משיב דבר חלק ד· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
סימן כז
בעזהי"ת לכבוד הרב וכו' מו"ק דק"ק
האמיל. עתה באתי להשיב דבר המקום יהא בעוזרי, לכאורה היה נראה שבעדות ר' שמואל בס"א סגי להתירה, שהרי העיד בשם עו"ג מסל"ת שראה איש עומד ביער ומתפלל בטלית ושאלו מי הוא והשיבו כי הוא מהאמיל והולך לאמו לחאמיטץ, ואמר עוד אותו העו"ג שראהו עוד באותו מקום לאחר איזה ימים, והכירו ע"י שהיו ידיו צבועות, ובעוד שמונה ימים מצאו עוד באותו מקום כשהוא מת והוסיף לומר שראוהו עוד חי כמעט, וברור אצלו שהוא אותו האיש שראוהו כבר עם ידיו הצבועות, והנה זה ברור שאותו האיש מהאמיל ויש לו אם בחומיץ הוא ראובן יוסף בעל האשה לאה הנ"ל, שאין לנו איש בהאמיל שיש לו אם בחאמיטץ כי אם הוא כמבואר (בסי"ז סי"ט) אבל כו' מחפשין באותו העיר כו', וגם זה אמר העו"ג במסל"ת שהכירו עם ידיו הצבועות, ומשמעות זה הלשון הוא שהכירו בטב"ע על גופו ופניו ע"י מה שראה ידיו צבועות, ולא שהוא יודע שהוא האיש ע"י הסימן של ידיו צבועות אלא שהוא מכירו בט"ע עי"ז, וכמש"כ בביאורי הגר"א שם ס"ק פ"ח בזה"ל דט"ע בגוף לא שייך אלא ע"י סימנין שאינן מובהקין, דא"א להכיר הגוף אם לא ע"י סימנין עכ"ל, [הג"ה ועיין בתי' ריטב"א ע"ז (ד"מ) שפי' בשם הרא"ה הא דראש ושדרה אינן אלא דע"י סימנין אלו יכיר את הדג בט"ע], ויפה כח אותו עדות יותר משארי עדות עפ"י מסל"ת שהיה בזה הענין, משום שבכולן יש ספק אם ראו בתוך ג' ימים או אח"כ משא"כ זה העו"ג הגיד שראהו עודנו חי כמעט, כך עלה בדעתי מראש, אח"כ השקפתי שלא נזכר בפירוש בדבר העו"ג שראהו גם אחר שמת לגמרי, ויכול להיות שראהו גוסס והולך לו, וכמדומה לי שמסתמא הוא המת שמחפשין, ואנן קיי"ל שאין מעידין על הגוסס ואפשר שהוא הבריא והלך לו, ואחר בא לכאן ומת והוא הנמצא ואע"ג שהתוס' בחולין (דף צ"ה ב') ד"ה אסיק כו' כתבו דאם נמצא אחד לא הוי לן למיחש כו', מכ"מ אין ראיה להתיר בזה חומר עריות שהרי שטת הרמב"ם דסימנים דאורייתא שמורידין לנחלה עי"ז, ומכ"מ אין מחזירין גט אלא על ידי נקב יש בצד אות פלוני וכדפסק רב אשי בגיטין דכ"ז, ולא גריס כדאיתא לפנינו בדרב אשי מספקא ליה לר"א אי סימנין דאורייתא או דרבנן, ורי"ף ורמב"ם ורא"ש לא גרסי לה וס"ל להרי"ף והרמב"ם דדעת רב אשי דאע"ג דסימנין דאורייתא מכ"מ חומר עריות שאני:
ובאמת זה תלוי בתרי ישובי בבכורות (דף מ"ו) בסוגיא דפדחת יע"ש וא"כ ה"ה י"ל שאין סומכין על חזקה זו שכאן נמצא כאן היה בחומר עריות, וכדפסק השו"ע (סימן ל"ב) דנפל למים שיל"ס והעלוהו במצודה באותו מקום רגל מארכובה ולמעלה שאין סומכין לומר שהוא רגל של מי שנפל כאן וחוששין שמא הנטבע עלה ממקום אחר וכאן נמצא רגל מאחר, והכי הביאו ראיה מעובדא דיבמות (דקט"ו) דאתלי נורא בי גנני וידעתי שהגאון נוב"י צדד להקל בזה, אבל אין בדבריו הכרח, אלא כאן יש מקום יותר לתלות שהוא האיש לא הלך מזה המקום שהרי אנו רואים שעומד ע"ז המקום הרבה ימים והוא באמת פלא:
ונראה שאחזו איזה טעמים שלא הניחו לצאת מאותו מקום, רגלוהי אובילו יתי' באתר דמתבעי, בכ"ז אין הדבר ברור להתיר, ע"כ אנו צריכין לשארי עדיות שהעידו בשם עו"ג מסל"ת שראו גם המה אותו בשעה שהיה עומד חי באותו מקום ואמר להם שהוא מהאמיל והולך לאמו לחומין, ואח"כ ראו אותו באותו מקום שהוא מת ויש עו"ג מסל"ת שקברו אותו ג"כ אלא שמחמת מורא חזרו והוציאו אותו, אלא שיש ספק בהני עדות אם ראו אותו לפני ג"י או אח"כ, אבל כתב הב"ש ס"ק פ"ד דאם הגוף שלם וידוע דעת ר"ת שמעידין גם לאחר ג"י שמכירו בטב"ע, אלא שלא הודו לו לר"ת בזה, אבל אם יש ספק אם היה בג"י אם לא סומכין על דעת ר"ת, ועוד נראה דבנ"ד לכ"ע מתירין מספק, דעיקר מה שמחמירין כאן בספק הוא משום ספק דאורייתא לחומרא, וכאן שראהו העו"ג הראשון גוסס ומה"ת רוב גוססין למיתה ורק משום חומר עריות מחמירין בו כמש"כ התוס' (דל"ו ודקכ"א) א"כ אין מקום לספק בזה:
הן אמת שהריב"ש בשו"ת (סי' שע"ט) כתב דכל הני דתנן שם נשאת מוציאין הוא מה"ת, וא"כ גם בגוסס מוציאין הוא מה"ת, אין משיאין מה"ת ומחמת דתרי חזקי היינו חזקת חיים וחזקת א"א מפקי מרוב גוססין למיתה, אבל כבר ערערו ע"ז גאוני בתראי טובא, והאמת שהוא תלוי בתרי ישובי בבכורות (דמ"ו) הנ"ל אי חומר עריות שאני או להיפך שהקילו בכל האפשר בעגונא ע"ש:
ועפי"ז שהוא תלוי בשני ישובי הגמ' מיושבין הרבה סוגיות כמבואר בס"ד בחיבורי הע"ש (סי' קנ"ט אות א'), מעתה בנ"ד ממ"נ מותרת אי נימא כהריב"ש דלא אמרינן חומר עריות וכהאי לישנא, א"כ הא דלא סמכינן אסימנין הוא משום דסימנין לאו דאורייתא או ספק כפי הנוסחא בגיטין (דכ"ח) לפנינו והוא מה"ג דמספקא לרב אשי, ואחר שכן דאי מדאורייתא סמכינן בשאר איסורי תורה מותר ג"כ בעדות אשה הרי יש כאן סברא דכאן נמצא בשעה שמת כאן היה בשעה שגוסס מסתמא הוא הוא, כמש"כ לעיל בשם התוס' חולין (דצ"ה), ואי נימא דלא כהריב"ש אלא חומר עריות שאני וזהו שיטת הרמב"ם ותוס' כמש"כ לעיל גבי סימנים וגוסס דאע"ג דסימנים דאורייתא וגוסס רובו למיתה מהני ע"פ ד"ת מכ"מ משום חומר עריות החמירו, א"כ כאן אינו אלא ספק דרבנן אי היה לפני ג' ימים או לאח"כ שהרי מה"ת מותרת מחמת שראה העו"ג אותו גוסס ובספק דרבנן ודאי אין חוששין שמא היה לפני ג"י:
והנה ראיתי מעכ"ה נ"י מתחקה על מה שמצאו ר' שמואל הנ"ל וחבירו הבגדים כולן אצל המת, ומוכיחים שהם של המת ומה שמצאו מן הצד הוא מחמת שקברו אותו והפשיטו בגדיו, ואין לחוש לשאלה בכל הבגדים ומכש"כ כאן שראו ידיו צבועות הוא שאלה דיחיד, ועוד האריך בדברים של טעם ולא ידעתי אמאי הוסיף לחקור בספק אם נמצא לפני ג"י אחר שתולה בהיתר הבגדים:
הא מיהא הנני מצטרף להתיר אתתא דא לאה בת ליפמאן הכהן להתנסבא לכל גבר, ומע"כ יושיב ב"ד ויתירוה, ושלום על דייני ישראל, וה' יציל את עמו ממקרים כאלה, ויעמידנו על קרן האמת, והוא התכלית והחותמת. יום ג' ארבעים במספר ב"י תרמ"ד: