משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק
לא
שאלה ראובן חתן שמעון ישב ער מקום בב"ה בחיי שמעון יותר משני חזקה וגם לאחר מיתת שמעון ישב ג"כ יותר משני חזקה ועכשיו באין היורשין בני שמעון ומערערין על אותו מקום ואומרים שהמקו' הוא של אביהן ואביהן השאיל המקום לראובן חתנו וראובן מודה שהמקום היה של שמעון חמיו אבל טוען שחמיו נתן לו במתנה בינו לבינו בדא עדים באותה שעה שהתחיל לישב עליו ובאותו כח המתנה הוא מחזיק במקום עד דיום הוה והיורשין טוענין מעולם לא נתן אבינו לך שום מתנה רק בתורת שאלה ישבה עליו. הדון עם מי:
תשובה כל מחזיק בקרקע אחרים בלא שטר ובלא עדים צריך להמחזיק שיהא לו חזקה גמורה של שלש שנים גם צריך שיהא לו טענה עם החזקה וכדתנן בפרק חזקת כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה ובנדון זה זה יש לדקדק הרבה בטענה שטען ראובן איך שחמיו שמעון נתן לו במתנה אם היא טענה אם לאו וגם בחזקה צריך להתיישב מאד כאשר אבאר ובתחילה נדבר בטענה שטוען ראובן שחמיו נתן לו במתנה ולכאורה נראה שאין מתנתו מתנה אף לפי דבריו של ראובן שהרי קרקע לא נקנית אלא בכסף ובשטר וחזקה כדתנן בפ"ק דקידושין ועוד יש לה קנין בסודר הנקרא חליפין וכדאמרינן נמי התם מה שדה מקניא בחליפין וכו' וכמו שכתב כל זה בטור חו"מ סי' ק"צ והכא לפי דבריו של ראובן לא היה כאן שום קנין בעולם רק דברים בעלמא שאמר לו חמיו שנותן לו המקום במתנה והמעשה שעשה ראובן שישב על המקום וא"כ אין כאן לא חליפין ולא כסף ושטר ולא חזקה גמורה של קנין כי החזקה שקונין בה הוא כגון נעל גדר ופרץ השנוין במשנה פרק חזקת הבתים דבעינן מידי דמהניא לקרקע אבל מידי דלא מהניא לארעא אף ע"פ שהלוקח נהנה מן הקרקע לא קני כגון אכילת פירות כדאמרינן בפרק חזקת הבתים גבי והא אכילת פירות דבנכסי הגר לא קנה לפי פירש רשב"ם ושאר מפרשים לבד מהרמב"ם ז"ל ובעל העיטור ז"ל וכבר פסק הרב רמ"א ז"ל בהג"ה שו"ע סימן קצ"ב כרשב"ם ושאר מפרשים וא"כ ראובן זה שלא היה לו שום קנין באותו מקום רק במה שישב בו לאו חזקה היא שהרי לא הועיל למקום כלום ולא עשה שום תיקון רק שנהנה בישיבה על המקום והוי כמו אכילת פירות ולא קני ועוד דאמרינן התם דאפילו במידי דאית ליה הנאה מיניה להמחזיק כגון אכילת פירות אי משביח הוא נמי לקרקע הוי חזקה גמורה לקנות הקרקע כמו נעל גדר ופרץ וכדאמרינן התם האי מאן דפשח דיקלא וכו' האי מאן דתקל תיקלא וכו' וכהנה רבים. עוד אמרינן התם דאפי' לא הועיל ולא השביח לקרקע כלום אם נהנה גוף המחזיק מגוף הקרקע הוי חזקה גמורה כגון המציע מצעות בנכסי הגר ושכב עליהן ולא דמי אכילת פירות דהתם לא נהנה מגוף הקרקע אלא מפירותיו כמו שכתב בעל נימוקי יוסף. ומייתי התם מברייתא דעבד כנעני שהגביה לרבו קנאו מטעם שגוף האדון נהנה מגוף העבד ובשימוש זה ששימש העבד לרבו הוי חזקה גמורה לקנות בו את העבד ודמי ממש למציע מצעות בנכסי הגר ושכב עליהן עוד אמרינן התם דאפילו במידי דלא נהנה המחזיק וגם לא עשה שום תיקון ותועלת לקרקע כגון אם מצא בנכסי הגר בית בנוי בנין שלם בלא חסרון וסייד וכייד אמה על אמה כנגד הפתח או צר בו צורה אחת של חיה או עוף הוי חזקה גמורה לקנות בו את הבית וטעמא כיון דהבית בנוי ואין צריך לו שום תיקון די לו במה שהוא עושה מעשה חשוב כמו שייד וכייד אמה על אמה כנגד הפתח שהוא דבר חשוב אי נמי בצר צורת חיה או עוף שהוא ג"כ דבר חשוב ואע"ג שלא תיקן בזה שום תיקון וגם לא נהנה שום הנאה אפ"ה הוי חזקה גמורה. כלל העולה מתוך סוגיא זו שדין חזקה של קנין צריך שיהיה אחד מד' דרכים האחד במידי דמתקן ומשביח הקרקע ולית ליה הנאה מיניה הב' במידי דמתקן ומשביח לקרקע ואית ליה הנאה מיניה הג' במידי דאינו מתקן ומשבית לקרקע כלום וגם אינו נהנה באכילת פירות רק שגוף המחזיק נהנה מגוף הקרקע הד' שלא תיקן ולא השביח שום דבר וגם לית ליה שום הנאה והוא שמצא בית בנוי וסייד וכייד או צר צורה ודע שאע"פ שכל אלו החזקות נאמרו בנכסי הגר מ"מ לאו דוקא נכסי הגר אלא ה"ה בנכסי חבירו ולרבותא נקט נכסי הגר דאע"פ שאין דעת אחרת מקנה אותו וק"ו בנכסי חבירו שדעת אחרת מקנה אותו כמו שכתב הרשב"ם ז"ל ורוב המחברים הנך רואה בעיניך שבנ"ד אין בו שום דרך מד' דרכים הצריכים לחזקה של קנין ולפיכך לא קנה ראובן המקום מאחר שאין כאן לא חליפין ולא כסף ושטר וחזקה רק אמירה בעלמא לפי דבריו של ראובן שטוען איך שחמיו נתן לו המקום במתנה באמירה בעלמא ואע"פ שהחזיק ראובן במקום יותר מג' שנים אין בזה כלום דחזקה שאין עמה טענה הוא שהרי ראובן עצמו מודה שמעולם לא קנה המקום לא בכסף ולא בשטר ולא בחזקה ולא בחליפין וא"ת בנ"ד נמי כיון שישב ראובן על המקום בב"ה הרי נהנה גוף המחזיק מגוף הקרקע שהוא אחד מהדרכים הצריכים לחזקה של קנין וי"ל דלא אמרינן הכי אלא בתשמיש חשוב כגון המציע מצעות בנכסי הגר ושכב עליהן דהוי תשמיש חשוב אבל בלא מצעות מצעות ה"נ דלא קני כמו שכתב שם הרשב"ם וכל הפוסקים דאם שכב בנכסי הנר בלא מצעות דלא קני ואפי' אם מצא מטה מוצעת ושכב עליה יש מרבותינו שכותבין דלא קני עד שהמחזיק יציע מצעות בעצמו וישכוב עליהן ובהדיא כתב הרא"ש בפרק ח"ה גבי נכסי הגר דאם ישב בבית ולא הציע מצעות לא קני הלכך בנ"ד נמי לא קני בישיבה בעלמא דלאו תשמיש חשוב הוא:
אמנם כל זה נראה לי לפום ריהטא אבל לפום קושטא דמלתא נראה דהדין עם ראובן ושפיר קני המקום בישיבה בעלמא בלא מצעות כיון שהגוף המחזיק נהנה מגוף המקום ולא דמי לההוא דמציע מצעו' בנכסי הגר דבישיבה בעלמא לא קני כמו שכתבתי למעלה דשאני התם דדרכו בכך משא"כ במקומות ב"ה דאין דרך להציע מצעות רק בישיבה בעלמא קני אפילו בישיבה בעלמא בלא מצעות דכל דבר קנה אם משתמש המחזיק דרך תשמישו ואע"פ שהתשמיש גרוע הוא וראיה מפרק המוכר את הפירות דפליגי התם רבנן ור' אליעזר בהילוכה אי קני אי לאו וקי"ל כרבנן דבהילוכה לא קני ומסיק התם ומודים חכמים לר' אליעזר בשביל של כרמי' הואיל ונעשה להילוך נקנה בהילוך הרי לך שאפי' הילוך דתשמיש גרוע ביותר הוא ובכל מקום הילוך לא קני כרבנן דקי"ל כוותייה ואפ"ה בשביל של כרמים שדרך תשמישו בהילוך קני ק"ו ישיבה דקני בכל מקום ונפקא לן מקראי דכתיב שבו בעירכם אשר תפשתם במה תפשתם בישיבה וכתיב וירשתם אותה וישבתם בה במה ירשתם בישיבה ומהני קראי ילפינן בקידושין דקרקע נקנה בחזקה ומאחר שעיקר חזקה מישיבה נפקי לן איך יעלה על הדעת שלא תועיל החזקה ע"י ישיבה בלא מצעות לכל הפחות במקומות ב"ה שאין דרך לישב עליהן במצעות ועוד ראי' מפ"ק דקדושין דקתני בברייתא גבי חזקת עבד כנעני הלבישו והנעילו והגביהו קנאו ומברייתא זו למד רב ששת בפרק חזקת המציע מצעות בנכסי הגר קנה דעבד הרי הוא כקרקע ומדקתני עבד שהגביהו לרבו קנהו ה"ה גבי קרקע למי ששוכב עליה שקנאה דהוי דומיא דאדון שנסמך ונשען על העבד שקנאו הרי לך שעיקר דין המציע מצעות נלמד מעבד שהגביה לרבו וגבי עבד ודאי דבהגבה בעלמא קנאו בלא מצעות דלא שייכי התם מצעות והיינו טעמא דכל דבר לא קנה אלא דרך תשמישו לגבי בית ע"י מצעו' כדרך תשמישו וגבי עבד בלא מצעות כדרך שימושו ומהשתא גבי מקומות ב"ה שדרך ישיבתן בלא מצעות חזקת קניינן נמי בלא מצעות כמו גבי עבד הלכך נראה בעיני שפשוט הוא שטענת ראובן טענה היה ולפי דבריו שטוען איך שחמיו נתן לו המקום במתנה והחזיק המקום בישיבה שישב עליו שטענתו טענה וחזקתו חזקה גמורה של קנין היא:
אמנם מאחר שאין לראובן שום עדות ושום ראיה על מתנה זו והיורשין טוענין שמעולם לא נתן לו אביהם המקום במתנה רק דרך שאלה ישב על המקום. בזה צריך עיון אם החזקה של ג' שנים שישב עליו ראובן עומדת לו במקום עדים כדין כל החזקות של ג' שנים אי לאו דשאני הכא שדרך בני אדם שמשאילין מקומו' לחתניהם ואין מקפידין זה על זה ובכל מקום שאין מקפידין זע"ז גם החזקה לאו כלים הוא וכההיא ששנינו האומנין השותפין והאריסין והאפוטרופין אין להם חזקה וכו' ולא לאב בנכסי הבן ולא לבן בנכסי האב ומצינו בפסקי האחרונים דלאו דוקא בן ואב אלא ה"ה החתן עם חמיו ואח ואחות גם שאר קרובים הכל לפי עיני הב"ד כמו שכתב הטור חו"מ סוף סי' קמ"ט בשם הר"ר יהודא אלברצלוני גם הרב ב"י כתב כה"ג בשם המרדכי והרשב"א והריב"ש. גם משמע מתוך דבריהם דאף על גב דאיפסקא הלכתא חלקו לא פי' שאם חלקו ונפרדו זה מזה ואינם סמוכים על שלחן אחד הרי הן כשאר בני אדם ומחזיקין זה על זה מ"מ אם יראה לב"ד שאין מקפידין זה על זה אין מחזיקין זע"ז הכל לפי ראות עיני הב"ד ולפ"ז בנ"ד שזה האיש שמעון היה איש אמוד והיה לו מקום בב"ה מלבד המקום שישב עליו שמעון בעצמו הדעת מכרעת שלא היה מקפיד על חתנו כי כן דרך העשירים שמושיבין בניהם וחתניהם על מקומות ב"ה ואין מקפידין זה על זה וכ"כ מהר"ר איסרלן ז"ל בפסקים וכתבים סימן פ"ז באשה אחת שהושיבה את חתנה על מקומה בב"ה של אנשים ופסק שאין לחתנה שום טענת חזקה כי כן דרך חמות להשאיל לחתנה מקום בב"ה ויש מי שמגמגם בזה ואומר דלא פסק הרב מהר"ר איסרלן כן אלא באשה עם חתנה ולא באיש עם חתנו ודברי רוח הן דמ"ש זה מזה הלא במשנה ששנינו ולא האב בנכסי הבן כת' הרמב"ן והריב"ש דה"ה בנכסי הבת וכן הבת או הבן בנכסי האם וכו' אלא תני זכרים וה"ה לנקיבות ה"נ בנדון של מהר"ר איסרלן ז"ל דנקט חמות וה"ה חמיו ומה שאמר חמותו מעשה שהיה כך היה סוף דברינו בהא סליקנא ובהא נחיתנא שראובן זה טענתו טענה מעולה לענין חזקה של קנין במה שישב על המקום אף בלא מצעות שעלתה לו הישיבה במקום חזקה של קנין כמו נעל גדר ופרץ ואם היו לראובן עדים שחמיו אמר לו שהוא נותן לו המקום במתנה אזי הוה קונה את המקום בחזקה זו שישב עליו ואע"פ שלא עשה לו שום קנין סודר ואין כאן לא כסף ולא שטר מ"מ קנה המקום בחזקה זו שישב עליו כדין כל הקרקעות הנקנין בחזקה אבל מאחר שאין לראובן עדות בדבר אינו נאמן לומר שחמיו נתן לו במתנה ואע"פ שישב עליו יותר משני חזקה אינו מועיל לו כלום כאשר כתבנו למעלה שהחתן אינו מחזיק בנכסי חמיו מטעם שדרך חמות להשאיל מקום בב"ה לחתניהם מעכשיו יחזיר המקום ליורשי שמעון ואין לראובן שום דין ודברים על המקום:
וראיתי להרב מהר"ר פלק כ"ץ שנשאל ג"כ על נדון זה והישב היפוך דברי והיוצא מכלל דבריו שראובן יש לו חזקה במקים זה של חמיו מאחר שישב עליו יותר משני חזקה ונאמן הוא לומר חמי נתן לי במתנה אך שלא קנה ראובן המקום ולא זכה בו מעולם כי המתנה אינה נקנית באמירה בעלמא רק באחד מדרכי ההקנאה בכסף בשטר ובחזקה או בחליפין וראובן זה הודה שמעולם לא היה לו שום ק"ס ולא היה לו לא כסף ולא שטר רק החזק' שישב עליה וחזק' זו אינה חזקה של קנין וסמך עצמו על דברי הרא"ש שפסק שאם ישב בבית בלא מצעות שלא קנה אלו הן דברי הרב מהר"ר פלק נר"ו עוד הרבה דבריו בארוכה אשר לא רציתי להעלותם על ספ' כי דקדוקי' דקים וקלושים הם ואין צורך להשיב עליהם ובאמת כי לולא שראיתי בעיני לא האמנתי לגברא רבא כמוהו שיאמר על ימין שמאל ועל שמאל ימין כאשר כתבתי למעלה שהישיבה במקומות ב"ה אף בלא מצעות הוא חזקה גמורה של קנין ולא דמי לישיבה בבתים והבאתי ראיה מפרק המוכר פירות מברייתא דשביל של כרמים ועוד הבאתי ראיה מברייתא דפ"ק דקידושין מחזקת עבד כנעני שהגביה לרבו גם במה שכתב הרב שחתן מחזיק בנכסי חמיו כאינש דעלמא גם זה אינו נכון הוא כלל כאשר כתבתי למעלה בשם הטור והב"י והרשב"א והרמב"ן שכלם כאחד עונים ואומרים שהחתן בנכסי חמיו ואח ואחות ושאר קרובין אין מחזיקין זה על זה הכל לפי ראות עיני ב"ד ובטחתי בחסידותיה וענוותנותיה של מהר"ף כ"ץ נר"ו כשיבאו דברי אלה לפניו ינענע לי ראשו ויודה ולא יבוש כההוא דרבה בר רב הונא גבי חצי שפחה וחצי בת חורין נאום הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: