משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק
עט
ולענין שמועה קרובה דק"ל דיום השמוע' הוי ממש כיום הקבורה לדין ז' ולקריעה כמו שכתב בטור י"ד סימן ת"כ:
נראה דהיינו דוקא לגדולים שחייבים לקרוע מן הדין אי נמי קטנים שהגיעו לחינוך שהם ג"כ בני קריעה כמו שכתב הטור בסימן ש"ס בשם הרי"ץ גיאות אבל קטנים שלא הגיעו עדיין לחינוך שאין קורעין מן הדין רק משום עגמת נפש כדקתני בברייתא בפרק אלו מגלחין בכה"ג ליכא עגמת נפש דלא שייך עגמת נפש אלא בפני המת והיכא דשכיחא רבים כדי להרבות בהספד ובכייה לרבים ואיכא כבוד המת אבל בענין אחר למי יהיה עגמת נפש ומה תועלת בעגמת נפש וכן מוכח מדברי הר"ן בפרק אלו מגלחין שכתב וז"ל ומקריעין לקטן אע"פ לאו בר מצוה הוא מקרעין לו בגדיו לעגמת נפש שהרואים ירבו ההספד עכ"ל וז"ל רש"י הנדפס בספר האלפסי ומקרעין לקטן את בגדיו בסתם אבילות קמיירי דליכא חולה מקרעין בגדי קטן מפני עגמת נפש שיבכו הרואים שאף בגד קטן נקרע ע"כ הרי שתלו עגמת נפש בבכיית והספד הרואים ואי לא משום כבוד המת ובפני המת מה לנו לבכיית והספד אחרים דלאו אבלים נינהו ומאי נפקא לן באחרים ודלא כהרב ר"מ יפה ז"ל בלבוש י"ד סימן ש"מ שתלה טעם עגמת נפש באבלים ופירושו לא נכון בעיני אח"כ מצאתי שכתב הר"ן בר"פ אלו מגלחין פי' מפני עגמת נפש כדי שיבכו הרואים אותו וירבה כבוד המת וזהו ממש כדברי וכן פירש"י שם בגמרא: