אור ברסלב

משיבת נפש חלק א· רבי אריה לייב צינץ

סימן יא

סימן י

תשובה

ב"ה יום א' כ"א שבט תקפ"ו. רב שלום לידידי הרב המופלג בתורה וביראה מ"ץ לעדתו מוהר"י מאיר נ"י:

דברת מכתבו על דבר המנקר הגיעני ואם אמנם דרכי להפך בזכותא דצורבא מרבנן עם כל זה אין משוא פנים בדברי תורה דכתיב בה אמת ובאמת הגם שמשמעות הכתב לאסור הבשר לגמרי עם כל זה הפרזתם על המדה בפרט בדור הלזה אשר תורת כל אחד בידו ואף שאינו מזה ולא בן מזה יאמר ניתי ספר ונחזה אשר יאמר כי הוא זה. וקשה לעשות משמרת למשמרת והלואי שהיינו יכולין לעמוד בגדרי הראשונים וחשבתי ללמד איסור על הבשר והוא ע"פ מאי דאיתא בחולין (דף י"ח) האי טבחא דלא סר סכינא קמי חכם משמתינן ליה רבא אמר מעברינן ליה ומכרזינן אבשרא דטריפה ולא פליגא כו' רבינא אמר היכא שלא נמצאת סכינו יפה ממסמס ליה בפרתא דאפי' לא"י לא מזדבן ותמה הרא"ש אמאי לא הביא הרי"ף הך דרבינא דהוא בתרא ותירץ הב"י דס"ל כפירש"י דבנמצאת סכינו יפה נמי מכריזינן דטריפה הוא ופסק להקל על הטבח ואם כן משמע דאי לאו הפסד הטבח היינו פוסקין לאסור הבשר אף בנמצאת סכינו יפה וא"כ בנדון דידן שאין הפסד רק למיגדר לפרסומי מילתא היה אפשר למיגדר לאסור גם הבשר מיהו י"ל בלא"ה ליישב תמיהת הרא"ש על שלא פסק כרבינא וי"ל דע"כ סוגית הש"ס דלא כרבינא דמבואר פג"ה (דף צ"ג) בטבח שנמצא אחריו חלב רב יהודה אמר כשעורה ור' יוחנן אמר בכזית ומסיק כאן להלקותו כאן לעברו הרי משמע דגם בנמצא כזית חלב שהוא איסור כרת טפי מסכין פגום דליכא רק לאו ולא קאמר מכריזין אבישרי' דטריפה הוא אלא ודאי לא קנסינן טפי מן העברה אבל לא לאסור המותר אף דבודאי הך דמכריזין אבישרא דטריפה בנמצא סכינו יפה אינו רק למיגדר וכיון דחזינן דאפילו בחלב דאיסור כרת לא עשו גדר לאסור המותר ממילא מוכח דלא כרבינא דהא מסיק בש"ס והילכתא להלקותו בכזית לעברו בכשעורה ולא נזכר שום הכרזה לאסור הבהמה וכ"ש בסכין שנמצאת יפה. הגם שאפשר לדחות דלעולם לא קנסינן רק במה שהוא דררא דאיסורא דבלא הראה סכין דיינינן ליה כפגומה ונאסרה כל הבהמה למגדר אף שנמצאת יפה ובחלב לא שייך למיקנס התירא אטו איסורא שאין להיתר שייכות באיסור עכ"פ מוכח בנ"ד אין לעשות גדר לאסור הבהמה ואין לנו אלא מ"ש בש"ס ופוסקים. (גם כיון שיש הפסד להשוכר המכס מהקיר"ה אין להפסידו שהוא לא חטא), מיהו ודאי יש להעבירו כי חקרתי פה מן הקצב ואמר שהוא חלב גמור:

ומ"מ לא יפה עשה המורה שנמנה כבר עמו לאסור הבהמה לשויי' נפשי' הדרנא כי אחר שצוה לחתוך החתימות ודאי משמעו לאסור הבשר וחילל השם בין ההמונים:

אמנם בעיקר הדבר אפשר כיון שאינו עושה רק למיגדר יכול לחזור מדבריו דהכי משמע מן הש"ס (חולין י"ח.) בההוא טבחא דלא סר סכינא קמי' דרב חיננא שמתי' ועברי' ואכריז אבישרא דטריפה הוא איקלעו כו' לעיינו רבנן במילתיה דתלו בי' טפלי בדקו לסכיני' ונמצאת יפה ואכשרי' א"ל מר זוטרא ולא ליחוש מר לסבא א"ל שליחותי' קעבדינן ופירש"י (בד"ה שמתי') דקסבר כי אמר רבא אפילו נמצאת סכינו יפה קאמר כו' ואכשרי' דקסבר הא דאמר רבא מעברינן לי' כשלא נמצאת סכינו יפה. אם כן משמע דאף שהכריז אבישרא דטריפה הוא אחרי שמצאו לו זכות לאוקמא דרבא בלא נמצאת סכינו יפה התירו מה שאסר אף דכבר אכריז אבישרא דטריפה הוא. ודוחק לומר דדוקא מכאן ולהבא. דלפי מה שתלה רש"י הטעם דמוקי בלא נמצא יפה משמע שהתירו נמי אותה הבהמה ועוד נשמע מהא דלא ליחוש מר לסבא ולא קאמרי הא חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר משמע דבכה"ג שאינו רק למיגדר הי' יכולין להתיר רק ליחוש לסבא. ואין פנאי להאריך כי מאי דהוה הוה וידוע שהשליח בא קרוב לזמן תפלת שחרית ואין פנאי להעמיד הדברים במילי מעלייתא דנ"מ ממ"ש טובי לדינא. ובכן הוא וכל אשר לו שלום כחפצו וחפץ דו"ש ארי' ליב:

גם נשמע מזה שיוכל החכם לחזור מדבריו אם רואה להקל בעונש:

תוכן העניינים

משיבת נפש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה