משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק
פד
ולענין מה שהסכימו האחרונים דיום המיתה הוא עיקר ליאר צייט ולא יום הקבורה:
נראה דהיינו דוקא משנה ראשונה ואילך אבל בשנה ראשונה לעולם עושין היאר צייט ביום הקבורה ולא ביום המיתה. דאם לא כן לפעמים לא ישלים אבילות של י"ב חדש משלם כגון אם ימות בע"ש בר"ח שבט סמוך לשבת שאין פנאי לקברו קודם השבת ויקבר ביום א' שאחריו שהוא ג' שבט ואם אתה עושה היאר צייט ביום המיתה בר"ח שבט גם האבילות יפסיק באותו היום כי כבר נהוג עלמא שלא להתאבל רק עד היאר צייט וזה ודאי לאו שפיר הוא דהאבילות מתחיל מיום הקבורה ולא מיום המיתה וצריך להשלים האבילות עד יום הקבורה שהוא ג' שבט אבל כשעושין היאר צייט ביום הקבורה הקבורה בשנה ראשונה לא בא לעולם לחסר האבילות ומה שכתב בהג"ה שו"ע סימן ת"כ דמי שהיה אצל הקבורה ולא אצל המיתה יעשה יאר צייט ביום הקבורה ולא ביום המיתה ומשמע מדבריו דכל ימיו יעשה יאר צייט ביום הקבורה ולא ביום המיתה גם זה לא נהירא דאטו שני אחים הדרים בעיר אחת אחד מהם היה אצל מיתת אביו והשני לא היה בעיר כשמת אביו וקודם הקבורה בא גם השני שאז הא' יעשה יאר צייט ביום המיתה והשני למחרתו ואיכא משום לא תתגודדו וגם דמי לחוכא ואיטלולא ואנן בעינן דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום לכן העיקר כאשר כתבתי דבשנה ראשונה עושין היאר צייט ביום הקבורה כדי להשלים י"ב חדש דאבילות ומשנה ראשונה ואילך עושין ביום המיתה ואפילו מי שלא היה אצל המיתה רק אצל הקבורה. דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל.