דעם קרייצער אונ האט איהר גגעבן. אינ זיא איז גשטאנען ביי דעם קוימען. ווי דער בהעלפער האט גינומען דעם קרייצער אונ האט גגעבן עם די בתולה שרה פייגל נאר דאש גידענק איך ניט באיזה הלשון ער האט צו איהר גיזאגט. ענטפער די זאלשט צו מיר מקודש זיין מיט דעם קרייצער. אבער איך בין דיך מקדש מיט דעם קרייצער. דאש גדענק איך אויך נישט אויב דענצמאהל ווען ער האט איר גגעבן דעם קרייצער אין דער האנד אריין אדער דער נאך ווען זיא האט שוין דעם קרייצער גיהאט אין דער האנד האט ער דאש גזאגט. אונ זיא האט גיענפערט גוט גונו:
שאלנו אותו אם המעשה הנ"ל היה ביום ב' גם לפני העד השני ואמר הן. עוד שאלנו אותו אם לא היה המעשה גם ביום ג' ואמר איני יודע מזה אם היה ביום ג' גם אמר שלא היה שום עד זולתו עוד:
דברי העד יהודא
דיא מעשה איז גוועזן ביום ג' בשבוע זו דאש גידענק איך ניט אויב קודם חצות או אחר חצות זי איז גקומען נאך דעם קרייצער האט דער קליינער ניט גוואלט אפ געבן האט זיא גיזאגט דעם בהעלפער משה נעם דעם קרייצער פון דעם יונגעל. האט ער דעם קרייצער גינומען פון דעם ונגל אונ האט אים גגעבן דעם מיידל זי איז גישטאנן ביי די טיר אונ ביי דעם קוימען. דער בהעלפער משה האט גינומין דעם קרייצער פון דעם יונגל אונ האט עם גגעבן דער בתולה שרה פייגל ווי זיא איז שוין גשטאנען ביי די טיר האט ער געזאגט איך האב דיך מקדש געוועזין מיט דעם קרייצער. וויא זיא איז ארויס גילאפן האט זיא גזאט נוא גוט אונ האט זיך אויס גילאכט. אונ דענצמאהל ווען ער האט איהר גגעבן דעם קרייצער האט ער גאר נישט גזאגט:
דברי הנער משה
דער יונגל איז גיקומען אין חדר אריין האט ער גיהאט איין קרייצער האב איך גינומען דעם קרייצער פין אים אונ האב איר גגעבן אונ האב גזאגט דער קרייצער זאל דיך מקדש זיין. אונ זי איז תיכף אוועק גגאנגען דאש האב איך מיר גזאגט אויף גלעכטער ניט אין אמת:
דברי העד ר' יחיאל מיכל
איך ווייס גאנץ גווים אז דער נער יהודא איז נאך קיין י"ג שנים ניט אלט. דען זיין מוטער האט ערשט י"ג שנים חתונה גיהאט ע"כ איז ער נאך נישט אלט נאר י"ב שנים בערך:
דברי הבתולה
דער בהעלפער משה האט גנומען דעם קרייצער פון אחי אונ האט מיר גגעבן. דער נאך וויא איך בין ארויס גגאנגען האט ער צו מיר גזאגט דער בהעלפר איך האב דיר מקדש גוועזן אונ האט גלאכט. אונ איך האב גזאגט נוא שוין גיט איך האב גאר נישט גוואוסט וואש דאש איז:
דברי ר' שמואל
איך ווייס אז האשה שרה אמו של העד יהודא האט חתונה גיהאט בר"ח אייר ובאותה השנה עצמה נפטר ר' יאקל בר"י בערב חג שבועות והיה בשנת תקס"ז כ"ד העד:
תשובה
א) דבר ידוע בדרכי ההוראה לכל אשר נתן ה' בלבו להורות שאין לאחוז בכל החומרות ומה שלא יצדק נפרד לפעמים יצדק מחובר. והנה בנ"ד אם נימא שלא נשאר רק עד הראשון וידוע שדעת הסמ"ג שחושש לקידושי בע"א אפילו בשניהם מודים אין כאן רק דעת הסמ"ג לחוד ויחידאה הוא ונהי דרמ"א (סי' מב ס"ב) החמיר שלא במקום עיגון לחוש לו עכ"פ ביש סניפים אחרים אין לחוש כלל והרי בידים שאינו מוכיחות שכתב רמ"א (סי' כז ס"ו) סתם ויש מחמירין ולא הקיל אפילו במקום עיגון כתב הב"ש שם (ס"ק יד) דבאם יש עוד ריעותא מקילין:
והנה עד הראשון לפי מה שאמר אם היה בזה הלשון דוא זאלסט צו מיר מקודש זיין מיט דעם קרייצער ודאי הוה לשון קדושין אבל אם אמר בזה"ל מיט דעם קרייצער בין איך דיך מקדש זה אפשר דומה לידים שאינן מוכיחות כיון שלא אמר לי ואם כן אין כאן עדות כלל רק ליש מחמירין דמהני ידים שא"מ ויש לומר דודאי בע"א כ"ע מודו דלא חיישינן:
אלא דאפשר הלשון איך בין דיך מקדש מקרי ידים המוכיחות ולא דמי לאומר הא"מ ולא אמר לי שלא נתברר בדיבורו למי מקדשה אבל כאן שאמר איך בין דיך מקדש כיון דאמרינן בגמרא (קידושין ב:) דלשון קדושין הוה דאסר לה אכ"ע כהקדש א"כ י"ל דלא דמי לאומר הרא"מ דאם כוונתו שתתקדש לאחר א"כ הרי הוא כמו את אסורה אבל אין האיסור בא מכח המקדש שאינו רק שליח והשתא י"ל באמר בזה"ל איך בין דיך מקדש משמע שר"ל שהאיסור יבא מכחו אם כן משמע שלעצמו מקדש לכן בוודאי בקדושין גמירין אין לסמוך להחליט שזה נקרא ידים שאין מוכיחות:
ב) מ"מ בנ"ד לפי דברי העד השני שנקרא יודא שאמר בפירוש בשעת ער האט איכר גיגעבין דעם קרייצער האט ער גאר נישט גיזאגט א"כ כיון שנתן לה בסתם כבר כתב רמ"א (סי' כז סוף ס"ג) במקום דלא היה קדושין צריך לחזור ליטול ממנה הכסף ולחזור וליתן לה א"כ כאן שנתן לה בסתם וברשב"א בחידושיו (ו. ד"ה ר' יהודא) מבואר הטעם דסתמא אמרינן במתנה נתן לה א"כ כבר זכתה בה ולא מהני הדיבור אח"כ אפילו יהיה כהוגן וכאן כ"ש הוא דהא בתחילה ביקשה שיחזיר לה הקרייצער ונתן לה בסתם אחר שלקחו מיד הילד א"כ מסתמא נתנו לה ע"ז שאמרה שיקבלנו בשבילה וכדאיתא במתני' ב"מ (ט:) היה רוכב על גבי בהמה דאם משנתנו לו אמר אני זכיתי בו תחלה לא אמר כלום ועיין בח"מ (סי' רסט ס"ו) שאינו נאמן לומר לצרכי הגבהתי אפילו בעודה בידו דמסתמא עשה כדבריו וכ"ש בזה שאין מעמידין בדעתו שכוונתו לגזול שלא כדת בפרטות שכבר נתנו להבתולה א"כ לא בא לידה בתחלה בתורת קדושין ואין לו זכות עוד במה שתחת ידה ואין כאן בית מיחוש והוה ע"א בהכחשה גמורה דאינו כלום כדאיתא (סי' מז סעיף ג) וכאן לא דמי לספק קרוב לה קרוב לו:
אמנם אם אמת הדבר שהיה קטן א"כ אין לדון על הגדול שיהיה נקרא מוכחש ע"י הקטן והוה מיהת מקדש בע"א:
ג) מיהו גם לדברי העד הראשון כיון שלקחו שלא מדעת הקטן וודאי אילו בא ליד הקטן ע"י מציאה שאין בו גזל רק משום דרכי שלום (גיטין נט:) אפשר לומר דמ"מ יש חשש קידושין דלא עדיף מחמץ דרבנן ושעות דרבנן שחוששין לקדושין (עי' אה"ע סי' כח סכ"א) אבל אם בא ליד הקטן ע"י דעת אחרת מקנה דיש לו זכיה גמורה ואפילו למה שנסתפקו התוס' (סנהדרין סח: ד"ה קטן) אי יש לו זכיה מן התורה מ"מ עכ"פ גזל גמור הוא ולא יהיב לה מידי שהרי צריכה ע"פ דין להחזיר לקטן אם הוא שלו ולא מיקדשא:
איברא דאפשר לומר דניהי דאיתא בגמרא דקדושין (נב:) ההוא דחטף זוזי מחברי' ושדא לה אמר לית דחש לדר"ש דאמר סתם גזילה יאוש בעלים **( א"כ נראה כי הילד הזה שמסור ביד הר"ד ודאי נתיאש ממנו וא"כ כי נתנו ליד הבתולה הוה מקדש בגזל לאחר יאוש דה"ל יאוש ושינוי רשות ולא הוה קידושי גזל מיהו נראה דיאוש של הקטן לא מהני דהוה יאוש שלא מדעת כדאיתא בב"מ (כב:) יתמי דלאו בני מחילה נינהו אסור ופירש"י שאין הפקרן הפקר א"כ אם יש להקטן זכיה אין יאוש שלו מועיל ונקרא לגבי האשה באיסורא אתי לידה ואינה מקודשת:
ועפ"ז יש לישב דברי הרא"ש (ב"ק פ"ז ס"ב) שפירש דיאוש קונה לחומרא ואם קידש בו אשה מקודשת מדרבנן והקשו עליו הא לגבי האשה ה"ל יאוש ושינוי רשות ומקודשת מן התורה ולפ"ז נראה [לתרץ] דודאי הא דיאוש שלא מדעת לא קני מבואר בגמרא (ב"מ כא:) הטעם משום דבאיסורא אתי לידיה א"כ נראה דלמ"ד יאוש **(כל עניני יאוש. שינוי רשות. עדות וכדומה הנאמרים בדף זה ובדפים אחרים. המה רק לברר המקרה הנ"ל בדבר קדושין. בדרכי ההוראה ע"פ תורה שבכתב ושבע"פ. אבל מה שנוגע לעיקר דיני ממונות. הכל נוהג ע"פ דינא דמלכותא. כי דינא דמלכותא דינא:)** כדי קני בגזלן גמור אע"ג דבודאי באיסורא אתי לידיה א"כ אפילו יאוש שלא מדעת נמי קני ואף דמדברי התוספ' ב"ק (דף סט) [סו. ד"ה הכי] לא משמע כן כבר עמדתי ע"ז בחידושי א"כ י"ל דלדידן דקיי"ל (בחו"מ סי' שנג ס"ב וסי' שסא ס"א) יאוש כדי לא קנה א"כ יאוש שלא מדעת נמי לא קנה כדמוכח בגמרא שם פ' אלו מציאות (כב.) גנבי מי קחזי לי' דמייאש והיינו לדידן דקיי"ל דיאוש כדי לא קני א"כ בלא ידע לא מהני שינוי רשות א"כ נ"מ אם גנב חפץ וקודם שנודע לבעלים קידש בו א"כ לדידן דקיי"ל (סי' רסב ס"ג) יאוש שלא מדעת לא הוה יאוש א"כ לא מהני היאוש משא"כ אי אמרינן יאוש קני לחומרא אף על גב דבאיסורא אתי לידי' אם כן לא איכפת לן בין יאוש שלא מדעת ליאוש מדעת והוו קדושין וא"ש דברי הרא"ש:
מיהו מ"מ בקטן דלאו בר יאוש הוא **(כל עניני יאוש. שינוי רשות. עדות וכדומה הנאמרים בדף זה ובדפים אחרים. המה רק לברר המקרה הנ"ל בדבר קדושין. בדרכי ההוראה ע"פ תורה שבכתב ושבע"פ. אבל מה שנוגע לעיקר דיני ממונות. הכל נוהג ע"פ דינא דמלכותא. כי דינא דמלכותא דינא:)** י"ל דלא מהני ואפילו אי מהני יאוש בקטן אי יאוש כדי קני מכל מקום כיון שכל הפוסקים חולקים על הרא"ש והרא"ש שמחמיר מיקל בקידושי ע"א אם כן אין לתפוס (תימרי) [חומרי] שניהם:
ד) הן אמת דרמ"א בח"מ (סי' ער ס"ב) הביא דברי הנ"י בנתנו לקטן מתנה הוה של אביו א"כ ודאי דאביו אינו זוכה מן התורה רק מדרבנן א"כ אפשר דאינו אלא מפני דרכי שלום דזכי' מן התורה לא שייך לאביו שהרי קטן אינו בר זכיי' לזכות לאביו אבל באמת דברי הנ"י תמוהים שכתב שאין לו יד לזכות וקשה הך דסוכה (מו:) דלא ליקני איניש לולב לינוקא דמקני קני אקנוי' לא מקני וגם בב"מ (עב.) ובפ' השולח (מ.) אקני' לבנו קטן ובב"ב (קנו:) מוכח דיש זכיה לקטן בדעת אחרת מקנה (ובסי' רמג סט"ו) דעת הש"ך דקטן שהגיע לכלל צרור וזרקו יש לו זכי' מן התורה הגם שבחידושי ב"מ (דף יא אות קנו) השגתי על הש"ך בזה מ"מ בדעת אחרת מקנה נראה עיקר דיש לו זכי' גמורה:
ועוד אפילו לדברי רמ"א בשם נ"י הא כתב הסמ"ע שם (סק"ח) דטעמא הואיל ואינו משומר בידו מסתמא נתנו ע"ד אביו ובזה מיושב הך דאקני' לבנו קטן דשם אקני' ע"מ שיהיה שלו וכן בהא דלא ליקני לינוקא דשם רוצה לזכות ע"ד הקטן לחוד בזו מודו שפיר דיש לו זכיה גמורה שהרי אינו נותנו אלא (לדורות) [לדעת] הקטן וא"כ בדבר מועט שנותנין לקטן כמו בנ"ד שניתן להוצאה על פירות וכדומה בכה"ג י"ל שפיר דמודה רמ"א דיש לקטן זכיה גמורה וא"כ מקרי קידש בגזל דלא נותן ע"ד אביו וא"כ מיקרי קידש בגזל:
ה) ועוד דהרי הב"ח הביאו הב"ש (סימן מב סק"ו) סובר דאם אמר אחד לשחוק כונתי נגד ע"א נאמן במיגו שהיה יכול להכחישו אלא דהב"ש השיג עליו דהוה מיגו נגד ע"א וע"ז צריך אני למודעי מ"ש בילדותי בתשובת שאלה אחת דהח"ץ בתשובה (סימן קטו) השיג עליו דלא אמרינן מיגו להכחיש עד רק כשיתחייב שבועה נגד העד וכתב שטעה הב"ש בזה ואני אומר לא חתיכו עלי' דגברא רבא דיש לפרש כוונת הב"ש דממנ"פ אין כאן מיגו. דהמקדש אינו נאמן דהיה יכול להכחיש העד דניחא לי' לומר לשחוק כונתי כדי שתצטרך להחזיר לו הכסף קידושין ואם יאמר להד"ם לא יהיה לו תביעה על מה שנתן לה. והיא גם היא אין לה מיגו לומר להד"ם שהרי תתחייב שבועה להכחיש העד על כסף קידושין מיהו אכתי אית לה מיגו דלפקדון קבילתה וע"ז אין שייך חיוב שבועה שאין כאן רק כפירת דברים שהיא מרוצה להחזיר לו הכסף. אלא די"ל דס"ל להב"ש דלאו מיגו הוא בכה"ג שהרי לא תרויח בהכחשה ומה לה להכחיש העד בחנם וכה"ג מחלק הש"ך (ר"ס רצו) בין לענין ממון אמרינן מיגו דהעזה וצדקו דברי הב"ש. [עי' במפתחות]:
וא"כ בנ"ד שמודה שלא היה הכסף שלו לפי דבריו שאמר לשחוק א"כ לא נתכוין לזכות בקרייצער א"כ ממילא י"ל דנאמן במיגו דאי בעי היה מכחישו:
ובחמ"ח שם (סק"ד) כתב דלהכי לא מהני מה שאמר לשחוק דהוו דברים שבלב ולא מהני וזה דוקא בקידש בשלו דאמרינן דאף שכיון לשחוק מ"מ הוה דברים שבלב אבל כאן לפי דבריו שכיון לשחוק אומר שלא נתכוין לזכות בו מעולם ובהא י"ל דאמת הוא שאף שלא מהני נתכוין לשחוק דהוה דברים שבלב מ"מ לא נתכוין לזכות א"כ בזה שאומר שלא נתכוין לקנות הקרייצר בזה לא הוה דברים שבלב וא"כ כיון שגם העד אינו מכחישו בזה פשיטא דלאו כלום הוא:
ועוד דנראה לפי דברי המקדש שאמר דער קרייצר זאל דיך מקדש זיין אפילו תימא דיש בזה לשון קידושין כדפרישית לעיל (אות א) שהכסף אוסרתה ומתקדשת על ידו מ"מ כיון ששינה זה מלשון הנהוג י"ל דמקרי דברים שבלב דמוכחי שאינו אלא לשחוק וכ"ע מודו לדברי הב"ח:
ועוד דהרי היא אומרת שלא אמר לה כלום רק בשעה שיצאה אמר לה איך האב דיך מקדש גיוועזין אין האט געלאכט והרי היא בודאי לא נתכונה לזכות במטבע רק לעצמה וכבר זכתה בה בשעת שנתנו לה א"כ אפילו תימא דמה שהשיבה הבתולה שוין גוט הוה כאמרה אין מ"מ הא לא יהב לה מידי:
ועוד שלפי דברי' לא אמר לשון קידושין רק איך האב דיך מקדש גיוועזין ובזה לא הוה לשון קידושין כלל שצריך שיהיה משמעותו להבא כמ"ש רמ"א (סימן כז ס"ה) הגם שבספרי שם (ס"ק כה) כתבתי לפקפק בזה מ"מ בכה"ג שאינו אלא סיפור דברים פטומי מילי בעלמא ודאי לאו כלום הוא:
ו) ועוד שאמרה שלא הבינה ונאמנת על זה ואף שהב"ש כתב שם (סק"ה) דבלשון ברור הוה ספיקא באמרה שלא הבינה הכא את"ל כדברי המקדש דער קרייצער זאל דיך מקדש זיין אף שיש לצדד שהיא לשון קידושין מ"מ לאו לשון ברור הוא ולכ"ע מהימנא שלא הבינה:
ועוד אני צריך למודעי מ"ש בספרי (בסימן כז סק"ו) על מ"ש הב"ש (שם סק"ה) בשם הרא"ש דבלשונות דברירן לאו כל כמיני' לומר לא ידענא דהוה לשון קידושין ובטור משמע דלעולם נאמנת לומר שלא הבינה והב"י חילק דהיא מהימנא ולא הוא ואני כתבתי בתשובת שאלה בילדותי דהרא"ש איירי שם בדבר הלמד מענינו דמיבעי' לן (קידושין ו:) בהני לישנא אי למלאכה קאמר וע"ז כתב הרא"ש (סי' ב) דבלישני דברירן לאו כל כמיני' לומר לא ידענא דלשון קידושין וסיים וכל אלו הספיקות במדברין על עסקי קידושין וכוונת הרא"ש ג"כ בעסוקין דסגי בנתן בשתיקה ואם אמר לישנא דברירן לן לאו כל כמיני' כוונתו שאין בו כח לומר לא ידענא דלשון קידושין כמו כל כמיני' כיון שהגיד ובקידושין (ח.) אי דלא שוה כל כמיני' כלומר שאין בו כח לומר כן הכי נמי לאו כל כמיני' שאין בו כח לומר לא ידענא דלשון קידושין הם ויהיה גרע משתיקה כמו בלשונות די"ל דלמלאכה קאמר דגרע הדיבור משתיקה אבל בלשונות דברירן אין בו כח לומר לא ידענא דלשון קידושין הם או דאינו נאמן שלכך אמר לשון זה מחמת שלא ידע שלשון קידושין הוא ואמר הלשון שיהיה נגרע הדיבור מאילו נתן בשתיקה ע"ז אינו נאמן שאמר לשון ברור כדי לגרוע כח הקידושין משא"כ בעצורתי שפיר אמרינן שכיון לגרוע כח הקידושין ממה שהיתה מתקדשת בשתיקה ודברים ברורים הם וא"ש דברי הטור וי"ל אפילו בלשון ברור נאמנת שלא ידעה:
ועוד דלדידן דאין מקדשין רק תחת החופה אין כאן לשון ברור שנאמ' שידעה בודאי שמתקדשת על ידי זה דכולי נשי לאו דיני גמירי וסבורין שאינם קידושין כי אם כפי הנהוג תחת החופה. גם בתשו' נודע ביהודא (מהד"ק אהע"ז סי' נט) כתב שנאמנת לומר שלא הבינה: