אור ברסלב

משיב דבר חלק ג· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

סימן טו

סימן יד

כבוד ידיד ה' וידיד נב"י אדמו"ר הרב הגאון כו' מו"ה צבי יהודא נ"י, ר"מ בק"ק וולאזין יע"א:

שאלתי ובקשתי מכתר"ה לקיים הבטחתו אלי להשיבני כראוי בפרט בהלכה למעשה הנצרך לי כעת למאד. ע"ד הד"ת שנתהווה בפה מחני קודם ש"ק העבר ששותף אחד עיכב תח"י סחורה של שותפות מחמת טו"ת שהיה לו על שותפו. ואח"ז נתברר שאין בטענתו כלום וגרם לשותפו היזק חנם שבתוך כך ירדה הסחורה הרבה ביותר משוויה, והאריכו בטענותיהם. והנה ראיתי בפ"מ מעשה כזה באחד שהביא ברזל על יריד והיה לאחד תביעה עליו ומשך הברזל לרשותו. ופסק לחיוב והוכיח מהרא"ש ב"ק. ויש לחלק לפענד"ה דשאני פועלים דבנזקי אדם חייב על שבת אף דהדקו באינדרונא, כדאיתא ב"ק (פ"ה) משא"כ בנזקי ממון דפטור על שבת י"ל דזה לא מקרי רק שבת ופטור. והקשתי לשאול על הפ"מ מהא דגזל חמץ ועבר עליו הפסח דאומר לו הרי שלך לפניך. ואף דעכשיו אינו שוה כלום. וכש"כ היכא דלא נפחת רק מדמיו (דליכא) [דיכול[ למימר הרי שלך וכו'. ולפעד"ה צ"ע בזה. וג"כ מוכח מזה דאף דמטמא טהרותיו של חבירו דחייב היינו דווקא בעביד מעשה דאז חייבו חז"ל בהיזק שא"נ, וכמ"ש התוס' גיטין (נ"ג) ד"ה גזלן הוא כו' יע"ש וכ"כ מצאתי בירושלמי בפ' הנזיקין לחלק דשאני הא דנטמאה משום דלא עשה מעשה יעו"ש. שוב מצאתי בשלטי הגבורים ב"ק (פ"ט) דע"כ לא קנסו בגזל חמץ כו' משום דאף דדיינינן דד"ג עכ"ז בגזלן משום תקנת השבים פטרו עכ"ל אלמא דס"ל דהיה מקום לחייב משום דד"ג אך משום תקנת השבים פטרו א"כ י"ל דשפיר כ' הפ"מ לחייב משום דנידון של הפ"מ מיירי דכוונת התופס לתפוס עבור החמשים זהובים שחייב לו באמת וכיון דלא היה יכול לתפוס קצתו רק באופן כזה דאינה אותו דיקנה לעצמו רק דחייב אותו משום דהיה לו להודיעו אחר שתפס והציל את שלו כמבואר שם בפ"מ. וכיון דלא נחית בתורת גזילה לא שייך בו תקנת השבים, וכמ"ש התוס' ב"ק (צ"ה:) ד"ה בשבח שע"ג גזילה יעו"ש. ושפיר חייב הפ"מ מדד"ג. ואף שהקשתי מנ"ל לחייב דד"ג בהיזק שא"נ עכ"ז מוכח כהפ"מ ממ"ש התוס' ב"ב (ב') גבי מחיצת הכרם שנפרצה כו' דכתבו שם דא"ל דחייב משום היזק שא"נ דא"כ במזיד דוקא הי' ליה להתחייב עכ"ל, משמע דבמזיד ניחא דחייב אף דהתם לא הוי עיקר החיוב רק מדד"ג. אפ"ה במזיד חייב אף בהיזק שא"נ. וכן כתב הריטב"א בגיטין (נ"ג) בפירוש דע"כ חייב במחיצת הכרם משום שא"ל גדור ולא גדר מיקרי מזיד לחייב אף על ההיזק שא"נ יעו"ש וכן מוכח מב"ק (דף ק') גבי טימא את הטהור דחייב ואף דמתחלה היה ס"ד דהגמ' דלא מיירי דנגע ביה שרץ. רק משום דד"ג. וזה לא היה רק היזק שא"נ ואפ"ה חייב אלמא דד"ג ג"כ חייב בהיזק שא"נ. אך זה יש לדחות די"ל דבס"ד דס"ל התם דטימא את הטהור חייב מדד"ג ס"ל כמ"ד דהיזק שא"נ חייב מה"ת אבל למאי דקיי"ל דהיזק שא"נ לא שמיה היזק י"ל דפטור בזה מדד"ג. אך מהתוס' דב"ב וב"ק (ק:) ד"ה חייב באחריותו שכתב דאי קנס הוא במזיד דוקא היה לו להתחייב. אלמא דאף אם היזק שא"נ לא הוי רק קנס מתק"ח אפ"ה חייב ג"כ בדד"ג. ושפיר כתב הפ"מ לחייבו. א"כ בנידון שהשותף תפס בלא טענה כלל כאשר נתוודע אח"כ א"כ דינו ממש כגזלן. וי"ל דעשו בו תקנת נגזל ויכול לומר הרי שלך לפניך כמו בחמץ ופטור. ויעיינו בח"מ (רצ"ב ש"ך ס"ק ה') שכתב בשם מהר"א בן ששון דנסתפק במי שעכב הפקדון ת"י מחמת חוב לא מיקרי שולח יד בפקדון. ואכמ"ל ובעיקר דברי הפ"מ יש לדון דהא בהיזק שא"נ בשוגג פטור ובעובדא דידיה שכתב בעצמו שם בסוף התשובה שיש לומר לפמ"ש דבלא כיון להזיק פטור מדד"ג א"כ התם הא לא כיון להזיק. וסיים משום דהש"ך הכריע (בסי' ס"ו) לחייב אף בלא כיון להזיק כו', ע"ש, אלמא שכתב להדיא בעובדא דידיה דלא מיקרי כיון להזיק א"כ אף דנימא כהכרעת הש"ך דד"ג חייב אף בלא כיון להזיק. עכ"ז הא בהיזק שא"נ ודאי דפטור בשוגג א"כ יש לפטור התם ג"כ. ולבד זה תמוה לי מש"כ הפ"מ להוכיח מהכרעת הש"ך (בסי' ס"ו) שכתב לחייב בדד"ג אף בלא כיון להזיק והא בסי' (שפ"ו בש"ך ס"ק ו') כתב הש"ך גופי' להלכה לשיטתו דס"ל דד"ג לא הוי רק מדרבנן דשוגג פטור אלמא דהש"ך גופי' פ' דפטור ויש לי להאריך לפענד"ה בדבר. ולפענ"ד נראה לפטור בנידון דידן משום דנידון היה שהשותף החזיק תחת רשותו הסחורה י"ל דלא מקרי גרמא דלא עשה מעשה כלל. וכמ"ש הרא"ש בב"ק (פ"ח ה"ג) גבי שבת בהדקו באינדרונא דאם היה כבר בחדר וסגר עליו הפתח דגרמא בנזיקין הוי כמו גודר בפני' ומתה יע"ש. ודוקא בעובדא דפ"מ דחטף מיד חבירו ועשה מעשה שפיר יש לחייבו משום דדומה לכפתו במקום שסוף חמה לבוא, דאם הביאו ממקום אחר וכפתו שם דחייב וכמ"ש שם הרא"ש ותוס' בסנהדרין (ע"ז) והתוס' ב"ק (נ"ו) אילימא כו' א"כ שם כיון דחטף והביאו לבית הוי כמו שהביאו במקום שסוף חמה לבא וה"ה ששם ההיזק אחר כלות היריד לבא דהוי מעשה כמו המטמא טהרותיו כו'. אבל בנ"ד דלא עשה מעשה ומיקרי גרם בנזיקין דפטור ואף דחצירו קונה להתחייב משום גנבה באונסין עכ"ז במזיק דבעי מעשה פטור משום מזיק. ויעיינו בקצוה"ח (סי' קפ"ט). ולבד זה נ"ל לומר בהך דין של הפ"מ לפמ"ש התוס' בגיטין (מ"ב) בשוכר פרה מחבירו ונולדה בה מכה שסופה להתרפאות דפטור משום דאין שבת בבהמה. והובא בח"מ (ש"ז ו') וחד שיטה ס"ל לחייב משום דאם יבא למוכרה קודם שתחזור הרפואה תפחת מדמיה מיקרי נזק וכמ"ש הסמ"ע (סק"ט), אבל הרמ"א הכריע שם להלכה דפטור ומיקרי שבת ה"ה בנ"ד י"ל דסופה לחזור דאם ימתין על יריד הבא אזי יחזור המקח ולא מיקרי רק שבת דפטור ויכול לומר המתן על יריד שיבא לאח"ז ופטור. ובש"ך ח"מ (סי' שס"ג) העלה דאף בשומרים יכול לומר הרי של' לפניך בחמץ ועבר עליו הפסח אף דהתם לא שייך תקנת השבים. וע"כ מוכח דכיון דלא עשה מעשה בפועל אינו חייב על ההיזק שאינו אאא ע"כ פטור משום דאף שפשע ולא מכר החמץ עכ"ז לא הוי רק פשיעה וכיון דלא הוי מזיד פטור על היזק שא"נ. ונ"ד י"ל דהוי במזיד ועכ"ז פטור מטעמים דלעיל אך לפמ"ש הנתיבות (בסי' ש"ה, ובסי' קע"ו) דשותף חייב אף על מניעות הריווח וגרם בנזיקין י"ל בנידון דידן חייב ג"כ השותף על הגרם היזק ואף דאחר היה פטור עכ"ז שותף גרע. אך באמת עיקר דברי הנתיבות שהוכיח זה מב"מ (ע"ג) דישלם לו כדאזיל אפרוותא דזול שפט ואף דהוי מניעת הריוח דע"כ מוכח דש דשותף חייב על מניעות הריוח ומזה הוכיח הנ"מ דין מחודש הנ"ל וגם בסי' (קפ"ג) כתב כן. אך באמת כבר כתב הרא"ש שם לתרץ זה וכתב דמיירי בהתנה שישלם ואל"כ פטור מלשלם יעו"ש. אלמא להדיא דאף שותף פטור על מבטל כיסו של חבירו וכן מוכח מב"ב גבי שתלא טבחא כו' מותרין ועומדין הוי. והקשה הנימוק"י הא ישלם ההיזק ותירץ משום דהריוח שיהיו מהנטיעות פטור וא"צ לשלם רק כעת ההיזק יעו"ש. אלמא להדיא דפועל פטור לשלם על גרה"ז. ולא כמ"ש הנתיבות דשותף ופועל חייב אף על מניעת הריוח א"כ בנ"ד פטור השותף לפענד"ה. ואין לנו כח להוציא מהשותף ואבקש מכתר"ה להשיבני תומ"י ע"י המוקדם האפשרי כי נחוץ לי הד"ת לפסוק שנוגע לסך גדול ואם חס ושלום שגיתי מרוב הטרדה אבקש מרומעכת"ה לדון אותי לכף זכות ומגודל בטחוני ברוב טובו וצדקתו שדרכו להשיב לכל ובפרט למי שהבטיחו קצרתי ואברכהו בכטו"ס:

תוכן העניינים

משיב דבר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה