אור ברסלב

משובב נתיבות על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן ג

סימן א

ס"ק א

ז"ל ולכאורה קשה מה ראו חכמים לחלק בתקנתם שנתנו רשות ליחיד מומחה שידון ולא יהי' לו דין ב"ד ונראה הטעם דר"ל דאף דקי"ל עירוב פרשיות דבעינן ג' מומחין דתלתא אלקים כתיבי היינו לענין דמיירי התם בקרא בדברים דבעינן דוקא ב"ד כגון לענין טוען טענת גנב דכתיב שם בקרא דבעינן דוקא נשבע בפני ב"ד כמבואר בב"ק ק"ו ולענין כי הוא זה דהיינו הודאה במקצת ועיין רש"י קידושין ס"ה ד"ה הודאת בע"ד דנלמד מקרא דכי הוא זה ע"ש וגלי קרא דלא חשיב הודאה בב"ד כי אם בג' מומחין ובפחות יכול לחזור והודאתו וקרא דבצדק תשפוט דכשר בחד מיירי בדין בעלמא שאין צריך ב"ד דסגי בחד כמו הוראת או"ה עכ"ל. וכל זה נכתב בספרי סק"ב ע"ש:

עוד שם ז"ל ובספר קצה"ח כתב דבחד כיון דיכול לחזור מהודאתו אינו חייב שבועה דמודה במקצת ודאי ליתיה דלא אישתמיט שום פוס' לכתוב כן ועוד דהא עכ"פ אם יודע בהודאה גמורה או בא"ע באופן שלא יהי' יכול לחזור מהודאתו ודאי דיכול לחייבו שבועה דלא גרע ממחויב מתוך טענותיו. גם מ"ש דאי לא בעינן בפקדון מודה במקצת לא משכחת לה בפקדון דבר שיהי' צריך ב"ד תמוה דהא לענין טוען טענת גנב בעינן ב"ד דוקא ע"ש ובכל דבריו אין בהם כדי השג דמ"ש דלא אישתמיט שום פוסק לכתוב כן ודאי מדכתבו דאין הודאה לפניו חשיב הודאה ממילא מובן דאין בו משום מודה במקצת וכמ"ש שם בס"ק ב' ועמ"ש במ"ק ד' ומ"ש דעכ"פ אם יודה בהודאה גמורה או בא"ע ודאי דיכול לחייבו שבועה. הנה לדעת הראב"ד ובעה"מ הודאה בפני ע"א בשום אופן לא מהני אפילו באומר לו אתה עד. ועוד אם מזמין אותו לעד אין עד נעשה דיין. ועמ"ש בזה סי' א' סק"ה בשם הרשב"א בחידושיו פ' החובל דיחיד מומחה אע"ג דיכול לדון ביחידי אבל אינו יכול לדון עפ"י ראייתו משום דאין נאמן לעדות יותר מהדיט ויכול בע"ד להכחישו ולכך אינו יכול לדון עפ"י ראייתו לחודי' כי אם עפ"י שנים עדי' יקו' דבר וא"כ ודאי ראוי ונכון שלא לדון ביחידי דין מודה במקצת וכמ"ש בספרי ומ"ש ז"ל גם מ"ש דאי לא בעינן בפקדון מודה במקצת לא משכחת לה בפקדון דבר שיהי' צריך ב"ד תמוה דהא לענין טוען טענת גנב בעינן ב"ד דוקא. אינו השגה דהא דצריך שבועה בב"ד אינו משום שבועה אלא משום דגזילות וחבלות בעי מומחין ואי נימא דלא בעי שום דין מומחין א"כ השבועה כמי לא בעי ב"ד דכל שדנין את הממון דנין את השבוע' ומש"ה מוכח דגזילו' וחבלו' בעי מומחין ואם לא נחלק בין גזילות להלואות א"כ בהלואות נמי בעי מומחין. אבל שבועה לא בעי טפי מומחין מעיקר הממון. ועכשיו דדנין פקדון ואפ"ה השבועה אין דנין היינו משום דגוף הממון שדנים אינו אלא משום שליחותי' דקמאי ובשבועה דאינו אלא לכפילא לא עבדי שליחותי' וכמ"ש הרב המחבר בעצמו בסי' א' סק"ד:

עוד שם ז"ל. גם מ"ש דאי שעבודא לאו דאורייתא והב"ד כופין בעי ב"ד דוקא לכפותו דהדיוטות לאו בני עישוי נינהו נלפענ"ד דליתי' כיון דדמי לעשה סוכה ואינו עושה דכופין אותו לקיים המצוה כל אדם מצווה להפריש חבירו מאיסור אפי' מי שאינו בכלל ב"ד כדמוכח בב"ק כ"ח גבי נרצע שכלו ימיו דיכול רבו להכותו כדי להפרישו מאיסור שפחה עכ"ל. וזה הוא השגתו על דברינו בסק"א ע"ש. ותמהני כי כוונתו להשיג על דברינו והוא מתעסק בהשגה על דברי תו' כי דברינו שם עפ"י דברי תו' בנויים שכתבו דמילי דעשוי ילפינן מאשר תשים לפניהם ולא לפני הדיוטו' ולדברי המחבר א"כ הדיוט בעלמא יכול לכוף אגיטא במקום שכופין להוציא וזה ודאי פסול דאוריית' אם הדיוט מעשה אגיטא ואע"ג דמצווה ליתן גט אפ"ה לפניהם ולא לפני הדיוטות וכדאי' פ' המגר' פ"ח אלא דאנן שליחותי' דקמאי עבדי' וצריך ב"ד אבל הדיוט לא ועיין ב"ש סי' קל"ד ס"ק י"ג ובעישוי אגיטא צריך ב"ד של שלשה ויהי' בהם חד גמיר ואז שליחותי' דקמאי עבדי אבל הדיוט בעלמא שאינו ב"ד דמעשה אגיטא פסול הגט דאורייתא והיא אשת איש ואע"ג דמצותו ליתן גט אלא ודאי דב"ד בעי אעישוי וכדמוכח בהא דיתיב רב יוסף וקא מעש' אגיטא ואשכחי' אביי וא"ל הא תנן לפניהם ולא לפני הדיוטות וא"ל רב יוסף אנן שליחותי' דקמאי עבדי' וכל זה פשוט וברור ומה שאמרו בנרצע שכלו ימיו דיכול רבו להכותו להפרישו מאיסור שפחה היינו להפרישו מאיסור וכן מי שרואה חבירו לובש שעטנז יכול לפושטו מעליו אפי' בשוק אבל לכופו לקיים מצות עשה כגון מי שאינו עושה סוכה או אינו נותן צדקה לזה צריך ב"ד דוקא ואנן שליחותי' דקמאי עבדי' וגם להפרישו מאיסור נמי אינו אלא הכאה בעלמא אבל ב"ד שכופין לקיים עשה מכין אותו עד שתצא נפשו כגון באומר סוכה איני עושה ואלו באיסורא אין מכין עד שתצא נפשו דלא אמרו ניתן להצילו בנפשו אלא בעבירות הידועים כגון רודף אחר נערה המאורסה או במקו' שקנאין פוגעין בו ובשאר איסורין לא ניתן להצילו בנפשו כדי להפרישו ומזה הוכיחו בעלי מוסר הראשונים דעש' חמירא מל"ת דבעשה מכין עד שתצא נפשו וזה ודאי אם כבר עבר על העשה אין עונשין אותו אלא קודם שקיים העשה מכין עד שתצא נפשו בכדי לכופו לקיים העשה ובשאר איסורי ל"ת אינו ניתן להצילו בנפשו להפרישו מאיסור נבילות וטריפות וכל זה ברור:

תוכן העניינים

משובב נתיבות על שולחן ערוך חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה