אור ברסלב

משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק

כב

כא

תשובה מיוחדת להגאונים זכרונם לחיי עולם הבא מוהר"ר יוסף קאז"י. ומהור"ף כ"ץ

מלאכי אלהים עולים במעלות קודש הלולים ממעמקים דולים. נסתרים ונגלים. המה שני המאורות הגדולים:

ביום ובלילה מושלים עמודי גולה גאוני ישראל. ה"ה נ"י האב"ד מהר"ר יוסף נר"ו והמופלג בחכמה ויראה ר"ג מהר"ר פלק כהן נר"ו ולכל שואבי מבארות אמרות טהורות יהיו בכלל הברכה החיים והשלום כתבי מכ"ת הגיעני על דבר הגט הניתן בעיר ווינ"צא והטיב חרה לי על העצל לשולחו הוא הר"ר ישראל י"ץ על אשר לא הגיע ליד מכ"ת הב"ד אשר שלחתי על ידו וע"כ שלחתי שנית על ידי איש עתי מק"ק יאזלוויץ העתק העתק מהב"ד ששלח לידי המגרש אמנם באמת כי לא נודע לי אותו ב"ד אם אמת כי הכל הוא כתיבת ידו של המגרש ומן הראוי היה לי למנוע עצמי מלחות דעתי נגד הוד מכ"ת כי מה לתבן את הבר ואמנם גזירתכם הליצתני לצאת חוץ ממחיצתי והנה דעת תלמידכם נוטה להחמיר ולא להקל כל זמן שעדיין לא נשאת והכל ע"פ לב"ד של המגרש שרבים המעידים איך שקשרו ואסרו אותו והכו אותו בעיר פאהרובי"שטש ושמו עליו שומרים וגם כשהוליכו אותו לעיר וויניצא ליתן הגט אע"ג דהתירו מעליו כל כבלי ברזל מ"מ משמע ששמו שומרים והוליכו אותו ברשותם ותחת ידם ולא הלך בעצמו וברצונו שהרי כתוב בב"ד וז"ל העד הראשון אונ פון ק"ק פאהרבי"טש האט מען אין געפירט קען דער ווינצא נאך דעם איז כמ"ר אברהם קומען דער אין גיפירט האט לק"ק ווינצא עכ"ל העד הא' וז"ל העד השני דער נאך האט מען לי"בן געפירט קיין דער ווינצא צוא דעם גט עכ"ל משמע שהוליכו אותו בעל כרחו ותחת השמירה שאם לא יתן גט שיחזר אותו לפארבוטש כבראשונה וגם קצת מעידים הרב בעצמו גיזם שאם לא יתן גט שימסור אותו לידם כבראשונה עיד העידו שקרובי האשה גזמו לו ג"כ כמבואר הכל בב"ד ולפי זה עדיין לא יצא מאונס הראשון שבעיר פאהרוב"יטש ויש לחוש שמפחד האונס נתן גט כה"ג ממש כתב מהרי"ק ז"ל בשורש ס"ג ואע"ג דפייס אותו ברצוי כסף שיתן גט הוה לן למימר אגב זוזי ואגב אונסיה גמיר ומקני עם כל זה נראה דלא מהני רצוי כסף כל זמן שיד האונס עליו כדמשמע באותה תשובה שהביא מהרי"ק ז"ל ואע"ג שכמדומה לי שהב"ד שהגבה הרב המסדר הוא מכחיש לב"ד שגבה הבעל ולפיכך הוה לן למימר דב"ד פסול דעדות מוכחשת הוא אעפ"כ לא מהני דהוי כמו שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה דאמר ר' יוחנן בפרק ב' דכתובות לא תנשא ואם נשאת תצא ועוד דהעדים שהעידו שגר ברצון הטוב אפשר שלא ידעו ולא שמעו מהאונס הראשון רק מה שראו ושמעו בעת נתינת הגט ולא ידענו אינו ראיה ועוד שהרי גם באותו ב"ד שהגבה הרב המסדר הגט יש עדות וגם הרב עצמו הודה זה שהמגרש בא אצלו יחידי והגיד לו שאין רצינו ליתן גט כלל ואח"כ כפר המגרש בפני הנאמן ואמר להד"מ כי לא דברתי עם הרב כלום ומדכפ' בפני הנאמן הרי נראין הדברים שמיראת האונס הראשון היה מעלים הדברים בפני הנאמן ועוד שגילה דעתו בפני הרב שאין ברצונו ליתן הגט וזהו עדיף טפי מעובדא דגידל בר רעילאי דפליגי בה אביי ורבא בפרק השולח דאלו התם הא יכול למימר בפירוש שיהא הגט בטל ולא פירש בהדיא ולכך גילוי דעתא לאו כלים הוא דמוכח מלתא דלא איכפת ליה אם יבטל אם לאו אבל הכא נוכל לומר דאפילו אביי מודה דמלתא היא דמאי הוה ליה למעבד הרי הגיד להרב דברים המוכיחין שאינו חפץ בגט ומה שלא אמר בפירוש זה מפני שהיה ירא מהאונס הראשון ורוצה היה שיבטל הגט מצי אחר ואע"ג דחזר ואמר שברצונו הוא נותן זה היה מיראת האונס הראשון וא"ת א"כ האי עובד) דהתם פ' השולח ורב יהודה דאמר לסהדי אות זה קרי באודנייכו מה הועיל זה דה"נ נימא מאי הו"ל למעבד הרי חפץ היה לבטלו ולא היה יכול משום דאותיבו קרי ואביי גופיה מביא התם ראי' מההוא עובדא דגלוי דעתא בגיטא לאו מ הוא י"ל דשאני התם דאע"פ דלא היה יכול לבטל מ"מ, אפשר שלא דבר כלום כיון שלא שמעו ממנו מידי והאיך יבטל הגט היכא דלא שמעו כלום אבל היכא שדבר דברים ומתוך אותן דברים מוכח שדעתו לבטל אלא שלא היה יכול לבטל בפירוש מפני האונס כה"ג גלוי דעתא מלתא אפילו לאביי ותדע שכך הוא דאמרינן התם רב ששת אשקליה לההוא גברא וכו' ואצרכיה רב ששת גיטא אחרינא משום דגלוי דעתא מילתא היא ומפרש התם אביי משום דדפני פי' כיון שדבר דברים המראין גלוי דעתא לבטל הגט והאי דלא אמר בפירוש משום דדפני כלומר בני אדם המכין וחובטין אותו לגרש אשתו משום הכי אצרכיה גיטא אחרינא הרי לך בהדיא שמודה אביי היכא שדבר דברים וגילה דעתו שאינו חפץ בגט אע"ג שלא פי' בהדיא מפני האונס שהיה ירא לבטל הגט שצריך גט שני ועוד נרא' שהרבנים הנותנים הגט היו סומכין עצמן שבדין כפוהו מפני שהיה עובר על דת התורה בכמה מיני עבירות כך משמע מתוך הכתב שכתב מהר"ר אייזיק ז"ל למהר"ר געץ נ"י וכן משמע נמי מב"ד של המגרש וכן מדומה שגם בב"ד של מהר"ר געץ שבידכם נמי משמע הכי ואם כן הוא טעות הוא בידם שהרי אפילו למומר אין כופין כמו שהביא ב"י בשם הגהות מיימוני בסי' קל"ד ועוד דאין כופין בשוטים אלא מה שמפורש בהדיא בתלמוד שכופין להוציא ועוד מאן מעיד דבר הכי הוא הרי רבים מעידים שאדם כשר הוא הלכך מה שכפוהו ליתן הגט שלא כדין אנסוהו ואע"ג שבטל המודעות לא מהני גבי אונס שלא כדין דאפי' לא מסר מודעא אי ידעי' באונסו אינו גט אם לא שאנסוהו בדין כגון מאלו שכופין להוציא מכל טעמי הללו נראה לי להחמיר להצריכה גט שני אמנם בעיקר הדברים שהוזכרו בב"ד מאן לימא לן דקושטא היא דלמא הב"ד של הבעל שקר הוא מאחר שאינו מקוים כי שמא הוא עצמו זייף וכתב מאי דבעי ונראה (אין) משום זה איכא תקנתא ליתן להמגרש זמן לקיים הב"ד שהגבה ואע"ג דכתב הר"ן בתשובה סי' מ"ז דאחר נתינת הגט אין נאמן הבעל לערער רק בעדים או בשטר ולא בדברים בעלמא ואפי' זמן אין נותנין לו על העדות והשטר שאני התם דליכא ידים מוכיחות דקושטא קאמר כמו שכתב הר"ן שם. אבל היכא דאיכא רגלים לדבר חיישינן ומביא ראיה מכמה דוכתי בגיטין דפריך וליחוש שמא פייס וכו' הלכך בנ"ד איכא רגלים לדבר וחיישינן ועוד מאחר שכבר יש ביד הבעל הב"ד כתוב וחתום אלא שאין אנו מכירין מי הוא החתום ובקל נוכל לעמוד על אמיתת הדבר אם הב"ד הוא אמת או שקר צריך ליתן לו זמן. מה שאין כן בנדון דהר"ן שלא היה מגיד מי הם העדים שבטל השליחות בפניהם ואמר שהעדים הן באיי הים הרחוקים והיה לחוש פן יעגן אותה כל ימיה כמו שכתב שם הר"ן ובנ"ד ליכא למיחש לכל זה ועוד דאפילו הר"ן כתב שם דאף דלפי הדין אין נותנין זמן מ"מ היה חושש שמא אח"כ יביא עדים לדבריו ותצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה וכ"ש בנדון דידן דאיכא למיחש טפי מכל הני טעמא נראה דצריך לחקור בקהילות הללו אחר שורש הדברים ואחר הב"ד של הבעל אם אמת הוא ומי הן העדים שהעידו בב"ד ומכל מקום נראה קצת להדבר האונס דלאו אונס הוא שהרי הם לא חבשו אותו אלא כדי שיקיים מה שנתקשר ליתן מזונות או גט ועיקר הכפיה הי' על מזונות ואע"פ דמתוך כך הוכרח ליתן גט אין בכך כלום מאחר שלא כפוהו בשביל הגט אלא בשביל המזונות שחייב מצד הדין שאר כסות ומצד הקשר שקיבל עליו בפני מהר"ר אייזיק ז"ל ודומה לזה כתב ב"י בסימן קל"ד בשם הרשב"ץ וז"ל יש אונס שאע"פ שהוא אונסו בגופו אינו אונסו לגרש אלא אונסו לעשות דבר אחר והוא מעצמו כדי להנצל מאותו אונס מגרש וזה אינו כפייה ע"כ וכה"ג כתב עוד שם אחר זה לענין פריעת כתובה מכל זה משמע בהדיא דכל זמן שאין כופין אותו על הגט ממש אלא על דבר אחר שחייב בדין אע"פ שמתוך זה האונס נותן גט לאו אונס הוא אלא שבנ"ד כמדומה לי שכפוהו על הגט ממש שכן משמע מתוך הב"ד של הבעל ומתוך הכתב שכתב אלי המגרש דמאחר שראו לפי דעתם שעבר על הקשר בענין המזונות חשבו דממילא חייב ליתן גט כפי הקשר שנתקשר ואז כפאוהו על הגט ממש ואני ראיתי ביד אבי האשה המגורשת כתב אחד מבעלי תריסין ראשי ישיבות שכתבו נדוי וחרם על הבעל בשביל מסירת המודעא וכמו שכתב בטור א"ה סימן קל"ז ולי נראה שאין כאן מקום לנדוי וחרם זה דהאי דמשמתינן למאן דמסר מודעא אגיטא היינו דוקא גט שנותן ברצון הטוב או אפילו ע"י כפייה רק שהכפייה היא בדין כגון אלו שכופין להוציא. אבל מי שאנסוהו ליתן גט שלא בדין אין לו אשם ויפה עשה וכן כתב ב"י בשם תשובות הרא"ש אח"כ מצאתי בתשובת הרא"ש כלל מ"ד סי' ט' על אחד שהיה מוציא לעז על הגט אע"ג שלא היה ממש בדברים לפי הדין עם כל זה שהיה כופה הרא"ש ז"ל ליתן גט שני משום לעז. ומזה נלמוד ג"כ לנ"ד שאת"ל שיש לצדד צדדין להקל משום קול ולעז אין לנו להקל כאשר שמעתי ביריד יערסלב שעבר מאנשים נאמנים מק"ק נעמרוב שמבואר הדבר בעיניהם כל זה כתבתי דרך משא מתן ודרך העברה כי לא ירדתי לעומקא דדינא מפני הטרדות שהוצרכתי לילך בפתע פתאום לק"ק קולמי בשביל גט שכיב מרע כאשר יגיד למכ"ת מוביל כתבי ומה שמצאתי ולקטתי מתוך הספרים דרך עראי כתבתי וכההוא דפ שור שור שנגח משל לציד שהיה שולה דגים אשכח רברבי ושקיל אשכח זוטרי ושקיל ונוסף על זה שב"ד של מהר"ר געץ אינו בידי ואפשר שיש בו איזה דבר שיועיל להכשיר הגט על כן אם יראה בעיני מכ"ת מצד הדין או מצד הב"ד של מהר"ר געץ עשו כטוב בעיניכם כי עמכם הכרתי והפלתי ואני בער ולא אדע ועמכם החכמה כהימן ודרדע דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל אל החכם השלם מהר"ר דוד עלקוש הלוי נר"ו ר"מ ואב"ד דק"ק בזליאה

תוכן העניינים

משאת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה