אור ברסלב

מראי מקומות הערות וציונים על תורה אור

ויצא

תולדות

דף כא

ושבתי בשלום: הנחת כ"א אדה"א בסה"מ תקס"ח ח"ב ע' תרכו מתחיל וידר יעקב נדר (וכן הוא ההתחלה בתו"ח). עוד הנחה בסה"מ הנחות הר"פ ע' סז. באוה"ת ויצא כרך א קצג, ב מציין הצ"צ שד"ה זה וד"ה ששים המה הנדפס בלקו"ת שה"ש נאמרו בשבת א'.
ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
קיצורים באוה"ת כרך ה תתנד, ב. נדפסו במ"מ לדף כא, ד.
לכללות מאמר זה ראה ד"ה ושבתי בשלום תשל"ח (נדפס בסה"מ מלוקט ח"ב ע' קנז). ד"ה זה תשמ"ז.

ושבתי בשלום: בראשית כח, כא.

וצריך להבין השייכות של האבן וכו': בסה"מ תקס"ח ובתו"ח נמצאים עוד קושיות: ”אור אבא שהוא אור הראשון דאצי' יונק מן בחי' מזל השמיני דא"א והוא מזל ונוצר חסד ונק' בשם מזל העליון". — סה"מ תקס"ה כרך ב ע' תתקמב. וראה בלקו"ת אמור לט, א. לשון יניקה, ומהו ההגדלה. ובסה"מ תקס"ה שם.

ויפגע במקום: בראשית כח, יא.

יעקב הוא בחי' יו"ד עקב: ע"ח שער סדר האצי' פ"ב. וראה פרדס שער עה"כ ערך יעקב. וערך עקב. קהלת יעקב ערך ישראל. ובכ"מ. ראה לקמן כז, ב. כט, א. לקו"ת בלק סח, ב. ר"ה סא, ד. אוה"ת וישב תתצד, ב. תצא ע' תתעו ואילך.

צוה ישועות יעקב: תהלים מד, ה. ”ע' לקו"ת פ' חקת ד"ה על כן יאמרו המושלים שם בהביאור ס"ז א'" — הג"ה בגיליון תו"א.
קטע מכאן בד"ה לא תלבש שעטנז בסה"מ תרל"ב כרך ב ע' תסד עם הוספות.

ש"ע נהורין עילאין: ראה ד"ה ושבתי בשלום — תשל"ח (סה"מ מלוקט ח"ב ע' קס) הערה 44 שבתו"ח כאן (והוא הנק' שע"ה נהורין כמ"ש בזהר). ובתו"א [כאן] ישועות הם ש"ע נהורין עילאין (וראה בארוכה בהגהות לתו"א שם — באוה"ת פרשתנו קצב סע"א ואילך). ובאגה"ק ס"ג (קד, סע"ב): ישיעות הוא מלשון וישע . . דש"ע נהורין שבזוה"ק (ראה זח"א ד, ב. ח"ג קלג, סע"ב. ע"ח שער טו (שער הזיווגים) פ"ב ואילך. ועוד).

וישע ה' אל הבל: בראשית ד, ד.

ונהר יוצא מעדן: בראשית ב, י.

שו"ה הגן כו' — בהשתלשלות רבות וצמצומים רבים: בבוך 1824: בהשתלשלות וצמצומים רבים.

כמ"ש בס"י שני אבנים: פ"ד מט"ז עפ"י נוסח האריז"ל. ראה לקמן כט, א. לקו"ת במדבר ח, ב.

בדבר ה' שמים נעשו: תהלים לג, ו.

מלכותך מלכות כל עולמים: תהלים קמה, יג.

היש מספר לגדודיו: איוב כה, ג. ראה בסה"מ תרל"ה כרך א ע' נג.

קדוש ה' צבאות: ישעי' ו, ג.

וכמארז"ל: בבוך 1824: וכמ"ש בזהר. — ת"ז בהקדמה יב, ב.

אות הוא בצבאות שלו: חגיגה טז, א. (ראה שם ע"י, ובחדא"ג).

אלף אלפין ישמשונה: דניאל ז, י.

השתלשלות כל העולמות . . צירופי האותיות שבבחי' דבר ה': ראה תניא ח"ב פ'

לך ה' הגדולה: דה"א כט, יא.

ואות הה"א: ענין זה ליתא בהנחת הר"פ.

אות הוא"ו שעל ראשו נקודת היו"ד: ראה לעיל טו, ד. לקו"ת תצא כט, ג.

ויצק שמן על ראשה: בראשית כח, יח. באוה"ת פ' ויקהל ע' ב'קד: ”ור"ל שאין תכלית המכוון להיות העלאה שזהו ענין וישם אותה מצבה, כ"א להיות המשכה, וזהו ויצוק שמן כו'" עכ"ל.

פי' שמן הוא בחי' חכמה עילאה: מאו"א בערכו. ראה מנחות פה, ב: שמתוך שרגילין בשמן זית חכמה מצוי בהן.

שמן משחת קודש: שמות ל, כה.

וכמארז"ל מה להלן באימה וביראה: ברכות כב, א. נתבאר בבונה ירושלים סי' קו. מאמרי אדה"ז הקצרים ע' שו. וראה לקמן מ, ד. סז, ב. לקו"ת נשא כב, ג. אוה"ת מטות ע' א'רפה. ד"ה אשר ברא תשל"ט.
כל הענין ליתא בהנחת הר"פ.

ואשים דברי בפיך: ישעי' נא, טז.

נעוץ סופן בתחלתן . . כידוע: ראה אוה"ת ואתחנן ע' פט. וראה לעיל א, ב.

וירימה מצבה: בראשית לא, מה.

כי הנה אבי: ראה אוה"ת תרומה ע' א'תקכו. וראה גם באוה"ת כי תשא ע' א'תתפז.

כי אתה אבינו: ישעי' סג, טז.

צחק עשה לי: בראשית כא, ו.

לשון עתיד שיתגלה בחי' התענוג העליון: ע' אוה"ת ויחי שצט, ב. וראה באוה"ת פ' כי תשא ע' א'תתפז שצ"ע שהרי גאולה שלישית בזכות יעקב, וכאן כ' שבזכות יצחק ע"ש.
בד"ה כל שמעשיו מרובין תרנ"ג ע' ריז: ”מבואר בת"א פ' ויצא דהוא בחי' צחוק ותענוג עליון שיתגלו לע"ל, וכמארז"ל במד"ר ר"פ אחרי, שמח אינו אומר אלא ישמח ה' במעשיו עתיד הקב"ה לשמוח במעשיהן של צדיקים. שלע"ל דוקא יהי' גילוי השמחה מבחי' הבירורים דעכשיו בבחי' אתכפיא ואתהפכא". ע"ש.

צפור המדברת: או"ת להה"מ (הוצאת קה"ת) פג, א. פו, ד. ועוד. ראה לקמן כה, ד. לקו"ת במדבר יט, ד. שלח מח, ד. שה"ש לז, א. תו"ח תולדות קנב, א. ויצא קסו, א. וישלח קצ, ג. שער האמונה עט, א. סה"מ תרכ"ז ע' שצ. סה"מ תער"ב ח"ב ע' תתקה. סה"מ תרמ"ג ע' קלג.

נחר גרוני: תהלים סט, ד. רש"י פי' נחר יבש. וראה באבן עזרא ובמצודת ציון שם. ראה לקו"ת להאריז"ל פ' וישב. אוה"ת וארא ע' קעח.

שנק' בחי' גרון שהוא קול כנודע: ראה ביאוה"ז להצ"צ כרך ב ע' תשסז.

נאלמתי דומי': תהלים לט, ג.

(וזהו . . לעמוד): מוסגר זה נמצא גם בכת"י מאמרי אדה"ז. הענין נמצא בהנחות הר"פ, אבל שם בלי מוסגר.

במקום שבעלי תשובה עומדין: ברכות לד, ב.
וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בספר המאמרים תש"ט ע' 183.

יפה שעה אחת בתשובה: אבות ד, יז.

כמ"ש בזהר פ' פנחס: רנא, ב ואילך. מכאן ואילך בהנחת הר"פ בקיצור.

באבוד רשעים רנה: משלי יא, י.

ואת רוח הטומאה אעביר: זכרי' יג, ב. ראה לקו"ת שה"ש לח, ד. וראה גם בשלח ב, א.

בחריש ובקציר תשבות . . כמ"ש במ"א: שמות לד, כא. ראה לקו"ת שה"ש לח, ד. בשלח ב, א.

עושה שלום במרומיו: איוב כה, ב.

שמיכאל שר של מים: במד"ר יב, ח. ראה לקמן סו, א.

שלום שלום לרחוק ולקרוב: ישעי' נז, יט.

ב' בחי' שלום: ראה ד"ה פדה בשלום תשל"ח (סה"מ מלוקט ח"ב ע' יא) הערה 96.

שו"ה בעולמות — ואזי אשוב אל: בבוך 1824: ואזי אז יבא אל.

שו"ה ממש — ואז והיה: בבוך 1824: ואזי אז יהי'.

כי שמש ומגן הוי' אלקים: תהלים פד, יב.

בחי' נרתק לשם הוי': ראה ד"ה קדושים תהיו תרנ"ז אות ג.

אבל לעתיד . . בחי' שם הוי"ה יהי' אז בחי' אלקים: ראה ד"ה ושבתי בשלום תשל"ח (סה"מ מלוקט ח"ב ע' קעז) הערה 205 שמציין לתו"ח כו, ד ושם: ”שהוי' יהי' בגילוי כמו שם אלקים".

קיצור: בבוך 1824 ליתא. באוה"ת כרך ה תתנד, ב קיצורים אחרים:
קיצור. (א) פי' צוה ישועות יעקב המשכ' ש"ע נהורין שלמעלה מהשתלשלות ע"י ויקח מאבני המקום והעלה אותן לבחי' סוכ"ע ע"י היו"ד הנ"ל כלי הביטול, ואח"כ ושוי יתי' קמא שהוא כמ"ש קמה אלומתי וגם נצבה עלי' אחר עלי' לבחי' י"ג ת"ד שהן בחי' יודי"ן ווי"ן וכו' וכ"ז העלא'.
(ב) ואח"כ בחי' המשכה ויצוק שמן להיות מה להלן כו', וכ"ז ביציאה מבאר שבע לבחי' חרן בחי' נפרדים ניחר גרוני, נאלמתי דומי' וכשמברר שם נעשה רנה בחי' יצחק.
(ג) ועלי' והמשכה זו ע"י בחי' שלום ואז יהי' הוי' נחשב בבחי' אלקים והאבן והאותיות יהיו כלים שיהי' בהן גילוי שם הוי' שנק' אז אלקים, ועוד יהי' עילוי אחר עילוי בחי' עשר אעשרנו עד שיגיע לבחי' לך ממש.

ובמ"ש ע"פ אבן ישראל: ראה אוה"ת בראשית.

ביאור על הנ"ל: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי נדפס בסה"מ תקס"ח ע' תרלד. המאמר בקיצור בבוך 2057 נה, א — הכת"י דומה לגוכתי"ק מהרי"ל [?] אחי כ"ק אדה"ז [או שהוא כתי"ק מהצ"צ שכתב בצעירותו] — בשינויים.
אוה"ת ויצא כרך ז תתתכד, ב נמצא הגהות (כנראה שהם הגהות וביאורים לכאן).
לקמן קי, א מציין לד"ה זה.

שו"ה אלקים — וכדי להבין: עד כב, א שו"ה והיינו — כמ"ש בס"י — ליתא בבוך 2057 ושם: הנה נודע שהאותיות נק' אבנים: כמ"ש בס"י.

דף כב

צוה ישועות יעקב: תהלים מד, ה.

ש"ע נהורין: ראה בסה"מ תרל"ב ח"ב ע' תסד שמציין לספר ע"ח ושמונה שערים.

וישע ה' אל הבל: בראשית ד, ד. ראה בסה"מ אדה"א בראשית ע' רפא שמבאר תי' וישע — ישועות.

יעקב יו"ד עקב: נסמן לעיל כא, א. באוה"ת שם נוסף ”כי יעקב בריח התיכון, ודהע"ה אמר פנה אלי וחנני דהיינו לבחי' מל', והיינו ע"י יעקב ת"ת".

כמ"ש בס"י שני אבנים: פ"ד מט"ז. וראה גם לקמן ל, א. נ, א. נו, ב. לקו"ת במדבר ח, ב.

וכתפארת אדם לשבת בית: ישעי' מד, יג.

ועוד טעם אחר: תי' אלו ליתא בבוך 2057.

בד"ה להבין בתוס' ביאור ענין וייצר: לעיל ד, א.

אות הוא בצבא דילי': ראה חגיגה טז, א.

וכנודע ענין הערך במספר: ראה באוה"ת בראשית כרך ז תתתכד, ב, שצ"ע דאף המהוה הנבראים שהוא אותיות דע"מ הם דומם לגבי חכמה עילאה, וכש"כ הנבראים מהאותיות כו', וא"כ איך דימה ביטול הנברא לא"ס ב"ה כמו ביטול האותיות לגבי השכל דהרי אין ערוך יותר לאין קץ, וראה שם התירוץ, ומציין לעיין בתו"ח ויצא כג, ג ואילך.

ומתחת זרועות עולם: דברים לג, כז.

קמה אלמתי: בראשית לז, ז.

והגביה אותה עוד ממטה למעלה: ראה ד"ה אתה אחד תשל"ב (סה"מ מלוקט ח"א) הערה 65.

ועמ"ש . . בענין אבא למשקל דא י': ראה ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' רפא.

לבחי' ומקורות . . בחי' יודי"ן ווי"ן: ראה לקמן מח, ד. מובא באוה"ת בראשית שעד, א. ובד"ה למען דעת תרס"ט ע' מה.
ראה גם לקו"ת פ' נצבים נג, א ”שהשערות הן בחי' ווין והאור שבתוך השערה הוא בחי' יו"ד כמ"ש בלק"ת [=להאריז"ל] ר"פ תולדות".

בחי' יודי"ן ווי"ן: בבוך 284 קלז, ב נוסף: לפי שהן הארות עליונים מאין עליונים דרך יניקתם כו' כמ"ש במ"א והשערות הן בחי' יודין ווין: כי מקום יניקתם.
באוה"ת שה"ש ע' רכה ובהמשך תרס"ו ע' תי מביא זה בשם לקו"ת להאריז"ל פ' תולדות דשער הוא אותיות עשר שהוא בחי' י' ואח"כ נעשית וי"ו.

כי היודי"ן שבת"ד הוא גבוה מהוי"ו . . מהשערות עצמן שהן בחי' ו': מבואר בד"ה כל המאריך באחד תרע"ח ע' שפח.

אבא יונק ממזלא: ראה זח"ג רפט, ב. ע"ח שער הכללים פ"ה. ראה לקמן מח, ד. ובכ"מ.

סלסלה ותרוממך: משלי ד, ח.

ויקם עדות ביעקב: תהלים עח, ה.

שו"ה כו' גילוי — שכל פרטי . . חכמה עילאה: בבוך 633 ליתא.

ראו את הקולות: שמות כ, יח.

פנים בפנים: דברים ה, ד.

שו"ה ירידת יעקב — הש"ע נהורין בגילוי למטה וליקח מאבני המקום: בבוך 633: ”גילוי ש"ע נהרין למטה ולקחת מאבני המקום.

שו"ה מבאר — שבע באר הוא מקור ומעיין הנובע ז' מדות: בבוך 633 תי' ”שבע" ליתא שם ואח"כ כ' ”באר הוא חכ"ע מעין ומקור שבע מדות".

שו"ה הגדולה — חר"ן (ע"ה) בגימט' גרו"ן: בבוך 633 חר"ן בגימט' עם הכולל גרון.

כשהקול יוצא כדרכו: ביהל אור לקאפ' קמט ע' תקפו מציין ע"ז: ע' זח"ב פ' וארא דכ"ה ע"ב משה קלא.

חרן אותיות נחר: לקמן נח, ג מציין לקו"ת להאריז"ל ר"פ ויצא ששניהם בגימטריא אחת. ובאוה"ת בראשית כרך א קעה, א מציין ללקו"ת פ' וישב ע"פ ויהי אחר הדברים האלה, וכ"ה באוה"ת וארא ע' קעח.
למה שנתבאר כאן ראה אוה"ת וארא ע' קעח. סה"מ תרל"ב כרך ב ע' תצא. תרל"ג כרך א ע' לא ואילך. יהל אור ע' תקפו.

יגעתי בקראי: תהלים סט, ד.

כשגובר בו יסוד האש: ראה אוה"ת וארא ע' קעח. במדבר ע' כג.

המפסיק את הקול: ביהל אור שם: וע' זהר שם דכ"ו תחלת ע"א.

נאלמתי דומי': תהלים לט, ג.

ובין בכל נפש . . אשר נמשך אחריהם: מובא באוה"ת במדבר ע' כד.

שו"ה מקום החרן — להיות בחי' נפרד: בבוך 633 נוסף ולא בבחי' ביטול לאוא"ס ב"ה.

כמ"ש בזהר ע"פ גער חית קנה: פ' פנחס רנא, ב. בבוך 1824: כמ"ש באד"ר.

ושבתי בשלום: בראשית כח, כא.

צחק עשה לי: בראשית כא, ו.

במקום שבע"ת עומדין: ראה לעיל כא, ג.

אם ישראל עושין תשובה: סנהדרין צז, ב.

שלעתיד יאמרו על יצחק: ראה שבת פט, ב.

אך כיצד . . כמ"ש במ"א: מובא באוה"ת פ' צו ע' כב.

עושה שלום במרומיו בין מיכאל: איוב כה, ב. במד"ר יב, ה. זח"ג יב, ב. וראה ביאוה"ז ר"פ לך לך.

בין מיכאל כו': באוה"ת צו ע' כב נוסף: וגבריאל.

שלום שלום לרחוק: ישעי' נז, יט.

ובשלום ב': שם נוסף היינו: ב'.

ואת רוח הטומאה: זכרי' יג, ב.

כי שמש ומגן ה' אלקים: תהלים פד, יב.

עין בעין יראו . . וראו כל בשר . . ובאו במערות צורים: ישעי' נב, ח. מ, ה. ב, יט.

וכל אשר תתן לי: בראשית כח, כב.

צריך להיות נשאר . . נק' בחי' מעשר: מובא באוה"ת מגלת אסתר ע' פ ד"ה ויקח המן סעי' ב ומוסיף: ”היינו עד"מ מבחי' אב"א לבוא לבחי' פב"פ זהו ודאי עילוי אחר עילוי, וצ"ל אתעדל"ת מעילוי הראשון והוא מה שנעשית בחי' נקודה תחת היסוד ונקודה זו זהו ענין כתר מל' . . וזהו ענין המעשר".

(ובענין מ"ש . . כמ"ש במ"א): בבוך 1824 ליתא כל הקטע. בבוך 17 יג, א נמצא קטע זה קודם ד"ה אך אין זה.

הכתר הוא הממוצע: ע"ח שער מ"א פ"ג. ראה ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' ערה. אגה"ק ס"כ (קל, ב) ובליקוט פירושים חיטריק שם. וראה בד"ה וילך תרס"ו ע' קסה ואילך. ובאוה"ת פ' יתרו ע' תתלט.
ראה לעיל יט, ד.

כתר לי זעיר: איוב לו, ב. באוה"ת ואתחנן ע' רפה, שבכתר יש ב' פי' לשון מקיף כתרו את בנימין, ולשון שתיקה כתר לי זעיר. ושניהם עולים בקנה אחד, כי הנה סייג לחכמה שתיקה סייג היינו גדר ומקיף, וזהו כתר לשון מקיף לחכמה והוא בחינת שתיקה, ע"ש. והם ב' הפירושים של רש"י והאבן עזרא. וראה ברמב"ן שם.

יונת אלם: תהלים נו, א. וראה בלקו"ת במדבר ז, ג: ”דלשבח קאמר".

בעמדם תרפינה כנפיהן: יחזקאל א, כד. ”בבחי' לחש וחשאי" — לקמן מ, ד.

אשר שם שמות בארץ: תהלים מד, ט.

ונתתם חמישית לפרעה: בראשית מז, מד.

וללבן שתי בנות: ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
במפתח לאוה"ת כרך א מציין המו"ל שהמאמר הוא משנת תקע"א — הוא בדף רטז, ב בהתחלת אתהלך לפני ה', ומציין ששייך לפסוק וללבן שתי בנות. בשינוים ועם הגהות, ראה מאמרי אדה"א נ"ך ע' קצד שמיוסד על מאמר זה.
בבוך 1135 מד, א המאמר בגוכתי"ק הצ"צ באיזה שינויים, וז"ל שם:
וללבן שתי בנות וגו' הנה לאה ורחל שהם אותיות מחשבה ודיבור היו שניהם מאירים בא"י בזמן הבית וזהו בארצות החיים ב' ארצות והעיקר הי' בחי' רחל, כי המחשבה מתלבשת בתוך הדבור, ונודע כי רחל היא עלמא דאתגליא כמשל הדבור ולכן הי' אז בא"י תכלית הגילוי אלקותו ית' שהיו חכמים גדולים בעלי רוה"ק ונביאים ובפרט בהמ"ק השראת השכינה בקדה"ק ואורים ותומים וירידת האש שלמעלה כו'. ואחר החורבן שגלו ישראל לבבל וגלתה עמהם השכינה שהיא בחי' רחל עלמא דאתגלייא ואז היא בח"ל דוקא אך א"כ הי' ראוי להיות בח"ל גילוי אלקות ע"ד שהי' אז בא"י אך הענין כי בבבל היא בבחי' גלות בהע' שרים והעבודה היא בדרך בירורים כו' (ועי"ש ע"פ במדבר סיני) אבל בא"י נסתלקה רחל שהיא עלמא דאתגליא ונשאר בחי' לאה שהיא עלמא דאתכסיא שהוא באמת מדרגה יותר גבוה מרחל כמשל המחשבה שהיא למעלה מהדבור ולכן הצדיקי' הגדולים יכולים להשיג עכשיו בא"י השגות עליונות יותר גם מבזמן הבית (כיון שישיג בבחי' מחשבה עליונה כמו שהיא עדיין למעלה מההתלבשות בעולם הדבור) וכמו האריז"ל שהשיג מה שלא השיגו תנאים ואמוראים משא"כ שארי האנשים לא יוכלו להשיג כי לאה היא אתכסיא כו'.

וללבן שתי בנות: בראשית כט, טז.

לאה ורחל . . עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא: באוה"ת שמיני כרך ב ע' תפט מציין לכאן.

בארצות החיים: תהלים קטז, ט. בלקו"ת ואתחנן ג, ד מציין לכאן.

והעיקר היה בחי' רחל: ראה לקו"ת להאריז"ל פ' לך לך ד"ה אל הארץ.

(שנקראת עקרת הבית): בגוכתי"ק הצ"צ ליתא.

וכמו שפרש"י גבי יונה ויחזקאל: א, ג.

(וכמו שפרש"י . . בא"י): בגוכתי"ק הצ"צ ליתא.

משא"כ אחר חורבן . . ואינה מאירה כלל: באוה"ת שלח ע' תנו מבאר שגם עכשיו יש הפרש בין א"י לחו"ל, וכאן מבאר שבזמן שאין בהמ"ק קיים אין יכולים להשיג בארץ יותר מבחו"ל, רק הצדיקים הגדולים, וכתב ע"ז הצ"צ שם ”ע"כ צ"ל דעכשיו עיקר ענין הארץ יכולים להשיג ע"י עסק התורה שבע"פ", ע"ש בארוכה.

שגלו ישראל וגלתה עמהם השכינה: ראה מגילה כט, א. ספרי מסעי לה, ד. ועוד.

כרחל לפני גוזזי' נאלמה: ישעי' נג, ז.

והעבודה היא בדרך בירורים: באוה"ת בראשית כרך א ריז, א מציין ע"ז ”וזוהי עיקר התלבשותה שנופלת ממדרגה למדרגה לברר ולהוציא בלעם מפי'".

(וכמ"ש ע"פ במדבר סיני): ראה לקו"ת פ' במדבר בתחלתה.

דף כג

מ"ם פתוחה . . מ"ם סתומה: נתבאר באוה"ת דרושים לשמע"צ ע' א'תתי, ובספר הליקוטים-דא"ח מהצ"צ ערך אותיות אות מ (ע' תתנ ואילך). ראה לקו"ת שמע"צ צג, ב.

וכמו האר"י ז"ל: במאמרי אדה"א נ"ך ע' קצה ”כמו האריז"ל ותלמידיו שזכו לרוה"ק וגילוי אליהו כו' והרב הב"י וכיוצא שלא נמצא כזה בחו"ל".

וכמו האר"י ז"ל . . בדורות הקדמונים: בבוך 1135 גוכתי"ק הצ"צ: וכמו האריז"ל שהשיג מה שלא השיגו תנאים ואמוראים משא"כ שארי האנשים לא יוכלו להשיג כי לאה היא אתכסיא כו': ולהבין מ"ש.

כי שנואה לאה: בראשית כט, לא.

הרי יעקב השיג ודאי בעלמ' דאתכסי': בתו"א רד"ה וללבן ב' בנות דיעקב השיג ודאי בעדאתכ"ס ובתו"ח שם דלא השיג כלל — לפלא גדול שהרי מפורש על אתר: בתו"א — שהמדובר באותיות המח'. בתו"ח — בשרש לאה, פני' בינה, שכל הנעלם מכל רעיון וכו'.
ולהעיר 1) באוה"ת שם אין בכלל הענין שהשיג או לא השיג. 2) ע"ד החילוק בפי' כי שנואה בין תו"א ותו"ח — נחלקו ג"כ ב"ב (קכג, א) וב"ר רפע"א. — לקו"ש ח"י ע' 214.
במאמרי אדה"א נ"ך ע' קצו מבאר שהקושיא ”למה אהב יעקב לרחל יותר מלאה דלכאורה בחי' לאה יותר עליון מבחי' רחל". וראה ביאוה"ז להצ"צ כרך ב ע' תשלז.

יעקב נק' בריח התיכון: זח"ב קעה, ב. זח"ג קפו, א ובכ"מ. באוה"ת בראשית כרך ב שצה, א מציין הצ"צ: ”וכן מרומז ברבות פ' ויגש פצ"ד".

פי' שהוא הממשיך . . כמ"ש במ"א: ראה אוה"ת בראשית כרך ב שפה, ב ואילך. וראה בהביאור שם שפח, א ואילך.

ויאהב (יעקב) גם את רחל: בראשית כט, ל.

וישק יעקב לרחל: בראשית כט, יא.

ע"פ ישקני מנשיקות: לקו"ת שה"ש א, ד. וראה אוה"ת שה"ש ע' כד.

וע"פ אמצאך בחוץ אשקך: לקמן פ' תרומה פ, ג.

אעבדך שבע שנים ברחל: בראשית כט, יח.

לבן הוא בחי' לובן העליון: ע"ח שער העקודים פ"א.

דלית שמאלא בהאי עתיקא: זח"ג קכט, א.

רק שלמטה נשפל בלבן גשמי: ראה לקו"ש חט"ו ע' 262.

כולו הפך לבן טהור: ויקרא יג, יג.

וישכם לבן בבקר: בראשית לב, א.

(ומש"ל דרחל . . פנחס דרמ"ט): ראה אוה"ת כאן ריז, ב שמבאר ”כי הלידה הוא בחי' גילוי ההעלם כמו שהוא בעצמותו, וא"א להיות האצי' כמו שהוא נמשך בבריאה, ולכן היתה מקשה ללדת". ע"ש.

שהם הספי' שבאצי': ל"ת להאריז"ל פ' ויצא.

יהודה הפעם אודה: בראשית כט, לה.

כמ"ש במ"א ע"פ יהודה אתה: לקמן ר"פ ויגש.

וגם לוי . . הפעם ילוה אישי: בלקו"ת שמיני יח, ג. נשא כא, ד מציין לכאן.

וכמ"ש במדרש בעובדא דר' חייא רבה: ראה ירושלמי כלאים פ"ט ה"ג.

וכן גבי רבא (בפ' אר"ע): שבת פח, א.

ולכן יצא ממנו משה: בלקו"ת צו ח, ג מציין לכאן וציין גם לזח"ב יא, ב.

שלגודל התקשרותו בבחי' בטול: ראה לקו"ת עקב יד, ב. סידור קי, ב. אוה"ת ויצא רו, א. ביאוה"ז להצ"צ ע' תמז.

דצבא השמים . . אינו ענין השתחואה גשמיות אלא שמשתחוה: בגוכי"ק הצ"צ [וכ"ה באוה"ת בשלח ע' שנה שמציין לכאן]: דצבא השמים לך משתחוים שאינו ענין השתחואה גשמית שהרי מיכאל מהלך ת"ק שנה היה כופף הרקיע כו': אלא שמשתחוה. ע"כ. בסה"מ תרס"ט ע' קכו מציין לכאן.

ע"פ טובה הארץ מאד מאד: לקו"ת שלח לח, ב. ושם מציין לכאן.

ומרבע"ה התפלל תקט"ו תפלות: דב"ר יא, ו. ראה אוה"ת פ' ואתחנן ע' קיג.

תוכן העניינים

מראי מקומות הערות וציונים על תורה אור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה