משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק
נ
בני ידידי ויקירי משיב נפשי ואור מאירי זה שמי וזה זכרי האלוף הר' מהר"ר אברהם מה שאתה מפקפק על אשר כתבתי להתיר שמוטת גף התרנגולת מכח ס"ס ספק מחיים ספק לאחר שחיטה ואם ת"ל מחיים שמא לא ניקבה הריאה וכדעת רבינו יונה באו"ה ודלא כדעת רמ"א בתורת החטאת סימן פ"ו והרב ב"י בטור י"ד סימן נ"ג בשם מהרי"ק ואע"ג דרבים ובתראי אינהו עוד הבאת ראי' לדבריהם מדברי הר"ן בשם הר"ר יונה שכתב בפ"ק דחולין וז"ל מהא שמעינן דהיכא שנשמטה גף העוף או נשברה רגלו מן הארכובה למעלה ואין ידוע אם קודם שחיטה אם אחר שחיטה דאזלינן לחומרא עכ"ל עוד מצאת בדברי מורי מהרש"ל ז"ל בא"ו שלו וז"ל אומר הר"י כו' כגון נשבר הגף של תרנגולת וספק קודם שחיטה דיש מתירין מס"ס וכו' מצאתי ביאור כגון נשבר הגף וכו' ואנן לא נהגינן הכי כדמשמע לקמן ולא מקרי ספק אלא טריפה איקרי עכ"ל מורי ז"ל ובאמת כי לא ראיתי דברי מורי ז"ל בזה כי לא נדפסו ספריו בזמן ההוא עד הנה מקרוב:
עם כל זה במקומי אני עומד להתיר מספק ספקא וכל הרוחות הללו הנושבות בי אינן מזיזות אותי ממקומי ודעת בעל האו"ה הוא יתד ול תמוט ואין מי שחולק עליו גם הר"ן ומהרי"ק וב"י לא פליגי בזה כלל בלי ספק שהרי כלל הוא בתלמוד בכל מקום דאיכא ספק ספיקא אזלינן לקולא אפילו באיסור דאורייתא ומה שהם ז"ל אסרו בספק קודם שחיטה או לאחר שחיטה היינו היכא דחזינן דניקבה הריאה דליכא אלא חד ספיקא ספק נשבר או נשמט קודם שחיטה ספק לאחר שחיטה והכי מוכח בהדיא מדבריהם ז"ל שהרי הר"ן בשם הר"ר יונה למד לדין זה מנמצא הגרגרת שמוטה ואינו יודע אם קודם שחיטה נשמטה או לאחר שחיטה נשמטה דאמרי' זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה ואמרינן התם בגמרא כל לאתויי מאי לאתויי ספק שהה ספק דרם והני ספיקא דנמצא הגרגרת שמוטה וספק שהה ספק דרס אינן אלא חד ספיקא והיכי מייתי ראיה מינייהו לנשבר או נשמט הגף דאיכא ס"ס אלא ודאי ההוא דנשבר או נשמט הגף שכתב הר"ן ז"ל נמי מיירי בכה"ג דליכא אלא חד ספיקא והיינו דחזינן דניקבה הריאה דליכא לספוקי אלא בחד ספיקא ספק קודם שחיטה ספק לאחר שחיטה ותדע שהרי הר"ן ז"ל בפרק אלו טרפות גבי נשתברו גפיה כתב בהדיא דשמוטות הגף אפילו ודאי מחיים תבדק הריאה וא"כ תקשה דידיה אדידיה הלכך ע"כ זה שכתב הר"ן בפ"ק דחולין דהיכא שנשמט שנשמט הגף ולא ידעינן אי קודם שחיטה או לאחר שחיטה דטרפה לא מתוקמא רק בכה"ג ד ניקבה הריאה וכדפירשתי וכן נמי מהרי"ק ז"ל מיירי בכה"ג דליכא אלא חד ספיקא דהאי עובדא דמהרי"ק בשורש ל"ה מיירי בנמצאו הסימנים שמוטים ולא ידעינן אי קודם שחיטה אי לאחר שחיטה דליכא אלא חד ספיקא ועל זה מייתי נשברה גף התרנגולת ולא ידעינן אי קודם שחיטה אי לאחר שחיטה ומדקמדמי ההוא ספק דנשברה גף לההוא ספק דסימנים שמוטים דליכא אלא חד ספיקא כמו שכתב מהרי"ק ז"ל בעצמו על כרחך גם ההוא דנשברה גף בכה"ג הוא דליכא אלא חד ספיקא וכמו שכתבתי כבר בתשובה. ומהשתא גם דברי הרב ב"י לא מתוקמו אלא בחד ספיקא שהרי הרב ב"י כתב דין זה בשם מהרי"ק א"כ על כרחך בשיטתיה דמהרי"ק קאי וכן מוכח מדבריו שהרי בש"ע סימן נ"ג סעיף ב' כתב דנשבר הגף סמוך לגוף אפילו ודאי מחיים כשר ובסעיף ד' כתב דאפילו בספק אי מחיים אי לא טרפה וק"ל ועוד נראה דלא יתכן לומר להנך רבוותא דלעיל דמיירי בס"ס דהא קי"ל כשמואל בפרק אלו טרפות דאמר תבדק הריאה ומאחר דאיכא למיקם עליה דמלתא שפיר ע"י בדיקה אי נקבה הריאה אי לאו שוב ליכא לספוקי בהכי וליכא אלא חד ספיקא אי קודם שחיטה אי לאחר שחיטה ולדידן דוקא הוא דאיכא לספוקא בס"ס משום דאנן לא בקיאין בבדיקת הריאה כמו שכתב האגור בסי' אלף קנ"א ובאו"ה כלל נ' ועלה בידינו מכל זה שדברי בעל האו"ה עולין כהלכה להתיר שביר' או שמוטת הגף היכא דאיכא ס"ם לדידן דאין אנו בקיאין בבדיקת הריאה וגם הר"ן בשם הר"ר יונה ומהרי"ק והרב ב"י לא אסרו אלא לדידהו דאינהו בקיאי בבדיקת הריאה דליכא אלא חד ספיקא ולא לדידן ולפיכך הרב רמ"א ז"ל בתורת החטאת שפסק גבי שמוטת הגף שיש להחמיר אפילו היכא דאיכא ס"ס ותלה את עצמו בדברי מהרי"ק ומאחר שהוכחנו יפה שמהרי"ק ז"ל לא אסר אלא בחד ספיקא ולא בס"ס מעכשיו דברי רמ"א ז"ל הם בטלים ודברי האו"ה קיימין. אמנם מה שכתב מורי ז"ל בא"ו שלו דאנן לא נהיגין הכי ולא מיקרי ספק אלא טרפה איקרי באמת כי דבריו סתומים מאד כי לא גילה מקורו הנובע מהיכן יצאו הדברים הללו אם הם סברת עצמו אי לאו ולכאורה נראה שהוא ז"ל גם הוא דרך בדרך הרב ב"י וסמך עצמו על דברי ב"י ולא דקדק בדברי מהרי"ק וא"כ כולהו בחדא מחתא מחתינהו. ואכתי יש לדקדק בההיא שריותא דשמוטת הגף מכח ס"ס משום דלכאור' נראה שהספק השני שמא נקבה הריאה שמא לא ניקבה לאו ספק הוא דספק זה אינו רק חסרון השכל במה שאין אנו בקיאין בבדיקה זו וזה לאו ספק הוא וכן נראה מתוך ס"ה בסימן כ"ה ובהג"ה ש"ד בסימן פ"ו בשם מהרא"י ז"ל דכל דבר שאפשר לאדם להבחין אם היה בקי אם אם אינו יכול להבחין מתוך חסרון החכמה יש לאסור מספק וכן כתב בשלטי הגבורים בפרק אלו רפות בשם רבינו ישעיה אחרון ז"ל וז"ל נראה בעיני שלא אמרו הרי הוא בחזקת היתר אלא במעשה מסופקת כענין שכתבנו אבל אם המעשה ברור וההוראה מסופקת הרי ספקו להחמיר כ"ל הרי לך דכל ספק הוראה אזלינן לחומרא מכל מקום נראה דהיינו דוקא בחד ספיקא ולענין דלא אמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת ולא משו' דספק הוראה לאו ספק מעליא הוא אלא משום דלא אמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת אלא בספק שיש לתלותו בהיתר יותר מבאיסור כמו בזאב שנטל בני מעיי' והחזירן כשהן נקובים דתלינן בזאב וכגון בספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא ספק קניא ספק שונרא אימר קניא משום דכלבא וקניא שכיחי ושונרא לא שכיחי משא"כ בספק הוראה דליכא למיתלי בהיתר טפי מבאיסור ולפיכך אזלינן לחומרא ולא אמרי' דנשחטה בחזקת היתר עומדת ולאו דוקא ספק הוראה אלא אפילו ספק מעשה נמי אי ליכא למיתלי בהיתר טפי מבאיסור אזלינן לחומרא וכמו שכתב כל זה הר"ן ז"ל בריש מסכת תולין והרא"ש והטור ושאר מחברים והלכך בנ"ד דאיכא ספק ספיקא אע"ג דליכא למיתלי במידי עדיף טפי מחד ספיקא שיש לתלות במידי ולא שאני לן בין ספק מעשה לספק הוראה בס"ס ולישנא דמהרא"י ושלטי גבורים הנזכרים נמי מוכח דספק דספק הוראה ספק מעליא הוא אלא דאזלינן ביה לחומרא שהרי כתבו על ספק הוראה דאזלינן לחומרא מספק אלמא ספק מיקרי ועוד נראה דודאי ספק הוראה שחכם אחד בקי ויכול להבחין ואחד אינו בקי כ"כ ואינו יכול להבחין דזהו ודאי חסרון החכמה הוא ולא ספק הוא אבל בכה"ג שאינו תלוי בחסרון החכמה שהרי אפי' אם חכם גדול הוא ובקי בבדיקה זו אינו רשאי לסמוך על בדיקתו מפני שכבר הסכימו כל גדולי החכמים וכתבו בחיבוריהם שאין לסמוך על בדיקה זו נתפשט המנהג הזה בכל הארצות הללו מכמה דורות מעכשיו אין תלוי בחסרון החכמה והוי כאלו ניטלה הריאה קודם שבדקה ואינה לפנינו שאי אפשר לבודקה דזהו ודאי ספק גמור. ובהדיא כתב באו"ה כלל כ"ו אע"פ שאנו צריכין לאסור עתה מספק כל דבר שצריך בדיקה מכל מקום חסרון ידיעתינו לא חשיב רק איסיר דרבנן ויש לנו להתירו מטעם ספק ספיקא שמא לאחר שחיטה נשברה ואם תמצא לומר קודם שחיטה שמא לא ניקבה הריאה ודוחק דבספר התרומה משמע דכל ספק הוראה לא ספק הוא ומ"מ מסקנה דמילתא דבשבירת או שמוטת הגף שרינן מטעם ס"ס בלא בדיקת הריאה ואפילו לרווחא דמילתא אין אנחנו צריכין לעיין בצלעות או בריאה אי איכא דם ולא למבדקיה כלל סמכינן אס"ס לחוד וכן כתב מהרא"י ז"ל בפסקיו וכתביו סימן מ"ז ובהג"ה שו"ע בטור י"ד סי' ק"י אמנם לעיין ולמבדק הוא דלא צריך אבל אם רואה שיש ריעותא בצלעות או בריאה הא ודאי מילתא דפשיטא דלא סמכינן אספק ספי ואסרינן ואפי' בדיקה לא מהני דהא אנן בקיאין בבדיקת הריאה וכן כתב בתורת החט סימן פ"ז וכל מה שכתבתי הוא פשוט בעיני מצד הדין אבל קשה עלי הדבר מאוד לחלוק על דברי רבותי מהרש"ל ז"ל והרמ"א ז"ל ולהקל ראש כנגדם לענין הלכה למעשה ואלמלא שהיו מקילים ואני מחמיר ראוי לי לבטל דברי מפני דבריהם ק"ו שהם המחמירים ואני המיקל ואע"פ שהדין אמת כאשר כתבתי ופשוט הוא בעיני והמיקל כעת הצורך כגון לכבוד שבת וכה"ג לא הפסיד ובכן אלקי אבותי' ירבה ימיך ושנותיך אלא והטיבך והרבך מאבותיך כנפש אביך הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: