אור ברסלב

משובב נתיבות על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן קז

סימן קד

ס"ק ב

ממלוה. ז"ל בס' קצה"ח כתב ליישב קושית תוס' כתובות פ"א ד"ה לא אשכחן שהקשו ממתני' דהכותב מי שמת והניח אשה והי' לו מלוה וכתב ליישב דלאביי דס"ל למפרע היא גובה וא"כ בהך דר"ט לא צריך לדר' נתן כיון שהמלוה ביד אחרים וצריך לפרוע ליורשים וכיון שבא לידי גוביינא למפרע גובה ונעשה כאלו בא ליד אבוהן מחיים ואין צריך לדר"נ וכו' ולא ידענא מאי קאמר דודאי כשכבר בא לידי גוביינא להיורשי' שוב הוי מטלטלי דיתמי ואפי' נחשוב כאלו בא ליד אביהם מחיים הא אפי' במטלטלי שגבה אביהם מחיים ומת לא משתעבד דהא במטלטלי איירי ולא משתעבדי שר' טרפון ס"ל שאין נותני' ליורשים כלל והמלו' תובע אותן מבע"ח דאביהם ובזה ודאי צריך לדר"נ דאל"ה מצי אמר לאו ב"ד דידי את עכ"ל:

ואין זו טענה כלל דהא ר' טרפון ס"ל כיון דיורשין לא תפסי להו להכי יהבינן למטלטלי לבע"ח דהא עכ"פ לגוביינא קאי או ליורשים או לבע"ח הרי הלוה או הנפקד רוצה להניח המלוה או הפקדון וא"כ הב"ד מגבי להו וכיון דהב"ד מגבי להו א"כ למפרע הוא גובה ואין צריך לדר' נתן אבל בהאי דהי' נושה באחיו מנה אינו בא לידי גוביינא כשאומר לאו בע"ד דידי את ומ"ש עוד הרהמ"ח ז"ל גם מ"ש ליישב קושית הרמב"ן למאן דס"ל דכתובה אינו גובה ממלוה כו' ג"כ תמו' דא"כ בחלק המגיע לירושתו כו' ע"ש. זה אינו דהרי הוא אומר הואיל ואני יורש החזקתי וע"כ א"א לומר לחצאין שקצת המלוה גמר והקנה וקצת לא גמר והקנה זה אי אפשר וק"ל:

ס"ק ז

וי"א שאינו גובה ז"ל עיין סמ"ע ס"ק ט"ו ובדרישה וכנה"ג ובתומי' הקשו מהא דכתב הטור סי' ק"ד בראובן שלוה ע"פ ומת ולוה חייב בנו כו' ובקצה"ח כתב לתרץ מכח סברת הר"ן חולין קל"א שכתב גבי מזיק מתנות כהונה וז"ל שכל שנתכוין ליקח מתנות כהונה לעצמו כו'. אבל אנס המלך גרנו בחובו כו' דמה לי הן ומה לי דמיהן עכ"ל הר"ן ומשם למד בקצה"ח לכאן וכתב ז"ל. דאי מכרו אין גובה מהדמים כיון שהפקיע שעבודו כי' משא"כ בס"ס ק"ד שבא לוי ונטלו בחובו כו' ועדיין מצותו עליו דומי' דנטל המלך בחובו עכ"ל ודברי' תמוהין כתב דבשלמא התם אין על הבעלים רק חיוב מצוה ולא. חיוב מעון וכשמבטל המצוה בידי' אין בידו אלא עבירת ביטול המצוה ולא חיוב ממון משא"כ הכא דאם דינו כמזיק שעבוד דחייב אפי' נתכוין להפקיע ולגזול חייב. ואם אין דינו כמזיק שעבוד כי' כ"ש כשנעשה הדבר באונס טור ועוד דאם נאמר דיש עליו חיוב מצוה לפרוע וכופין אותי לקיים ודאי אפי' מכרן חייב דכי המצוה היא שיסלק דוקא בממון זה בשלמא גבי מתנות כהונה המצוה ליתן דוקא דבר זה כגון בראשית הגז וכשגזלו וצבעו ביטל במצות תיכף משא"כ במכירת שדה המשועבד עכ"ל וחילק בין השוין דהתם גבי מתנות כהונה נמי אין בו דין מזיק ואפ"ה כל דמשתרשי לי' חייב אלא אם ביטל מצותו בעצמו פטור וכל שלא ביטל מצותו ומשתרשי אמרינן מה לי הן מה לי דמיהן וה"נ אע"ג שאין בו משום מזיק וכמ"ש בטור אבל כל דמשתרשי לי' ולא ביטל מצותו חייב ואם מכרו שביטל מצותו פטור ומ"ש המחבר דהת' מצותו בדבר זה דוקא משא"כ במכירת שדה המשועבד ודאי גם בשדה המשועבד אין המצוה על היורשין רק במה שירשו מאביהם דאין על היורשים לפרוע ממעות עצמן אם לא הניח אביהן אלא הברירה ביד היורשי' לסלק ממעות עצמן או משום דשומא הדרא או משום דמעלה אותן בדמים אמנם עיקר מצותו רק באותה שדה המשועבד וזה פשוט:

ס"ק ט

טורף חצי חוב מהלוקח ז"ל עיין סמ"ע ס"ק כ"ד ובקצה"ח כתב לסתור דברי הסמ"ע וכתב דעיקר הטעם דלא שייך אין גובי' מנכסים משועבדים ביורשין כיון דגם על היורש מכח טרפא הוא בא כמו בלוקח מן הלוקח כו' רק שהקשה מסי' ער"ה בזוכה בנכסי הגר נמצא עליו בע"ח גובה מן האחרון ע"ש. ולענ"ד נראה דדוקא בלוקח מן הלוקח שייך לומר דגם עליו מכח טרפא הוא בא שאינו עליו שעבוד הגוף משא"כ ביורש שיש עליו שעבוד הגוף ג"כ כמ"ש בתומי' סי' ס"ו ס"ק מ"ו ע"ש. ומנכסי הגר לא ק"מ דבשעת זכי' כשזכה הניח מקום לגבות בלא טרפא משא"כ בלוקח מן הלוקח שלא הניח נכסים בשעת הקנין רק מה שיוכל לבא עליהם מכח טרפא עכ"ל:

וכבר כתבתי בזה בסי' ל"ג סק"ב דאין שום שעבוד הגוף על היורש שהוא לא לוה מעולם רק הנכסים נשתעבדו שעבודא דאורייתא דאורייתא ולמ"ד שעבודא דרבנן מדרבנן וכן מבואר אצלינו בקצה"ח סימן ס"ו ס"ק כ"ו ע"ש.

(הגה ומ"ש דבנכסי הגר כשזה הניח מקום לגבות בלא טרפא כו' ליתי' דהרי לא הי' גובה אלא זוכה בהם מדין הפקר והחוב עדיין כשאר ומה לי היא ומה לי אחר והי' מוכרח לבא מכח טירפא אח"כ וזה פשוט:)

תוכן העניינים

משובב נתיבות על שולחן ערוך חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה