אור ברסלב
מרבה תבונה מרבה תבונה › פרק יג

מרבה תבונה· רבי יהושע איזיק שפירא

מרבה תבונה · פרק יג

פרק יב

נחזור לענין הראשון מה שביארתי על ענין תקיעת שופר דכתיב היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו דלשיטת הירושלמי הוי מלאכה דאורייתא שמטהר את הלב מטומאה בלוע ע"י קריעה או שבירה וכמו דאיתא במדרש קהלת הלב רואה שנאמר ולבי רואה כו' הלב מתפחד שנאמר מפחד לבבך הלב משתבר שנאמר לב נשבר ונדכה כו' הלב נחקר שנאמר אני ה' חוקר לב הלב נקרע שנאמר קרעו לבבכם ואל בגדיכם פי' שאומר שהלב נחקר שנאמר אני ה' חוקר לב. וא"כ לגבי הקב"ה לא הוי בלוע וא"כ טמא בטומאה בלועה וע"ז אומר הלב נקרע פי' שע"י הקריעה נטהר הלב מטומאתו וכמו שאמר תחילה הלב מתפחד וע"ז אומר הלב נשבר וכן הלב נקרע שמטהרו מטומאתו וכמו שביארתי על ענין קריעה לשיטת הרמב"ם אהא דאמרינן בחולין (דף קכ"ג) תנן התם טלית שהתחיל בה לקורעה כיון שנקרע רובה שוב אינו חיבור וטהורה שאם נקרע כולה טהורה למפרע מעת שנקרע רובה:

ובזה יתבאר הא דכתיב (יחזקאל ל"ג) ויהי דבר ה' כו' ארץ כי אביא עלי' חרב ולקחו עם הארץ איש אחד מקציהם ונתנו אותו להם לצופה כו' ותקע בשופר והזהיר את העם כו' את קול השופר ולא נזהר ותבא החרב ותקחהו כו' ואתה בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת כו' והזהרת אותם ממני באמרי לרשע רשע מות תמות ולא כו' להזהיר רשע מדרכו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש ואתה כי הזהרת רשע מדרכו כו' הוא בעונו ימות ואתה נפשך הצלת:

והנה צריך לבאר דאמאי כתיב באמרי לרשע רשע מות תמות ולא כו' להזהיר רשע מדרכו הוא רשע בעונו ימות כו' ואתה כי הזהרת רשע מדרכו הוא בעונו ימות כו' וצריך לבאר דאדרבא בתחילה שלא הזהיר רשע מדרכו לא הוי רשע דאולי אם יזהירו לשוב מרעתו הוי שב מדרכו וכשהזהיר רשע לשוב מדרכו ולא שב הוי רשע שהזהירו לשוב ולא שב ובקרא כתיב בהיפך שאם לא הזהיר רשע מדרכו כתיב הוא רשע בעונו ימות ואח"כ אומר דאם הזהיר רשע מדרכו ולא שב הוא בעונו ימות ולא קראו רשע והיה צריך לקרותו יותר רשע דכיון שהזהירו מדרכו ולא שב:

ע"כ נראה לבאר כמו שביארתי דבשופר כתיב היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו. והחרדה הוא כמו שנקרע הלב ונטהר מטומאתו אך זהו דווקא אם נקרע כולו אז נטהר למפרע והוא דהוי כמו בגד שנקרע שאם נקרע כולו נטהר למפרע כמו שכתב הרמב"ם וכמו שביארתי דטעם הטהרה הוא משום שינוי השם כמו שכתב המ"ל(וכמו דתנן בכלים (פ' כ"ח) חמת שעשאו שטיח ושטיח שעשאו חמת כו' זה הכלל כל ששינהו לשמו טמא לשם אחרת טהור) אך אולי יתפור ויהיה שינוי השם החוזר ע"כ כיון שקרעו כולו א"כ הוי שינוי השם שאינו חוזר:

והנה הכתוב דימה נבואת הנביא לקול השופר וכמו בן אדם דבר אל בני עמך כו' ארץ כי אביא עליה חרב ולקחו כו' ונתנו אותו להם לצופה וראה את החרב באה על הארץ ותקע בשופר והזהיר את העם כו' ואתה בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל וכן כתיב היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו כו' אריה שאג מי לא יירא ה' דבר מי לא ינבא וכן כתוב ישעיה (נ"ח) כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם. והנה כמו שהשומע קול שופר ודאי לבו חרד ונשבר [כמו דאיתא במדרש הלב נשבר דכתיב לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה כו' הלב נקרע דכתיב קרעו לבבכם ואל בגדיכם] וע"ז אומר תקעו בחודש שופר דהיינו חידוש מעשים אף שאינו נקרע עד לאח"כ אך כיון שנקרע אח"כ כולו אגלאי מילתא למפרע דהוי שינוי השם. וע"כ הוי טהור מתחילתו וא"כ יצא ידי התקיעות לכתחילה:

וע"ז אומר באמרי לרשע מות תמות והוא לא הזהיר רשע מדרכו א"כ הוא רשע בעונו ימות דהא הוא הוי רשע מעיקרא כיון שלא הזהירו וא"כ לא התחיל לשוב ולקרוע הלב א"כ הוי טמא. וע"כ אף שמיתה גופא מכפרת דהוי כמו קריעה וכמו דאיתא בע"ג (דף כ') דאמר אבוה דשמואל כו' אי לאו דחיישנא ליקרא דברייתא הוי פרענא בית השמיטה וע"כ לא נטהר רק לאח"כ וגם הטהרה הוי ממילא ולא שקרע את עצמו בכונה לטהר וא"כ לא נטהר עדיין והוי רשע וכמו דאיתא בסנהדרין (דף מ"ז) כפרה מאימתי קא הוי מכי חזי צערא דקברא פורתא ואז הוי גמר הקריעה א"כ הוא רשע בעונו ימות:

וע"ז אומר ואתה כי הזהרת רשע מדרכו הוא בעונו ימות ואתה נפשך הצלת. פי' כיון שדברת להזהיר רשע מדרכו א"כ נפחד מאימת המות ונקרע לבו והא שמת הוא מחמת שלא נקרע הגז"ד משום דלאח"כ יחזור לרשעו אבל מכיון שמת א"כ בודאי לא ישוב לרשעתו א"כ הוי שינוי השם שאינו חוזר ע"ז אמר הוא בעונו ימות ולא קראו רשע שבודאי נשבר ונקרע לבו בקרבו והא שלא הועיל לו הוא משום שלא נקרע כולו אך מכיון שמת איגלאי מילתא למפרע והוא נטהר מקריעת הרוב לשיטת הרמב"ם ע"ז אומר הוא בעונו ימות אבל לא הוי רשע דכיון שמת נטהר למפרע וכמו שביארתי:

ובזה יתבאר הא דאיתא בחגיגה (דף ט"ו) שהביאו התוס' הירושלמי מעשה דאחר על ענין טוב אחרית דבר מראשיתו כו' ויש אומרים משהי' אמו מעוברת הית' עוברת על בתי כו' והריחה מאותו המין והיה אותו הריח מפעפע בגופה כאירסה של כו' לאחר ימים חלה אלישע אתון ואמרין לר"מ הא רבך באיש אזל בעי מבקרתו כו' אמר לי' לית את חזר בך אמר ליה ואין חזרין מתקבלין אמר לו ולא כן כתיב תשב כו' עד דיכדוכה של נפש מקבלין באותה שעה בכה אלישע ונפטר ומת והיה ר"מ שמח בלבו ואמר דומה שמתוך תשובה נפטר רבי מן דקבריני' ירדה אש מן השמים ושרפה את קברו אתון ואמרין לר"מ הא קברא דרבך אייקד נפק בעי מכבתי' כו' מה עבד נסב גולתי' ופרס עילוי אמר לי' ליני הלילה ליני בעוה"ז שדומה ללילה והיה בבוקר זה העולם הבא שכולו בוקר אם יגאלך טוב יגאל זה הקב"ה שהוא טוב דכתיב טוב ה' לכל כו' ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי כו':

והנה בש"ס דילן איתא בחגיגה (דף ט"ו) תקפי' עיילי לבי מדרשא אמר ליה לינוקא פסוק לי פסוקיך כו' כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עוניך לפני כו' לבתרא אמר לי' פסוק לי פסוקיך אמר ולרשע אמר כו' מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי כו' אשתמע כמה דאמר ולאלישע אמר כו' איכא דאמרי סכינא הוי בהדיה וקרעיה ושדרי' לתליסר בי כנישתא ואיכא דאמרי אי הוה בידיה סכינא הוה קרענא ליה כי נח נפשי' דאחר אמרי לא מידן לדייני' ולא לעלמא דאתי ליתי משום דחטא:

אמר ר"מ מוטב דדייני' וליתי לעלמא דאתי מתי אמות ואעלה עשן מקברו דאחר אמר ר' יוחנן גבורתא למקלי' רבי' חד הוה ביננא ולא מצינן לאצוליה אי נקטי ביד מאן מרמי לי' כו' מתי אמות ואבכה עשן מקבריה כי נח נפשי' דר' יוחנן פסק קוטרא מקבריה דאחר:

והנה תחילה צריך לבאר מה דאיתא בירושלמי דמה עבד נסב גולתי' ופרסי' עלי' אך הענין הוא כמו שביארתי דכיון דאחר בכה סמוך לפטירתו ואמר ר"מ עליה דומה שמתוך תשובה נפטר וכמו שאמר לו ר"מ תשב כו' והנה כיון שהתחיל לשוב ואח"כ מת הוא כמו דאיתא בחולין (דף קכ"ג) תנן התם טלית שהתחיל בה לקורעה כיון שנקרע רובה שוב אינו חיבור וטהורה ולגירסת הרמב"ם ופירושו היינו אם נקרע כולה וטהורה למפרע וכמו שביארתי דהוי שינוי השם שאינו חוזר דכיון דמת שוב לא יחזור וא"כ אגלאי מילתא למפרע וא"כ לא הוי כמת מתוך רשעו ובפרט שחטאו של אחר היה מפני הבלוע שבו שאמו הריחה ריח כו' וא"כ מכיון שע"י תשובה נקרע הלב א"כ נטהר למפרע]:

וע"כ איתא בירושלמי מה עבד נסב גולתי' ופרסי' עילוי אמר לי' ליני הלילה אם יגאלך טוב יגאל פי' שנסב גולתי' ופרסי' עילוי' והוא כמו דתנן טלית שנקרע כו' כיון שהתחיל לקורעה טהור מעיקרא דאגלאי מילתא למפרע שהי' טהור מעיקרא וע"כ כשאמר ההוא ינוקא ולרשע אמר כו' מה לך לספר חוקי כו' והוא שכיון שאחר שמע את הבת קול שובו בנים שובבים חוץ מאחר הוקשה כל זה לאחר דאמאי כיון שיעשה תשובה הוי כאילו טלית שנקרע וא"כ כיון שנקרע אף שלא יוכל לעשות תשובה גמורה שנקרע כולו בפעם אחת אך כיון שיעשה תשובה אח"כ או שימות מתוך תשובתו א"כ יהי' אגלאי מילתא למפרע וע"כ קרע להינוקא או שאמר אילו הוה סכין בידי' קרטנא לי' על שנראה כאילו אמר ולאלישע כו' מה לך לספר חוקי כו' פי' שאתה רוצה להנצל מחמת דהוי כטלית שנקרע שנטהר מטומאתו אך לאחר שמת ואמר ר"מ דומה שמתוך תשובה נפטר ע"כ נסיב גולתי' ופרס עילוי' והוא להורות שבדין הוא שיקובל תשובתו והוא כמו טלית שנקרע דכיון שהתחיל לקורעה הוא טהור אך כיון שאמר לו ההוא ינוקא ולרשע אמר מה לך לספר חוקי וא"כ משמע שאינו רוצה לקבל תשובתו ע"כ אמר לו אם יגאלך טוב יגאל זה הקב"ה שהוא טוב דכתיב בי' טוב ה' לכל ואם לאו וגאלתיך אנכי:

אך כל זה הוא לשיטת הירושלמי שהבאתי דלא פליגי ר' יוחנן וריש לקיש בחליצת מעוברת אי שמה חליצה אי לא כמו דפליגי בש"ס דילן ביבמות (דף ל"ה) וכמו דאיתא בירושלמי (רפ"ד ה"א) ותחלוץ מיד אם בן קיימא הוא לא נגע בה חליצה אם אינו בן קיימא הוא הרי חליצתה בידה כו' וכן איתא שם ר' יודן בעי חלץ לה מעוברת והפילה כו' כמה דאת אמר צרתה לא תנשא עד שתדע במה היא מותרת אם בעיבור אם בביאה אף בחליצה כן חליצה פטור וביאה פטור כמה דתימר בביאה כך בחליצה ולא הובא שם פלוגתא דר"י וריש לקיש דפליגי בענין אגלאי מילתא למפרע ואף דאיתא בירושלמי שם חלץ בתוך שלשה חדשים מהו שתהא צריכה חליצה לאחר שלשה חדשים נשמעינה מהדא קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה כשירה ר' מנא אמר לה סתם ר' יצחק ברי' דר' חייא מטו בה בשם ר' יוחנן דר' מאיר היא דר' מאיר אמר אין חולצין ואין מיבמין את הקטנה שמא תמצא איילונית כמה דאת אמר תמן אעפ"י שחלצה חולצת והכא נמי אעפ"י שחלצה חולצות (פי' אע"ג דהטעם דאין מיבמין את הקטנה לשיטת הירושלמי שהוא מדרבנן) שמא תמצא איילונית וא"כ אם הגדילה אח"כ ונמצאת שלא היתה איילונית ואעפ"כ צריכה חליצה והכא נמי אם חלץ תוך ג' ואח"כ נמצאת שאינה מעוברת וא"כ אגלאי מילתא למפרע אפ"ה צריכה חליצה וא"כ משמע דר"מ סובר דלא מהני מה דאגלאי מילתא למפרע התם הוא רק מדרבנן דהא אם לא חלצה חליצתה כשירה וכמו שביארתי בספרי נועם ירושלמי דזהו הבעי' אינו דומה לפלוגתא דר"י ור"ל דהיינו בחולץ למעוברת והפילה דהתם כתב הנמוקי יוסף דהטעם דילמא הי' בתחילה באופן שלא תפיל ואח"כ הפילה אבל הכא לאחר שלשה חדשים נמצא שלא היתה מעוברת כלל, אך להירושלמי הוא רק מדרבנן אבל ר"מ מודה דאגלאי מילתא למפרע והכא נמי אגלאי מילתא למפרע:

אבל הש"ס דילן אזיל לטעמי' דפליגי ר' יוחנן וריש לקיש בחליצת מעוברת והפילה דקיל"ן דלא מהני הא דאגלאי מילתא למפרע להיות חליצה והלכה כר"ל בהני תלת אך ר' יוחנן סובר דאמרינן אגלאי מילתא למפרע:

וע"כ איתא בש"ס דילן בחגיגה (דף ט"ו) דאמר ר' יוחנן אי נקיטנא לי' ביד מאן מרמי לי' מנאי (אע"ג דהלכתא כר"ל) אעפ"כ כיון דר' יוחנן סובר דאגלאי מילתא למפרע וא"כ הכא נמי מחמת שבכה סמוך למיתתו ואח"כ מת ונקרע כולה ע"כ נטהר למפרע כמו בטלית שנקרע:

ובזה יתבאר הא דאיתא בפ"ק דע"ג (דף י"ז) כל באי' לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים וכי מאחר שלא שבו היכן ישיגו הכי קאמר ואם ישובו לא ישיגו אורחות חיים למימרא דכל הפורש ממינות מיית והא ההיא דאתאי לקמי' דרב חסדא ואמרה לי' קלה שבקלות עשתה בנה הקטן מבנה הגדול ואמר לה רב חסדא טרחו לה בזוודתא ולא מתה מדקאמרה קלה שבקלות עשתה מכלל דמינות נמי הוה בה ההוא דלא הדרה שפיר ומשום הכי לא מתה איכא דאמרי ממינות אין מעבירה לא והא ההיא דאתאי לקמי' דרב חסדא ואמר לה רב חסדא זוידו לה זוודתא ומתה מדקאמרה קלה שבקלות מכלל דמינות נמי הוי בה ומעבירה לא והתני' אמרו עליו על ר"א בן דורדיי' שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עלי' כו' הלך וישב בין שני הרים וגבעות אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים כו' אמר אין הדבר תלוי אלא בי הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכי' עד שיצתה נשמתו יצתה בת קול ואמרה ר"א בן דורדייא מזומן לחיי העולם הבא והא הכא בעבירה הוה ומית התם נמי כיון דאביק בה כמינות דמי' בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת ופירש"י כל באי' לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים כו' הכי קאמר אם ישובון לא ישיגו אורחות חיים ופירש"י ממהרין למות מתוך צרה וכפיית יצרם וזו גזירת כו' והמהרש"א בח"א כתב שבמינות או בשאר עבירות דאביק טובא יכול לחזור מתשובתו ולחטוא ע"כ אומר ואם ישובו לא ישיגו אורחות חיים ולפי מה שביארתי הוא מפני שאם שב בתשובה נטהר הלב מטומאתו והוא כמו קריעת הלב שהוא כמו קריעת הבגד שנטהר מטומאתו ודווקא אם קרע כולה אבל אם לא קרע כולה אינו טהור לשיטת הרמב"ם והוא מפני שינוי השם החוזר אך אם קרע כולה אז נטהר למפרע וכמו שביארתי בשינוי השם וע"כ בעבירה דאביק טובא קשה הוא לעשות תשובה ואם עושה תשובה אז לא יוכל לשוב לגמרי משום שהוא שינוי השם החוזר וע"כ אם מת אגלאי מילתא למפרע שלא יחזור עוד בתשובתו וע"כ בקש תחילה רחמים על עצמו ואמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים כו' וע"כ בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת והיינו ע"י קריעת הלב ולא עוד אלא שקורין אותו רבי דהוי שינוי השם למפרע] וע"כ אומרים עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי עפר אני בחיי ק"ו במיתתי הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה יהי רצון מלפניך שלא אחטא עוד:

והוא שאומרים ששבו בתשובה וע"כ אומרים שהלב שהי' מתחילה מלא עון וגאוה ומדות רעות ועכשיו נשתנו לכלי מלא בושה וכלימה [וכמו דתנן בכלים (פ' כ"ח) חמת שעשאו תורמל ותורמל שעשאו חמת כיון שנשתנה מכלי קיבול לכלי קיבול טהור וכמו דתנן זה הכלל כל ששינהו לשמו טמא לשם אחר טהור] והכי נמי נשתנה מכלי קיבול שהי' מלא עונות לכלי מלא בושה וכלימה והוי שינוי השם אך שינוי השם החוזר לא הוי שינוי השם ע"כ מבקשים יהי רצון מלפניך שלא אחטא עוד ולא יהי' שינוי השם החוזר:

ובזה יתבאר הא דאיתא בנדה (דף ל) ואינו יוצא משם כו' תהי צדיק ואל תהי רשע כו' והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה היא אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הריני נוטלה ממך תנא דבי ר' ישמעאל משל לכהן שמסר תרומה לעם הארץ ואמר לו אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הריני שורפה לפניך:

ויתבאר זה במאי דאיתא בגיטין (דף ס"ב) העיד ר' יוסי כו' אין עושין חלת עם הארץ בטהרה אבל עושין עיסת חוליו בטהרה ונוטל הימנו כדי חלה ומניחה בכפישא או באנחותא וכשבא עם הארץ ליטול נוטל את שתיהן ואינו חושש ופי' רש"י אבל עושין תחילת העיסה בטהרה ומניחתה בכפישא או באנחותא (ופירש"י כלים של בלאי חמתות ואין רגילין ליתן בהם עיסה וטומאה אין מקבלין) ואין עושין תרומת זיתיו בטהרה אבל עושים זיתים חוליו בטהרה ונוטל הימנה כדי תרומה ומניחן בכליו של חבר וכשבא עם הארץ ליטול נוטל את שתיהן ואינו חושש וטעמא מאי אמר ר' יוחנן משום כדי חייו דגבל ומשום כדי חייו כו' אמר מר נוטל הימנה כדי חלה ומניחה בכפישא או באנחותא וכשבא עם הארץ ליטול נוטל את שתיהן ואינו חושש וליחוש דילמא נגע בה דאמרינן לי' אי נגעת בה הדרא לטיבלא כו' אמר מר נוטל הימנה כדי תרומה ומניח בכליו של חבר וכשבא עם הארץ ליטול נוטל את שתיהן ואינו חושש וליחוש דילמא נגע בה בשלמא התם אית לי' הכירא הכא מאי הכירא אית לי' דמנח לי' בכלי גללים בכלי אבנים בכלי אדמה אי הכי מאי ארי' דחבר אפי' דעם הארץ נמי הכי קאמר בכלים של עם הארץ הראוי' להשתמש בהם חבר.

והנה איתא במדרש (פ' בראשית פ' י"ד) כתיב מלך במשפט יעמיד ארץ כו' מלך זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במשפט יעמיד ארץ שברא את העולם בדין כו' ואיש תרומות יהרסנה זה אדם הראשון שהי' גמר חלתו של עולם ונקראת חלה תרומה שנאמר ראשית עריסותיכם כו':

וע"כ אומרים לו הוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים כו' אם אתה משמרה בטהרה מוטב והוא שאומרים לו תהי' צדיק ואל תהי' רשע שהצדיק יודע בעצמו שהכלי שמניחין בו החלה צריך להיות כלי טהור וכמו שהבאתי מהא דגיטין (דף ס"ב) גבי חבר העושה עיסת עם הארץ בטהרה שמניחה בכפישא או באנחותא (ופירש"י כלים של בלאי חמתות כו' וטומאה אין מקבלים) וא"כ אין מקבל טומאה וכן בתרומת זיתיו איתא שם שמניחה בכלי גללים או כלי אבנים או כלי אדמה אך הרשע כתיב בו כי אין חרצובות למותם שאינם חרדין ועצבים מיום המיתה ואם כן הוא ככלי שלם לענין טומאה ועל כן אומרים לו הוי צדיק וע"ז אומרים לו והוי יודע שהקב"ה טהור ונשמה טהורה והניח הנשמה בתוך הגוף ע"כ יראה לשמור בטהרה דהיינו שהכלי לא יהי' מקבל טומאה והוא כמו כלי אדמה ואז הגוף אינו מקבל טומאה וכמו שאומרים עד שלא נוצרתי איני כדאי כו' עפר אני בחיי ק"ו כו' פי' שהוא ככלי גללים וכלי אדמה והריני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה דהיינו ככלי שאינה ראוי' ואינה בבחי' קבלת טומאה:

והא שאומרים עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי הוא כמו דאיתא שם בגיטין (דף ס"ב) שת"ח המפריש עיסת עם הארץ בטהרה לא התירו אלא משום כדי חייו דגבל ומשום כדי חייו דבדד (ועיין בתוס' ד"ה אין כו' שלא התירו אלא היכא שנוטל שכר מכל העיסה דהוי השכר מרובה אבל משום שכר חלה גרידא לא התירו דחיישינן דילמא נגע) וא"כ כיון שלא התירו חכמים להיות ת"ח עושה עיסת ע"ה בטהרה רק משום כדי חייו והכא נמי משום כדי חייו דאדם ע"כ נותן בו הקב"ה נשמה ומפריש החלה בטהרה וזהו דווקא לאחר שנברא אז יכול להפריש עיסתו בטהרה כמו דאיתא בגיטין (דף ס"ב) משום כדי חייו דגבל כו' אבל קודם שנברא לא היה כדאי שיברא:

וע"כ אומרים עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי דבשלמא אם הי' מקיימין מצות הרבה הי' שכר הרבה ע"כ יכולים להפריש עיסת עם הארץ בטהרה אבל משום שכר מועט לא התירו לגבל להפריש משום דחיישינן דילמא נגע בה כמו שכתבו התוס':

וע"ז אומרים ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי דהיינו שאיני כדאי דמשום שכר מועט אינו כדאי שיהי' ת"ח מפריש עיסתו בטהרה כיון שאין השכר מרובה (כמו שכתבו התוס' בגיטין שם) וע"ז אומר שאיך הי' הפרשתו בטהרה הוא כי עפר אני בחיי וק"ו במיתתי והוא ככלי אדמה (והוא כמו דמשני בגיטין (דף ס"ב) בשלמא התם אית לי' הכירא (והוא שמניחם בבלאי חמחות שאין דרך להניח שם עיסה וכמו שפי' רש"י הכא מאי הכירא איכא דמנח לי' בכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה אי הכי מאי ארי' דחבר אפילו דעם הארץ נמי הכי קאמר בכלים של עם הארץ הראוי' להשתמש בו חבר וע"ז אומר אח"כ והרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה שאינו מקבל טומאה:

ובזה יתבאר המדרש (ס' בראשית פ"ח) א"ר הונא עד שמלאכי השרת מדיינים אלו עם אלו כבר נעשה אדם (פי' כמו דאיתא במדרש שנעשו חבורות מהם אומרים אל יברא ומהם אומרים יברא והוא שלא הי' כדאי שיברא והוא כמו דחיישינן גבי ת"ח המפריש עיסת עם הארץ בטהרה דחיישינן דילמא נגע ויטמא את החלה.

וע"ז אומר עד שהם מדיינים זה עם זה כבר נעשה אדם פי' שכיון שכבר נעשה אדם א"כ איכא משום כדי חייו דגבל ובזה האופן מותר לת"ח להפריש חלת עם הארץ בטהרה:

וע"כ איתא בנדה (דף ל"א) והוי יודע שהקב"ה טהור ונשמה טהורה ומשרתיו טהורים אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הריני נוטלה ממך תנא דבי ר' ישמעאל משל לכהן שמסר תרומה לעם הארץ ואמר לו אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הריני שורפה לפניך וכמו דאיתא בגיטין (דף ס"ב) לענין ת"ח המפריש עיסת עם הארץ בטהרה וניחוש דילמא נגע בה דאמרינן לי' חזי אי נגעת בה הדרא לטיבלא והכי נמי אומרים לו ואם לאו הריני שורפה לפניך:

והנה איתא במדרש (בראשית פ' ט') בתורתו של ר"מ מצאו כתוב והנה טוב מאוד והנה טוב מות והוא דאיתא שם במדרש והנה טוב מאוד זו מדת יסורין וכי מדת יסורין טוב מאד אתמהה אלא שעל ידיה הבריות באות לחיי העוה"ב וכן שלמה אומר ודרך חיים תוכחת מוסר וא"כ ע"י היסורין נמי בא האדם לחיי עולם הבא וא"כ למה נצרך המות:

אך הענין הוא כמו שביארתי שהוא כמו דאיתא במדרש הלב נקרע ועל ידי הקריעה נטהר הלב כמו שנטהר הבגד על ידי הקריעה וכמו שביארתי והכי נמי ע"י היסורין נקרע הלב ונטהר וכמו שבגד נטהר ע"י קריעה.

אך יש ב' מיני קריעות בבגד וכמו שאבאר והוא שבבגד שהוא מטמא מדרס שהוא ג"ט על ג"ט ואח"כ נקרע שלש על שלש ואף ששלש על שלש מקבל טומאה מכאן ולהבא אעפ"כ כיון שנקרע נטהר מטומאתו הראשונה אך לר"מ הבגד טמא מגע מדרס וכמו דאיתא בחולין (דף ע"ב) דתנן שלשה על שלשה שנחלק טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס דברי ר"מ ותני' אמר ר' יוסי וכי באיזה מדרס נגע זה אלא שאם נגע בו הזב שיהא טמא מגע זב. וא"כ בשלשה על שלשה שנחלק טמא לר"מ משום מגע עצמו אך זה דווקא אם נשאר שלש על שלש שהוא כלי עדיין להיות טמא ממגע טמא מדרס אבל אם נחלק לגמרי שאין בה חתיכה שלש על שלש כיון שאינו מקבל טומאה אפי' מכאן ולהבא א"כ איך יטמא ממגע הזב כיון שאין מקבל טומאה אפי' מכאן ולהבא אבל אם נשאר בו שלש על שלש שהוא מקבל טומאת מגע מכאן ולהבא אז יש בזה החתיכה טומאת מגע לר"מ מחמת מגע עצמו והוא משום דסובר דטומאת בית הסתרים טמא]:

וע"כ זה החילוק הוא בין הטהרה שהי' ע"י יסורין ובין הטהרה שע"י מיתה ששניהם בבחי' קריעה שהקריעה מטהרת כמו דאיתא במדרש הלב נקרע אך שביסורין אף שנטהר טומאה דמעיקרא מעונות החמורים אעפ"כ יש בו עדיין טומאה מחמת מגע עצמו כיון שמקבל טומאה עדיין מכאן ולהבא ולא נתבטל מתורת טומאה לגמרי אלא שנתבטל מלהיות אב הטומאה אבל במיתה אינו מקבל טומאת הלב אף מכאן ולהבא (והא שמטמא היינו טומאה החיצונית שמצד הגוף אבל טומאה הפנימית מרות שבלב כמו דכתיב לב טהור ברא לי כו' ורוח נכון חדש בקרבי נטהר הרוח לגמרי והוא שאינו בבחי' טומאה מכאן ולהבא ע"כ נטהר הנפש לגמרי):

אך כל זה הוא לר"מ דמטמא בטומאת בית הסתרים וע"כ טמא מחמת מגע עצמו כיון שהיה בו מתחילה טומאה חמורה בבחי' אב הטומאה אבל לר' יוסי שסובר דטומאת בית הסתרים אינו טמא ע"כ אינו טמא מחמת מגע עצמו א"כ די שיהי' נקרע ע"י יסורין וא"כ המיתה הוא בבחי' קנס על אדם הראשון וכמו דאיתא בשבת (דף נ"ה) אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון אמר להם מצוה קלה כו' אבל הטהרה יכול להיות ע"י יסורין

אבל לר"מ כיון דמקבל טומאה מכאן ולהבא א"כ הוא טמא מחמת מגע עצמו ואין טהרת הנפש נגמר אלא ע"י מיתה שאז אינו בבחי' טומאה וע"ז אומר בתורתו של רבי מאיר כתוב והנה טוב מאוד והנה טוב מות והוא מפני שבלא זה לא יכול להיות טהרה לגמרי מחמת טומאת בית הסתרים שהוא טמא טומאת מגע (ולא כמו דאיתא במדרש עוד שם והנה טוב מאוד זו מדת יסורין דהם אומרים לפי מאי דקייל"ן דטומאת בית הסתרים אינו מטמא וע"ז אמרו והנה טוב מאוד זו מדת יסורין דבזה נטהר ג"כ אבל לר"מ דסובר דטומאת בית הסתרים מטמא א"כ בקריעת הבגד אם נשאר בו ג' על ג' כיון דמקבל טומאה על להבא א"כ טמא מחמת מגע עצמו ואינו טהור לגמרי ממגע הטומאה אבל אם מת כיון שאינו בבחי' קבלת טומאה על להבא א"כ נטהר לגמרי דהוי כמו שנקרע כולו והוא לענין טומאת הנפש והא דהמת מטמא בבחי' טומאת הגוף ע"ז אמר רבן יוחנן בן זכאי (במדרש פ' חוקת) לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו רבינו לזה דחית בקנה לנו מה אתה אומר אמר להם כו' לא המת מטמא ולא המים מטהרין אלא אמר הקב"ה חוקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזירתי דכתיב זאת חוקת התורה והענין הוא כיון שהמיתה הוא ענין קריעה כמו קריעה שמטהרת הבגד ע"ז אמר חוקה חקקתי גזירה גזרתי אבל לענין טהרת הנפש הקריעה מטהרת:

ובזה יתבאר הא דאיתא בברכות (דף י"ז) ר' יוחנן כי הוה מסיים ספרא דאיוב אמר הכי סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה והכל למיתה הם עומדים כו' והענין הא דאמר סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה הוא כמו שבבהמה השחיטה הוא תיקון להבהמה וכמו דאיתא בפסחים (דף ע"ג) שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור הא בגלוי חייב מה תיקן תיקן להוציאו מידי נבילה וכן הוא באדם שסוף אדם למות וזהו ג"כ תיקון להוציאו מידי טומאה הפנימית וכמו דר' יוחנן סובר דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף וכמו דאיתא בחולין (דף כ"ט) דר' יוחנן אמר ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף אך היינו דווקא אם נשמתו יוצאת בטהרה אבל אם אין נשמתו יוצאת בטהרה וא"כ נתקלקלה השחיטה ובנתקלקלה שחיטה לבסוף אגלאי מילתא למפרע דלאו שחיטה היא כלל כמו דאיתא שם בחולין (דף כ"ט) נתקלקלה שחיטה קא אמרת כו' וע"ז אומר והכל למיתה הם עומדים פי' דגם בבהמה אם נתקלקלה השחיטה הרי היא מטמא בנבילה וכן באדם דווקא אם נשמתו יצתה בטהרה (וע"כ בעין יעקב הגירסא ר"מ והוא משום דר"מ סובר ג"כ דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף וכמו דאיתא בחולין (דף קכ"ח) רב אחא ברי' דרב איקא אמר בנתקנח הדם בין סימן לסימן קמפלגי מר סבר ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף והיינו ר"מ דאמר נשחטה הבהמה הוכשר בדמי' וכן איתא בפסחים (דף ס"ג) אמר רבה לא לעולם קסברי אחרים ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף כו' וע"ז אומר אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה פי' שזהו צדיק מעיקרו ואינו צריך שיהי' המיתה מטהרתו:

וע"כ אמר ר"מ והנה טוב מאוד והנה טוב מות דביסורין הרי הוא טמא מחמת מגע עצמו ולא נטהר לר"מ דסובר דבית הסתרים מטמא [אך כל זה הוא לרבינא דמשני בחולין (דף ע"ב) אפי' תימא רבנן חבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמי (ועיין במ"ל פכ"ג מה' כלים) שנסתפק אי רבינא פליג על עולא דאמר בחולין (דף ע"ב) לא שט אלא שלשה על שלשה שנחלק אבל שלש על שלש הבאות מבגד גדול בשעת פרישתן מקבלין טומאה מאביהן וא"כ לעולא אפי' ר' יוסי נמי מודה דהבא מבגד גדול מקבלין טומאה בשעת פרישתן מאביהן ויתבאר לקמן בזה]

תוכן העניינים

מרבה תבונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה