משיב דבר חלק ג· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
סימן ב
ב"ה, ג' לסדר "ויזרח לו השמש", תרמ"ב
להרב בעהמ"ח נתיבות ירושלים
מכתב מעכ"ה נ"י הגיעני. וקראתי לו נועם. אמנם לא נפניתי להשיב על אתר וידעתי את מע"כ נ"י שהוא מודע לבינה כמה הייתי טרוד בהרבה אופני טרדות וידינני לכ"ז. עתה נפניתי כמעט והנני להשיב מפני הכבוד:
ראיתי מעכ"ת נ"י מתחזק ליישב שיטת הראשונים דמלוה קונה במו"מ דקשה מסוגיא מפורשת בקידושין (מ"ז). ומעכ"ה נ"י העלה ע"פ סברא בטעמא דמ"ד מעות קונות דהוא משום דתליא בסמכא דעתיה דמוכר ורב ס"ל מעות א"ק ועל עיקר הסברא אפשר להתעקש ולומר שאינו סברא אלא גזירת הכתוב כמו שכתבו הראשונים ז"ל תדע דבעו"ג הוא להיפך ואי מן הסברא מ"ש. ואני יישבתי דודאי לרב דס"ל שעבודא לאו דאורייתא כדאיתא שילהי ב"ב פשוט שאין במלוה כלום ולא הוצרך רב ללמדנו דהמקדש במלוה אינה מקודשת אלא כ"ז שהמלוה הוא בעין דמ"מ אינה מקודשת דמלוה להוצאה ניתנה אבל כ"ז לטעמיה. אבל אנן דקיי"ל שעבודא דאוריי' וא"כ מלוה ג"כ מעות נינהו ומכ"מ בקידושין א"מ והיינו שדקדק רש"י קידושין (ו':) ד"ה א"מ דקיחה משדה עפרון כו', ולכאורה למאי פירש"י הכי ודילמא מהא דרב ויצאה חנם וגו'. אלא משום דאי משום הכי מלוה נמי מיקרי כסף היינו שיעבודא הוי שוה כסף להכי פירש משום דגמיר משדה עפרון דיהיב מידי בשעת קידושין כו'. והעליתי עוד במה שעלה בעיוני בחיבורי הע"ש (סע"ב סוף אות ג') בפי' מש"כ התוס' ב"ק (צ"ט.) ד"ה אלא במאי מיקדשא דאפילו למ"ד המקדש במלוה מקודשת מ"מ כל זמן שלא הגיע זמן פרעון א"מ שדומה לאינו מגיע כלל. והוקשה לי דמלשון הפוסקים אינו נראה הכי. וראיתי שמעכ"ת הביא דעת הגאון מחנה אפרים הכי ויאושר חיליה דמר שהביא תנא דמסייע לי. אבל לא, אכחד דאינו נראה הכי מסוגית הגמ' ואכ"מ. ע"כ נראה יותר דודאי בכל מלוה דמטעם השעבוד חל הקידושין או הקנין. מש"ה אפילו קודם זמן פרעון מהני. אבל בשכירות דודאי לא סמיך האומן על, איזה שעבוד נכסים שבידה יותר מעל הכלי שבידו ודאי שעבודא לאו דאורייתא כל זמן שהכלי בידו. מש"ה לא מיקדשא לפני זמן החיוב:
ראיתי מעכ"ה נ"י מפרש הירושלמי פ' הזהב. הא דר"י אתא שאל לר' ינאי א"ל מדבר תורה מעות קונין כו'. דשאל בשביל שהתנה בפי' דמעות יהא קונין. והשיב ר"י דמהני וא"י לחזור אח"כ הביא מע"כ נ"י הא דאיתא שם עוד ר"ש בר ססרטאי בשם ר"א אם אמר לו נשרפו חטיך בעלי' הר"ז נאמן. ר' יצחק מקשי במה אנן קיימין כו' ופי' מע"כ נ"י כלפי דאיתא בש"ס דילן דאם היה עליה של לוקח מושכרת כו' א"כ ה"פ אם בשקנו לו מעותיה היינו באופן שהיה עליה של לוקח כו' וא"כ הלוקח אומר נשרפו בעליה ועל זה מקשה הרי לו נשרפו. דבכה"ג מעות קונות זהו תורף פי' מעכ"ת נ"י. ואיני מבין כוונת מעכ"ת נ"י. הרי בנקל לפרש הא דר"ש באופן דמיירי (לפי פי' כתר"ה נ"י) שהתנה מקודם שיהא מעות קונות. והמוכר אמר נשרפו כו'. אכן עיקר פי' מעכ"ה נ"י בדר' יוחנן לא נהיר לי. באשר לא נזכר רמז דמיירי שהתנה שיהא מעות קונות. וגם הא דרשב"ס וקושית ר' יצחק סמיך על ש"ס דבבלי. רחוק מדעתי. דידוע דהבבלי מאוחר מהירושלמי כמש"כ הרי"ף שלהי מס' עירובין. ואדרבא הבבלי סמיך על הירושלמי כמו במס' קידושין (ל"ג:) ח"א לגנאי כדאיתא והוא ע"פ ירושלמי שקלים פ"ג ופירש"י במדרש תנחומא דוחק. הא מיהא רחוק לומר דהירושלמי סמיך על שמעתתא דבבלי ולא נזכר ממנו בירושלמי:
והנני מפרש הא דר' יוחנן יהיב דינרין לקריבוי על משח יקר משח ולא נזכר כלל שחזר כדאיתא לעיל יהב דינר למלחא חזר ביה יהב דינרין למטכסא חזר בו. וכאן לא נזכר כלל שחזר ואדרבא לא חזר בו. ור' יוחנן היה חושש משום רבית שהרי המעות מלוה. והשיב לו ר' ינאי שאינו כן שהרי מעות קונין מה"ת. וא"כ אפילו אייקר שרי. ולא תקשה הא מתניתין היא בפ' הרבית יצא השער פוסקין ואפילו לר"ל שרי, הא ל"ק. דהתם מיירי בפסק בפי' משא"כ בנותן סתם על הפירות אפשר דלר"ל אסור ליקח את הפירות שנתייקרו וע' מש"כ התוס' פ' המפקיד (מ"ג.) ג"כ נ"מ לר"ל בין פסק ופי' בפירוש או סתמא לענין היתר השתמשות במעות. ואנן קיי"ל כר' יוחנן ואין נ"מ בזה. שמה"ת קונה הפירות:
ר' שמואל ב"ס בשם ר"א אם אמר לו המוכר נשרפו חטיך בעליה והלוקח אינו מאמין הרי זה נאמן. וא"צ לשבע כדין שומר. ר"י מקשי. מה אנן קיימין אם בשקנו לו מעותיו פי' באופן שהמעות קונין (או שהלוקח רוצה לקיים המקח אפילו אם נשרפו אלא שאינו מאמין) שלו נשרפו. הרי של הלוקח הם. והמוכר הוא שומר עליהם ואמאי א"צ שבועה ואם לא קנו לו מעותיו. והלוקח חוזר מן המקח שלזה נשרפו. אמאי ישבע הרי מחזיר לו מעותיו (וקושיא זו אינו אלא לר' יוחנן דד"ת מעות קונות. וא"כ אם הלוקח רוצה לקיים המקח אם יביא עדים שנשרף או ישבע. ודאי בעי לשבע כדין שומר אבל לר"ל לא קשה דאפי' הלוקח אינו רוצה לחזור ומבקש שישבע ויאבד מעותיו יכול המוכר לומר שאינו רוצה לשבע. ויחזור את מעותיו שהרי ע"פ הדין לא קנה אלא שחייב מי שפרע אם לא נשרפו וע"ז לא צריך שבועה). זהו פי' הירושלמי לדעתי. ואם יזכה מע"כ נ"י להוציא לאור הדפוס פירוש הירושלמי מס' ב"מ ברצות ה' דרכו אזי יכול הוא ומבקש אני להדפיס בשמי פירושי. והמקום ית"ש יעמידנו על קרן האמת. והיא התכלית והחותמת. ומעכ"ה נ"י ימצא לעשות תושיה כפלים ויאירו עיניו באור שבעתים ומברכותיו תבורך נפש ידידו מוקירו ומכבדו העמוס בעבודה נפתלי צבי יהודא ברלין: