אור ברסלב

משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק

מב

מא

שאלה כלה לבשה לבנים וספרה שבעה נקיים אדעת הנשואין שהיו מוגבלין לר"ח ניסן וכשהגיע ר"ח ניסן לא בא החתן ועמד החוצה עד שלמחרתו בא ציר מהחתן להודיע דאיתילד ליה אונסא בדרך ולכך לא בא לזמן הנשואין והודיע שמיד כשיעבור האונס ביום או יומים יבא לעשות הנשואין ועשו החופה יום שני או שלישי אחר ר"ח ניסן ועתה שאל השואל אי צריכה הכלה לחזור ולספור שבעה נקיים מחדש מיום שהודיע החתן שיבא או נימא דסגי לה בז' נקיים הראשונים כי הכלה אומרת שלא פסקה לבדו' ערבית ושחרית עד שנכנסה תחת החופה:

עוד יש לשאול שאפילו את"ל שצריכה לישב שבעה נקיים אחרים אם תוכל למנות אותן מיום שהודיע החתן שיבא או נימא מאחר שלא היתה יודעת בבירור באיזה יום יבא לא סמכא דעתה עד שנודע לה בבירור באיזה יום ואז סמכה דעתה לבדוק היטב ולמנות ז' נקיים. תשובה יראה דכל כה"ג אין צריכה לז' נקיים אחרים ולא מבעיא אם בדקה עצמה באותן ימים שבינתיים דזה ודאי שפיר דמי מאחר דבודקת עצמה תמיד הא חזינן דיהבא דעתה אהנך שבעה נקיים ומה יש עוד לעשות אלא אפי' אי לא בדקה עצמה כלל בימים שבינתיים נמי אין צריכה לז' נקיים אחרים כל זמן שלא עברו עליה שבעה ימים בלא בדיקה דלא גרעה אשה זו שאינה אלא משום חשש חימוד מאשה זבה ודאית ומעיינה פתוח דבדיעבד עלו לה שבעה נקיים אע"פ שלא בדקה עצמה רק פעם אחת בשבעה ימים בתחילתן או בסופן או באמצעתן כרב בפרק התינוקת וכמו שפירשו המפרשים ופסקו כוותיה ואע"ג דיש מי שפוסק כרבי חנינא דבעי בדיקה יום א' ויום שבעה והרב ב"י ז"ל חשש לדבריו היינו דוקא באשה רואה ודאי' אבל אשה שתבעוה לינשא שאינו אלא חשש חימוד בעלמא כולי עלמא מודו דסגי בפעם אחד וגדולה מזאת כתב הרשב"א אהא דאמר רבא תבעוה לינשא צריכה לישב ז' נקיים דהנך נקיים לאו נקיים כשאר נקיים דזבה דעלמא קאמר שתהא צריכה בדיקה לפחות בתחלת ז' או בסופו אלא כל שלא הרגישה בדם תוך ז' מיום התביעה נקיים קרי להו ואפילו לא בדקה כלל כל שבעה לא בתחילתן ולא בסופן עד כאן. אלמא דלא בעי בדיקה כלל אפי' פעם אחד רק כל שלא הרגישה בדם נקיים קרי להו ואע"ג דהרא"ש ושאר רבוותא פליגי עליה וגם הרשב"א עצמו סיים בסוף דבריו דיש להחמיר מ"מ לא פליגי אלא כשלא בדקה כלל אבל כשבדקה פעם אחת כו"ע מודו דסגי בפעם אחת ואפשר דאפי' רבי חנינא לא פליג עליה דרב אלא באשה רואה ודאית אבל באשה שתבעוה לינשא מודה רבי חנינא דסגי בבדיקה אחת בכל ז' יומי בתחילתן או בסופן או באמצעתן וכן כתב בהדיא רמ"א ז"ל בהג"ה ש"ע סי' קצ"ב דבדיעבד אפילו לא בדקה עצמה תוך שבעה אלא פעם אחת סגי באשה שתבעוה לינשא הרי הוכחנו יפה שכל זמן שלא עברו שבעה ימים בלא בדיקה שאין צריכה לשבעה נקיים אחרים:

אמנם אם עברו עליה שבעה ימים בלא בדיקה כלל בזה יש לספק אם צריכה לשבעה נקיים אחרים דאיכא למימר דעד כאן לא פליגי הנך רבוותא ארשב"א ומצריכי בדיקה אחת תוך שבעה אלא היכא דלא ישבה שבעה נקיים מיום שתבעוה לינשא אבל היכא דישבה בשבעה נקיים אחר התביעה ובדקה עצמה כדינה כו"ע מודו דשוב לא מחמרינן להצריכה שבעה נקיים אחרים אפי' אם עברו עליה שבעה ימים בלא בדיקה כל זמן שלא הרגישה בדם וצ"ע. ולא דמי נדון דידן למ"ש המרדכי במסכ' שבועות ד' של"ז ע"ב וז"ל והר"ם דקדק מרשב"ם מלשונו שאם דחו הנישואין כגון שאין יכולין להתפשר יחד אבות חתן וכלה או מחמת נדוניא או מחמת הוצאות הנישואין אע"פ שישבה ז' נקיים צריכה לחזור ולישב שבעה נקיים כשיתפשרו וישלימו יחד בדעתן לעשות הנישואין דהכי איתא בפ' התינוקות רבינא איעסק ליה לבריה וכו' עכ"ל הרי לך שכתב המרדכי בהדיא שצריכה נקיים אחרים דיש לומר שאני התם דדחו הנישואין בסבה שלא נתפשרו בסך הנדוניא או בהוצאת החתונה ומתוך כך נתיאשה האשה מן הנשואין ולא יהבא אדעתא אהנך שבעה נקיים הראשונים דסברה כיון דאידחי אידחי וכשם שלא היו יכולין להתפשר עכשיו כך לא יתפשרו לעולם ולפיכך כשחזרו ונתפשרו הוי כמו שתבעוה לינשא מחדש ואיכא חשש חימוד ולכך צריכה לשבעה נקיים אחרים מה שאין כן בנדון דידן דמעולם לא נתיאשה מהנישואין ואע"פ שלא בא החתן לזמן הנישואין בשביל זה לא נתיאשה דמימר אמרה דמחמת איזה אונס מעכב וכשיעבור האונס יבא אחר יום או יומים ומכיון דלא נתיאשה ויהבא אדעתא שוב לא צריכה לשבעה נקיים אחרים ועוד נראה דאפי' היכא דדחו הנישואין מתוך שלא היו יכולין להתפשר בסך נדוניא וכיוצא בזה אפי' הכי אי בדקה עצמה בימים שבינתיים סגי ולא בעי שבעה נקיים אחרים דמאחר שבדקה עצמה הרי חזינן דלא נתיאשה ויהבא דעתא אהנך ז' נקיים הראשונים וההיא דמרדכי בשם מהר"ם מיירי כשנתיאשה הכלה ולא בדקה עצמה בימים שבנתיים אבל היכא דבדקה אינה צריכה לשבעה נקיים ודבר זה חום השכל אינו יכול להכחיש וכי איך יעלה על הדעת שהבדיקה לא תהני. וגם לשון המרדכי הכי משמע שהרי כתב והיא שכחה ולא שמרה ז' נקיים וכו' משמע דבשכחה ולא שמרה מיירי הא אם לא שכחה ושמרה לא אמרינן לא סמכה אדעתא ולא יהבה אדעתא גם בסוף דבריו סיים המרדכי הואיל ודחו הנישואין אז אינה חוששת להנך ז' נקיים כלומר כיון דדחו הנישואין נתיאשה ואינה חוששת לשבעה נקיים הראשונים שספרה כבר לשמור ולבדוק עוד בימים שבנתיים דודאי גמרה בלבה שזה ימים ראשונים יפלו מאחר שנתיאשה מן הנישואין ומ"מ משמע היכא דלא נתיאשה ובדקה עצמה בימים שבנתיים לית דין צריך בשש:

ותדע דמהר"ם מיירי בדלא בדקה בימים שבנתיים דאי שבדקה בימים שבנתיים היאך מביא ראיה מההיא עובדא דרבינא דהתם ודאי הוא שבתו של רב חביבא לא בדקה כלל מדאמר ליה וכי לא סבר לה מר להא דרבא דאמר תבעוה ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים והשיב לו אימור דאמר רבא בגדולה בקטנה מי אמר הרי מדברי המקשן והתרצן משמע שבתו של רב חביבא לא בדקה כלל:

דא"כ לא הקשה מידי כיון שישבה ז' נקיים וגם לא היה לו לתרצן לחלק בין גדולה לקטנה דמדברי רבא אין מוכח כלל לחלק בין יהבא דעתה ללא יהבה דעתה ולכל הגירסות שהביאו הפוסקים משמע שרב חביבא לא הוה ידע מלתא דרבא דאמר בין גדולה בין קטנה ומדלא ידע שצריכה לישב שבעה נקיים מלתא דפשיטא הוא דלא ישבה שבעה נקיים ולא בדקה ואם כן אם איתא דמהר"ם מיירי שבדקה בימים שבנתיים היאך מביא ראיה מעובדא דרבינא דמיירי שלא בדקה אלא ודאי על כרחך מהר"ם לא דבר אלא בשלא בדקה אבל כשבדקה בימים שבנתיים פשוט הוא ותדע דמהר"ם דסגי לה בשבעה נקיים הראשונים ודלא כהרב מהרי"ק ז"ל בשורש הנ"ט שאוסר אפי' כשבדקה בימים שבנתים ומוקי דברי מהר"ם ג"כ אפי' כשבדקה והביא ראיות הרבה על זה וכל ראיותיו אינם נכונים בעיני ואשיב על ראשון ראשון. בתחילה הביא מעשה שאירע בימי חורפו והיו בעלי תריסין חולקין בדין זה ולפי דעתו שהאוסרין היו מפרשין דברי מהר"ם שהחמיר אפי' כשבדקה האשה בימים שבנתיים וכו' ואני אומר שמעולם לא עלה על דעת מהר"ם ולא על דעת האוסרין להחמיר כשבדקה בימים שבנתיים והמחלוקת שהיה בין בעלי תריסין שבימי נערותיו אפשר דאותה האשה לא בדקה כלל בימים שבנתיים והאוסרי' היו מביאין ראי' מדברי מהר"ם להצריכ' ז' נקיים אחרים כיון דלא בדקה בימים שבנתיים. והמתירים סוברים דלא חמירא ההיא אשה מאשה רואה ודאי' דקי"ל דסגי בבדיקה אחת בכל ז' ימים בין בסופן בין בתחילתן בההיא אשה נמי אע"פ שלא בדקה בימים שבנתיים מ"מ הרי בדקה עצמה קודם שדחו הנישואין ועדיין לא עברו ז' ימים מיום שבדקה עד זמן חופתה ודברי מהר"ם אפשר לפרש כשעברו עליה שבעה ימים בלא בדיקה זה היה דעת המתירין וכ"ת לפי דעת המתירין מה אתא מהר"ם לאשמועינן י"ל דהוה אמינא כיון דכבר ספרה שבעה נקיים סמכינן אדברי רשב"א דלעיל דלא בעי ז' נקיים ממש אלא כל זמן שלא הרגישה אפילו לא בדקה נמי סגי וקמ"ל מהר"ם דלא אמרינן הכי וצריכה לז' נקיים אחרים עוד הביא ראיה לאסור אפילו כשבדקה מלשון המרדכי וז"ל דאי באין בודקת לא שייך למימר דלא מסקא אדעתא בהנך ז' נקיים וכו' הוה ליה למימר דכיון דלא בדקה לא הני וגם לא היה לו להזכיר דחיית הנישואין כלל וכו' ע"כ דברי מהרי"ק ואני אומר דאי משום הא לא אריא דלעולם אימא לך דמהר"ם מיירי בדלא בדקה כלל ואפ"ה צריך ליתן טעם לאיסורא משום דלא מסקא אדעתא בהנך שבעה נקיים וגם משום דחיית הנישואין דטעמא משום דלא בדקה עצמה לחוד לא מהני לאיסור שהרי לא חמירא ההיא אשה מאשה רואה ודאית דסגי לה בבדיקה אחת כל שבעה ימים לפיכך הוצרך לומר דשאני הכא דכיון דדחי הנישואין לא מסקא אדעתא אדעתא בהנך שבעה נקיים אי נמי כמו שכתבתי לדעת המתירין דלא תימא כיון שישבה כבר ז' נקיים הוה לן להתיר אפי' לא בדקה שוב כלל וכדעת הרשב"א. לכן הוצרך ליתן טעם לאיסורא דכיון דדחו הנישואין לא מסקא אדעתא דהנך שבעה נקיים וכו' עוד הביא ראיה מלשון צריכה לחזור ולישב שבעה נקיים כשיתפשרו וישלימו יחד ודעתן לעשות הנישואין ומדקאמר כשיתפשרו וישלימו וכו' ע"כ. דקדוק זה אמת הוא ולא כאשר הבין מהרי"ק ז"ל אלא הכי פירושו שצריך להתחיל אלו שבעה נקיים אחרים מיום שנתפשרו וכשיעברו שבעה ימים נקיים מיום שנתפשרו טובלת מיד ואפילו לא בדקה עצמה אלא פעם אחת בין בתחילתן בין בסופן ולאפוקי שלא נאמר דתתחיל הנך שבע' יומי אחרים מהימים שבנתיים ותגמור אותן ביומי שנתפשרו והשלימו ואע"ג שלא בדקה עצמה בימים שבנתיים תבדוק עצמה ביום שנתפשרו שהרי הבדיקה סגי בפעם אחת בכל שבעה יומי בתחילתן או בסופן וקמ"ל דלא נימא הכי כיון דלא בדקה עצמה בימים שבנתיים וטעמא דמלתא דכל זמן שלא נתפשרו לעשות הנישואין לא מסקא אדעתא ולא רמיא אנפשיה ולא דכירא כיון שלא בדקה בימים שבנתיים אבל אי בדקה אינה צריכא לשבעה נקיים אחרים כלל כדפרישית עוד כתב הרב ז"ל וטעמא לפי הנראה לע"ד ולא דמי לשאר סופרת וכו' אבל דמחמודי מחמדא וכו' עד איכא למיחש טובא גם זה אינו מחוור לחוש באשה זו יותר מבאשה רואה ודאית ודבר זה לא מצינו לא בתלמו' ולא בשום פוסק ואדרבא הרי הרשב"א בתורת הבית שהבאתי דבריו לעיל כתב בהדיא דאשה זו אינה צריכה בדיקה כל שבעה נקיים ואפילו פעם אחת ולא דמי לאשה רואה ודאית דמעיינה פתוח וצריכה לכל הפחות לבדוק פעם אחת והרמב"ן ז"ל סובר דאשה זו אפי' לכתחילה לא בעי בדיקה רק פעם אחת לכל ז' משא"כ באשה רואה ודאי שצריכה לכתחילה לבדוק בכל יום תמיד פעמים כן כתב הרב ב"י בשם הרמב"ן בטור י"ד בסי' קצ"ב עוד כתב שם הרב ב"י דמודה הרא"ש באשה זו שתבעוה דבדיעבד סגי אפי' לא בדקה אלא פעם אחד בכל ז' ימים משום דלא עדיפא מרואה ודאית. הרי לך דעת כל הפוסקים דאין להחמיר באבה זו בז' נקיים שלה יותר מאשה רואה ודאית וזהו דלא כדברי מהרי"ק ז"ל ופשוט הוא שדברי מהרי"ק ז"ל בזה אינם נכונים אלא שאפי' הכי היכא דדחו הנישואין מחמת הנדוניא וכיוצא בזה יש להחמיר כדברי מהרי"ק דרב מובהק הוא ובפרט שמורי הרמ"א ז"ל הביא דבריו לפסק הלכה בהג"ה ש"ע אבל מ"מ בנ"ד לא מבעיא אם בדקה עצמה בימים שבנתיים שזו ודאי אינה צריכה ז' נקיים אחרים אלא אפי' אם לא בדקה עצמה בימים שבנתיים אם לא עברו עליה ז' ימים בלא בדיקה זו נמי אינה צריכה לשבעה ימים אחרים כאשר כתבתי למעלה ואפי' מהר"ם ומהרי"ק ז"ל מודו בנ"ד דמאחר דלא דחו הנישואין אלא שמחמת איזה אונס נתעכב הדבר ודאי לא נתיאשה מן שבעה נקיים הראשונים וסמכא דעתא שיבא החתן אחר יום או יומים ורמיא אנפשה ויהבה דעתה שתהיה נקייה ושלא תבא לידי חשש דם חימוד לפיכך לא צריכא ז' נקיים אחרים דברי הק' בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל

תוכן העניינים

משאת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה