משיב דבר חלק ד· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
סימן פא
תשובה לק"ק יאנישאק.
באשה שהיתה בחזקת מגורשת עפ"י השמועה מהרבה אנשים שנתגרשה בק"ק פאניוויעז, אך אין בידה מעשה ב"ד ואומרת שנשרף, ועתה אין עדות ע"ז כי אם אשה אחת אומרת שהיתה בשעת גירושין, והביא מעכ"ת נ"י שו"ת הרדב"ז שהובא בפ"ת (סי' קמ"ב) שבמה שהוחזקה שהיא גרושה סגי, ונסתפק מעכ"ת נ"י דילמא לא מיירי הרדב"ז אלא באופן שגם א"א לא היתה אלא, עפ"י חזקה, ובזה אמרינן דאתי חזקה מפיק מחזקה, משא"כ בנ"ד שהיתה ידועה לנו לא"א דילמא בכה"ג לא אתי חזקה ומפקא מידי איסור ודאי עכ"ד:
והנה לשון הרדב"ז שהביא בפ"ת סימן קי"ד מצינו שהחזקה מוציאה מידי ודאי, ובאמת הכי קיי"ל במסכת קדושין (ד"פ) מלקין על החזקות, כדר"י דאמר הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה, והרי ידועה שהיתה טהורה מקודם וה"נ בנ"ד אם הי' ידוע לנו שבעלה מת ובא עליה כהן לוקה מחמת חזקה שמוחזקת לגרושה ודבר זה מועיל גם לקולא לענין גר כמ"ש הרמב"ם (ה' א"ב פי"ג) ובשו"ע יו"ד ה' גרים שאם ראינו נוהגים בדרכי ישראל כו' הרי אלו בחזקת גרי צדק אע"ג שאין להם עדים שנתגיירו ושם מיירי שידענו שהיה מלפנים עו"ג כמבואר שם, ומקור דברים אלו כתב הרמב"ן בחי' יבמות (דמ"ה) מדאיתא שם מי לא טבלה לנדותה, וכ"כ הה"מ והרמב"ן תמה ע"ז דא"כ הו"ל למימר מי לא שבת שבת אחת כו', ובאמת לא מיירי שם מענין נאמנות לומר דמזה שטבלה ידענו שנתגיירו, ולענ"ד למד הרמב"ם מגוף הברייתא (דמ"ו ע"ב) מי שבא ואמר גר אני יכול תקבלנו ת"ל אתך במוחזק לך, ולשון במוחזק לך משמעו במה שהוא אתך ואתה רואה אותו נוהג כישראל הרי הוא מוחזק לך שכן הוא וזה ברור דנאמנות לענין גירות חמור מלענין אישות דבגר מבואר ברמב"ם ושו"ע שם באומר בזה"ב נתגיירתי בב"ד פלוני א"ג אע"ג שהוא מלתא דעבידא לגלויי, ולענין אישות כתב הרמב"ם לענין עדות אשה שמת בעלה דמד"ת עד, אחד נאמן לומר מת בעלה משום דהוי מילתא דעבידא לגלויי הן אמת דהגאון טורי אבן במסכת ר"ה (כ"א) כתב דאין סברא דעל"ג מהני במקום חזקה ורוב ולא כהרמב"ם, והביא שהתוס' ביבמות ר"פ האשה כתבו להיפך דעפ"י ד"ת אין עד אחד נאמן אלא שחכמים יש להם כח לעקור במקום דמסתבר, אבל אני בעניי בחיבורי הע"ש על השאילתות (סי' מ"ו אות ז') הוכחתי שגם הגאון בעל השאילתות ס"ל הכי דעל"ג מהני במקום שהוא נגד רוב וגם התוס' ס"ל הכי אלא דס"ל כמ"ש הנימוק"י שם דאין זה עבידא לגלויי כ"כ, ועתה נראה להוסיף דתליא בתרי לישני בבכורות (דל"ו ע"א) אי כהן נאמן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו משום דעל"ג, ולל"ב א"נ, וע"ז כתבו התוס' שם בד"ה והלכתא דלל"ב צ"ל דגבי אשה הקילו משום עיגונא כו' והיינו דבריהם ביבמות, אבל כבר פסק בגמ' והלכתא כל"ק, והגאון נו"ב קמא סי' נ"ח הכריח מהא דבגר לא מהני לומר נתגיירתי בב"ד פלוני, אע"ג דהוי מילתא דעל"ג, ש"מ דלא מהני סברא זו במקום חזקה, ואני בעניי כתבתי שם דאדרבה מזה למדנו דבכה"ת מהני ע"א בעל"ג, אפילו נגד חזקה, דמקור הדין הוא מהרי"ף והוא לא הביא הא דאיתא בגמרא אר"ש דאמרו עדים שמענו שנתגייר [בזה"ב[ בב"ד פלוני סגי, והרא"ש נדחק ליישב דלא אתי אלא לר"י, והוא פלא לעשות מחלוקת מה שלא נזכר בגמרא. אלא שהאמת יורה דרך הרי"ף ז"ל שהי' הנוס' סד"א ליהימנינהו כמו שהביא רש"י ותוס' להכי הוי הנוס' על הא דתניא בא ועדיו עמו מנין ת"ל כו' ומקשה בגמ' עדיו עמו מנ"ל אר"ש כגון דאמר נתגיירתי בב"ד פלוני סד"א ליהימנינהו קמ"ל, פי' עדיו עמו מניין שאינו נאמן ומפרש בגמרא מאי עדיו עמו שאומר שיש לי עדות בב"ד פלוני דהוי מילתא דעל"ג קמ"ל דמכ"מ א"נ. וזה הדין שכ' הרי"ף והרמב"ם ושו"ע ובטעמא דמילתא י"ל דאע"ג דמזה יש ללמוד דאלים סברא דעל"ג, אבל רק בעד ולא בבע"ד עצמו, וי"ל דאפילו בע"ד נאמן, אבל רק בישראל אבל לא במי שהוא בחזקת עו"ג, ובזה פליגי תרי לישני בבכורות אי כהן נאמן במלתא דעל"ג על בכור שלו, ופסק הגמרא כל"ק, דאפילו בע"ד נאמן אבל עד לכו"ע נאמן, הא מיהא דעדות גר חמור מעדות אשה ומכ"מ במוחזק לך שנוהג כישראל נאמן לומר שנתגייר בב"ד מכש"כ באשה שמוחזקת לן בגרושה שנאמנת לומר שנתגרשה כד"ת. ומעתה בנ"ד נהי דמצד דהוי על"ג לחוד לא היתה נאמנת אז לומר נתגרשתי בפאניוויעז משום חומר דא"א דלא הקילו במילתא דעל"ג לחוד אלא במקום עיגונא ובצירוף סברא דדייקי ומינסבא וממילא בגט אינה נאמנת מדרבנן לומר נתגרשתי בב"ד פלוני, ומש"ה איתא (סי' קנ"ב סעיף י"ב) דאפילו מביאה מעשה ב"ד, אינה יכולה להנשא, בו עד שיכירו חתימות ב"ד, אבל כ"ז אינו אלא חומר דא"א כ"ז שלא נתחזקה בגרושה משא"כ בנ"ד בנתחזקה בגרושה וכהן לוקה עליה א"צ עוד לשום דבר כמ"ש הרדב"ז, ועדיין יש להרהר אחרי חזקה זו שהרי בהא דהוחזקה נדה בשכנותיה דבעלה לוקה עליה כתב הרשב"א בתה"ב (בית ז' ש"ב) דלא מהני אמתלא אחר דלוקין עליה אלמא דכודאי חשבינן לה וכ"כ הר"ן כתובות פ"ב בשם הרשב"א דבמקום דלוקין הוי כודאי ולא מהני אמתלא ועמ"ש הגאון תבואות שור (סי' א') וא"כ קשה מהא דאיתא בכתובות שם באשה שהיתה מוחזקת בא"א לפי דבריה ואח"כ נתנה אמתלא נאמנת אלמא דאין לוקין עפ"י חזקה זו שהיא מוחזקת וצ"ל דדוקא, חזקה הבא ע"י מעשה הניכרת כמו בלובשת בגדי נדות או בהא דאיתא בקידושין שהיה בנה מורכב על כתפה, אבל במה שהקול יוצא עפ"י דבריה ונתחזקה בכך בפי הבריות אינה חזקה שמלקין וממיתין עליה, וא"כ באומרת גרושה אני ונתחזקה בזה השם כמה שנים אין כהן לוקה עלי' וגם היה מהני אמתלא וא"כ אין בזה נאמנות להוציא מחזקת א"א ולא דמי להא דגר שרואין שנוהגין כישראל. מכ"מ נראה שזה אינו אלא בנתחזקה רק ע"י עצמה משא"כ בנ"ד שנתחזקה בזה השם ע"י אנשים הרבה אז אע"ג שלא נגבה עדות בב"ד מכ"מ הוי חזקה שלוקין ע"ז כמש"כ הרמב"ם (ה' סנהדרין פט"ז) דהאיסור עצמו יוחזק בעד אחד. כיצד אמר ע"א חלב כליות הוא כו' גרושה או זונה אשה זו ואכל או בעל אחר שהתרה בו הר"ז לוקה עכ"ל ואחר שיצאה מחזקת א"א היא נאמנת על עצמה שנתגרשה כפירש"י יבמות (פ"ח ב') בד"ה ועשו שתי נשים כו' אבל היכא דאמרה ברי לי כו' שכל אדם נאמן ע"ע באיסורין בדבר הברור לו כו' ומחזקת א"א יצאה וכו' עכ"ל, ומכש"כ בנ"ד שעדיין יש עדות אשה אחת על הגירושין ע"כ לענ"ד היא מותרת להנשא והמקום יעמידנו על קרן האמת, והיא התכלית והחותמת, הנני ידידו העמוס בעבודה נפתלי צבי יהודא ברלין.