משיב דבר חלק ד· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
סימן ד
ה"ר גרשון פגע בו מה"ד ונשתטית אשתו זה יותר משלש שנים וגלגל עמה שתי שנים ומחצה שיחד לה בית ושכר איש לזונה ולשמרה, וגם ברופאים דרש ולא הועיל ונתנו אותה לבית אוסף המשוגעים ויש בידו גב"ע שהרופאים נתייאשו מלרפאותה, ועתה אע"ג שקיים פו"ר אבל הוא עוד רך בשנים, וא"א לו לישב בלי אשה, ואין עצה כי אם להתיר לו לישא אשה אחרת אם יהיה רשיון מרב העדה עפ"י חוקי הממשלה
והנה ז"ל שו"ת מהר"מ מרוטנבורג ז"ל בסוף ספרו חרם תקנת הקהלות אשר שם רגמ"ה שאין לישא שתי נשים אין להתירה רק במאה אנשים מג' ארצות מג' קהלות, וגם אותם לא יסכימו להתיר עד שיראו טעם מבורר להתיר, וצריך שתהא כתובה צרורה ומונחת ביד נאמן במעות או במשכונות עכ"ל, לשון זה משמע שלא היה מפורש יוצא דאפשר להתיר במקום דאיכא טעם מבורר במאה אנשים אלא בכמה דורות אחריו קבצו תקנת רגמ"ה ועוד, והודיעו זאת, ויפה כתב הב"ח ז"ל (בסימן א') בזה"ל, ומסתמא מה שנמצא בדברי אחרונים שיסכימו בהיתר זה מאה רבנים קבלו הם מפי ב"ד של רגמ"ה שכשיגיע איזה ענין בין איש לאשתו שאין ראוי להחזיק בחרם זה יהיה מה שיהיה יתירו את החרם במאה רבנים כו' עכ"ל, וע"ע מה שכתב להלן בזה, ופי' טעם מבורר להתיר א"א לפרש דוקא בנשא אשה ולא ילדה כלל, שעפ"י דת כופין לגרשה או ישא אחרת, שהרי בזה האופן דעת כמה ראשונים שלא גזר ר"ג כלל כמ"ש הנימוק"י פ' הבע"י בזה"ל ואם שהתה עשר שנים כו' ואע"ג שהחרים ר"ג בישיבת כמה חכמים שלא לישא אשה על אשתו בכי הא לא תיקן רבינו כלום וכ"כ רבני צרפת הריטב"א עכ"ל. אלא פי' טעם מבורר להתיר היינו במקום שאין כופין אותו וכמש"כ הנימוק"י שם בלא ילדה אלא ולד אחד או כל בניו זכרים או נקבות, שאין כופין להוציא ולאותם שקבלו חרם ר"ג שלא לישא אשה אחרת השתא נמי אין יכול, דעת המחבר עכ"ל, פי' בלי היתר מאה רבנים ואינו חולק על הריטב"א ז"ל ולא כמו שנדחק בזה בשו"ת מהר"ם פאדווה (סי' י"ג), וה"ה בלא טוב היות האדם לבדו, דמצוה מיהא איכא ומוכרין ס"ת בשביל זה ודאי טעם מבורר הוא להתיר ע"י מאה רבנים, אבל היתר מיהא בעי, וזהו כוונת הגהת רמ"א אה"ע (סימן א') תחלה הביא שתי דעות בנשא אשה ולא ילדה אם גזרו וצריך היתר או לא גזרו כלל ע"ז וא"צ היתר, ובזה לא הכריע הרמ"א, ואע"ג שבד"מ והובא בט"ז כתב ע"ז שבמקום דאיכא פלוגתא בתקנת הקהל המיקל לא הפסיד מכ"מ בשו"ע לא הכריע מאומה ואח"כ כתב במקום שאין בת גירושין כגון שנשתטית או שהוא מן הדין לגרשה ואינה רוצה לקבל גט יש להקל להתיר לו לישא אחרת, ולא מיירי כאן בלא ילד כלל, אלא אפילו יש לו בנים ומ"מ מצוה איכא משום לא טוב, ובזה האופן לכ"ע גזרו והחרימו ומש"ה נצרך להתיר לו, ולזה כוון עוד הרמ"א (בסי' קי"ט ס"ו) דבמקום מצוה יכול לגרש אשתו ע"כ אי מתירים לו לישא אחרת הרי דקדק וכתב אי מתירים לו ולא כתב או ישא אחרת כמש"כ יכול לגרש
אשתו בע"כ, אלא ודאי אינן דומין זל"ז דבגירושין בע"כ א"צ היתר ולישא אחרת בעי היתר, וכ"כ בח"מ שם סק"ז לחלק בין גירושין בע"כ להיתר שתי נשים, ולא כמש"כ בב"ש (סי' א' ס"ק כ"ג) בזה"ל וכשהוא מה"ד לגרשה לא תיקן ר"ג כמש"כ (סי' קט"ו) וכבר השיגו ע"ז הגאון נוב"ק והגאון ח"ס אלא שלא דקדקו דהרמ"א עצמו
ביאר דעתו יפה:
הא מיהא בהיתר ודאי נושא אשה אחרת כמו שמותר לגרש בע"כ בלי היתר שהוא בכ"מ שמה"ד לגרשה אפילו במקום שאין כופין אותו לגרשה אלא מצוה שיוציאנה, בכה"ג מתירין לו לישא אחרת. ממוצא דבר אתה למד דמכש"כ אפילו לדעה שניה שהביא רמ"א דאפילו במקום מצוה דלא ילדה כלל גזר ר"ג ואפילו במקום יבום אין הפי' דלא מהני היתר אלא דאפילו בכה"ג בעי היתר לפי התקנה, ומה שהביא בשו"ת רש"ל (סי' ל"ה ס"ה) תשובת ראבי"ה שלא רצה להתיר בשום אופן אפילו בביטול פו"ר, וכתב מוטב להפסיד נפש אחת ולא לעשות קלקול לדורות ולא זכר היתר ע"י מאה רבנים, היינו או משום שלא ידע ושמע קבלה זו דאפשר להתיר במקום מבורר ע"י מאה רבנים, או שלא היה אפשר להשיג בזמנו מאה רבנים ורש"ל עצמו שהלך בדעת ראבי"ה שם לא מיירי אלא לענין גט בע"כ ולא דבר בהיתר אשה אחרת וכ"כ הב"ח (בסי' א') ולא כמש"כ (בסי' קי"ט) וכבר העיר בזה הב"ש שם סק"ח, ואיך שהוא נקטינן כקבלת מהר"מ מרוטנבורג ורבנים שעמו שהיה בזה תקנה להתיר במאה רבנים במקום צורך )
והנה דעת הרמ"א שא"צ להיתר מאה רבנים דוקא שהרי לא זכר בשום מקום ומשום דלביה כשמעתיה שכתב בד"מ ומכ"מ נראה דבה"ז א"צ להיתר מאה אנשים דהא כבר כלה הגזירה וא"צ היתר כלל כמש"כ התוס' והרא"ש ריש מ' ביצה ולכן אע"ג דנוהגין גזירת הגאון מכל מקום הגזירה כבר בטלה ומכאן ואילך אינו אלא מנהג שנהגו להחמיר ואי אתה רשאי להתיר לפניהם עכ"ל, הן אמת שגם מנהג שנהגו רבים יש איסור גמור לעבור עלה ואע"ג שאין נראה מש"כ הגאון ח"ס (סי' ד') דיש בזה משום לא יחל דברו, דזה אינו אלא בנוהג עצמו בדבר מצוה בזה **(והא דמשמע דעת ראבי"ה דגזר ר"ג אפילו במקום מצוה דפו"ר, ובמרדכי פ' החולץ משמע דעת ראבי"ה שלא גזרו במקום יבום, יש ליישב בשני אופנים א' דעובדא דראבי"ה בתשובה היה שיש לו ילד אחד וא"כ אין כופין לישא אחרת אע"ג שהוא במקום מצוה דפו"ר, ב' דס"ל לראבי"ה דיבום חמיר עוד ממצות פו"ר ממש שהרי יבום דוחה ל"ת, ותדע דכך דעת הרמ"א שכתב בזה"ל וי"א דאדם דר"ג נוהג אפילו במקום מצוה אפילו במקום יבום הרי דיבום הוא רבותא טפי ממקום מצוה דפ'.)** נעשה כנדר, ולא בנוהג מצד מנהג דרבים, מכ"מ אסור מדברי קבלה דכתיב ואל תטוש תורת אמך, כדאיתא בחולין (דצ"ג) ולדעת הרבה פוסקים מנדין עלה, ותליא בפי' סוגיא ר"פ מקום שנהגו, ובפי' הא דמגלה (ד"ה) דלטייה רב מי שזרע בפורים ומבואר בס"ד בחיבורי הע"ש שאילתא דפורים אות ג', הא לכ"ע איסור גמור הוא מכ"מ ס"ל להרמ"א דלא חמיר מנדר כל יחיד לעצמו דמהני היתר ב"ד, ה"ה אותו מנהג שגם בתחלה היה באופן שיש מקום להתיר במאה רבנים אבל השתא סגי בהיתר שלשה כ"ז דעת הרמ"א, אבל רבותינו גאוני בתראי ז"ל הב"ח והבאים אחריו לא הסכימו לזה אלא דמנהגנו הוא באותו חוזק הגזירה שהיה מקודם, וא"א להתיר בלא מאה רבנים כמו שהיה מאז:
וטעם מאה רבנים וג' קהלות מג' ארצות נראה שהתקינו שלא להתיר כ"א ע"י הוראה היותר, חשובה בישראל שהוא סנה"ג של מאה כדאיתא בהוריות (ד"ב) מאה אנשים שישבו להורות כו' וסנה"ג היה מקובץ מג' ארצות שבא"י יהודה וגליל ועה"י, ולפי דברינו אם היו מאה רבנים מקובצים במק"א ויצא היתר מביניהם יותר טוב ממה שמקבצין דעת כל אחד כשהוא לעצמו, ולא כמש"כ הגאון ח"ס שיהו דוקא מפוזרים כדי להרבות הטורח, ובמח"כ אין נראין דבריו שהרי אין עושה עבירה דליטרח כי היכא דלפרוש כי הא דאיתא ביומא (פ"א) גבי כה"ג, ותו האיך נערך טורח העני שטרח ועקר סיכי' ומשכני' לדלג על ההורים לעשיר שעושה הכל ע"י שליח, אלא הטעם כמש"כ:
והנה בת' מהר"ם כ' דצריך שתהא כתובתה צרורה ומונחת וכבר הקשה הח"מ (סי' קי"ט ס"ק י"ב) אמאי תקנו הכי והלא אם היא שוטית צריך ליתן לה כל חיובי ממון למה נחייב אותו כתובה ויישב דכיון דמשום חומר שתי נשים צריך לייחד לה גט ע"י שליח ע"כ צריך שתהא הכתובה מוכנת. הנראה דח"מ הבין דעפ"י תקנות גאוני קדמאי צריך לייחד לה גט, אבל באמת לא נזכר מעסק הגט כלום, ורק הב"ח (בסי' קי"ט) הביא בשם חכמי פראנקפורט בהסכמת חכמי אשכנז ורוסיא שייחד לה גט ג"כ, והשתא קשה יותר למאי הוסיפו גאוני בתראי השלשת הגט מה שלא הצריכו הראשונים, ומכש"כ אם נימא דקיי"ל כחכמי ליסא שאין בזה הגט כלום, ולכשתשתפה מוכרח לחזור ולכתוב גט, וא"כ אמאי תקנו הכי ואפילו באינה שוטית אלא שמה"ד, להוציאה והיא אינה רוצה לקבל שמתירין לו לישא אחרת, ובזה אינו חייב בחיובי ממון וגם השלשת הגט מהני אחר שתרצה לקבל מכ"מ למאי תקנו הכי ואי משום שחשו לחומר שתי נשים כמש"כ בח"מ, קשה למאי הוסיפו גאוני בתראי יותר מהראשונים שלא הצריכו לגט רק לכתובה, וגם באמת איזה תקנה יש בהשלשת הגט לזה האיסור כ"ז שלא קבלה הגט ה"ה אשתו לכל דבריה לענין איסור והיתר ואפילו אחר שתשתפה מה יעשה הבעל אם לא תרצה הראשונה לקבל גט וכי אפשר שיכפוהו לגרש השניה, אלא נראה דעיקר תקנת גאוני קדמאי להשליש הכתובה לחוד היה כדי שתהא קלה בעיניו להוציאה כשתרצה לקבל או בשוטית כשתשתפה, דבלא השלשת כתובה אפשר שידחה הדבר משום כתובה ויהא באיסור שתי נשים בלי טעם מבורר, מש"ה תקנו שישליש הכתובה ושוב לא יהא מדחה בחנם, אבל בהשלשת גט אין צורך אחרי שהוא בעצמו יזרז עצמו לכך כי הדיחוי הוא בלי תועלת, וגאוני בתראי חשו עוד דלמא ידחה עצמו מליתן גט משום ירושתה שהרי כ"ז שלא גרשה הוא יורשה מש"ה תקנו להשליש גט וכדעת רשב"ם ב"ב (דף
קמ"ו) דכיון שנתן עיניו לגרשה שוב אינה יורשה, ועיין (סי'
צ' ס"ה) מעתה ניחא שלא תקנו גאוני קדמאי להשליש גט, משום דס"ל כהרי"ף וסייעתו דיורשה ואין שום נ"מ בזה, אבל אנו דיש לפנינו מחלוקת הפוסקים, וירושה בחזקת יורשי האשה קיימי, תקנו בזה שישליש גט אפילו היא שוטית ולא מהני למסור לה כשתשתפה עד שיכתוב מחדש, מכ"מ שפיר מיקרי נתן עיניו לגרשה, בזה שהוא מצדו מסר גט לשליש:
והנה הגאון נוב"ק ז"ל העמיק עצה, להבטיח שיתן לה גט כשתשתפה ע"י שבועות כמו שיבואר לפנינו, ולכאורה קשה למאי נחוש להוסיף על תקנת הראשונים ז"ל שלא חשו שמא יעגן אותה ולא יגרש בחנם וישב באיסור שתי נשים בלי טעם מבורר, ונראה דעת הגאון ז"ל דגאוני קדמאי תקנו להשליש הגט כמו שהבין הח"מ וס"ל דאפילו נשתטית מהני מסירת הגט ליד שליח אפילו לא מצי עביד השתא, מש"ה אנן דס"ל דלא מהני שליחות הגט משום דלא עביד השתא כדעת חכמי ליסא מש"ה עלינו לראות עצה אחרת שלא יעכב הגט כשתשתפה, ולא היה קשה להגאון האיך אפשר דגאוני קדמאי ז"ל ס"ל דמהני הגט להשליש בעת שהיא שוטית ואין חוששין משום דלא מצי עביד השתא הא ל"ק דבאמת מחלוקת גאוני קדמאי הוא בפי' סוגיא דנזיר (דף י"ב) וכבר בארנו בזה בחיבורי הע"ש (סימן י"ז אות ב') שהיא מחלוקת בה"ג והשאילתות, וא"כ אנן דחוששין לדעת הגאונים דלא מהני הגט נצרך להשביע שיגרש כשתשתפה ומשו"ה הגאון הנ"ל לא רצה לצאת מתקנת ראשונים ז"ל ע"כ ארכבי' אתרי רכשי גם להשליש גט גם לשבועה, אבל באמת מעולם לא הזכירו הראשונים ע"ד הגט, ורק הב"ח וגאוני זמנו העלו הכי ומטעם האמור, מעתה אם הבעל משליש הכתובה ותוספת כדין וגם גט, שוב א"צ להוסיף שבועות ומהיכא תיתי נחוש שלא ימהר לתת גט כדין כשתשתפה, אבל כ"ז כשהבעל משליש הכתובה והתוספת כדין, אבל כשהבעל עני ואין בידו להשליש כתובה והלא עלינו לתקן את הפקח יותר משאנו חוששים לתקן את השוטות וכבר הצטער ע"ז בשו"ת צ"צ (סי' ס"ז) והמציא עצה כמש"כ הב"ש (סי' א') וס"ס אין הכתובה בשלימות כלשון התקנה אלא נראה דלא חשו אלא למי שיכול לסלק כתובה שמא יעכב הגט משום כתובה כמש"כ, אבל אם אין לו כשם שיכול לגרשה במקום שכופין אותה לקבל הגט כמש"כ בתשובת הרא"ש והובא בח"מ ופר"ח (סי' קי"ט) ה"נ יכולין להתיר לו לישא אשה אחרת בלי השלשה שהרי אין כאן טעם שתהא קלה בעיניו להוציאה כיון שאין לו, ואם נחוש שמא יעשיר אז ולא ירצה לגרש משום כתובה, לזה יש לעשות כל האפשר היינו להשליש וועקסלען שתוכל לגבות בלי גט וגם להשביע על הגט ושלום כתובה אם יהיה לו:
והנה הגאון הנ"ל האריך עלינו את הדרך בשבועה זו משום שחשש שלא יהא נקרא מגרש מחמת אונס השבועה כמבואר (בסי' קל"ד ס"ה), ולענ"ד אין לחוש לזה כלל שהרי מחויב הוא לגרשה עפ"י דין וב"ד כופין אותו בשוטי כיון שאינו יכול להיות עמה, והשבועה אינה אלא לזרוזי נפשיה לקיים אזהרת ב"ד ולכ"ע אין לחוש למגרש באונס. אלא שעדיין י"ל דמצד זה נקרא מגרש מחמת אונס השבועה שהרי בלא שבועה היה יכול לגרש השניה ולשוב ולישא הראשונה, והשבועה מכריחתו לגרש הראשונה. איברא אי משום זה החשש, הלא גם בלי חשש גט באונס עלינו להתיישב בדבר למאי נשביעו לגרש הראשונה, דילמא באמת כשתשתפה ירצה באשת נעוריו הראשונה ויגרש השניה, ע"כ נראה שישביעו אותו בזה"ל, תומ"י כשיודיעו אותו ב"ד שאשתו הראשונה נשתפה, מחויב לפרוש עצמו מאשתו השניה ואוסר ע"ע הנאת תשמישה עד שישוה עם אשתו הראשונה ע"ד הכתובה עפ"י דעת ב"ד או זבל"א לפי העת שיהיה אז, ולגרשה כד"ת או שבאמת ישוב לחיות עמה ויגרש השניה, ובפי' יהיה נדבר שאם לא תרצה הראשונה להשוות עמו בד"ת או בזבל"א בשום אופן אלא תרצה דוקא לשוב לבית אישה והוא לא ירצה לגרש השניה אז הוא מנוקה מעון השבועה ואיסור שתי נשים ורשאי להיות עם אשתו השניה דבלא זה האופן לא ימצא אשה כראוי לו:
אחרי כ"ז, בנ"ד מתחלה יראו ב"ד שר' גרשון ישמור כל חיובי ממון שיש לאשתו העלובה עליו מצד שהיא אשתו, ואולי תצא מבית אוסף המשוגעים ועדיין תהא שוטית הלא על בעלה לזונה ולשמרה כדין, וגם עתה עליו ליתן ע"ז ערבות ובטוחות שלא תפסיד היא ח"ו בשביל שאנו מתקנים אותו, אח"כ ישליש כתובה מה שאפשר לו לפי ראות עיני ב"ד אם היתה יכולה להתגרש עתה, ועל המותר ישליש וועקסלין וגם גט כנהוג עפ"י דעת הב"ח וחכמי דורו ז"ל, וגם ישבע באופן שכתבנו בס"ד ושוב אין עליו חרם ולא קללה ומותר לישא אשה אחרת, ואנן שליחותייהו דרגמ"ה וחבורתו הק' ז"ל עבדינן להתיר במקום המבורר להתיר, ובאופן שיהא עפ"י חוקי הממשלה יר"ה:
נפתלי צבי יהודא ברלין.