משובב נתיבות על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן קיד
ס"ק ו
דאין שומעין ללוקח ז"ל ובקצה"ח סי' ק"ט כתב לפמ"ש תוס' בכתובות צ"א דהא דלוקח יכול לסלק בזוזי הוא רק מטעם שיכול להעלות השדה א"כ בלא"ה אין שומעין ללוקח ע"ש ואשתמיטתי' דברי הדרישה שמפרש דאף בלא עילוי יכול לסלקו רק שבתומים רוצה לסתור דברי הדרישה ע"ש עכ"ל:
והנה בתוס' פ' מי שהי' נשוי הקשו מאי פריך בפ' המקבל הניחא כו' מנלן דלמא היכא דהמלוה רוצה הקרקע בדמים שלקחו הלוקח לכ"ע אינו יכול לסלקו בזוזי ותירצו דמכל מקום כל שעה יסלקנו דישום הקרקע כפלים על שויו עכ"ל ומזה הוכחנו בסי' ק"ט סק"א דאין הלוקח יכול לסלק בזוזי אלא כשמעלה בדמים יותר וע"ש. ובדרישה מפרש דברי התו' דכיון שיכול לסלקו כשירצה להעלות השומא דיש לו רשות בשאין מעלה השומא ע"ש ובתומים כתב על דברי הדרישה ז"ל והדוחק מבואר מעצמו ואין זה סובל לשון התוס' ע"ש:
ואמנם אשתמיט להו דברי הר"ן פ' מי שהי' נשוי ז"ל ופלוגתא דרמי בר חמא ורבא פירשו בו דבהא פליגי דרמב"ם סבר דאי אית לי' זוזי ללוקח לא מצי לסלוקי לבע"ח בזוזי ורבא סבר דמצי מסלק כו' ותמה אני אי בהא פליגי היכי אמר רמב"ח היינו מתני' ורבא נמי היכי מהדר לי' הכא מאי פסידא איכא דמהך שקלא וטרי' משמע דלא פליגי אלא אי מצי לעלויי או לא אבל בשוה לא מצי לסלוקי אלא ודאי נראה מכאן דאפי' מ"ד מצי לסלוקי בזוזי היינו דוקא בבא בטענת עלוי הא לאו הכי לא וכיון דסבר רמי בר חמא למגמר ממתני' דלא מצי לעלויי וממילא לא מצי לסלוקי ורבא אצטריך למדחי' דמצי לעלויי וממילא מצי לסלוקי מחמת טענה זו עכ"ל הר"ן ומבואר מזה להדיא דלא כדברי דרישה אלא דוקא בבא מחמת טענת עילוי וכמ"ש בסי' ק"ט סק"א ע"ש: