אור ברסלב

משיב דבר חלק ג· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

סימן ד

סימן ג

לפאסוועל, להרב וכו' אב"ד נ"י

קהלה ק' היה נמסר בית המרחץ ובית הטבילה לבעלי ח"ק לסתור, ולבנות ולהשכיר וכדומה. והמה בעלי ח"ק השכירו לאחד על איזה משך. ואח"כ נעשה איש אחד שאינו מח"ק גבאי על כל עניני הצבור עד שעפ"י חוקי הקיר"ה עומד ת"י גם המרחץ ובית הטבילה והוא רוצה לעשות סדרים חדשים בבה"מ נגד רצון השוכר ומסתפק מעכ"ה אם יש בכח הגבאי להפקיע כח השכירות שהשכירו הח"ק. שנית אם מחויבים בעלי ח"ק המשכירים לאשתעי דינא עם הגבאי:

והנה ע"ד מוכר אם הוא מחויב לאשתעי דינא עם הבא להוציא מן הלוקח. כבר ידוע מ"ש הנמוק"י ב"מ פ"א בד"ה אחוי טרפך כו'. ומכאן נראה דהא דאמרן לעיל דינא הוא דאזיל כו' אין הפי' שהוא מחויב בכך. והכי דייק לשון הרמב"ם (ה' מכירה פי"ט) שאם רוצה לדון אינו יכול לומר לאו בע"ד דידי את. אבל כ"ז במוכר. משא"כ משכיר אין שום ספק אם היה משכיר ביתו לא' ובא אחד להוציא את השוכר מן הבית. מחויב המשכיר לאשתעי דינא בהדי' וכמבואר בחו"מ (סי' שי"ב סי"ז) דאם הבית קיים אלא שהוא מסוכן לדור בה חייב המשכיר לתקנו וכמו דתנן בפ' האומנין במשכיר חמור. ומתה או נשברה חייב להעמיד לו חמור ופירש"י חייב המשכיר למכור העור והנבילה כו' אלא במשכיר בית ונפלה אינו חייב לבנותו ומטעם שכתבו התוס' והרא"ש שם אבל כ"ז שהבית קיים דין בית כמו חמור. שהמשכיר מחויב להעמיד לפניו הבית כמו שהשכירו:

ומה שחקר מע"כ אי שייך בשכירות אחריות ט"ס כמו במכר במח"כ אין לזה מקום כלל. שהרי אפי' נפל הבית באונס ג"כ מחויב המשכיר להחזיר דמי השכירות מכש"כ אם אחד הוציאו מן הבית בטענה. ונפלא ממני מה שהעלה מע"ל על הדעת דתליא אי שכירות ליומא ממכר הוא ומש"ה יהא חייב באחריות כדין ממכר ובאמת הוא להיפך משום שאין שכירות ממכר גמור אלא שוכר בית חברו, וכשאין לו בית אומר הב לי ביתא ואדור בה וכדאיתא בפ' האומנין (עט ע"א) נימא ליה הב לי ספינתא כו' וזה פשוט:

אברא כ"ז אי המשכיר הוא בעה"ב ממש. וא"כ הוא מתחייב להעמיד לו בית זה וממילא מחויב לאשתעי דינא עם הבא להוציא הבית מן השוכר. אבל בנ"ד שהמשכירים הי' גבאים בזמנם על של צבור והשוכר יודע שאין הבית שלהם. א"כ כמו במכירה דהמוכר חייב באחריות איתא בכתובות (ק) ב"ד דזבין אחריות איתמי כך גבאי שמשכיר של צבור אין עליו חיוב אלא כ"ז שהוא גבאי אבל אח"כ שנסתלק מן גבאות הרי הוא כשאר בני העיר ועל גדולי ומנהלי הקהלה שקבלו מעות השכירות לצרכי הקהלה לאשתעי דינא עם הגבאי שבא להוציא את השוכר וביחוד על הרב דכל מילי דמתא עלי' דידי' רמיא. עליו להזהיר למנהלו הקהלה להציל עשוק מיד עושקו הגבאי השני. ובעיקר הענין איני רואה מקום לבטל השכירות שהשכירו הח"ק בשעה שהיו גבאים וקבלו בני העיר אותם. ומה שעשו עשוי ואין גבאי הבא אח"כ רשאי לבטל מה שעשו הקודמים:

ואשר נתקשה מע"כ בפסק הרשב"א והובא בהגהת רמ"א (סי' רכ"ו) דאם נתן לו במתנה לא יוכל לטעון הנותן לא ניחא לי' כו'. והקשה מע"ל אמאי הא מתנה ג"כ אי לא אהני לי' לא הוי יהיב ליה. באמת דייק הרמב"ם והוא לשון המחבר אין רצוני שיהיה לשמעון תרעומת עלי שהפסיד בגללי. הוסיף רבינו תיבת שהפסיד בגללי דבל"ז לא מהני סברא זו אין רצוני כו' להיות בע"ד והרי אפילו בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה. ואע"ג דודאי אינו רוצה שתפסיד אשתו. וה"נ בשביל אין רצוני אינו כלום אלא שיפסיד בגללו ואפשר שינקום ממנו בעת מצוא משום הכי מקרי בע"ד וה' יאיר עינינו:

תוכן העניינים

משיב דבר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה