אור ברסלב

משיב דבר חלק ד· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

סימן ל

סימן כט

בעזהי"ת להרב יום ב' ב' סיון תרמ"ד לכבוד הרב וכו' אבד"ק מאלאדעצנא.

ראיתי מכתב מעכ"ה נ"י ונעניתי למבוקשו לעיין בעסק ביש של המוכ"ז, והנה עד אחד העיד שאמר האיש להבתולה אסתר בת ר"מ בתחלה הנני רוצה ליקח אותך לאשה, ואחר כך שאלה אם את רוצה לקחת אותי לבעל והשיבה איני רוצה ליקח איש זקן לאיש, ואח"כ אמר לה הנני נותן לך חמש ועשרים רובל ואמרה תן, ונתן לה וקבלה בלי שום אומר ודברים והעד מסופק אם פירש ואמר אם אתן לך כ"ה רו"כ תקח אותי לאיש, או לא אמר מאומה רק אתן לך כ"ה רו"כ:

העד הב' העיד שאמר לה בשאלה אם תרצי ליקח אותי לבעל, והשיבה איני רוצה אותך, ואח"כ אמר לה הנני ליתן לך כ"ה רו"כ, השיבה, טוב, או בזה הלשון רעכט, ונתן לה וקבלה בשתיקה:

וכתב מע"כ נ"י דלשון אם רצונך ליקח אותי לבעל מבטל לעסק הקדושין, משום כי יקח איש אשה כתיב ולא שתהא לוקחת אותו לאיש, דבריו נכונים וברורים, אך לכאורה היה כאן מדבר בעסק קדושין במה שהחל לומר הנני רוצה ליקח אותך לאשה:

הן אמת שהרא"ש והשו"ע כתבו (בסי' כ"ז ס"ו) דהריני אישך הוא גרוע משארי לשונות גרועים ולא מהני אפילו עסוקין באותו ענין של קידושין, בכ"ז הרי הב"ש הביא דעת ר"ח לחוש אפילו בזה הלשון הריני אישך בעסוקין באותו ענין, איברא (בסי' קל"ו סק"ב) הכריע הב"ש שהעיקר כש"ע דאפילו לפוסלה לכהונה מהני, מכש"כ בקידושין אין לחוש אפילו בעסוקין באותו ענין:

ונראה עוד דאפילו לדעת רי"ו דלשון גרוע זה דומה לכל הלשונות גרועים דחיישינן לה בעסוקין באותו ענין מכ"מ לא מיקרי מדבר עמה על עסקי קדושין אלא כשמדברים ברצון שניהם ולא בנ"ד שהשיבה מראש איני רוצה ליקח אותך לבעל שאתה זקן ממני, והכי דייק לשון המשנה היה מדבר עמה על עסקי גיטה וקדושיה, ולא תנן היה מדבר לה, אלא עמה מרצונה משמע, והכי מפורש מלשון הרמב"ם ורצתה זהו מדבר בעסק קידושין, ולא תקשה הא בגט תנן ג"כ היה מדבר עמה על עסקי גיטה ובגט לא בעינן דעתה, הא ל"ק דבגט דעת הרמב"ם והמחבר דאפילו לא היו עסוקין באו"ע ונתן לה בשתיקה מה"ת ה"ז גט, אלא שהוא גט פסול ולא כמו בקדושין ועיין בב"ש שכתב הטעם מצד הסברא, ואין לזה מקור, אבל האמת שהרמב"ם לטעמיה שפסק במע"ש דלא בעינן עסוקין באו"ע כלל וכפשטא דמתניתין במ' מע"ש, ולא כהר"ש והראב"ד שכתב דה"ה ברישא בעינן מעסק מע"ש, אבל לא כן דעת הרמב"ם ז"ל ורק בקדושין דבעינן דעתה ורצונה מש"ה באינו מדבר בא"ע אינו קדושין, וא"כ בגט דלא בעינן דעתה ורצונה אפילו אינו מדבר בא"ע הוי גט מה"ת, ורק מדרבנן הוא גט פסול עד שיהא מדבר עמה היינו מדעתה ורצונה לקבל את הגט ונותן לה בשתיקה, אבל אם בע"כ באמת פסול הגט מדרבנן אם לא פירש שהוא גיטה ואומר הרי זה גיטך הא מיהא בלשון גרוע שאמר לה אם תרצה ליקח אותו לאיש, אין חשש קדושין כלל:

ועוד יש לדעת דכל עיקר החשש בנ"ד אינו אלא בדעת בעדות העד הראשון שאמר כי מסופק שמא אמר אם אתן לך כ"ה רו"כ תקח אותי לאיש, ומש"ה כשאמרה טוב יש ספק לדעת, הר"ן והגהת הרמ"א (סי' כ"ט ס"י), אבל לדברי העד השני שלא זכר בשעת נתינה אם אתן לך תקח אותי לאיש פשיטא שאין, בזה חשש, שהרי אמרה הפירוש שאינה רוצה אותו לבעל, ומה שאמרה אח"כ טוב או רעכט לכ"ע אינו לשם קדושין כלל, וא"כ אינו אלא ספק קדושין בעד אחד, ואין להחמיר בזה כלל, ע"כ הנני מסכים להוראת כתר"ה נ"י שאין לחוש בזה לקדושין, ושריא בתולתא דא להתנסבא לכל גבר דתיצביין, וה' ישמרנו מלכד בהוראה ח"ו ויעמידנו על קרן האמת:

תוכן העניינים

משיב דבר חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה