אור ברסלב

משובב נתיבות על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן כה · ס"ק א

סימן כה

ז"ל ובקצה"ח כתב ליישב קושיית התומים ז"ל דהא קשה הא דמשני זיכה את החייב שהיה לו משכון ונטלו ממנו וקשה דהא נטילת משכון אין רק כמזיק שעבודו של חבירו כמבואר בתשובת מיימוני כו' והוא תמוה מאוד דע"כ תשובת מיימוי מיירי במשכון בשעת הלואה דלא קני משכון כו' ועוד דהא התוס' בגיטין מ"א בד"ה מזיק שעבודו כתבו דאפי' רבנן דפטרי מדיני דגרמי דחייבו במזיק שעבוד עכ"ל: והנה מ"ש דבע"ח קונה משכון כבר כתבתי שמה דאפ"ה אין הגוף שלו וחשיב מזיק שעבודו דאם הי' חילוק לא הוי שתיק בתשובה שם לבאר זה ולומר דשלא בשעת הלואה ה"ל מזיק ממש ובשעת הלואה משום מזיק שעבודו אלא ודאי אין חילו' כיון דאינו חייב באונסין אלמא לית לי' ביה קנין גמור וגם בש"ס דמשני שהי' לו משכון והחזירו ה"ל לגמרא לפרש שהי' לו משכון שלא בשעת הלואה ומ"ש ועוד דהא התוס' בגיטין דף מ"א בד"ה מזיק שעבודו כו' ע"ש לפי מה שהקשו שם דבגמרא מוקי לה דפליגי במזיק שעבודו ולמה לא אמרו דפליגי בדיני דגרמי וכתבו דיותר יש לחייבו במזיק שעבודו וכדאמר בגמ' ב"ק דף ל"ג גבי שחטו תם פטור זאת אומרת המזיק שעבודו פטור ופריך הא נמי רבה אמר' דאמ' השורף שטר פטור מהו דתימ' התם דא"ל ניירא בעלמא קלאי מינך אבל הכא כמאן דחפר בורו' כו' קמ"ל אמנם כהי דמזיק שעבוד חמיר אפ"ה חכמים דפליגי אדר"מ בד"ג פטרי כמי במזיק שעבוד כמבואר בתוס' ב"ק דף ק' ד"ה מחיצת הכרם ז"ל וא"ת ומאן תנא דפליג אדר"מ בד"ג דר' יוסי ור"ש לא פליגי אלא משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו כו' וי"ל דהאי תנא דפ' המניח דף ל"ג דקתני שחטו ונתנו במתנה פטור ומה שעשוי עשוי פליג אר"מ דמשמע דיש לפטור יותר בשורף שטרותיו משחטו ולמאן דדאין ד"ג אמר לעיל דמגב' בי' דמי שטרא מעליא עכ"ל. וא"כ בבכורות דמוקי לה בנשא ונתן ביד דלא כר"מ דדאין דינא דגרמי אלא כחכמים דפטרי ולא מצינו חכמי' דפטרו אלא הך בריית' דשחטו תם וא"כ הרי פטרי נמי במזיק שעבודו ותוס' פ' השולח שכתבו דלהכי מוקי לה פלוגתי' דרשב"ג ורבנן במזיק שעבודו ולא אמרו דפליגי בדיני דגרמי משום דמזיק שעבודו חמיר להכי אמרו דפליגי במזיק. שעבודו וכחכמים דפטרי אפי' במזיק שעבודו גבי שחטו תם ולא מצינו תנא דפליג בדיני דגרמי אלא תנא דשחטו תם פטו' והוא ס"ל דגם מזיק שעבודו פטור. עוד שם ז"ל וגם נראה דעיקר דבריו ליתי' כלל דבשלמא אם הי' סברת הרי"ף דנו"נ ביד הוא סיבה דמחמת זה קם דינא היה שפיר נחשב כעושה מעשה בגוף הממון אבל באמת סברת הרי"ף הוא כמ"ש הרא"ש בדבריו דמדינא יש להיו' קם דינא אפי' בלא נו"נ ביד רק משום דפטור הדיין ואיכא פסידא לבע"ד תיקנו שיהיה הדין חוזר וא"כ כיון דלפי דבריו אינו נתחייב הדיין במה שהוציא המשכון ממילא גם הדין חוזר ואין כאן מעשה כלל ולפענ"ד עיקר דבריו הן טעות עכ"ל. ואין בו טעות כלל דלפי מ"ש הרמב"ן בטעם אחר דבעינן נשא ונתן ביד ומשום דלא אלים דברי הדיין אלא היכא דעבד עובדא אבל לא עבד לא אלים דבריו כיון שטעה א"כ עיקר הסיבה דנשא ונתן ביד דמחמת זה קם דינא אלא גם לדברי הרי"ף והרא"ש דמדינא ראוי להיות קם דינא אפי' בלא נשא ונתן ביד אלא משום פסיד' דבע"ד נגעו בי' ע"ש נמי עיקר הסיב' הוא התשלומין דהיינו במקום שאי אפשר לחייב הדיין בתשלומין היינו בלא נו"נ ביד דדינא דגרמי ליכא בדיין לשיטת הרי"ף וכיון דאי' פסידא לבע"ד הוכרחו לבטל הדין אבל בנשא ונתן ביד דאפשר לחייב הדיין משום דעביד מעשה אוקי אדינא דראוי להיות קם דין אע"ג דאפש' להחזי' כיון דיש מקו' לחייב הדיין וליכא פסידא לבע"ד וא"כ לפי מ"ש גם במשכון כשהחזיר ראוי לחייב הדיין בתשלומין כשיהי' קם דינא א"כ ממילא קם דינא כיון דאפשר לחייב הדיין בתשלומין וכל היכא דיש לחייב הדיין ממילא קם דינא כיון דאפי' בלא נו"נ ביד נמי ראוי להיו' קם דינא א"כ היכא דיש לחייב הדיין קם דינא וזה פשוט וברור:

עוד שם ז"ל עוד הקשה בקצה"ח דלמה יהי' נו"נ ביד חייב הא אף דבמזיק ריבה רחמכא שוגג כמזיד מכל מקום בגזלן אינו חייב שוגג כמזיד דהא מבואר בתו' ובנ"י פ' מרובה דאם אמר לחבירו קח לי שור שהוא בבית פ' שהוא שלי ונמצא שאינו שלו אלא לגנבו נתכוין דמשמע שם שניהם פטורין המשלח משום דאין שלד"ע והשליח לפי שלא ידע ועיין ש"ך סי' שמ"ח כו' ותמוהין דבריו מאד דאדרבה להיפך כתב שם הנ"י בשם האחרוני' דס"ל אין שלד"ע דהשליח חייב רק הש"ך מסיק שם בסי' שמ"ח דאף השליח פטור כשלא ידע ע"ש ומבהיל עין הרואה. ולא עיין המעיין דבנ"י שם לא מזכיר כלל ענין השליח אלא שכתב בשם האחרונים דהמשלח פטור משום דאין שלד"ע אלא שהסמ"ע בסי' שמ"ח כתב בשם הנ"י דהשליח חייב שם דבנ"י שם לא הוזכר השליח ע"ש:

עוד כתב ז"ל ומכל מקום נראה דשאני התם דמיירי שהשור נאנס ביד השליח כו' ובאונסין ודאי דאין יכולין לחייבו מטעם מזיק רק מטעם גזלן ובודאי לא נעשה גזלן להתחייב באונסין כשלא נתכוין לגזול כלל דהא לא נתכוין לקנותו לגזילה אבל כשנתנו לגנב ואלו לא הי' נותנו לא הי' הגנב נוטלו בעצמו כגון דקאי בתרי עברי דנהרי ומחמת גרמת הנתינה אי אפשר להחזיר השור חייב מטעם גורם להזיק דמזיק אפי' בשוגג חייב כונו במראה דינר לשולחני דמה לי זורקו לים או מסרו לגנב כשא"א להוצי' ממנו ואין לך מזיק גדול מזה עכ"ל. והמעיין בדברינו סק"א ושם כתבנו על מ"ש הש"ך דאם כו"כ ביד חייב לשלם אפי' טעה בדבר משנה דדעת בעה"מ והרשב"א דבטעה בדבר משנה אפי' היכא דלא אפשר להחזיר דפטור משום דינא דגרמי א"כ אפי' כו"כ כמי פטור בטעה בדבר משכה ובש"ך שם כ' ז"ל כיון דנו"נ ביד טובא עבד ונכנס הדיין תחתיו וה"ל כלוה דילי' ושוב אין לבעל"ד דו"ד עם חבירו רק עם הדיין וזה שהלך למד"ה או הוציא המעות ה"ל כאלו הוציאו המעות של הדיין עכ"ל. ובזה הוא דכתבנו דבזה יש להסתפק דלא אמרו שוגג כמזיד אלא במזיק ולא בגזילה וכמ"ש גבי אומר לחבירו קח לי שור שהוא שלי בבית פ' דפטור השליח ושמענו דבגזילה לא אמרו שוגג כמזיד כי' וכיון דבטעה בדבר משנה ונשא ונתן ביד לא אתי עלה הש"ך מטעם ומזיק דהא בטעה בדבר משנה לא דנו בו דין מזיק היכא דאי אפשר להחזיר ומה"ט ס"ל להרשב"א ובעה"מ דגם נשא ונתן ביד פטור אלא דהש"ך אתי עלה מטעם דהדיין ה"ל כמו לוה וגזלן ולזה הוכחנו דגזילה בשוגג פטור וא"כ המחבר דמודה דבגזילה פטור בשוגג אין עליו דין גזלן אלא דין מזיק ובש"ך לא אתי עלה מדין מזיק וכמ"ש וא"כ דברינו נכונים כמ"ש סק"א:

תוכן העניינים

משובב נתיבות על שולחן ערוך חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה