אור ברסלב
מרבה תבונה מרבה תבונה › פרק ח

מרבה תבונה· רבי יהושע איזיק שפירא

מרבה תבונה · פרק ח

פרק ז

והנה אמרינן בחגיגה (דף ע"ו) אשכחיה שמואל לר"י דתלי בעיברא דדשא וקא בכי אמר לי' שיננא אמאי קא בכית כו' והנה תחילה נבאר המשנה דאהלות (פ"ה מ"ה) היו כלי גללים כלי אדמה כלי אבנים הכל טהור (פי' דהכל טהור בצמיד פתיל דהא אינו מקבל טומאה כלל) היה כלי טהור לקודש ולחטאת הכל טהור שהכל נאמנין על החטאת מפני שהכלים טהורין וכלי חרס טהורין ומצילים עם דפנות אוהלים (ופי' הרע"ב וכן כלי חרם טהורין כשהן לקודש ולחטאת כדאמרן כל אלו מצילין עם דפנות אוהלים כלומר חוצצין בפני הטומאה במקום שיש דפנות לאוהלים. והאי ארובה שבין דפנות בית לעליה כדפנות אוהלים חשיבה אבל במקום שאין דפנות אין מצילים:

וכתב התוי"ט בד"ה מפני כו' אבל גירסת הספר ומצילין בוי"ו וכן העתיק הרמב"ם ומה שאמרנו כלי טמא אינו חוצץ (ואמר בכאן) מפני שכלי חרס טהורים מתניתין על צד הביאור כן מפני שהכלי של אבן ושל אדמה ושל גללים טהורים וכן כלי חרס טהורים לקודש ולחטאת בחזקת טהרה הם ואפי' מעם הארץ. עוד חזר לדין אחר ואמר ומצילין עם דפנות אוהלים רוצה לומר שכמו שיצילו הכלים בעליוני האוהל בכיסוי לבד כמו שנתבאר במשנה בארובה שבין בית לעליה כן ג"כ הכלים כאשר היו פיות אלו הכלים מכוסים בדפנות אוהל ולקח המשל בזה ואמר כיצד כו' ע"כ וכתב הר"ש וכל הנך דסיפא היינו בלא מירוח טיט דליכא צ"פ דע"י צמיד פתיל מציל בכל ענין:

ולי נראה לפרש המשנה והוא שאומר היו כלי גללים כלי אבנים, כלי אדמה הכל טהור (פי' דכיון שאין מקבלין טומאה כלל ע"כ מצילין על כלי שעף ג"כ אפי' הן של עם הארץ) היה כלי טהור לקודש ולחטאת הכל טהור מפני שהכל נאמנים על החטאת ולא גזרו בה טומאות עם הארץ כלל וע"ז אומר מפני שהכלים טהורים וכלי חרס טהורים ומצילים עם דפנות אוהלים (פי' דהא קשה דאיך תנן דכלי הקודש והחטאת מצילין בצמיד פתיל משום שאין בהם טומאת עם הארץ הא אמרינן בחגיגה (דף כ"ה) אמר ר' אלעזר שונין אין הקדש ניצול בצמיד פתיל ופריך והתני' אין חטאת ניצול בצמיד פתיל מאי לאו הא קודש ניצול בצמיד פתיל לא הא מים שאינם מקודשין נצול בצמיד פתיל והא אמר עולא חברי' מדכן בגלילא מניחין ולכשיבא אליה ויטהרנה וא"כ אין הקדש נצול בצמיד פתיל ואין חטאת ניצול בצמיד פתיל וא"כ איך תנן היה כלי טהור לקודש ולחטאת הכל טהור שהכל נאמנין על החטאת מפני שהכלים טהורים וכלי חרס טהורין וע"ז אומר ומצילין עם דפנות אוהלים, פי' דקאי על הא דתנן לעיל (פיח מ"ב) ארובה שבין בית לעליה היתה שלימה ב"ה אומרים מצלת על הכל ב"ש אומרים אינה מצלת אלא על האוכלים ועל המשקין ועל כלי חרס חזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש כו' וא"כ קאי על ארובה שבין בית לעליה וארובה שבין בית לעליה כדפנות אוהלים חשובה כמו שכתב הרע"ב וע"כ כשהם מצילין עם דפנות אוהלים אע"ג דבעינן שיהא הכלי טהור (דבאוהלים גופא לא בעינן שיהא טהור כמו דתנן (פ"ח דאהלות מ"א) וסדין ומפץ ומחצלת שהן עשוין אוהלים והוא אע"ג דמקבלי טומאה משום שהוא בתורת אוהל אבל הכלי שהיא מצלת עם דפנות אוהלים לא הוי כאוהל אלא דבעינן שיהא הכלי טהור אעפ"כ כיון דמצילין עם דפנות אוהלים דהיינו שהם מונחים במקום שיש דפנות לאוהלים והאי ארובה שבין בית לעליה כדפנות אוהלים חשיבה כמו שכתב הרע"ב ע"כ מציל אף לקודש ג"כ:

וע"כ ניחא מה שאומר היה כלי חרס טהור לקודש ולחטאת הכל טהור שהכל נאמנין על החטאת מפני שהכלים טהורין (פי' וע"כ מצילין אך שאינם מצילים דהא אין צמיד פתיל מציל בקודש ובחטאת) ע"ז אומר ומצילין עם דפנות אוהלים (פי' דא"כ מצילין על הקודש והחטאת ג"כ ולפי"ז אין מן הצורך לדחוק כמו שפי' הרמב"ם שכתב עוד חזר לדין אחר ואמר ומצילין עם דפנות אהלים וכמו דתנן לקמון (מ"ו) כיצד הבור והדות אלא דקאי ארישא משום דאם לא בדפנות אוהלים א"כ אין מצילין בהקדש ובחטאת:

והא דלא מפרש הרמב"ם הכי משום דאזיל לטעמי' (פ' כ"א ה"ג) כל הכלים המצילין בצמיד פתיל אם היה בהם טפח על טפח רום טפח וכפאן על פיהם על הארץ אעפ"י שלא מירח בצמיד פתיל מן הצדדין הרי אלו מצילין כל מה שתחתיהן עד התהום מפני שהן כאוהל והאוהל מציל אלא א"כ היה הכלי כלי חרס שאין אהלי כלי חרס מצילין כו' ואם לא מירח מן הצדדין אינה מצלת שאין כלי חרס מציל משום אוהל כמו שביארנו אבל שאר כל הכלים המצילין בצמיד פתיל שהיו פיותיהן דבוקות בדפנות הבית מצילין בלא צמיד פתיל מפני שהם מצילין משום אוהל (וכתב הראב"ד אני אין לי אלא כל הכלים מצילין עם דפני אהלים אלא שלא נתברר אם ע"י מירוח מפני שדפנו של אוהל מחשבו כאוהל ודי לו בכיסוי ומסתבר דבכיסוי סגי ליה עם דפנו של אוהל כדמפרש ואזיל במתניתין הבור והדות וכפישה נתונה עליו טהור ולא קתני מירוח כו'):

וא"כ כיון שהרמב"ם סובר דאין כלי חרס מציל בצמיד פתיל עם דפנות האוהל אלא ע"י מירוח וא"כ הוא בתורת צמיד פתיל לגמרי. וע"כ מפרש דהא דתנן ומצילין עם דפנות אוהלים זהו לענין אחר וקאי אהא דלקמן אבל לשיטת הראב"ד דכלי חרס נמי מציל עם דפנות אהלים. וא"כ איפשר לפרש דקאי ארישא אהא דתנן היה כלי טהור לקודש ולחטאת הכל טהור שהכל נאמנין על החטאת מפני שהכלים טהורים אך הא אין חטאת והקדש ניצולין בצמיד פתיל וע"ז אומר ומצילין עם דפנות אוהלים דבכה"ג כיון שהוא בתורת אוהל ע"כ מציל בצמיד פתיל וכמו דאמרינן בחגיגה (דף כ"ה) ביהודה אין בגליל לא משום שרצועה כו' מפסקת ופריך וניתי בשידה תיבה ומגדל ומשני הא מני רבי היא דאמר אוהל זרוק לא שמיה אוהל כו' ופריך וליתי בכלי חרס המוקף צמיד פתיל אמר ר' אלעזר שונין אין הקדש ניצול בצמיד פתיל והתניא אין חטאת ניצלת בצמיד פתיל ומשני לא הא מים שאינם מקודשין ניצולין בצמיד פתיל:

אך דא"כ קשה לשיטת הרע"ב שכתב דאין כלי חרס מציל בצמיד פתיל עם דפנות אוהלים וא"כ איך תנן היה כלי טהור לקודש ולחטאת הכל טהור שהכל נאמנים על החטאת. וא"כ קשה דהא החטאת והקודש אינו ניצול בצמיד פתיל אך לשיטת הרמב"ם ניחא שכתב (פ' כ"ג ה"ג) כלי חרס שמשתמש בהן באפר פרה או בקדשים עמי הארץ נאמנים על טהרתם מפני שהם נזהרין הרבה ולפיכך יצילו על הכל בצמיד פתיל אעפ"י שהן של חרס וא"כ משמע דכלי שמשתמשין בהם חטאת או קודש אין עם הארץ חשוד וע"כ מפרש למתניתין היה כלי טהור לקודש ולחטאת הכל טהור שהכל נאמנים על החטאת מיירי שאין בהם עתה קודש וחטאת רק שהם עומדים להשתמש בהם קודש וחטאת וע"כ מצילין על החולין שבהם:

אך לי נראה דבקודש אין עם הארץ נאמן אלא א"כ מונח בהם קודש וכמו דאמרינן בחגיגה (דף כ"ה) תנא אין נאמנים לא על הקנקנים ולא על התרומה קנקנים דמאי אי קנקנים דקודש מיגו דמהימן אקודש מהימן נמי אקנקנים אלא קנקנים דתרומה פשיטא השתא אתרומה לא מהימן אקנקנים מהימן אלא בריקנים דקודש ובשאר ימות השנה כו' אלמא דבריקנים לקודש אין נאמנים וכן כתב הרמב"ם בהלכות מטמאי משכב ומושב (פי"א ה' ה') כלי שהיה בתוכו יין או שמן וראינו עם הארץ יושב ומשמרו כדי להוציא ממנו נסכים הרי נאמן על טהרת הכלי ואפי' קודם לגיתות ולבדים שבעים יום אבל קודם לשבעים יום אינו נאמן וכן איתא בירושלמי בפ"ג דחגיגה (ה"ד) נאמנים על היין אבל לא על הקנקנים רק בחטאת נאמן כמו שכתב הרמב"ם (בה' פרה אדומה ה' י"ג) הכל נאמנים על טהרת החטאת ואפי' עמי הארץ מפני חומרתה כו' לפיכך עם הארץ שהביא כלי מביתו אפי' כלי חרס ואמר כלי זה טהור לחטאת הרי זה מקדשין בו כו' א"כ נאמן כל ימות השנה להכלי ששומרו לטהרת פרה:

וא"כ איפשר לפרש המשנה דאהלות (פ"ה מ"ה) שהבאתי והוא שאומר היה כלי טהור לחטאת הכל טהור שהכל נאמנים טל החטאת מפני שהכלים טהורין וכלי חרס טהורין ומצילין עם דפנות אוהלים. וקאי ארישא ולא על (משנה ו') והוא שאומר דכלי חרס שהוא טהור לקודש ולחטאת הם מצילין אך בקודש ובחטאת קשה דהא אמרינן בחגיגה (דף כ"ה) דאין הקדש ניצול בצמיד פתיל א"כ אין הקודש והחטאת נצולין בצמיד פתיל

ע"ז אומר שהכל נאמנים על החטאת וא"כ מיירי שהיו מלאים כלים ואמר שהוא מחזיק הכלי הזה לחטאת ובחטאת עם הארץ נאמן ע"כ מציל על הכלים אבל בקודש אינו נאמן רק באופן שהוא מלא קודש וא"כ אין הקדש ניצול בצמיד פתיל וא"כ איך מציל ע"ז אומר ומצילין עם דפנות אוהלים וזהו לא בתורת צמיד פתיל ממש דא"כ היה בעי מירוח ובמקום שיש דפנות אוהלים אינו צריך רק כיסוי ולא מירוח כמו שכתב הרע"ב וכן כתבו התוס' בב"ב (דף כ') בד"ה שעלו מאליהן דבכלי בעי מוקף צמיד פתיל אבל בחלון לא בעינן רק סתימה וכ"כ הרמב"ם:

וע"כ אם הכלי חרס מונח בחלון או בארובה ובין בית לעליה מציל אפי' בקודש ג"כ וא"כ אם מונחים כלי קודש מציל אפי' על הכלים. וע"ז אומר מפני שהכלים טהורין ומצילין עם דפנות אוהלים וא"כ לא הוי הכלי עמא משום טומאת עם הארץ דהא נאמנים אם מונח בהכלי קודש דווקא אך דאף שאין קודש נצול בצמיד פתיל מ"מ עם דפנות אוהלים נצול:

והא שהרמב"ם אינו מפרש כך הוא משום דאזיל לטעמיה דאין הכלי חרס מציל עם דפנות אוהלים אבל לשיטת הראב"ד שכלי חרס ג"כ מציל על הקודש עם דפנות אוהלים א"כ איפשר לפרש המשנה כמו שביארתי:

ובזה יתיישב הא שדקדק התוי"ט דמאי תנן במתניתין היה כלי טהור לקודש ולחטאת הכל טהור שהכל נאמנין על החטאת דאמאי נקט שהכל נאמנין טל החטאת ואמאי לא קתני שהכל נאמנין על החטאת והקודש והביא התוי"ט שמהר"ם נדחק בזה אבל לפי מה שביארתי ניחא דבחטאת נאמנים תמיד ובפרט לפי מה שכתב הטורי אבן שבחטאת ניצול בצמיד פתיל אם הוא מוכן לחטאת וא"כ איפשר דמיירי בכלים שהניחן לחטאת אבל בקודש אינו מציל בצמיד פתיל אם נעשו לטהרת הקודש אע"ג דלא קדשינהו עדיין והוא מדפריך בחגיגה (דף כ"ה) אהא דקאמר לא הא מים שאינן מקודשים ניצול בצמיד פתיל והאמר עולא חברי' מדכן בגלילא מניחין ולכשיבא אליהו ויטהרנה אלמא דאפי' לא הקדישן עדיין אינו נצול בצמיד פתיל וא"כ אם בכלי קודש שעם הארץ נאמן א"כ בלאו הכי אינו מציל דהא אין הקדש נצול בצמיד פתיל וע"ז אומר ומצילין עם דפנות אוהלים שבאופן זה מציל על הקודש ג"כ אבל בחטאת אין צריך לזה דאיפשר דמונח בו כלים המוכנים לחטאת דנצולין בצמיד פתיל ועם הארץ נאמן וע"כ לא הוי הכלי טמא וע"כ נצולין בצמיד פתיל:

[ובזה יתיישב קושי' התוי"ט דמאי נקט כלי חרס דווקא ועיין בתוס' ר' עקיבא שהקשה דהא שאר כלים אינם מצילים אך כונת התוי"ט דלמאי תני כלי חרס דווקא ולא תני בשאר כלים טהורים אבל לפי מה שביארתי היינו דווקא בכלי חרס שטמא טומאת ע"ה אבל לא בשאר כלים שהן טהורים לגמרי:

ובמה שביארתי יתיישב קושי' התוס' בחגיגה (דף כ"ה) בד"ה שונין אין הקדש נצול בצמיד פתיל וכתבו צריך עיון אמאי לא מני ליה גבי מעלות דתרומה דמצינו בסוף הניזקין (דף ס"א) דנצלת דהא דאמר מפקידין תרומה אצל עם הארץ במוקף צמיד פתיל:

אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר דע"כ לא מני זה בהדי' מעלות דתרומה והוא אע"ג דקודש חמור דאינו נצול בצמיד פתיל אעפ"כ הא מציל עם דפנות אוהלים וא"כ מציל עם דפנות אוהלים אפי' לקודש ג"כ וא"כ מציל על האוכלים וכלי שטף ג"כ אבל לתרומה אין עם הארץ נאמן וא"כ הוי כלי טמא ואינו מציל אפי' עם דפנות אוהלים דבדפנות אוהלים בעינן ג"כ שלא יהיה מדבר המקבל טומאה כמו דאמרינן בב"ב (דף כ') היכי דמי אי דפומא לבר היא גופא תיחוץ דהא כלי חרס אינו מטמא מגבו אלא דפומא לגאו וא"כ כיון דהכלי חרס טמא מחמת טומאת עם הארץ א"כ אינו חוצץ וכמו דאמרינן בחגיגה (דף כ"ב) דתנן כלי חרס מציל על הכל דברי ב"ה בית שמאי אומרים אינו מציל אלא על האוכלים והמשקין ועל כלי חרס אמרו ב"ה לב"ש מפני מה אמרו בית שמאי מפני שהוא טמא על גבי עם הארץ ואין כלי טמא חוצץ (ורש"י פירש שם כלי חרס המוקף צמיד פתיל באוהל המת אי נמי המת בבית וטהרות בעלי' וארובה פתוחה מן הבית לעליה והושיבו כלי חרס בפתחה וכלי חרס חוצץ בפני הטומאה דאינו מטמא מגבו ומציל על כל מה שבעליה) ואלו בקודש מציל דהא עם הארץ נאמן בקודש ואי משום שאין קודש ניצול בצמיד פתיל זהו דווקא בלא דפנות אוהלים אבל בדפנות אוהלים מציל בקודש ג"כ וא"כ בצמיד פתיל כה"ג חמירא תרומה מקודש שבתרומה אינה מצלת על הכלים ובקודש מציל על הכלים ג"כ וע"כ ניחא מה דלא מני לה בהדי מעלות שבקודש על התרומה והוא משום דבצמיד פתיל עם דפנות אהלים חמור תרומה יותר:

ולפי מה שביארתי א"כ הא דאמרינן בחולין (דף ע"א) טהרה בלועה מנלן ק"ו ומה כלי חרס המוקף צמיד פתיל שאינו מציל על טומאה שבתוכה מלטמא דאמר מר טומאה רצוצה בוקעת ועולה עד לרקיע מציל על טהרה שבתוכה מלטמא כו':

וא"כ לפי מה שביארתי דכלי חרס מציל עם דפנות אוהלים א"כ איפשר שיהיה הק"ו דטהרה בלוע מכלי חרס שמציל עם דפנות אוהלים והא שמציל עם דפנות אוהלים לפי מה שבארתי הקדש, נמי ניצול כיון שהוא בתורת אוהלים קצת וא"כ איפשר למיעבד ק"ו מכלי חרס שמציל עם דפנות אוהלים אך לשיטת הרמב"ם שכתב שאין כלי חרס מציל עם דפנות אוהלים א"כ צריך למיעבד קל וחומר מכלי חרס בעצמה שמצלת בצמיד פתיל וא"כ כיון שאין הקדש נצול בצמיד פתיל א"כ טהרה בלועה אינה נצלת בצמיד פתיל לקדש וכן ליכא למילף מבלוע דשאר כלים שמצילין עם דפנות אוהלים וכמו דתנן (פ"י דכלים מ"א) אלו מצילין בצמיד פתיל כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה כו' דהא איכא למיפרך כדפריך הש"ס, בחולין (דף ע"א) מה לכלי חרס שכן אין מטמא מגבו תאמר באדם שמטמא מגבו ומשני אטו אנן מגבו קאמרינן מתוכו קאמרינן אדרבא כלי חרס חמור שכן מטמא מאויר אבל משאר כלים איכא למיפרך מה לכלים האלו שכן אינן מטמאין לא מגבן ולא מתוכן תאמר באדם שמטמא מגבו וא"כ צריך למילף דווקא מכלי חרס וכלי חרס אינו מציל עם דפנות אהלים לשיטת הרמב"ם וכמו שכתב הרמב"ם (פ' כ"א ה"ב) שאין כלי חרס מציל משום אוהל כמו שביארנו אבל שאר כל הכלים מצילין בצמיד פתיל שהיו פיותיהם דבוקות בדפני הבית מצילין בלא צמיד פתיל מפני שהם מצילין משום אוהל וא"כ כיון דילפינן מכלי בלא דפנות אהלים וכלי חרס אינו מציל על הקודש וא"כ בלועה נמי אינו מציל בהקדש וא"כ כל שכן לענין טומאה בלועה אינו מציל להקדש:

ויעוין בתוי"ט (רפ"י דכלים) בד"ה כלי גללים כו' שכתב אהא דתנן ואלו כלים מצילין בצמיד פתיל כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה כלי חרס כלי נתר כו' וכתב התוי"ט ואע"ג דכל כלי פתוח בכלי חרס משתעי קרא בכלי שטומאתו קודמת לפתחו בכלי שהרגילה התורה את הטומאה להשכים ולמהר לבוא דרך שם רש"י בפ"ק דחולין (דף כ"ה). ומה שכתב הר"ב מ"מ שאר כלים נמי מרבינן שמצילים מדכתיב וכלי מיהו לא מרבינן שמצילים אלא אלו שהן טהורין וכן כתב הרמב"ם וכבר ביארנו (בפ"ג) שכלי חרס וכלי נתר שוה מטמאין מאויריהן (נתאמת מזה) שכלי חרס וכלי נתר מצילין ולמדנו שאר הכלים הנמנין בזאת ההלכה מק"ו והוא אמרו אין לי אלא כלי חרס כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה מנין ודין הוא ומה כ"ח שהן עלולין לקבל טומאה הן מצילים בצמיד פתיל באוהל המת כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה שאינם עלולין לקבל טומאה אינו דין שיצילו בצמיד פתיל וביאור עלולין מוכנים ומזומנים ע"כ ומאמרם זה הוא בספרי פ' חוקת ושנוי' כו' וכל כלי פתוח אין לי אלא כלי חרס כו' עד אינו דין שיצילו צמיד פתיל באוהל המת ומסיים תלמוד לומר וכל כלי פתוח וצריך לומר אע"ג דאתי בק"ו טרח וכתב לן קרא:

וא"כ קשה לשיטת הרמב"ם שכתב (פכ"א מה' טומאת מת ה"ג) כל הכלים המצילין בצמיד פתיל אם היה בהן טפח על טפח רום טפח וכפאן על פיהם על הארץ אע"פ שלא מירח בצמיד פתיל מן הצדדין הרי אלו מצילין כל מה שתחתיהן עד התהום מפני שהן כאוהל והאוהל מציל אלא א"כ היה הכלי כלי חרס שאין אהלי כלי חרס מצילין כיצד חביות שכפה על פיה אעפ"י שמירחה בטיט מן הצדדין כל מה שתחתיה טמא שנאמר צמיד פתיל עליו ולא צמיד פתיל על גבו וא"כ קשה דאיך איתא בספרי דשאר כל הכלים ילפינן בק"ו מצמיד פתיל וקשה דא"כ צריך לומר די' וכמו שאין כלי חרס מציל בתורת אוהל כן שאר כל הכלים וגם מה שכתב התוי"ט דאע"ג דאתאן בק"ו טרח וכתב לן קרא למה ליה לדחוקי הא איצטריך לריבוי הכתוב דאי לאו הכי אמרינן דיו דאין מצילין אם כפאה על פיה למטה וא"כ איצטריך לריבוי וא"כ מוכח מזה דכמו דמצילין בשאר הכלים הכי נמי מצילין בכלי חרס (אך איפשר לשיטת הרמב"ם דהא דמציל אם כפאה למטה אף בלא מירוח א"כ זהו רק מתורת אוהל ולא אתי מצמיד פתיל דכלי חרס):

וא"כ לשיטת הרמב"ם ניחא מה דמרבינן מוכל ולא אתי בק"ו מכלי חרס משום דעדיפא מכלי חרס שכלי חרס אינו מציל בתורת אוהל ושאר כל הכלים מצילין בתורת אוהל וע"ז אומר אי' סופר שהיו סופרים כל אותיות שבתורה ולא ניחא להו לדחוק דמילתא דאתי בק"ו טרח וכתב לי' קרא אלא דמסתמא כלי חרס חלוק משאר כלים דאינו מציל בתורת אוהל ולא כמו שאר כלים שמצילין בתורת אוהל].

ובזה יתבאר הא דאיתא בחגיגה (דף ט"ו) אשכחי' שמואל לרב יהודה דתלי בעיברא דדשא וקא בכי אמר לי' שיננא אמאי קא בכית אמר ליה מי זוטרא מאי דכתיב בהו ברבנן אי' סופר ואי' שוקל אי' סופר את המגדלים אי' סופר שהי' סופרים כל אותיות שבתורה אי' שוקל שהיו שוקלים קלים כבחמורים שבתורה אי' סופר את המגדלים שהי' שונים ג' מאות הלכות במגדל הפורח באויר ואמר ר' אמי תלת מאה בעי' בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר ותנן ג' כו' וד' הדיוטות אין להם חלק לעוה"ב אנן מה תהוי עלן אמר ליה שיננא טינא הי' בלבם כו':

והנה בענין מגדל הפורח באויר פירש בו רש"י הרבה פירושים וגם אני ביארתי בספרי מרבה עצה וכעת נבאר באופן אחר והוא שאמר אי' סופר שהיו סופרים כל אותיות שבתורה והי' מוכיחים מן הכתוב שאמר וכל אשר יגע על פני השדה להוציא את העוברין כו' והוא כמו דאמרינן בחולין (דף ע"ב) אלא אמר רבא פומבדיתאי ידעין טעמא דהא מילתא ומנו רב יוסף דאמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל טומאה זו אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים (פי' ומן התורה טומאה בלוע טהור) דלא תימא אליבא דר"ע דאמר עובר במעי אשה טמא אלא אפילו לר' ישמעאל דאמר עובר במעי כו' גזירה שמא יוציא ולד ראשו כו' מאי ר' ישמעאל ומאי ר' עקיבא דתני' וכל אשר יגע על פני השדה להוציא עובר שבמעי אשה כו' איה שוקל שהי' שוקלין קלים וחמורים שבתורה וא"כ אפי' בלא קרא איפשר למילף בק"ו כמו דאמר רבה בחולין (דף ע"א) אשכחן טומאה בלוע טהרה בלוע מנלן ק"ו ומה כלי חרס המוקף צמיד פתיל שאינו מציל על טומאה שבתוכו מלטמא דאמר מר טומאה רצוצה בוקעת ועולה עד לרקיע מציל על טהרה שבתוכה מלטמא אדם שמציל על טומאה שבתוכו מלטמא אינו דין שמציל על טהרה שבתוכו מלטמא וא"כ ילפינן מק"ו דטהרה בלוע לא מיטמא מצמיד פתיל וא"כ כיון דאמרינן בחגיגה (דף כ"ה) דאין הקדש ניצול בצמיד פתיל א"כ יש ק"ו דטומאה בלוע מטמא לקודש ג"כ מק"ו דהא טהרה בלוע עדיפא טפי דבטומאה אין צמיד פתיל חוצץ ובטהרה בלוע צמיד פתיל חוצץ וא"כ כיון דבטהרה בלוע אין צמיד פתיל הוא הדין לטומאה בלוע ולפי"ז הטעם דהכלי שהוא חיצון בטל לגבי התוך וע"כ מטמא וע"ז אומר שהיו שוקלים קלים וחמורים שבתורה וא"כ בחולין אין בלוע מטמא מה שאין כן בקדשים או בחולין שנעשו על טהרת הקודש:

ועוד יש לבאר מה שהי' שוקלין קלים וחמורים שבתורה והוא כמו שכתב הטורי אבן בחגיגה (ד' כ"ה) דהא דאמרינן דאין הקדש נצול בצמיד פתיל הוא דילפינן מק' מחטאת דכיון דחטאת אינה נצלת בצמיד פתיל והוא כמו דאיתא בספרי דכתיב במקום טהור שיהי' מקומה טהור מכאן אמר ר' אלעזר הקפר ברבי קלל של חטאת המוקף צמיד פתיל ונתון באוהל המת טמא שנאמר אל מקום טהור ואין זה מקום טהור וע"כ ילפינן קודש ממנו בק"ו דהא מן התורה לענין טומאה קודש חמור מחטאת דטבול יום כשר לחטאת ופסול לקודש ותרומה לא ילפינן אף דטבול יום פוסל נמי בתרומה אך למ"ד שפרה במחוסר כיפורים פסולה משום הכי אי איפשר ללמוד תרומה בחטאת מק"ו דמה לחטאת שכן מחוסר כיפורים פוסל בו כו':

וא"כ כיון שהי' שוקלין קלים וחמורים שבתורה א"כ אין צמיד פתיל מציל בהקדש אך שהקשה הטורי אבן דכיון דאין הקדש ניצול בצ"פ אפי' בחולין שנעשו על טהרת הקודש מוכח שם בחגיגה דאינו מציל מדפריך הש"ס בחגיגה (דף כ"ה) והאמר עולא חברי' מדכן בגלילא כו' וא"כ מאי פריך דילמא יקדישו אח"כ אלא ודאי דכיון שהם חולין שנעשו על טהרת הקודש ע"כ אין צמיד פתיל מציל וא"כ נילף ק"ו דהא לענין השקה וזריעה להקדש וכן לענין ענבים שנטמאו ואח"כ דרכן בהשיקן או דרכן קודם הקדישן לא עבדי מעלה וטהורין להקדש אלא א"כ דרכן והשיקן לאחר שנתקדשו בכלי ואפ"ה גזרו בתרומה לאחר קריאת השם והשתא האי מעלה דאין קודש נצול בצמיד פתיל שהחמירו בו אפי' קודם הקדישן לא כל שכן שגם בתרומה לא תציל בצמיד פתיל דכה"ג עביד ק"ו בפ"ק דנדה כו' עיין שם]:

אך לפי מה שביארתי דטומאה בלוע ילפינן מטהרה בלועה לאחר דילפינן טהרה בלוע מצמיד פתיל וא"כ יהי' טומאה בלוע מטמא לתרומה וזה אינו כמו דאמר רבה דטומאה בלוע טהור מדכתיב והאוכל מנבלתה יכבס בגדיו מי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה וקאמר רחמנא טהור וא"כ אף דלא ילפינן לענין קדשים אע"פ טומאה בלוע אינו מטמא לתרומה בודאי דהא כתיב והאוכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב ופי' רש"י אפי' שטבל צריך הערב שמש. וא"כ הוא לתרומה וא"כ מוכח דטומאה בלועה אינו מטמא וא"כ טהרה בלוע אינו מטמא ג"כ דאם היה טהרה בלוע מטמא א"כ היה טומאה בלוע ודאי מטמא מק"ו מצמיד פתיל דעל טומאה אינו מציל ועל טהרה בלוע מציל וע"כ צ"פ טהור בתרומה דהא טומאה בלוע נמי אינו מטמא והוא דלתרומה הוא בבחי' טהרה וטהרה הוא מלבר:

וע"ז אומר אי' שוקל שהי' שוקלים קלים וחמורים שבתורה וא"כ טומאה בלוע מטמא לקודש וע"ז אומר אי' סופר את המגדלים שהיו שונין ג' מאות הלכות במגדל הפורח באויר ואמר ר' אמי תלת מאה בעי' בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר והוא שיש לחקור הא דאמרינן דאין הקדש נצול בצמיד פתיל הוא מדכתיב והניח במקום טהור ואין הכלי חרס חוצצת וא"כ איפשר שלא נטמא הכלי עצמה והא דהקודש טמא הוא מפני המקום, וא"כ אין זה שייך לבלוע להיות תוכו כברו אבל אם הטעם הוא מפני שחיצונת הכלי בטל לגבי פנימות התוך שמונח בו אפר הפרה והקדש וע"כ בטל לגבי התוך שהוא אוירו של כלי חרס וכמו דאיתא בחולין (דף כ"ד) אויר כלי חרס טמא וגבו טהור אויר כל הכלים טהור וגבו טמא ויהי' מזה נפקא מינה עוד שאם יהי' טומאה בבית ופתוח לעלי' שעל גבי' ופקקו בכלי חרס וכמו דאמרינן בב"ב (דף כ') האי חביות היכא דמיא אי דפומה לבר היא גופה תיחוץ דהא כלי חרס אינו מטמא מגבו אלא דפומא לגאו כו' וא"כ כלי חרס חוצץ:

והנה אמרינן בחגיגה (דף כ"ב) דתנן כלי חרם מציל על הכל דברי ב"ה ב"ש אומרים אינו מציל אלא על אוכלים ועל משקים ועל כל חרס ופי' רש"י אם מוקף צמיד פתיל באוהל המת אי נמי המת בבית וטהרות בעלי' וארובה פתוחה מן הבית לעלי' והושיבו כלי בפתחה הכלי חרס חוצץ בפני' דאינו מטמא מגבו ומציל על העלי' וע"כ בעו לה אם כלי חרס שסתמו בין בית לעלי' ואוירה כנגד העלי' וגבה כנגד הבית. ובעלי' יש חולין שנעשו על טהרת הקודש וא"כ לגבי קדשים הוא מקבל טומאה דאין צמיד פתיל חוצץ בפני הטומאה לענין קדשים ובחולין שנעשו על טהרות הקודש ג"כ אין צמיד פתיל מציל. והוא דכיון שאם היו מניחין בתוכו קודש לא הי' מציל ע"כ אין סותם נמי אפי' אוירו כנגד עלי' אבל אם הטעם הוא מפני שמונח על מקום טמא כמו דכתיב והניח במקום טהור (ואף דהכלי אינו מקבל טומאה אעפ"כ טמא מצד שמונח על המקום) א"כ אין הקבלת טימאה מצד הכלי אלא מצד המקום וע"כ הא דאינו מציל היינו דוקא אם מונח בתוכו קודש או חולין שנעשו על טהרת הקודש אבל אם אינו מונח בתוכו א"כ הוי הכלי חרס דבר שאינו מטמא מגבו וא"כ אם גבו כנגד הבית ואוירו כנגד עלי' מציל אפי' מונח קדשים בעלי' וע"ז אומר אי' סופר את המגדלים ותלת מאה בעי' בעו במגדל הפורח באויר (פי' באוירו למעלה וגבו כנגד הבית וזה יהי' תלוי אם הכלי בעצמותי' בטל הגב להתוך בקדשים א"כ אינו חוצץ אבל אם הטעם הוא רק מצד המקום א"כ זהו דווקא אם מונח בתוכו אבל לא לענין מגדל הפורח באויר) וכן הוה מיבעי להו אם הוא גם לחולין שנעשו על טהרת הקודש וגם אי ילפינן מזה לענין בלוע (אם הטעם רק משום המקום) והוא לענין תלמיד שאין תוכו כברו כמו שביארתי על הא דברכות (דף כ"ח) דאחוי לי' בחלמא חצבא חיורי דמליא קיטמא. והוא להורות שבקודש בטל החיצונות לגבי הפנימות והעיקר הוא הפנימית ע"כ בעינן בת"ח שיהא תוכו כברו וכל שאין תוכו כברו אל יכנס כו' והם נסתפקו אם הטעם הוא מחמת המקום דבקודש כיון שהוא חשוב ע"כ מחשיב להמקום ג"כ וע"כ אם המקום טמא טמא מה שבכלי נמי וא"כ אין זה שייך להכלי וא"כ הכלי מציל וע"ז אמר דבעו תלת מאה איבעי' במגדל הפורח באויר שכמה ספיקות נסתפקו בזה דאם היא חוצצת מחמת שאין בתוכה קדשים מ"מ נסתפקו אם מונח בתוכו קדשים אם היא חוצצת למעלה דאז אין צמיד פתיל מציל אם הוא בתוכו ועוד נסתפקו דאפי' אם מונח למעלה הוי נמי כאילו הוא מונח ע"ג מקום טמא דאוירא כמאן דמלי טומאה דמי ועוד נסתפקו אם הא דמצילין עם דפנות אוהלים אם הוא בתורת אוהל וא"כ מציל לענין קודש ג"כ. גם נסתפקו במה שכתב הר"ש (רפ"ח דאהלות) דכלים נעשים אוהלים לטמא אבל לא לטהר וע"כ כ' דחוצצין דשידה תיבה ומגדל הוא בפותח טפח שבין בית לבית או בין עלי' לבית ומיירי כשאין הטומאה תחתיו אבל אם הטומאה תחתיו אינו חוצץ. ועוד נסתפקו במגדל שהוא פורח באויר אם הוא כלי הבא במדה א"כ לא הוי כלי וע"כ מציל בתורת אוהל כמו שכתב התוי"ט (רפ"ח דאהלות) ועוד נסתפקו במה שכתבו התוס' בב"ב (ד' כ"א) דאם הי' חלון העשוי לתשמיש עיי"ש כמה חילוקי דינים. וגם אי בעינן ביטול אם סותם כל החלון:

וא"כ כיון שנסתפקו אפי' בטומאה בלועה מסתמא היו נזהרים לאכול חולין שנעשו על טהרת הקודש ע"ז אמר אנן מה תהוי עלן ואיפשר לומר ששאל לו על הא דאמרינן בחולין (דף ע"ב) פומבדיתאי ידעי טעמא דהא מילתא טומאה זו אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים דלא תימא אליבא דר"ע דאמר עובר במעי אשה טמא אלא אפי' לר' ישמעאל דאמר עובר במעי אשה טהור גזרו בה טומאה מדרבנן כו' מאי ר' ישמעאל ומאי ר' עקיבא דתני' וכל אשר יגע על פני השדה להוציא עובר במעי אשה דברי ר' ישמעאל כו' וא"כ לר' ישמעאל דיליף מדכתיב וכל אשר יגע על פני השדה להוציא עובר במעי אשה. א"כ אין חילוק ובין קודש ובין חולין שנעשו על טהרת הקודש אבל לרבה דיליף הטעם לטהרה בלוע מצמיד פתיל ואין הקדש ניצל בצמיד פתיל וא"כ בבלוע נמי אינו מציל בהקדש וכן בחולין שנעשו על טהרת הקודש וע"כ כשראה שמואל לרב יהודה שאל לו מאי קא בכית. וע"ז השיבו שדואג ואחיתופל שהיו סופרים כל אותיות שבתורה דהיינו אם ילפינן טומאה בלועה מקרא והי' שוקלים קלים וחמורים שבתורה דהיינו אם ילפינן טהרה בלוע מצמיד פתיל ותלת מאה בעי' במגדל הפורח באויר דהיינו אם צמיד פתיל שסתמו בארובה שבעלי' אם מציל הוא לקודש. וא"כ היו מסתמא נזהרין בחולין שנעשו על טהרת הקודש ואעפ"כ תנן ג' כו' וד' הדיוטות אין להם חלק לעוה"ב אנן מה תהוי עלן ואמר לי' שיננא טינא היה בלבם ופירש"י רשעים הי' מימיהם פי' שיש ב' מיני בליעות של טומאה הבלועה של טומאה ממש שהוא מטמא לקודש וע"כ גם זה הבלוע שהוא ממותרות המאכלים זהו ג"כ פוגם להנשמה אף שהיא טומאה בלוע אך יש טומאה בלועה שהוא מן ההולדה שזה קשה לנקות כגון שהוא בהולדה אחר מאי זמר כו' לא פסק מפומי' בשעה שהי' עומד מביהמ"ד הרבה ספרי טועין נושרין מחיקו וא"כ זהו בלוע בהולדה כמו שיתבאר:

וע"כ איתא שם אחר זה שאל נימוס הגרדי את ר' מאיר כל עמר דנחית ליורה סליק אמר ליה כל מאן דהוה נקי אגב אימי' סליק ופירש"י ותוס' הרבה פירושים. ולפי מה שביארתי שאל לו עמר דנחית ליורה סליק פי' כל צמר המטונף ובלוע בו ליכלוכים אם הוא סליק פי' אם יהי' נקלע הצבע שצובעין אותו פי' אם ילמוד תורה ועבודה ויעסוק בקדושה אם יהיה נקלט הצבע דהיינו הקדושה פי' לר"מ דאמר דטומאה בלוע אינו מטמא וכמו שפירשו הר"ש והתיו"ט (פ"ז דאהלות מ"ה) יצא הראשון מת דר"מ סובר כר' ישמעאל דטומאה בלועה אינו מטמא אך לענין טהרה בלועה ילפינן מק"ו מצמיד פתיל וא"כ איפשר דטומאה בלועה ילפינן דמטמא לקודש וכן פירשתי בירושלמי (רפ"ג דחגיגה) דר"מ סובר דשלש עשרה מעלות יש בקודש יותר מבתרומה אעפ"כ הצבע נקלט ולאחר שיכבס הצמר יהיה צמר צבוע יפה והכא נמי לאחר שיעסוק בתירה אעפ"י שיש בו טומאה בלועה מתענוגים ומותרות המאכלים אעפ"כ יהיה נקלט הצבע רק עמר שאינו נקי אגב אימי' פי' בלוע שבא מבטן ומלידה לזה לא נקלט הצבע וע"כ אף אם עסק בתורה אעפ"כ אינו מועיל לו הכיבוס וכמו דאיתא בזוהר פ' פנחס ואוקמוה בכוס כו' ומה כוס לאו טהרתי' כו' בלא מיא אוף הכי נשמתא לאו טהרתה מצאו ומלבר בלא מיא דאורייתא ובגין דא אמר ר"ג כל תלמיד שאין תוכו כברו כו'.

וכמו דאמרינן שם (דף ט"ו) כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא ר"מ אכל חחלא ושדי שיחלא לברא פי' שההולדה היה ע"י טומאה בלועה דהיינו ע"י הגרעין וכמו שפירש"י בחולין (דף ס"ז) אהא דאיתא שם לגג גרעינתה מהו כו' כל תולעים מגרעין הפירי הם גדלים ואח"כ אמר ר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק והוא שאומר שהיה אצל אחר כמו טהרה בלוע בטומאה ואיפשר שזה תלוי בהא שהתוס' הביאו הירושלמי בחגיגה (דף ט"ו) ד"ה שובו וכו' ר"ע רבך לא כך כו' אלא טוב אחרית דבר מראשיתו דבר שהוא טוב מראשיתו ובי הוה המעשה אבויה אבי היה מגדולי ירושלים וביום שבא למהולי קרא לכל גדולי ירושלים והושיבן בבית א' כו' אמר הואיל וכך כחה של תורה אם יתקיים הבן הזה כו' ולפי שלא היה כוונתו לשם שמים לפיכך לא נתקיימה בו וזהו כמו טומאה בלוע וע"כ כיון שהוא מצד האב ע"כ אמר אמרי במערבא שר"מ אכל תחלא ושדי שיחלא לברא זה שבא מכח האב דהיינו הגרעין. עוד איתא ר' נתן אומר כשהיתה אמו מעוברת ממנו עברה לפני עבודת כוכבים והריחה מאותו המין ואכלה והיה מזדעזע בגופא כעכנא וא"כ זהו המשל כאלו היה העובר בתוך הטומאה וזהו טהרה בלועה אך שנכנס הריח להגוף החיצוני של הולד ע"כ אמר ר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק שזהו מחמת האם וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ח דכלאים) דהאודם מן האשה שממנה העור והבשר והדם שזהו מחמת הלבוש וכמו דכתיב עור ובשר תלבישני אבל לא היה יכול להשיבו ולהביאו לידי תשובה מחמת שלא היה נקי אגב אמו]:

ובזה יתבאר הא שביארתי על הא דאיתא ביומא (דף פ"ז) רב המנונא אמר עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי עפר אני בחיי ק"ו במיתתי הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה והוא כמו שביארתי שיטת הרמב"ם (פ' כ"א) כל הכלים המצילין בצמיד פתיל אם הי' טפח על טפח על רום טפח וכפאן על פיהם על הארץ אעפ"י שלא מירח בצמיד פתיל מן הצדדין הרי אלו מצילין על כל מה שתחתיהן עד התהום מפני שהם כאוהל והאוהל מציל אלא א"כ היה הכלי כלי חרס שאין אהלי כלי חרס מצילין כיצד חבית שכפוי' על פיה אעפ"י שמירחה בטיט מן הצדדין כל מה שתחתיה טמא שנאמר צמיד פתיל עליו ולא צמיד פתיל על גבו הדביק פיה לכותל ומירחה מן הצדדין מצלת כו' שאין כלי חרס מציל משום אוהל כמו שביארנו אבל שאר כלים המצילים בצמיד פתיל שהי' פיותיהן דבוקות בדפני הבית מצילין בלא צמיד פתיל מפני שהם מצילין משום אוהל לפיכך צריך שיהי' בדופן הכלי טפח כו':

וע"ז אומרים עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי עפר אני בחיי ק"ו במיתתי וא"כ הוא דמי לכלי חרס וכיון שהוא דומה לכלי חרס וכלי חרס אינו מציל משום אוהל וכיון שאינו מציל משום אוהל גם אינו מציל משום דפנות אוהלים (כפי שיטת הרמב"ם) וא"כ צמיד פתיל אינו מציל בקודש וא"כ כיון שבכל אדם יש בו טומאה בלועה דכתיב מי יתן טהור מטמא לא א' שהוא נולד משכבת זרע וגם מקור מקומו של האשה טמא. וא"כ בודאי יחטא וכמו דכתיב כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וע"כ אומרים עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי. והוא משום שעפר אני בחיי ק"ו במיתתי וא"כ בא מן העפר וא"כ דומה לכלי חרס ע"כ אומרים והריני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה מפני שיש בתוכו טומאה בלוע וצמיד פתיל אינו מציל בקודש וכן טומאה בלועה (דטהרה בלועה אתי מק"ו דצמיד פתיל וטומאה בלועה ג"כ אינה מצלת דמרובה מדת לטמא ממדת להיטמא) (ולקמן יתבאר שהפי' הוא עפר אני בחיי ר"ו במיתתי וא"כ הוא בתורת כלי אדמה כו' וע"ז אמר והריני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה פי' שכפוי' על פיה על הארץ ומצלת בתורת כיסוי (כשיטת הרמב"ם)]:

ובזה יתבאר הא שאמר (איוב י) העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש וכמו שביארתי שאיוב נידון בר"ה וכמו דכתיב ויהי היום ופירש"י אותו היום ראש השנה כו' ויבוא גם השטן בתוכם כו' ע"ז אומר העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה וכבר ביארתי שהוא על ענין טומאה בלוע שאין נסתר מנגד עיניו ולפניו ליכא טומאה בלועה וכתיב נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן כו':

והנה כתיב על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל והא דקאמר ואין מידך מציל הוא כמו דאיתא בחולין (דף ע"א) טהרה בלועה מנלן ק"ו ומה כלי חרס המוקף צמיד פתיל שאינו מציל על טומאה שבתוכו מלטמא דאמר מר טומאה רצוצה בוקעת ועולה עד לרקיע מציל על טהרה שבתוכו מלטמא אדם שמציל על טומאה שבתוכו מלטמא אינו דין שמציל על טהרה שבתוכו מלטמא וא"כ מציל הפי' היא שמציל על הטהרה מלהטמא או שמציל על טומאה שבתוכה מלטמא וכן כתבו התוס' בב"ק (דף ק"ה) בתוס' ד"ה הרי אמרו חבית שניקבה וסתמוה שמרים הצילוה מה שפי' בקונטריס חבית שנתנה על פי ארובה מצלת על העלי' כו' ועוד הצלה לא משמע הכי דהוה לי' למימר חוצצת (פי' דכאהלים שייכא חציצה ובצמיד פתיל הוא בהצלה):

וע"ז אומר ואין מידך מציל פי' כיון שאין נסתר מלטמא כיון שאתה רואה וא"כ אין לגבי הקב"ה נגד עינך א"כ טומאה בלועה אינה מצלת הצלת טומאה וכמו שאומרים אתה יודע רזי עולם כי אתה חופש כל נודרי בטן ובוחן כליות ולב א"כ אין לפניו טומאה בלועה והוא שהבלוע תציל על טומאה שבתוכו מלטמא וע"ז אומר ואין מידך מציל וכמו שביארתי שבר"ה ויוה"כ שהם ימי הדין נידונין על טומאה בלוע ג"כ ולא כשאר ימות השנה אף לר' יוסי דאמר אדם נידון בכל יום:

וע"ז אומר כו' כי כחומר עשיתני ואל עפר תשיבני פי' וע"כ אתה מדמה את האדם לכלי חרס המוקף צמיד פתיל ואין הקדש נצול בצמיד פתיל. וע"כ לענין הנשמה שהיא קדושה ע"כ טומאה בלוע נמי מטמא:

וע"ז אומר עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני וא"כ הוא בתורת אוהל וכמו דאיתא בסוכה (דף כ"א) תני' ר' יהודה אומר לא היו מביאין דלתות אלא שוורים והא שוורים דאוהל שאינו עשוי בידי אדם הוא וקתני ר' יהודה אומר לא היו מביאין דלתות אלא שוורים כי אתא רב דימי אמר ר' אלעזר מודה ר' יהודה במלוא אגרוף כו' והרי דלת דיש בה כמה אגרופין וקתני ר' יהודה אומר לא היו מביאין דלתות אלא שוורים והקשו התוס' דאיך מקשה שלא יועילו דלתות והלא בידי אדם הוא כו' ועוד מאיזה טעם יש לשוורים להועיל יותר מדלתות ובקונטריס פירש דהקשה משום דאין דרך אוהל בכך וכל שכן שוורים ולפי זה תקשי לי' היא גופא וצריך לומר דהיה סבור המקשה דבעלי חיים חשיבי טפי מדלתות ליחשב אוהל אעפ"י שאין דרך אוהל בכך:

עוד איתא שם כו' אלא אמר רבא שאני שוורים הואיל ועשוין להגן על בני מעיים שלהם שנאמר עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני וכתבו התוס' בד"ה ועל גביהן דלתות כו' מאן דאמר בגיטין (דף ח') כו' ובעירובין (דף ל') ובפ' בתרא דחגיגה (דף כ"ה) דאוהל זרוק לא שמיה אוהל לחוץ בפני הטומאה כו' דסבר לה כר' יהודה דאמר בשמעתין לא היו מביאין דלתות אלא שוורים שכריסיהן רחבות ואע"ג שגם הם אוהל זרוק מכל מקום בדידהו גלי רחמנא דהוי אוהל כדדרשינן מדכתיב (איוב י) ובעצמות וגידים תסוככני כו' וכתבו התוס' בד"ה ובעצמות וגידים תסוככני אע"ג דהאי קרא באדם כתיב כל שכן בהמה שכריסה למטה כעין אוהל:

וע"כ אמר איוב עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני א"כ הוי האדם בתורת אוהל וא"כ לפי מה שביארתי שכלי חרס טהורין מצילין עם אוהל המת והוא בתורת אוהל וכל שבתורת אוהל מציל אפי' לקדשים ג"כ וא"כ הבלוע לא יטמא אפי' לקדשים ג"כ [ועיין באהלות (פ' י' מ"א) אדם וכלים נעשין אוהלים לטמא אבל לא לטהר עיין שם בתוי"ט (ד"ה ר' אליעזר מטהר) וברמב"ם (פי"ב מה' טומאות מת ה"א) וכיון שהאדם הוא בתורת אוהל ע"כ אע"ג שהוא מקבל טומאה אטפ"כ מטהר בבלוע וכמו שכתב הרע"ב (רפ"ח דאהלות מ"א) מביאין את הטומאה וחוצצין כו' ויריעה וסקורטי' קטבלי' וסדין ומפץ ומחצלת שהם עשוין אהלים וכתב הרע"ב שהן עשויין אהלים כעין נטית אוהל אע"ג דיריעה וסקורטי' כו' וסדין ומפץ ומחצלת כלים נינהו ומקבלי טומאה מכל מקום כשהן נטוין כאהלים חוצצים בפני הטומאה דאוהל אע"ג דמקבל טומאה חוצץ בפני הטומאה וכן כתב הר"ש (שם) והוא דלא כמו שכתבו התוס' בשבת (דף כ"ז) בתוס' ד"ה ואין כו' דמיירי בסדינין של משי כו' וכמו שכתבו התוס' שם ורשב"א פי' במשניות בענין אחר]:

וא"כ כיון שהאדם נעשה אוהל וכמו דכתיב עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני א"כ האדם מטהר בבלוע ג"כ והוא שהאוהל מציל אפי' לענין הקדש ג"כ ובזה יתבאר המדרש תהלים דבר אחר אשרי העם כו' תקעו בחודש שופר רבנן אמרי חדשו מעשיכם ושפרו מעשיכם ואני מכסה על עונותיכם שנאמר נשאת עון עמך כסית כל חטאתם שזה פי' שהוא בבחי' כיסוי ואוהל שמציל אפילו לקודש ג"כ כמו שביארתי:

ובזה יתבאר הכתוב אשרי נשוי פשט כסוי חטאה ואיתא במדרש קהלת אמר ר' יצחק כתיב וכסה ענן הקטורת הכיסוי הזה אין אנו יודעים כו' עד שבא דוד ופירש שנאמר נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה והענין הוא כמו שכתב הרמב"ם (פ' כ"א מה' טומאות מת ה"א) מנין לצמיד פתיל שמציל באוהל המת שנאמר וכל כלי פתוח אשר אין עליו צמיד פתיל טמא הוא הא יש עליו צמיד פתיל טהור כו' שאין הכתוב מדבר אלא בכלי חרס בלבד כלי שאינו מטמא אלא דרך פתחו לפיכך אם היה פתחו סתום ומוקף צמיד פתיל מציל על כל מה שבתוכו קל וחומר לכל הכלים שאין מקבלין טומאה שיצילו בצמיד פתיל והן כלי גללים וכלי אדמה וכלי אבנים כו' כל אלו מצילין בצמיד פתיל אם הדברים שבתוך הכלי המוקף צמיד פתיל נצולו קל וחומר לבלועין ולכלים שתחת אהלים מה בין אהלים לכלים שמצילין בצמיד פתיל שהכלים אין מצילין אלא בצמיד פתיל והאהלים מצילין בכיסוי בלבד וא"כ יש ג' דברים המצילין צמיד פתיל ובלוע ואהלים:

והנה צמיד פתיל ובלוע אינו מציל להקדש כמו שביארתי ואהלים מצילין להקדש ג"כ כמו שהוכחתי מהא דחגיגה (דף כ"ה) דקאמר ביהודה אין בגליל לא מאי טעמא אמר ריש לקיש מפני שרצועה של עובדי כוכבים מפסיק ביניהם ופריך וניתי בשידה תיבה ומגדל ומשני הא מני רבי היא דאמר אוהל זרוק לאו שמי' אוהל כו' ופריך וליתי בכלי חרס המוקף צמיד פתיל אמר ר' אלעזר אין הקדש נצול בצמיד פתיל וא"כ באוהל אי הוי אוהל זרוק שמי' אוהל א"כ היה מציל להקדש ג"כ:

וא"כ אוהל מציל להקדש ג"כ והחילוק שבין צמיד פתיל לאוהל הוא כמו שכתב הרמב"ם שהכלים אינם מצילין אלא בצמיד פתיל והאהלים מצילין בכסוי:

וע"ז אמר דוד אשרי כו' כסוי חטאה פי' שהחטא הוא בבחי' כסוי וכיון שהוא בבחי' כסוי ע"כ מציל לגבוה פי' שהבלוע שהוא באדם לא יהא מציל בתורת בלוע דאתי מק"ו שאין נצול מצמיד פתיל ואף שהרמב"ם הביא מה דאיתא בספרי פ' חוקת אם הדברים שבתוך הכלי נצולו בצמיד פתיל ק"ו לבלועין ולכלים שתחת אהלים כו' וא"כ צריך לומר דיו כמו שביארתי לענין בלוע אך איפשר לומר דהאי ק"ו הוא גילוי מילתא בעלמא וכמו שכתבו התוס' בסוכה (דף כ') בד"ה יליף כו' והקשו דשאר המאהילים ילפינן במת מקל וחומר אם כן נימא די' ולא יטמא עוברים כמו קוברי המת שהיו עוברים כו' ויש לומר דק"ו זה אינו אלא גילוי מילתא בעלמא:]

וע"ז אומר אשרי כו' כסוי חטאה פי' בבחי' כיסוי והכיסוי הוא בתורת אוהל וכמו שכתב הרמב"ם שהאהלים מצילין בכיסוי לבד וכן כתב הרמב"ם (פכ"א מה' טומאת מת ה"ב) משפך שכפאו מציל בכיסוי אעפ"י שקצתו נקוב נקב קטן הרי הוא כסתום ובה"ג כתב כל הכלים המצילין בצמיד פתיל אם הי' בהן טפח על טפח על רום טפח וכפאן על פיהם על הארץ אעפ"י שלא מירח בצמיד פתיל מן הצדדין הרי אלו מצילין כל מה שתחתיהן עד התהום מפני שהן כאוהל והאוהל מציל (ובספרי פ' חוקת) מכאן אמרו כלים מצילין בצמיד פתיל באוהל המת אהלים בכיסוי:

ע"ז אומר אשרי כו' כסוי חטאה פי' שיהי' הבלוע מציל לא בתורת צמיד פתיל שא"כ אינו מציל לקודש אלא בבחי' כיסוי (ואף דלשיטת הרמב"ם אין כלי חרס מציל בתורת אוהל בכיסוי אך כלי גללים כלי אדמה הם מצילים בתורת כיסוי) וכל שהוא בתורת כיסוי מציל אפילו להקדש ג"כ וע"ז אומר וכסה ענן הקטורת את הכפורת וכמו דאיתא במדרש קהלת שהכיסוי הזה הוא כמו דכתיב נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה פי' בתורת כיסוי והוא בתורת אוהל שמציל אפי' להקדש ג"כ:

וע"ז אומר עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי עפר אני בחיי ק"ו במיתתי הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה דהיינו כמו כלי גללים וכלי אדמה שכפוין על פיהם וא"כ הוא בתורת כיסוי ואוהל ע"כ מציל על הפנימית אף להקדש ג"כ [אך הא תנן באהלות (פ"י מ"א) אדם וכלים נעשין אהלים לטמא אבל לא לטהר ועיין בתוי"ט בד"ה ר' אליעזר מטהר כו' אבל מצאתי למהר"מ שכתב דבנתון על ד' כלים אפי' ר"א מודה ובנתון על ארבעה אבנים מודו רבנן דחוצצים אלא באדם פליגי רבנן סברי כיון דמקבל טומאה כמו כלים יש לו דין כלים ואינו חוצץ ור"א מדמי לבהמה שיש בו רוח חיים כמו בהמה וכמו דתנן התם נתון על ארבעה אבנים או על דבר שיש בו רוח חיים טומאה תחתיה כלים שע"ג טהורין ואיפשר שע"כ איתא בתענית (דף ט"ז) ולמה מתכסים בשקים אמר ר' חייא בר אבא לומר הרי אנו חשובים לפניך כבהמה והוא כיון שהבהמה אינה מקבלת טומאה ע"כ נעשית אוהל אפי' לטהר] אך הא שאומר עפר אני בחיי ק"ו במיתתי הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה דהיינו ככלי גללים שכפאה על פיה שהוא בתורת כיסוי וא"כ הוא בתורת אוהל ומציל על הבלוע אפי' להקדש ג"כ:

ובזה יתבאר הא דכתיב תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו והוא כמו שביארתי שבר"ה ויוה"כ נידונים על ענין פנימית הלב שהוא בלוע והוא מחמת שאינו נסתר מנגד עיניו וא"כ לא הוי בלוע מטעם דכתיב לפני ה' תטהרו וא"כ אי בלוע אינו מציל להקדש א"כ אין מציל לגבוה וכמו שביארתי על הא דכתיב ואין מידך מציל שהוא בבחי' כלי חרס המוקף צמיד פתיל דילפינן בלוע מיני'.

וע"ז אומר תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו והוא כמו שאומרים עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי עפר אני בחיי ק"ו כו' הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה פי' ככלי שמשליכין אותה והרי היא כפוי על פיה וכיון שכפוי' על פיה א"כ מצלת בבחי' כיסוי וכמו שכתב הרמב"ם (פ' כ"א מ"ה טומאות מת ה' ב' וג') כל הכלים המצילין בצמיד פתיל אם היה בהן טפח על טפח וכפאן על פיהם על הארץ אעפ"י שלא מירח בצמיד פתיל הרי אלו מצילין כל מה שתחתיהן עד התהום מפני שהן כאוהל והאוהל מציל כו' וא"כ מצילין על טומאה שבתוכם מלטמא ג"כ א"כ מצלת על הנפש שבתוך הגוף שלא יטמא מפני שהוא בתורת כיסוי ואוהל דאיתא בברכות (דף ס"א) אמר רב יצ"ה דומה לזבוב ויושב בין ב' מפתחי הלב שנאמר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח והיינו חלל שבימין הלב ששם מאור הנפש ושם הוא היצר טוב שלא יטמא מחלל השמאלי שהוא נוטה אל הטומאה וטהרה בלועה אינו מציל רק בבחי' כיסוי שהוא בתורת אוהל וע"ז כתיב (ישעי' נ"ח) הכזה יהי' צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו הלכוף כאגמון ראשו כו' הלזה תקרא צום כו' פי' מה שאתם עושים שכפופין כאגמון ראשו שהוא בבחי' כיסוי והוא שלא יטמא הנפש מטומאה הבלוע שבאדם הלזה תקרא צום ויום רצון לה' וכמו שביארתי:

תוכן העניינים

מרבה תבונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה