אור ברסלב

משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק

קט

קח

אל הרב הגדול תפארת הרבנים צבי החכמים מזה בן מזה הוא אהובי מחותני הגאון מוהר"ר משה נר"ו בן הגאון החסיד מהר"ר מנחם מענדל ז"ר. על דבר הנשים העגונות נשותיהם של ראובן ושמעון בנו שהלך לפדות אביו אשר בדיק לן מר לחוות דעתי ולעיין בשריותא דידהו על פי העדות והב"ד ששלח מר לידי והנה ידעתי שכל רז לא אנס ליה למר ונהירין ליה שבילי התלמוד והפוסקים כאחד מכל הגדולים שבדורינו ואני הנני עין יבש כי בטלו הטוחנות וחשכו הרואות בארובות ועם כל זה מפני הכבוד והיראה יצאתי ועיינתי דרשתי וחקרתי היטיב בדיניהם יגעתי ומצאתי שהנשים הנזכרות מותרות להינשא ומתוך כל עדות שהעידו ראיתי שעל פי שלשה עדים יקום דבר כאשר אבאר בע"ה:

העד הראשון שהעיד מהר"ר ירחמיאל ע"פ עדות זה יש להתיר נשותיהן ואף ע"ג דהנכרי וואלי"ך לא העיד על שמו ולא על שם עירו ולא על שם אביו לאו כלום הוא דמאחר שמהרר"י שאל אותו על אותו יהודי שהלך עם הנכרי וואליך והעיד עליו שהוא ואביו נהרגו ואע"פ שהנכרי אינו מכיר מה שמו ושם עירו הוי עדות מעליא דלאו בשמו ושם עירו תליא מילתא אלא בבירור הדבר דליכא לספוקי באיש אחר וזה עדיף טפי משם אביו ושם עירו ומאחר שמהרר"י מכיר אותו יהודי שהלך עם הנכרי אין בירור הדבר יותר מזה וכה"ג אמרינן בפ' בתרא דיבמות גבי עובדא דפונדקית וכן בעובדא דאבא יודן דישראל ונכרי שהלכו בדרך וכו' שאע"פ שלא הכירו הפונדקית והנכרי לא בשמו ולא בשם עירו מ"מ התירו את אשתו מטעם שאנו מכירין מי הוא היהודי שחלה אצל פונדקית גם הישראל שנתלוה עם הנכרי בדרך שאנחנו יודעים מי הוא ועליו העידה הפונדקית והנכרי שוב שוב ליכא לספוקי באיש אחר גם בהגהת מרדכי דסוף יבמות גבי נכרי אחד שאמר מעולם לא הרגתי אלא יהודי אחד שהיה מוליך י' ליטרין וכו' ובתשובת הרמב"ם בנכרית אחת שהעידה שנהרג יהודי שהיה עושה מלאכתינו בעכו וכו' וכל אלו התירו את נשותיהם אע"פ שלא העידו לא על שמם ולא על שם עירם דמאחר שאנו מכירין זה היהודי שהיה מוליך י' ליטרין גם מכירין אותו יהודי שהיה עושה מלאכתם בעכו תו ליכא לספוקי באיש אחר ובנ"ד נמי כיון שזה מהרר"י מכיר היהודי שהלך עם הנכרי וואליך ועל אותו יהודי העיד הוואליך שנהרג חשיב טפי משמו ושם עירו ואכתי איכא לדקדק טובא בנ"ד משום דלכאורה נראה שהנכרי וואליך שהעיד על הריגת האנשים הנ"ל לאו מל"ת גמור הוא מפני שהעד מהרר"י הנ"ל שאל את הנכרי תחלה על האנשים הנ"ל ועל פי שאלתו השיב לו הנכרי שנהרגו כמבואר בעדותו ודמי האי עובדא ממש לעובדא דפונדקית דסוף יבמות דאמרינן הת' מעשה באחד שחלה והביאו לפונדקי' ובחזרתם אמרו לפונדקית איה חבירנו אמרה להם מת וקברתיו והשיאו את אשתו וקאמר בגמרא דפונדקית נכרית מל"ת הוי ופריך והא קאמרו איה חבירינו ומשני כיון דחזיתינהו דבכיה אמרו לה איה חבירנו ע"כ וש"מ דאי לאו דבכיה קודם ששאלוה איה חבירינו לא היו משיאין את אשתו ובנ"ד נמי קאמר איה היהודי שהלך עמו לפדות את אביו אכן נראה דלא דמי דאלו התם כשאמרו לה איה חבירנו פשיטא שלא שאלו אלא אם הוא חי עדיין או מת ואלו בנ"ד פשוט שלא שאלו אלא לפדיון אם נפדה אם לאו והיאך נפדה אבל מיתה או הריגה מאן דכר שמיה שהרי בריא היה כשהלך עם הנכרי ותשובת הנכרי גם כן מוכח הכי שהרי השיב לו תחלה על הפדיון במה ששאלו ואחר כך סיפר לו במל"ת שנהרגו ואע"ג שראיתי להחכם בן לב ז"ל שכתב בתשובה אחת דבכה"ג לא חשיב מל"ת ובאמת שהתשובה של החכם הזה אינה בידי בעת הזאת אבל כמדומה לי שלא מטעם זה לבדו אסר שם את האשה אלא מטעמי אחריני גם לא מסתבר כלל לומר בכה"ג דלאו מל"ת הוא וכן נראה מדברי ריב"ש ז"ל שכתב בתשובה בסימן שע"ז ובסימן ש"פ שכל שלא שאלו לנכרי בפי' אם הוא חי או מת אע"פ שהנכרי מבין מתוך דבריהם שהם מדברים ומסתפקים אם הוא חי או מת ואח"כ אמר הנכרי שהוא מת ודאי הוא דהוי שפיר מל"ת ולא נאמר כדברי נביאות שהנכרי הבין כך כל זמן שלא שאלוהו בפירוש ומביא ראיה מפונדקית התם ודאי הבינה הנכרית שישאלוה על חביריהם שהניחו חולה בפונדקית ואעפ"כ כיון דבכתה קודם ששאלוה הוי מל"ת ובנ"ד נמי כיון שלא שאלו הר"ר ירחמיאל הנ"ל העד בפירוש אם הוא חי או מת לא נאמר דברי נביאות שהנכרי הבין ששאל לו אם הוא חי או מת וכן מוכח מדברי הנכרי שאם הבין ששאל לו אם הוא חי או מת היה לו להשיב מיד שנהרג ולא היה לו להשיב על הפדיון וכה"ג כתב שם הריב"ש ז"ל. הרי שהוכחנו יפה שבנ"ד הוי שפיר מל"ת גמור ואם יקשה לך איך נוכל להביא ראיה מדברי ריב"ש והוא בעצמו כתב בסוף התשובה שכל דבריו בנדון זה אינו אלא כנושא ונותן בהלכה אבל לענין מעשה אין לסמוך על דברים הללו ולא רצה להתיר האשה כלל בנדון שלו ודבריו הביא מורי מהרמא"י ז"ל לפסק הלכה בטור א"ע סי' י"ז סעיף ט' ואיברא ודאי הכי הוא אמנם אני ראיתי בתשובת הרב הגדול מוהר"ר יוסף קארו ז"ל בדיני נכרי מל"ת בענין שלמה כרוב שכתב לחכם אחד שלא רצה לסמוך על דברי הריב"ש מפני שהריב"ש עצמו לא סמך על הוראותיו ועל זה כתב הרר"י קארו ז"ל שאע"פ שהריב"ש עצמו חזר מהוראתו וכתב שיש להחמיר. חזרתו אינה חזרה משום שהריב"ש ז"ל לא חזר אלא משום כבוד רבו הר"ן ז"ל שכתב לחומרא מ"מ הדין דין אמת דמל"ת גמור היא ודברי הר"ן בטלים והאריך שם בדבר ועיין שם וכתב עוד שכל בתי דינים בסלניקי גם כל חכמי הדור עשו הלכה למעשה כדברי ריב"ש ז"ל לקולא ולא כדברי הר"ן עיין שם עוד האריך שם הרבה וכתב שרבו רבי יעקב בי רב סיפר לו מעשה שיהודי זימן ישמעאלים לסעוד אצלו ושאל היהודי בעל הבית ליהודי אחר שהיה עמו שמעת מה נעשה מפלוני ופלוני והשיבו הישמעאלי' אנו מכירין מי הרגם והתיר את נשותיהם על פי פי עדות זה ואע"ג דההוא עובדא היה נראה שיהודי היה שואל לחבירו כדי שישיבו הישמעאלים וכו' סבר הרב ז"ל דכל שאין שואלין לנכרי לא נפיק מידי מל"ת ע"כ וכה"ג כתבו גם כן מהרי"ק ומהרא"י בפסקים וכתבים ומשמע דלא נפיק מידי מל"ת אם לא ששאלוהו לאותו נכרי בהדיא גם הרב ר"מ פדואה היקל הרבה בענינים כאלו בתשובותיו סימן י"ז וסימן ל"ו ע"ש וש"מ שאין מדקדקין כל כך רק בגוף העדות שצריך שיעיד שמת או נהרג ודאי ושוב אין חוששין למידי אם לא שמוכח מתוך דברי העד כאשר מוכח בתשובת מהר"ם שהביא מהרא"י ז"ל בתשובה דלעיל מכל זה נראה שהנכרי וואליך שהגיד על הריגת האנשים הנ"ל מל"ת גמור הוא ולא הוי כמשיב על שאלה כמבואר היטב שלא שאל רק על הפדיון האנשים כמו שכתבתי. גם אין לחוש דמה שהעיד הנכרי סתם שנהרגו האנשים ולא פירש איך הוא יודע שנהרגו אם ראה ההריגה בשעת שנהרגו או שמצא אותן הרוגים והכיר אותן או שמע מפי אחרים שנהרגו ואם היה בשעת ההריגה וראה ההריגה צריך לדקדק ולחוש שמא אומר בדדמי ואם מצאן הרוגים צריך לדקדק האיך הכירן אותן אם ע"י סימנים מובהקים או שאינן מובהקים או בט"ע בלא סימנים ואיכא מ"ד דלא מהני ט"ע בנכרי או שמא מצאן ג' ימים אחר ההריגה ואם שמע מפי אחרים צריך לדקדק אם אותה אחרים היו מל"ת אם לאו ואף אם היו מל"ת אכתי צריך לדקדק אותן אחרים אם העידו בשמם ושם עירם ושם אביהם. כל זה נראה לכאורה דצריך דקדוק גדול וכדאמרינן בבכורות כי אקילו רבנן בסופו בתחילתו מי אקילו ופירש"י בסופו לאחר שכיוונו יפה שזה הוא הקילו חכמים בסוף עדותן והחזיקו אפילו בעבד ושפחה אבל מתחילת העדות דהיינו ראיית המת לא אקילו עד שיכירוהו יפה משמע שהכרת המת יהיה על צד הודאי והבירור גמור שלא יהיה בו שום ספק מ"מ נראה דלכל זה אין לחוש דהא קי"ל כת"ק דר' טרפון בפ' בתרא דיבמות דאית ליה עידי נשים אין צריכין דרישה וחקירה ואפי' לא אמר אלא מת סתם סגי. ואע"פ שהרב המגיד כתב דעד כאן לא פליגי אלא בדרישה וחקירה אבל לומר כיצד היה כו"ע מודו וכן כתב ריא"ז ההוא ודאי לכתחילה וכשהעד לפנינו צריך לשאול אותו כיצד אתה יודע אבל בדעבד אפילו אינו אומר אלא מת סתם סגי וכ"כ הר"ן ז"ל בהדיא בתשובה סי' ג' שאין צריך שיאמר העד ראיתיו שמת אלא כל שאמר מת די וכהנהו עובדא דבי חוואי ובי חסאי ואע"ג דמההוא דבכורות דלעיל משמע אפילו בדעבד אין להקל בכה"ג דלישנא דכי אקילו רבנן בסופו בתחילתו מי אקילו משמע אפי' בדעבד לא אקילו בכה"ג נראה שזה שאמרו בתחילתו מי אקילו לא בא למעט כשאומר העד מת סתם דזה ודאי דבר ברור כשאומר מת סתם ולא בא למעט רק דברים שרובן למיתה כגון מת תחת המפולת או נשכו נחש או עקרב וכיוצא בזה ואע"ג דמתוך פי' רש"י משמע דבעינן ראיית המת ושיכירוהו יפה היינו דווקא מי שראה המיתה אבל מי שלא ראה רק שמע במת סתם סגי וכן כתב נמי הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות גירושין שהשומע מפי אשה ועבד שמת אפילו לא שמע אלא שמת סתם סגי אבל העד האשה או העבד שמעידין לפנינו ואומרים אני ראיתיו שמת שואלין אותו היאך ראית ובמה ידעת אם העיד בדבר ברור נאמן ואם העיד בדברים שרובן למיתה אין משיאין את אשתו וכתב הרב המגיד הטעם כשהעד הראשון בפנינו שואלין אותו כיון דאפשר לשואלו אבל כשאין העד הראשון לפנינו ועד השני העיד בשמו שא"א לשאול את עד הראשון אפילו לא אמר אלא מת סתם משיאין את אשתו והיכא דאפשר אפשר והיכא דלא אפשר לא אפשר וכה"ג כתב נמי בתרומת הדשן סי' ר"מ בשם תשובת מור"ם וז"ל דאם העיד העד לאחר שלשה ימים לא אמרינן לא תהני עדותו כדתנן אין מעידין עליו לאחר שלשה ימים דכיון דמעיד סתם שנהרג אמרינן דידע ודאי שנהרג כגון שראוהו מיד והכירוהו או שהיה עם ההורגים וראה שהרגוהו ע"כ ומסיק שם כשמסיח סתם שנהרג אינו מסיח בדבר דרגילי עלמא למימר בהו בדדמי אלא שאנו באין לחוש שמא לאחר שלשה ימים ראוהו כיון דהשתא דלאחר ג' ימים הוא מעיד ודאי כה"ג סמכינן אסתם דברים דכיון שמעיד שנהרג תלינן דידע בודאי שנהרג ולא חיישינן למילתא אחריתי ע"כ אלמא כל שאמר שאמר סתם מת או נהרג לא דייקינן אבתריה למילתא אחריתי ולא חיישינן לשום דבר אלא תלינן דידע בודאי שנהרג באיזה ענין ומאורע וכה"ג כתב בפסקים וכתבים סימן קס"א וז"ל א"כ כיון שאמר אותו ערי"ן בפה מלא שהוא הרוג לא דייקינן אבתריה היאך ידע שהוא הרוג אלא אמרינן שמע בבירור מהורגיו או מאותו שהיה עם הורגיו שנהרג והכי נמי מוכח בתשובת הרמב"ם שהבאתי למעלה בנכרית אחת שהעידה שנהרג יהודי שהיה עושה מלאכתינו בעכו והתירו את אשתו ע"פ עדות זה ולא מצינו שהיו בודקין את הנכרית כיצד היא יודעת אם ראתה או אם שמעה וכל הספיקות שבנ"ד איכא לספוקי ג"כ בנדון ההוא ואפילו הכא התירו את האשה מטעם שהנכרית לא היתה לפנינו למשאל אותה ובכה"ג קי"ל כת"ק דאין צריך דרישה וחקירה עוד מוכח גם כן בתשובת מיימונית השייכים לספר נשים בסימן ז' שכתב בשם מוהר"ם דלא אמרינן דלמא למירמא אימתא קא עביד אלא אם כן מוכח מדבריו ומסיק שם ה"ה לשאר אמתלאות כגון להתפארות או למצא חן קמתכוין לא חיישינן דלא תלינן להחמיר בכל הני אלא א"כ מוכח מתוך דברי העד וכל גדולי האחרונים הביאו תשובה זו לפסק הלכה ואומר אני דבר זה מוכרח הוא דאי לא תימא הכי תקשי לן כל הני עובדי דסוף יבמות מאן איכא בי חיואי ומאן איכא בי חסא ווי לפרשה זריזא דפומבדיתא וכהנה רבים איך התירו חכמים את נשותיהם ולא חששו להתפארות או לשאר אמתלאות או לבדדמי אלא ודאי לא חיישינן לשום אמתלא בעולם אם לא שמוכח קצת מדברי הנכרי וכיוצא בזה כתב ר"י קארו ז"ל בתשובה בדיני נכרי מל"ת וז"ל ועתה אקדים ואומר דאם היינו חוששים ומסופקים בכל עדות אשה בכל החששו' והספיקות האלה לא היה היתר לשום אשה עגונה אחד מיני אלף אלא כל שיראה מפשט דברי העדות להתיר שרינן ליה ולא נמשכן נפשינו לבדות דברים מלבנו לחשוש ולומר שמא כוונת זה היה כך וכך כדי להחמיר ולאסור כמו שעשה מהר"ר דוד כהן ז"ל בההוא עובדא דמשה סוסי וכו' וסוף דבריו דאין להחמיר בנשים עגונות בחששות וספיקות וכיוצא בזה והביא ראיה מתשובת הרא"ש ומכמה גדולים המחברים עכ"ל מכל הני נראה שכל נכרי או ישראל שאמר מת פלוני או נהרג סתמא אם הוא לפנינו שואלין אותו כיצד אתה יודע ואם אינו בפנינו שאי אפשר לשואלו סומכין על עדותו ולא חיישינן לשום אמתלא בעולם שמא כך או כך היה ובנ"ד נמי כיון שהנכרי וואליך אינו לפנינו לשאול אותו סומכין על עדותו והנשים הנזכרות מותרות ואם תאמר לפי זה כל איש שנעלם ונאבד ואין אנו יודעין מה היה לו אם הוא חי אם הוא מת תהיה אשתו מותרת להנשא ממילא בלי שום עדות משום שכל שנאבד ונעלם מסתמא קרוב לודאי הוא שנהרג וכל אדם ישראלים ונכרים גומרים בלבם שזה ודאי נהרג ומספרים דרך שמועה איש לרעהו שזה פלוני שיצא ממקום פלוני נהרג בדרך והשומע מרעהו כך חוזר ומספר בפשיטות שזה נהרג ומתוך כך הקול נתפשט דחברך חברי אית ליה ואח"כ יבא אחד לפני ב"ד ויעיד שמעתי שפלוני נהרג וב"ד יתירו לינשא על פי עדות זה ונמצא האשה תנשא בלא עדות רק בקול הברה בעלמא וזה לא יתכן ובשלמא לדברי ר"י קארו ז"ל שכתב בתשובה בענין שלמה כרוב שיצא קול הברה שנהרג ואח"כ העידו עדים ישראלים שנהרג דלא חיישינן שמא העדים שמעו הקול וסמכו על הקול והעידו לדידיה מיהא ניחא כשהעד הוא ישראל דתלינן לומר דאי לאו דידע בירור הדברים לא הוה מעייל נפשיה בעדות איסור אשת איש אמנם בת"ה בסימן ר"מ בענין אחד שטבע ויצא הקול ואחר כך כתב בחור א' שמת ופסק דחיישינן שהבחור שמע הקול ועל פי אותו הקול סמך עצמו וכתב שהוא מת וכ"ש בנכרי שמעיד לאחר שיצא הקול שחוששין שמא לא שמע הנכרי אלא קול הברה בעלמא כל זמן שלא פירש איך הוא יודע וכמו שכתב בפסקים וכתבים סימן קס"א בהדיא גבי ערי"ן שהעיד שהוא נהרג דמה שהעידו הנכרים אחר שיצא הקול אין סומכין עליהם וי"ל כמ"ש שם בסי' קס"א דאין הנכרי נאמן להעיד נהרג סתם אחר שיצא הקול אבל נאמן הוא להעיד נהרג סתם כשמעיד קודם שיצא הקול ועי"ל דודאי העד השני צריך שיעיד לפני ב"ד שהעד הראשון הגיד לו אמיתת הדברים כגון שאמר העד הראשון אני יודע בבירור שפלוני נהרג או שיאמר באותו מקום נהרג או באותו יום נהרג או שיאמר הדברים המורים על אמיתת הענין כך וכך אירע המעשה וכיוצא בזה סומכין על עדותו אעפ"י שלא שאלו אותו איך הוא יודע אם ראה הענין או אם שמע הענין מפי אחרים אבל בענין אחר אין סומכין על עדותו דחיישינן לקול הברה בעלמא ועיין בטור א"ה סי' י"ז מה שכתב הרב ב"י בשם רבינו משולם ותשובה להרמב"ן ז"ל ובנ"ד אע"ג שהנכרי וואליך העיד סתמא שנהרגו מ"מ סומכין על עדותו חדא מאחר שהנכרי היה לו קצת שייכות לאותן הנהרגים מכח פדיון שהבטיח לזה מהרר"י ז"ל ועוד שהנכרי לא סיפר דרך שמועות אלא נתכווין להודיע הדבר למהרר"י הנ"ל אמרינן כיון דמעייל נפשיה להודיע הדבר למהרר"י הנ"ל אי לאו דקים ליה הכי שנהרגו לא הוה אמר הכי וכה"ג כתב הרב ב"י בשם הריטב"א ז"ל אההיא מאן איכא בי חיואי ומאן איכא בי חסא דכיון דמעייל נפשיה לאכרוזי ולמימר הכי אי לאו דקים ליה הכי דשכיב לא הוה אמר ואכתי יש לפקפק בנ"ד דיש לחוש שמא לא מצאו ולא ראו ההרוגים עד שלשה ימים אחר הריגתן שאז אין מעידין עליהם ובשלמא כל הנך חששות אחריני דלעיל אין חוששין כל זמן שלא מוכח כלום מדברי העדות כמו שכתבתי למעלה בשם מור"ם ובשם גדולים האחרונים אבל האי חששא שמא לאחר שלשה ימים נראה דאין להקל כל כך דפלוגתא דרבוותא הוא בספק זה וגדולים ורבים אוסרים בספק זה המה הרשב"א והר"ן והריטב"א וה"ה והריב"ש ואע"ג דהתוספות והרא"ש והטור כתב היכא דמספקא לן בהנך ג' ימים אזלינן לקולא. מ"מ גם הם לא הקילו אלא היכא דברור לן דאינו חבול בפניו כו"ע מודו דאזלינן לחומרא ובנ"ד כיון דרבים הם האוסרים אפילו אם אינו חבול בפניו גם לא ברור לן באותן הנהרגים אם היה חבול בפניו אם לא ויש להחמיר ולא להקל אמנם נראה להאי ספיקא אם הוא תוך ג' אם לאו היינו דוקא שעדים מעידים שמצאו אותן הרוגים ומספקא להו לעדים אם הוא תוך ג' אחר הריגתן אם לאו דספק חשוב הוא אבל בנ"ד מאן לימא לן שהעד הראשון שמצא אותן הרוגים ונסתפק לו אם הוא תוך שלשה ימים שמא ברור היה לעד הראשון שתוך ג' היה או שמא הוא בעצמו עשה ההריגה או ראה ההריגה ואנן הוא דמספקינן איך היה כה"ג נראה דיש להקל לכו"ע וכמו שכתב בת"ה סימן ר"מ והבאתי דבריו למעלה דאין אנו חוששין בכה"ג כל זמן שהעד העיד סתם מת או נהרג ותדע דהא מהרא"י ז"ל בפסקים וכתבים סי' רכ"ג בעובדא דמיידל אשת לעמל כתב וז"ל ומה שכתב דאיכא למיחש שמא ראוהו לאחר שלשה ימים ובפנים נחבלות גם זה תמצא בתשובה דלעיל באר הטיב דלא חיישינן להכי ע"כ ומדתלא השריותא בתשובה מוהר"ם שכתב דאין חוששין לאמתלא ולשום חששא אלא היכא דמוכח מתוך דברי העדות ורוצה לדמות האי ספיקא דתוך ג' ימים להנך ספיקות בתשובת מהר"ם ולמה לא תלה השריות' בתוספות והרא"ש והטור שכתבו בהדיא בספקא דתוך ג' ימים דאזלינן לקולא אלא ודאי ש"מ התוס' והרא"ש והטור לא מיירי אלא בעדים שמצאו הרוג ומספקא להו לעדות דליכא אלא חד ספיקא ובכה"ג פליגי עלייהו הרשב"א וכל הנך רבוותא דלעיל אבל היכא דאין אנו יודעין איך ידע העד הראשון ולדידן הוא דמספקא לן דאיכא ספק ספקא שמא ראו ההריגה אם תמצא לומר שלא ראו שמא תוך ג' מצא אותן ובכה"ג כולי עלמא מודו דאינו ספק גמור הוא אלא חששא בעלמא ודמי ממש לחששות דמוהר"ם דכ"ע מודו דאין חוששין ולפיכך תלה השריותא בתשובת מהר"ם והנה בארנו והוכחנו דעל פי עד הא' יש להתיר הנשים הנזכרת:

עוד העיד הר"ר עוזר ששמע מפי ישראל בסטנאב גם בקאמני"יץ שוה האיש ראובן ובנו שמעון בשובם ללכת לארצם נהרגו בדרך. גם עדות זה רפי דעתי מספיק להתיר הנשים ולא חיישינן לקול הברה בעלמא או לנכרי מל"ת כדלעיל שהרי זה ר' עוזר העי' בשם יהודים והיהודים העידו בפשיטות שנהרגו והוי ממש כמו שכתב הרמב"ם ז"ל דלעיל שהשומע מפי אשה או עבד שמת אפילו לא שמע אלא שמת סתם סגי:

ומה שהעיד כמר אברהם בר שבתי כדאי הוא עדותו להתיר הנשים ואע"פ שאין כאן לא שמו ולא שם אביו רק שם עירו לבד שאמרו הנכרים שהיו מעיר פלוני' יכולין אנחנו להתיר את נשותיהם על ידי חיפוש שיחפשו בעיר הנ"ל שאם לא נאבדו ונתעלמו מן העין מעיר הנ"ל רק אלו שני אנשים ראובן ובנו שמעון נשותיהם מותרין והכי איתא בתוספתא אין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו אבל אמרו אחד יצא מעיר פלוני מפשפשין באותה עיר אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו ע"כ ובנ"ד נראה דאפי' חיפוש לא צריך דמאחר שהגידו הנכרים שהם היו נושאים ונותנים עם הדוכוס קרעצקי ואח"כ נשבו ונפדו ונהרגו לא חיישינן לאנשים אחרים שהיו ג"כ מעיר פלוני שנושאים ונותנים עם הדוכוס ונשבו ונפדו ונהרגו דכולי האי לא חיישינן ודמי האי מלתא להאי עובדא דאבא יודן דישראל ונכרי שהלכו בדרך ובא נכרי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת וקברתיו והשיאו את אשתו אלמא דלא חיישינן לאיש אחר שנתלוה גם כן בדרך עם אותו הנכרי ועל אותו איש אחר אמר שמת וקברתיו דאחזוקי איסורא לא מחזקינן. ואע"ג דהתם הנכרי לא נתן בו סימן אחר רק שהיה עמו בדרך וק"ו בנ"ד שהנכרי נתנו כמה סימנים כמבואר בעדותו שאין לנו להחזיק איסורא ולומר שמא אנשים אחרים היו ג"כ באותן סימני':

ולא מבעיא לדברי הרא"ש דלא מצריך שיאמר הנכרי ישראל שיצא מעיר פלוני אלא ישראל שהיה עמי בדרך שמת סתם סגי כמו שכתב בתשובה כלל נ"א אלא אפילו להרמב"ם ז"ל שכתב בפ' י"ג מהלכות גירושין דבעי שיאמר הנכרי איש שיצא עמנו מכאן מת ומשמע דמכאן דוקא דבעינן נמי שם עירו בנ"ד כ"ע מודו דהא הנכרי העידו שהיו מלובלין וא"ת מאי שנא מהא דשלחו מתם ר' יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי בר אביי דאזיל מקורטבא לאספמיא דשכיב ואיפלגו בה אביי ורבא אי חיישי' לתרי ר"י ר"ג אי לא ואע"ג דבהאי עובדא איכא היכרא טובא דהוי קורין אותו ר"י ר"ג והיה בר אחתיה דרב ביבי בר אביי והוה אזיל מקורטבא לאספמיא ואיכא נמי שם עירו קורטבא לא דמי דשאני התם שהם לא העידו על זה ר"י ר"ג מאיזה מקום היה אלא שהעידו דאזיל מקורטבא ומשמע שהיה עובר דרך עיר קורטבא ואין אנו יודעין מאיזה מקום היה ואם הוא בעל האשה הזאת שאנו מכירין אותה אם לא גם לא ראינו אותו ר"י ר"ג בעל האשה הזאת שאנו מכירין שהוא היה עובר דרך עיר קורטבא דאילו ראינו אותו דרך עיר קורטבא והיינו מכירין אותו ודאי לא היינו מסופקי' בר"י ר"ג אחר דאחזוקי איסורא לא מחזקינן אבל מאחר שאין אנו יודעין מי הוא זה ר"י ר"ג דשכיב מאיזה מקום הוא ואם הוא בעל האשה הזאת ואם לאו אין לנו לומר מאומד הדעת שזהו ר"י ר"ג בעל האשה הזאת שאנו מכירין אלא חיישינן לר"י ר"ג אחר שבכל העולם שהיו בו ג"כ כל אלו הסימנים וההיא דאבא יודן אע"פ דהנכרי לא היה מעיד על שם עירו רק אמר שיצא מכאן עמי בדרך ומת התם מיירי שאנו יודעין וראינו אותו האיש שיצא ונתלוה עם הנכרי בדרך שהוא בעל האשה הזאת משא"כ בעובדא דר' יצחק ר"ג שלא היו מכירין אותו כלל ובנ"ד מאחר שהנכרי העידו שהיו מעיר פלונית ושהיו נושאים ונותנים עם הדוכוס קרע"צקי ונשבו ונפדו ונהרגו ואנן ידעינן שאותן האנשים ראובן ובנו היו מעיר פלונית והיו בהם הנ"ל כל הסימנים הללו שוב לא מספקינן באנשים אחרים דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ומשיאין את נשותיהם בלי שום פקפוק ואע"ג דחזינן בה תיוהא קצת שהעידו הנכרי שהנהרגים שניהם היה להם משא ומתן עם הדוכוס קרעצ"קי ושניהם נשבו ונפדו וזה שקר גמור הוא כמבואר בכל עדות שבנ"ד שהבן לא היה לו מעולם שום עסק עם קרעצ"קי ולא נשבה ולא נפדה מעולם אלא שאחר כל המעשים הללו הלך לפדות את אביו ואחר הפדיון בחזרת נהרגו שניהם בדרך נראה דאין לנו לתלות עדות זה לעדות שקר אלא לטעות ולבדדמי כמלתא דלא רמיא עליה דאינשי שהנכרים לא דקדקו כל כך בדבר זה וחשבו מאחר ששניהם נהרגים חשבו ששניהם היו להם אותן סימנים או אפשר שהנכרים העידו האמת והעד כמר אברהם בר שבתי טעה בדבריהם דבכה"ג עבידי אינשי דטעו וכל מילי דעבידי דטעו תלינן בטעות ולא בשיקרא וכדאשכחן בפ' זה בורר דעד אחד אומר בדיוטא עליונה ועד אחד אומר בדיוטא התחתונה שאם המקומות הם קרובים שיוכל לראות מזה לזה עדותן קיימת שהאחד שהאחד מהן טעה בין המקומות והכי נמי אמרינן לענין שעד אחד אומר בב' בחודש ועד אחד אומר בג' בחודש עדותן קיימת דאיכא למימר דתרווייהו אחד יומא מסהידו וטעו בעיבורא דירחא וכה"ג אשכחן טובא בתלמודא דכל היכא דאיכא למיתלי בטעותא תלינן בטעותא ולא בשיקרא ועי"ל דאפילו אי מחזיקינן להו בשקרא ולא בטעותא לאו כלום הוא חדא דפלגינן דבוריה ואמרינן האי ודאי שקר הוא שהרי הבן לא היה אצל כל המעשים אבל מה שאמרו ששניהם נהרגים ודאי אמת הוא ודמי הא מילתא לאחד אומר מת ואחד אומר נהרג דמתירין את האשה ואע"פ שאחד מהן משקר ואפי"ה עדותן קיימת דמאי נפקא מינה לן אם מת או נהרג דסוף כל סוף אינו חי וה"נ מאי נפקא לן מינה אם הבן היה אצל המעשים אם לאו דסוף כל סוף נהרגו וקי"ל נמי כרבא דאמר פלוני רבעני לרצוני נהרג פלוני על ידו ואע"ג דאינו נאמן על עצמו משום דאין אדם משים עצמו רשע נאמן הוא על חבירו ופלגינן דבוריה ולא אמרינן מדהא ליתא הא נמי ליתא דהא בהא תליא דחד מעשה הוא ק"ו ובנ"ד דשני מעשי' הם מכ"ש שיש לנו לומר שזה שנהרגו שניהם נאמנים וזה שהעידו ששניהם היו בהם כל הסימנים הנ"ל אינו נאמן דהא לאו הא בהא תליא ועי"ל שהנכרי מל"ת נאמן הוא להתיר את האשה אבל אינו נאמן לאסור את האשה כמו שכתב מהר"ר דוד כהן בתשובה והרב ב"י מביא דבריו בטור א"ה סימן י"ז וה"נ נאמן הנכרי לומר שנהרגו ומתירין את נשותיהם ואינו נאמן לומר שהבן היה אצל כל המעשים ומכדי עדות זה היינו אוסרין את נשותיהם סוף דבר אני אומר שעל פי ג' עדים יקום דבר להתיר את הנשי' הנזכרות דהיינו מהר"ר ירחמיאל והר"ר עוזר וכמר אברהם בר שבתי על פיהם אני סומך להתיר את הנשים אם דעתו דמר יסכים לדברי וכ"ש אם שאר זקני הוראה מסכימים ג"כ לשריותא אמנם אנכי לבדי על בינתי לא אשען ובאמת שהארכתי יותר מדאי בענין זה במקום שהיה לי לקצר מפני שידעתי דרך קצת חכמי דורינו יצ"ו דרך ישכון אור להסתלק מכל ספק שבעולם והכל לשם שמים כי מיראת הוראה ואם לא שיעלה בידם הלכה פסוקה וברורה עד שלא יפול בה שום דבר מחלקי הסותר ודרכם דרך טובה וישרה בכל שאר הוראות אמנם בעיגונא דאיתתא לא כן אנכי עמדי רק אנכי הולך בעקבי הצאן הרועים הקדמונים והאחרונים שבקשו צדדים צידי צדדים בכל מאמצי כחם להקל בעיגונא דאיתתא וכמו שהבאתי דבריהם למעלה ומי לנו גדול כהרב בעל תרומת הדשן שהקל בעדות נכרי מפי נכרי שאעפ"י שהנכרי הראשון לא היה מל"ת רק על ידי שאלה ולא בעינן מל"ת רק שהנכרי שמספר לפני ישראל ואע"פ שבתלמוד שלנו ובירושלמי מסיק סתמא דבעינן נכרי מל"ת בלי שאלה ולא מחלק בין נכרי מספר לפני נכרי אחר או לפני ישראל ומדעתו ומסברתו כתב הרב דברים הללו. גם הרב ר"י קארו בשם רבו רבי יעקב בי רב בעובדא שזימן שני ישמעאלים התיר את האשה מדעתו ומסברתו. ואע"ג דיש טובא לפקפק בשריותא ההוא גם הרב רבי אליה מזרחי בתשובה בסי' ל"ו כתב בהדיא דכל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא בדינים הללו יש להקל משום עיגונא דאיתתא והביא ראיה ממסכת עדיות שכל אלו גאוני עולם סמכו עצמם על דברי חכמים הקדמונים שפתחו להם פתח ושער להורות הדרך שאין להחמיר רק בגוף העדות שיעידו דבר ברור ומיתה ודאית ולא בספיקות וחששות במל"ת ושאר אמתלאות וכדאמרינן בבכורות כי אקילו רבנן בסופו בתחילתו לא אקילו ופתח זה שפתחו חכמים ז"ל הראשונים והאחרונים הוא השער לה' צדיקים יבואו בו כדברי הרובץ תחת עול משא יסורים קשים ימים רבים עד בלי די ויותר מדאי הוא הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל:

כותב וחותם יום ו' לפרשת את הברכה אשר תשמעון שע"ט לפ"ק:

תוכן העניינים

משאת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה