משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק
סו
על אשר נמצא צלע יתירה בבהמה מצד זה וכן מצד השני ונסתפקו רפי המנהג שנוהגים להניח צלע אהת מכאן ומכאן לחצי חלק האחוריים של הבהמה וי"ב צלעות לחלק הפנים ועכשיו שנמצא צרע יתירה אם צריך להניח ב' צלעות לחלק האחורים ולא ישארו לחלק הפנים רק י"ב צלעות כדרכו או אין צריך להניח לחלק האחוריים רק צלע אחת כדרכו וישארו י"ג צלעות לחלק הפנים. חזרתי על כל צידי צדדים ובדקתי בחורין ובסדקין עד מקום שידי מגעת ולא מצאתי בכל החיבורים שצריך להניח אפילו צלע אחד לחלק אחוריים ואינו יודע למה נהגו כן ומה איסור שייך בצלע הסמוך לאחוריים יותר משאר הצלעות ולפי מה שמצאתי בספרי המחברים אין שום צד איסור חלב בחצי חלק הפנים רק קצת מן הקרום שעל חלב הכסלים הנשאר בראש הדפנות על הכסלים כמו שכתב כל זה בהג"ה שו"ע סימן ס"ד בטור י"ד ולפי זה אפילו צלע אחד אין צריך להניח כל שכן ב' צלעות ובתרומת הדשן סימן קע"ז מצאתי שאם נמצא בבהמה צלע יתירה דיש נמנעים מלאכול מטעם מטעם יתירה מפני שקרובה היא לחלב הכליות ומשמע מדבריו דדוקא היכא דיש צלע יתיר הוא דיש נמנעים מלאכול מטעם דקרובה ומשוכה היא לחלב הכליות דהאי צלע אין לה מקום בדופן הבהמה בחלק הפנים רק קרובים לחלב הכליות ואפי"ה בכה"ג יש נמנעים ויש שאין נמנעים ולא הלכה פסוקה הוא אבל היכא דליכא צלע יתירה ליכא למ"ד דאוסר דהא אינ' קרובה לחלב הכליות כלל ובספר מהרי"ל בריש הלכות איסור והיתר כתב וז"ל דופן כבש הובא מבית הטבח ומצא בה מהר"י סג"ל י"ג צלעות ואמר לתתוך צלע עליונה כי היא צריכה ניקור כמו האחוריים דאין שייך לפנים רק י"ב צלעות ואמר יש ליזהר בזה למנות בכל פעם דהטבחים שוגגים מחמת מהירו' עכ"ל ומשמע דהאי עובדא הוי בצלע יתירה ובאותו צלע אמר מהר"י סג"ל שצריכה ניקר ואינו מספיק במה שהניח הטבח צלע אחד כמנהג' אלא אף אותו צלע נמי צריך ניקור ואינו שייך לפנים רק י"ב צלעות ולפי שלפעמים יש צלע יתירה והטבחים אינם יודעים בכך על כן צוה למנות בכל פעם י"ב צלעות וכל מה שישאר הכל נשאר באחוריים וחומרא יתירה היא להחמיר כולי האי דהא אפילו בצלע אחת אין אנו רואין שום איסור מצד הדין בכל דברי הפוסקים רק משום לשלם לך לך והגע עצמך והשתדל מעות מנה באשר תמצא בריבית ואני אשלם לך הקרן והריבית ונתן לו משכון מיד בשביל הריבית וכן עשה ראובן הלך אצל יהודא ולוה ממנו בריבית בדרך היתר ועכשיו בא שמעון ופרע לראובן המנה קרן ותבע אותו שיחזיר לו המשכון בחנם וטוען שאין רצונו כלל ליתן ריבית לשום איש ישראל כדין וראובן טוען שבשליחתו של שמעון נתן ריבית ליהודא בדרך היתר ועל מנת כן נתן שמעון המשכון בידו ונסתפקת הדין עם מי מצדדים אלו:
תשובה דבר פשוט הוא דליכא למימר דראובן זה נעשה שלוחו של שמעון אלא ראובן הוא עיקר המלוה של שמעון ולכן אפילו אם כבר נתן שמעון לראובן הריבית ריבית קצוצה היא ויוצאה בדיינים ודבר זה מבואר בברייתא דפרק איזהו נשך אל תקח מאתו נשך ותרבית אבל אתה נעשה לו ערב ומסי' בגמ' אלא ערב דנכרי פי' אבל אתה נעשה ערב בשביל ישראל חבירך בריבית דוקא נגד הנכרי מאחר דנכרי הוא המלוה ופריך וכיון דדינא דנכרי דאזיל בתר ערב איהו ניהו שקיל מיניה ריביתא ומשני א"ר ששת שקבל עליו לדון בדיני ישראל אלמא דכל היכא דהמלוה אזיל בתר הערב הערב הוא הלוה של מלוה והדר המנהג א"כ הבו דלא לוסיף עליה ולמה נחמיר כולי האי להניח יותר מצלע אחת בדאיכא צלע יתירה ומ"מ כבר נשתרבב המנהג בכל ארצותינו להניח צלע אחת לחלק האחוריים אבל להניח יותר נעשה הערב מלוה ללוה ואף ע"ג דהתם גם הלוה נכנס עם הערב בשטר ואפי"ה כיון שהערב שלוף דוץ בתר ערבא אזיל ולא בתר לוה והשתא מצלע אחת לא נראה כלל בעיני ואחר שכתבתי זה מצאתי כתוב על שם הרב הגדול מהר"ר כנא שלום ז"ל שמעשה בא לפניו שנמצא לבהמה ארבעה עשר צלעות מצד אחד וכולן דומות זו לזו והכשיר את הי"ג עכ"ל והרב הזה רב מובהק היה וגדול בדורו וראוי לסמוך עליו להלכה ולמעשה דברי הק' בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: