משובב נתיבות על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן נו
ס"ק ד
ז"ל והנה בס' קצה"ח כתב דקודם שהגיד השליש עדותו יכול לחזור בו ומביא ראי' מהגהמ"ר פ"ק דמציעא שכתב והמלוה אינו יכול לחזור בו עתה מאחר שכבר נעשה המעש' שכבר פרע והוא בעצמו מודה שהאמינו לכך. וכן מביא ראיה מתש', הרשב"א שכתב שכל שלא אמרו זכה בשביל שנינו יכול לחזור בהן כו' ע"ש ודברי תימה הן דודאי השליש נאמן אף שהמלוה חוזר בו דשליש קנין גמור אית לי' שיהי' כך אם יאמר כך ול"ד לנאמן עלי אבא וראי' לזה מבעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין משמע דאפי' הבעל אומר קודם השליש נאמן כו' ומה שהביא ראי' מרשב"א אינו ראי' כלל דהרשב"א מיירי בא' שנתן מתנ' לחבירו כו' אבל בדברים דלא בעינן זכה או שאמר השליש שאמר זכה נאמן השליש כו' ומה שהביא ראי' מהגהומ"ר כונת הגהמ"ר הוא שהשליש נאמן כשאומר שכבר פרע ונעשה המעשה אבל כשאומר שעדיין כא כעשה המעשה כו' רשאי לחזור בו קודם שנעשה המעשה ויקח השלישות מידו וישליש ביד נאמן אחר עכ"ל. וראיתו מהא דבעל אומר לפקדון לאו ראי' היא כלל. דלפירש"י שם בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין היינו שנעשה שליח לקבלה וכתב הרשב"א שם בסוגי' דמיירי שהיו עדי שליחות לקבלה וע"מ ע"ש וכיון שאומר השליש שכבר נתגרשה בקבלתו הרי כבר נעשה המעשה דע"כ ליכא למימר שהוא רוצה עתה להיות שליח לקבלה כמו שאין שליח להולכה יכול להיות שליח לקבלה. וכמו בחצירה הבא לה לאחר מיכן ועיין ר"פ התקבל וע"כ אומר השליש שכבר נתגרשה וא"כ הוי ממש כי האי דהגהמ"ר. (הגה ומ"ש דהגהמ"ר כונתו לומר דאם לא נעשה הנעשה יכול לחזור בו וליקח השלישות מידו ולהניחו ביד אחר. לפי הנראה לא ראה הרהמ"ח דברי הגהמ"ר על מקומן כי לולא כן לא הי' כותב זה דשם מבואר בשם ר' ברוך אהא דסמפון יוצא מת"י שליש דס"פ ז"ב. והענין הוא להאמין השליש לפטור הלו' ע"ש. ואין שם מקו' לכוין כונת הרהמ"ח. גם דהרשב"א מיירי בנתן מתנה כו' אבל בדברים דלא בעינן זכה או שאמר השליש שאמר זכה אין יכול לחזור דשליש קנין גמור אית לי' כו' המעיין בתשו' הרשב"א יראה שאין השליש קונה בשום אופן רק כשאומר לו זכה ואיננו קנין גמור כמ"ש הרהמ"ח. ואם אומר השליש שאמר זכה הנה כבר נעשה המעשה ובודאי אין יכול לחזור בו וזה פשוט):