משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק
צ
שאלה אלמנה שנשאת בע"ש שנוהגים ליחד אותה עם החתן קודם השבת כדי שיהא מותר לבא עליה בשבת ולא יהא נראה כקונה קנין בשבת יש נוהגין ליחד קודם החופה ויש נוהגין ליחד אחר החופה והיחוד הזה אי מהני ביחוד לחוד בלא ביאה או דוקא על ידי ביאה כדת מה לעשות:
תשובה אותן שנהגו ליחד קודם החופה ודאי לא שפיר עבדי ולא יעשה כן בישראל ולא די שיחוד זה לא קני ולא מהני כלום דאפילו את"ל דיחוד בלא ביאה סגי מכל מקום יחוד הראוי לביאה בעינן שהרי אפילו חופה שאחר קידושין דקי"ל חיבת חופה קונה בריש פרק אע"פ אפילו הכי בעי רב אשי התם נכנסה לחופה ופירסה נדה מהו את"ל חיבת חופה קונה חופה דחזיה לביאה בעינן וכו' וסלקא בתיק"ו וכתבו המחברים כיון דסלקא בתיק"ו דלא קני אלמא אפילו חופה שאחר קידושין דחיבת חופה קונה להיות כאשתו לכל דבר אפי"ה לא קנה עד שתהא חופה חזיא לביאה ק"ו יחוד קודם החופה שאינו ראוי לביאה שהרי כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה שזה ודאי לא מהני כלום וכ"ש לדידן שאנו נוהגין לקדש תחת החופה שאז היחוד הזה שקודם החופה וקודם הקדושין אינו אלא כיחוד עם אשה פנויה בעלמא ולא קני כלום דהא אפילו חופה קודם הקדושין לא קני כלום כדאמרינן בריש קדושין מנינא דרישא למעוטי חופה ולאפוקי מדרב הונא דאמר חופה קונה וכ"ש יחוד דלא קני כלום ומאחר שהיחוד הזה לא מהני אם כן כשיבעול אח"כ בשבת על ידי ביאה יקנה האשה בשבת לכן פשוט הוא דיחוד זה לא מהני כלום ולא די שלא מהני אלא אפילו איסור איכא משום דהוה ליה יחוד של פנויה וכבר גזרו על יחוד של פנויה כדאמרינן בקדושין ובסנהדרין ולא תימא דפנויה בעלמא דוקא אסורה ביחוד ולא משודכת שלו דהא אפי' ארוסה שלו כל זמן שלא נכנסה לחופה אסור ליחד עמה עד שיברך ברכת חתנים כמו שכתב המרדכי ריש כתובות גם בהגהות שו"ע בטור א"ה ריש סימן נ"ה כתב דארוס וארוסתו אסורים ביחוד ולפיכך המנהג הזה שמיחדים קודם החופה מנהג רע הוא וצריך לבטל ולגעור באותן שנהגו כן:
אמנם אותן שנהגו ליחד אחר החופה צריך להתיישב בדבר אי יחוד בלא ביאה סגי אי לא כאשר אבאר המרדכי בפרק משילין כתב בהדיא דיחוד עם ביאה גמורה דוקא הוא דקונה וז"ל ור"מ פסק דצריך לבא עליה מבעוד יום לכן נוהגים ליחדם אחר ברכת חתנים כי אלמנה אין לה חופה ונמצא דאינה ניקנית לו למציאתה ומעשה ידיה אלא בביאה ע"כ אסור לעשות ביאה ראשונה בשבת עכ"ל ואע"ג שכתב לכן נוהגים ליחדם אחר ברכת חתנים ולא פי' ליחדם ולבא עליה סתמא כפירושו הוא שסמך על רישא וסיפא שפיר' בהדיא שצריך לבא עליה ומהרי"ל בשם מהר"ש כתב בהדיא דצריך יחוד וביאה וביאה גמורה מבעוד יום ואפי' העראה לא סגי אע"ג שאין דבריו נראין בזה שכתב ואפי' העראה לא סגי דבכולי תלמודא חשיב העראה כביאה גמורה וכדאמרינן בפ' ד' מיתות ובפ' הבא על יבמתו מ"מ שמעינן מיניה דיחוד לחוד לא קני אבל התוס' בפ"ק דיומא כתבו שיש ליחד האלמנה אחר ברכת נשואין קודם השבת ויחוד לחוד בלא ביאה קונה וז"ל בתולה שיש לה חופה מבעוד יום משעה שנכנסה לחופה קנאה לכל דבר להכי מותר לבא עליה בשבת אבל אלמנה שאין לה חיפה ואינה ניקנית לבעלה ליורשה ולטמא לה ולהפר נדריה אלא ע"י ביאה צריך לבא עליה מבעוד יום שלא יהא כקונה קנין בשבת ואפי' את"ל שיש לאלמנה חופה קודם ביאה נ"ל דיחוד שמתיחדת עמו היינו חופתה וזה יש לעשות קודם השבת וכן נ"ל יותר לומר דאלמנה נמי אית לה חופה קודם ביאה עכ"ל וכן נראה דעת מהר"ם מרוטנבורק דביחוד בלא ביאה קונה שכתב התשב"ץ בשמי בסי' תנ"ד וז"ל אדם הנושא אלמנה או גרושה אם נעשה נשואין בע"ש צריך להתייחד מבע"י לפי שאין קנין לא לאלמנה ולא לגרושה כי אם יחוד ואין קנין בשבת ובסוף דבריו מסיים שם ולמה אלמנה יותר מבתולה לפי שבתולה יש לה חופה וחופה קונה לכל דבר אבל אלמנה אין לה קנין אלא יחוד ודוקא כשהיא טהורה מתיחד עמה ע"כ שמעינן מיניה דיחוד בלא ביאה קונה כדעת התוספות דאי דוקא ע"י ביאה לא היה צריך לחלק ולומר ודוקא טהורה ולאפוקי טמאה דלא מהני יחוד מאחר דבטהורה נמי לא מהני יחוד בלא ביאה וז"ל אורחות חיים בשם העיטור שהביא הרב ב"י טור א"ה סי' ס"א חופה הוא שמוסרה האב ומכניסה בבית שיש בו חידוש כגון סדינין המצויירין שקורין קורטינש ויש עושין סוכה מוורידין והדס ובה יושבין שניהם עם השושבינים וכו' והמנהג הזה בבתולה אבל באלמנה כיון שכינסה לשם נשואין ויש שם מקום מיוחד והצעת המטה להתיחד שם הרי הוא כביתו שיש שם חופה עכ"ל הרי לך דעת בעל הא"ח בשם העיטור שאעפ"י שאלמנה אינה נקנית בחופה של בתולה אעפ"כ כיון שהכניסה לשם נשואין ויש שם מקום מיוחד והצעת המטה להתיחד שם הרי הוא כבית שיש בו חופה וקני אף בלא ביאה דאי דוקא בביאה לא היה צריך להאריך ולומר כיון שכונסה לשם נשואין וכו' ולא הל"ל רק אבל אלמנה אין לה קנין בחופה אלא בביאה ודעת הרא"ש נמי הכי משמע שכתב בפ"ק דכתובות וז"ל אמרינן בירושלמי אמר רבי מני הדא אמרת אילין דכנסין ארמלין בע"ש צריכין למכנס מבעוד יום שלא יהא נראה כקונה קנין בשבת לפי שאלמנה אין לה חופה ובשעת יחודו של ביאה הוא זוכה במציאתה ובמעשה ידיה הלכך צריך להתיחד עמה בע"ש מבעוד יום עכ"ל וכעין זה כתב נמי הטור סימן ס"ד גם בש"ע סימן ס"ד ומשמע מדבריהם דביחוד לשם נשואין סגי אף בלא ביאה מדכתבו סתם צריך להתיחד עמה בע"ש מבעוד יום ולא הזכירו שום ביאה ואע"ג שכתבו שהאלמנה אין חופה קונה בה אלא על ידי יחוד של ביאה לאו למימרא ביאה ממש דאם כן הל"ל על ידי יחוד של ביאה אלא ר"ל ע"י יחוד לשם נשואין שהיחוד לשם נשואין חשוב כמו ביאה לאפוקי יחוד שלא לשם נשואין וכדאמרינן בפרק נערה חצר דידה סתמא ללון והאי יחוד בה לא כלום הוא חצר דידיה סתמא לשם נשואין והאי יחוד בו קונה לירושה ולכל דבר וה"ה נמי בחצר דידה אם פירשו לשם נשואין יחוד חשוב הוא וקני הרי לך שכל הנך רבוותא התוספות והר"מ מרוטנבורק וא"ח בשם העיטור והרא"ש והטור והש"ע כול מסכימים לדעת אחד שאלמנה יש לה קנין ביחוד לשם נשואין אף בלא ביאה והוה ליה המרדכי ומהרי"ל יחידאי לגבי הנך רבוותא גם בירושלמי שממנו למדו שאלמנה אסור לבא עליה ביאה ראשונה בשבת לא אמרו אלא אילין דכנסין ארמלין בע"ש צריכין למכנס מבעוד יום ומלשון הכנסה לא משמע כלל ביאה רק יחוד או חופה וכדאמרינן בעלמא הכנסת כלה לחופה וכמה משניות וברייתות ששונין לשון הכנסה לרשות הבעל או לחופה כההוא דלעולם היא ברשות האב עד שתכנס לרשות הבעל וכן נכנסה עמו לחצר שלו או לחצר שלה לשם נשואין לכן דברי המרדכי ומהרי"ל בנוים על יסוד סברת הכרס ואין להם שורש ולא עיקר לא בתלמוד בבלי וירושלמי ואפשר שגם המרדכי לא פליג אבל הנך הנך רבוותא וזהו שכתב בסוף לכן נוהגים ליחדם אחר ברכת חתנים ומשמע שהמנהג ביחוד לחוד ואף בלא ביאה ואל תתמה שמאחר שכתב הדין פשוט שצריך לבא עליה מבעוד יום איך נא' אח"כ שאין צריך לבא עליה שהרי גם התוס' בפ"ק דיומא שהבאתי לעיל כתבו בתחילה שהאלמנה אין לה קנין וצריך לבא עליה מבעוד יום בע"ש ואע"פ כן כתבו לבסוף שהמנהג אינו כן והסכימו שיותר נראה לומר שהיחוד הוא החופה של אלמנה וקונה אף בלא ביאה ויהיה איך שיהיה אין לנו אלא דעת רבינו בעל התוספות ושאר רבוותא כי רבים הם ומה כי גם הסברא והשכל אינו סובל שיבא עליה מבע"י שהרי בכל התורה כולה בעינן דרכיה דרכי נועם ואין זה דרכי נועם לבעול ביום ובעוד שרבים מצויים בבית החתונה ואדרבא פריצותא ודבר זר הוא ואמרינן נמי בפרק רבי עקיבא ישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהם ביום ועוד דהאי קנין של אשה ואפילו לקדש האשה בשבת אינה אלא שבות דרבנן הוא כדאמרינן בפ"ק דיומא דפריך התם והלא נמצא כקונה קנין בשבת ומשני כיון דאינו אלא משום שבות התירו במקדש ומאחר דאינו אלא שבות דרבנן אזלינן בתר המיקל ודי לנו ביחוד בלא ביאה ועוד דכל הסוגיא דפ' נערה אמתניתין דלעולם היא ברשות האב משמע דיחוד לשם נשואין חשוב לקנות האשה לכל דבר אף בלא ביאה ומשמע דבין בבתולה ובין באלמנה מיירי שהרי כל הסוגיא נגררת אחר מתניתין דתנן לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה ומתניתין ודאי בתרווייהו מיירי בין בבתולה ובין באלמנה דהא מסיק בגמרא דהאי לעולם היא ברשות האב לאפוקי ממשנה ראשונה דתנן בפ' אע"פ נותנין זמן לבתולה י"ב חודש ולאלמנה ל' יום הגיע זמן ולא נשאו אוכל משלו ואוכלת בתרומה זו משנה ראשונה ועלה דמשנה ראשונה תני לעולם היא ברשות האב וכו' כלומר אע"פ שהגיע זמן לבתולה י"ב חודש ולאלמנה שלשים יום ולא נשאו הבתולה והאלמנה לעולם הן ברשות האב עד שתכנס לחופה שאז משתכנס לחופה זוכה בה הבעל בין בבתולה ובין באלמנה לאכול בתרומ' וכ"ש לשאר כל דבר הרי שמתניתין מיירי בין בבתולה ובין באלמנה וא"כ כולי סוגיא נמי בהכי מיירי ונמצא שהיחוד שלשם נשואין קונה בין בבתולה ובין באלמנה וא"ת דבסוגיא דהתם משמע דהיחוד שלשם נשואין חשוב כחופה כדאמרינן יכול לשנויי לכו מסירתה זו היא כניסתה לחופה וכן כתב נמי בטור א"ה סימן ס"א וז"ל האיש שיכניס האשה לחופה היא כאשתו לכל דבר ומה היא החופה שתתייחד עמו אפי' לא בא עליה כיון שנתייחד לשם נשואין היא כאשתו לכל דבר עכ"ל ומשמע דהאי יחוד נקרא חופה ומדחופה לא קני באלמנה האי יחוד נמי לא קני י"ל דמה שאמרו שחופה לא קני באלמנה היינו חופה שנוהגין בבתולות כגון הינומא דמסכת כתובות וכגון ההיא דבעל עיטור שהביא הרב ב"י בסימן ס"א שעשוין מסדינים המצויירים וממיני ורדין והדס שרבים מצוין שם ואין כאן יחוד ומקום צנוע כלל ולא באה אלא לכבוד ולשמחת חתן וכלה וגבי בתולה הוא דקונה האי חופה משום דכל בתולה קריבה דעתה לגבי שמחה וכבוד וחיבת חופה הוא עיקר אצל הבתולה אף בלא ביאה וכדאמרינן בפרק אע"פ חיבת חופה קונה ולא חיבת ביאה משא"כ באלמנה דאין דעתה קרובה אלא לחיבת ביאה והביאה הוא עיקר אצלה ולא איכפת לה כ"כ בכבוד ושמחה שהרי מטעם זה נתנו חז"ל זמן לבתולה י"ב חדש ולאלמנה רק שלשים יום ולענין ברכת חתנים נמי קיימא לן בבחור ובתולה כל שבעה ימי המשתה ולאלמן ולאלמנה רק יום אחד וכן לענין שמחה נמי בתולה צריך לשמוח כל ז' ימי המשתה ולאלמנה רק ג' ימים ולכך חופה זו אינה קונה אלא בבתולה ולא באלמנה אבל יחוד שמתייחדים לשם נשואין במקום צנוע וסתר ומקום ראוי לביאה הוא וחופה זו ודאי קונה גם באלמנה בלא ביאה כיון דמקום ראוי לביאה הוא וכדאמרי' כל הראוים לבילה אין בילה מעכבת בו וכן משמע נמי לשון הפוסקים שהיחוד במקום צנוע וסתר לשם נשואין הוא חופה גמורה לדברי הכל. וראיתי תשובה אחת להחכם ר' אליעזר אשכנזי ז"ל שהורה הלכה למעשה בק"ק פוזנא באחד שנשא אלמנה בע"ש ולא נתייחד עמה קודם השבת ומתיר הוא לבא עליה עליה בשבת וכבר נתווכחו עם הרב חכמי ק"ק פוזנא ולא הסכימו עמו בהוראה זו והוא כדי לחזק דבריו כתב תשובה על זה והאריך הרבה בראיות והוכחות והעלה שחופה קונה באלמנה כמו בבתולה ולא ראיתי להביא דבריו ולהשיג עליהן כי כל דבריו וראיותיו אין בהן ממש לכל בר דעת שיש לו לב להבין ולהשכיל והוראה זו כשגגה היוצא מלפני השליט והתשובה שכתב דומה ממש לההוא דשנינו במסכת עדיות בעדות דרבי עקיבא אם קודם שהורה הוראה שומעין לו ואם לאחר שהורה אין שומעין לו הכלל העולה מדברי שהאלמנה הנשאת בע"ש אסור לבא עליה בשבת עד שתתיחד אחר החופה מבעוד יום עם הבעל בחדר מיוחד מקום צנוע וסתר יחוד גמור הראוי לביאה וע"י היחוד הזה אף בלא ביאה נעשית כאשתו לירושה ולכל דבר ומותר לבא עליה בשבת ביאה ראשונה ואינו כקונה קנין בשבת שכבר קנה אותה והיא כאשתו ע"י היחוד שמבעוד יום ונ"ל שאפילו בתולה הנשאת בע"ש דקי"ל חיבת חופה קונה לכל דבר אפי"ה טוב וכשר הדבר לכתחילה ליחד אותם מבעוד יום כמו באלמנה וכן משמע קצת מדברי מורי מהר"ר משה איסרלש ז"ל בהג"ה סי' נ"ה שכת' שאחר החופה מוליכין אותם לביתם ואוכלים ביחד במקום צנוע והטעם מפני שיש מרז"ל מפקפקין על חופה שלנו שפורסין טלית על ד' קונדסין ומכניסין החתן והכלה לשם ואומרים שכל העושה כן טעות הוא בידו כי אין זה חופה כלל וחופה זו אינה קונה להיות כאשתו לשום דבר בעולם ולדבריהם נמצא כשיבעול הבתולה בשבת קונה קנין בשבת ע"י ביאה ויש לחוש לדבריהם. ושמעתי שבקצת קהלות נוהגין שאפילו בחור הנושא בתולה מיד אחר החופה מיחדין אותן בחדר אחד צנוע ובעיני הוא מנהג טוב ויפה וראוי ונכון לנהוג כן בכל מקום שעושין נשואין בע"ש והנראה בעיני כתבתי דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: