משובב נתיבות על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן לז
ס"ק ט
אעפ"י שאם יתעשר ז"ל ובס' קצה"ח תמה דאל"כ כל מי שהוא עני יהיו קרוביו כשרים להעיד ומחל' דנוגע אינו אלא כנוטל שכר להעיד ואינו פסול אלא מדרבנן כו' ולא דיבר נכונה דהא דנוטל שכר להעיד אינו פסול רק מדרבנן הוא כשנוטל שכר להעיד בין לזכות בין לחוב. אבל כשאינו נוטל שכר רק להעיד לזכות הנותן שכר פסול מדאורייתא כיון שהעדות נוגע ע"כ. והנה כבר הבאתי בקצה"ח סי' ל"ד סק"ד תשו' מהר"י ן' לב ושם הי' המעשה שהעד לא הי' רוצה להעיד עדותו להתרת אשה עד שיתנו לו שכר וע"ש שחקר אם פסול נוטל שכר להעיד הוא מדרבנן הוא כשר בעדות אשה ואם פסולו דאוריית' גם לעדות אשה פסול. ואסתפקא לי' שם בנוגע גופי' אם פסולו משום דמשקר בשביל הנאתו א"כ נוטל שכר ג"כ פסול משום דמשקר בשביל שכרו ואם פסולו משום דאדם קרוב א"ע אבל לא משום דחשדינן לי' למשקר א"כ נוטל שכר כשר מן התורה ע"ש הרי מבואר דאפי' אם אינו רוצה ליתן שכר עד שיעיד עדות המועיל לו אפ"ה דן בי' מהר"י ן' לב לומר דכשר מן התורה ומשום דנוגע אינו פסול רק מדרבנן והכל מבואר אצלנו שם סק"ה דהיכא דמעיד לעצמו פסל מן התורה דה"ל בעל דבר והיכ' דמעי' בשביל עצמו אינו פסול אלא מדרבנן ע"ש ועמ"ש בס' ש"ש ש"ז פ"ו. עוד שם ז"ל וקושיתו מעיקרא ליתא ולק"מ דדוקא כשמעיד לאחרים רק שהוא נוגע בדבר אמרי' דשמא יתעשר לא חשיב נגיעה אבל להעיד לעצמו אף שאין בו שום זכות פסול לעצמו מטעם קרוב כו' ע"ש והוא נלקח מכלל דברינו שם ס"ק ה' ע"ש: