משובב נתיבות על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן סה
ס"ק ב
הי' יכול לגבות כו' ועיין עוד בב"ק שסיים דמ"מ לא גרע הכחשתו מאלו הי' מודה כו' ובס' קצה"ח תמה כיון דהוא יכול לישבע צריך לישבע וא"ל דליהמן במגו דהי' מודה דא"כ בע"א מעיד שהוא פרוע והוא טוען להד"מ ליהמן במגו דסטראי כו'. ודברים אלו מתמיהין כל רואיהן דהכא שאני כיון שטען ב' הטענות דהיינו שחייב לו על השט"ח וגם טען להכחיש את העד שלא מסר לו השט"ח. ושפיר הקשה הש"ך כיון דאם הי' מודה לדברי העד והי' טוען הטענ' שהוא טוען עכשיו ג"כ דהיינו שחייב לו על השט"ח הי' פטור בטענה זו כו' וזה אי אפשר דהא בסטראי גופי' אינו נאמן רק במגו דלהד"מ כו' ע"ש. והמעיין בש"ך שם ס"ק ד' יראה דהא דנאמן לומר שחייב לו אינו אלא משום מגו דלהד"מ ע"ש וא"כ דברינו נכונים ע"ש:
ס"ק טו
אם חייב יחזיר כו' עוד נראה לתרץ כו' והוא תי' הריטב"א כו' והלך לסופר ולעדי' לבטל שליחותן כו' ובס' קצה"ח כתב דלאביי דס"ל עדיו בחז"ל הוי כאילו מטי לידי' למפרע ולא מהני שוב ביטו' השליחות כו' לא אמר כלום גם מ"ש לתרץ קושי' על פלפלא חריפתא הן דברים שאין להם שחר כו' והנה המחבר סתם דבריו ואני סומך על המעיין שיראה כי דברינו כני' ונכונים ועל המערער להביא ראי'.
ס"ק יח
כרוכין כו' וז"ל ומה שהקשה בקצה"ח דהא מחויב להראות השטר בב"ד כמו באומר שטר שבידך זכות יש לי בו לא קשה מידי דהכא אינו מחויב להראות השטר כלל דיאוש כמתנה הוא למוצאו כו' ובמתנה ודאי דאינו חייב להראות השטר בב"ד דהא הקנהו לו לזה ע"ש. ואינו דודאי לא עדיף משטר שבידך זכות יש לי בו דג"כ הוא שלו ואפ"ה מחויב להראות. עוד שם וז"ל ומ"ש בקצה"ח דכיון שקנה השטר ביאוש שוב אינו יכול לגבות בשטר דהוי כאמרו עדי' פ' דהאי סימנא לוה כיון דאינו מוחזק בשטר ליתי' דיאוש כמתנה והוי כמוכר ונותן ש"ח דגוב' בו עכ"ל. ודבריו הם כתפל מבלי מלח ואין בהם טעם. דאין זה ענין למוכ' ונותן שט"ח דהתם אית לי' זכות המוכר והוא מוחזק בשטר. אבל המוצא שקנה השטר לא זכה בחוב והחוב הוא של המלוה דלא מהני יאוש בחוב וכמ"ש שם בקצה"ח ס"ק יוד וא"כ אין להמוצא אלא הנייר ואינו ענין כלל למוכר שטר חוב וע"ש:
ס"ק לג
יתקיים בחותמיו כו' ובס' קצה"ח סתר דברי המע"מ מהא דאמר בגיטין דהשליח צריך שיאמר בפ"נ ובפנ"ח דצריך קיום מדרבנן אף דהשליח הוא שליש כו' ע"ש ואין בדבריו כלום דהמע"מ לא כתב רק כשמודה או כשידוע שהוא שליש אבל בהא ודאי מודה מע"מ כשבא אחד עם שטר שאינו מקוים ואומר שליש אני דבעי קיום מדרבנן עכ"ל אכתי תקשי לי' מה מועיל מודה כיון דהיכא דאינו שליש אע"פ שמודה נאמן בטענתו במגו דמזויף וה"נ יהא נאמן במגו דלהד"מ ומזויף. גם מ"ש המחבר או שהוא ידוע שהוא שליש אינו מובן דהיאך יתכן להיות שליש על מזויף ואם ידוע שהוא שליש ע"כ ידוע שאינו מזויף. ויותר יתכן ליישב המע"מ דדוקא כשאומר שהוא שליש מב' הצדדין בזה הוא דאוקמי' אדאורייתא אבל האי דבפ"נ אע"ג דדין שליש לו אינו. אלא מצד הבעל ואכתי צ"ע: