מראי מקומות הערות וציונים על תורה אור
וארא
דף נה
וארא אל אברהם: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי בסה"מ תקס"ב ע' קלד. ביאור בע' קלז. ושם ע' רצא קיצור לכ"ק אדמו"ר הצ"צ [על הנחת כ"ק אדה"א].
ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
המאמר עם הגהות באוה"ת וארא ע' קלט, וע' קמ. כרך ז ע' ב'תקמט. עוד הגהות בע' ב'תקפד. כרך ח ע' ב'תתסה. ד"ה דודי לי ואני לו בסה"מ תרכ"ז ע' רכב.
לכללות מאמר זה ראה ד"ה ועברתי בארץ מצרים תרמ"ד סעי' ו (הוצאת תשס"ב ע' שלז ואילך). ובד"ה וארא תשכ"ז. תשל"ט. תשמ"ה. ד"ה כי כאשר תשמ"ז.
וארא אל אברהם: שמות ו, ג.
וארא יש בו ב' פירושים: תחילת המאמר נתבאר בארוכה בספר השיחות תשמ"ט ע' 189.
א' לשון עבר שנתגלה לאבות: כפשוטו של מקרא בפרש"י — ד"ה וארא תשל"ט.
והב' . . שתמיד יש בחינה זו: ראה לקו"ש ח"י ע' 97. בד"ה וארא תשל"ח ”והיינו שהענין דוארא הי' (לא רק אצל האבות, כ"א גם) בזמן משה רבינו וגם ישנו עתה בזה"ז". ”ומאחר ושני הפירושים ה"ה בתיבה אחת וענין אחד הרי מובן שיש להם שייכות זה לזה. והיינו שבאותו האופן שהי' הענין דוארא אצל האבות, באותו האופן הוא גם תמיד בכל אחד מבני ישראל" — ד"ה וארא תשל"ד (מהנחה בלתי מוגה).
שו"ה זו בכל — בכל זמן: כ"ה בבוך 633. אבל באוה"ת וארא כרך ח ע' ב' תתסה (שנדפס מגוכתי"ק הצ"צ עם הגהות) ליתא תי' אלו.
אין קורין אבות: ברכות טז, ב.
שבחי' האבות היא ירושה לבניהם: ראה לקו"ש ח"י ע' 97.
לכל חד לפום שיעורא דילי': בלקו"ת במדבר א, א מציין לזח"א קג, ב. וראה זח"א קכט, ב. לקו"ת מסעי פה, ב.
ולכן אומרים אלקי אבותינו אלקי אברהם: ראה בספר השיחות תשמ"ט ח"א ע' 189 הערה 13.
יש לך אדם שאין בו כלל בחי' ומדריגות אלו: הכוונה, שאין בו הבחי' של כל השבטים. ודלא כהאבות, שבחי' כל ג' האבות צ"ל בכ"א. — לקו"ש ח"ו ע' 11 הערה 39. חט"ו ע' 360.
משא"כ בחי' האבות: ע' לקו"ש ח"ד ע' 1068 הערה יב.
ולהבין ענין גילוי זה: בבוך באב' 17 כו, א נוסף: (דוארא כו').
הגלות נמשל לעבור: זח"ג נ, א. ביאוה"ז לאדה"א מז, ג ואילך. ע' מאמרי אדה"ז פרשיות ח"א ע' רט. שם ח"ב ע' תקיא ובהמ"מ שם. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' לב ובמ"מ לשם. אוה"ת שמות ע' נט. קלט. ביאורי הזהר לכ"ק אדמו"ר הצ"צ ע' רכא. ראה גם אוה"ת ויקרא כרך ד ע' א'מב. בסה"מ תרכ"ז ע' רכג.
וראה לקמן נח, ד בשם הפרע"ח שער חג המצות פ"א.
כי חלה גם ילדה: ישעי' סו, ח.
כי באו בנים עד משבר: ישעי' לז, ג.
וכח אין ללידה: בבוך באב' 17. 170 נוסף: (וכ"מ במשנה פ"ד דברכות אפילו בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה כו'): וכן.
ומולדותיך ביום הולדת אותך: יחזקאל טז, ד.
אמרו רז"ל דרש: בבוך הנ"ל נוסף: (בפ"ג דנדה) בשם ר' שמלאי.
דרש ר' שמלאי: נדה ל, ב. ראה ד"ה למה הולד במאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' קל.
ראשו בין ברכיו: ראה ד"ה בלילה ההוא תשד"מ.
ראה תו"ח שמות מד, סע"ב. ספהמ"צ להצ"צ עז, סע"א ואילך. אוה"ת שמיני ע' לה ובכ"מ.
ואוכל ממה שאמו אוכלת: (ולא החלב שהוא לאחר הבירור הזך והנקי) — מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' קלא.
רק דרך הטבור: ראה לקמן קכד, ב.
כמ"ש רז"ל: נדה מב, ב. וראה חולין עב, א.
וככל המשל הזה: בד"ה וארא תשל"ט (מהנחה בלתי מוגה): שבהמשל מובא גם ע"ד אברי הנשימה, אך בהנמשל אינו מבארם. ומבאר זה ע"פ המבואר בתו"א מקץ לו, ב כי נשמה הוא מלשון נשימה שבאדם שהיא בחי' רצוא ושוב. ועד"ז באדם צ"ל העבודה בבחי' רצוא והעבודה בבחי' שוב, וזהו שהגלות נמשל לעיבור בענין אברי הנשימה, דכמו שבעיבור ישנו חתוך כל האברים גם אברי הנשימה, אך אינם פועלים פעולתם, עד"ז הוא גם בזמן הגלות (הנמשל לעיבור) דהכחות אינם פועלים פעולתם, ועד שהעבודה אינו בחיות כ"א כענין שנאמר ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה. ע"ש בארוכה.
ה' ממרום ישאג: ירמי' כה, ל.
כמ"ש בזהר דסליק קוב"ה לעילא: זח"א רי, א. זח"ג כ, ב. עה, א. ע' בסידור ע"פ יתום ואלמנה. מובא גם בלקו"ת נצבים מח, סע"א ואילך. שה"ש מה, א. אוה"ת שה"ש כרך ב ע' תקו. תתצו.
רחל מבכה על בני': ירמי' לא, יד. וראה אוה"ת פ' שלח ע' תסז.
והשמן לב העם: ישעי' ו, י.
ותהי יראתם אותי: ישעי' כט, יג.
ונגלה כבוד ה': ישעי' מ, ה.
כי עין בעין יראו: ישעי' נב, ח.
הוא תלוי במעשינו ובעבודתנו: באוה"ת שה"ש כרך ב ע' תרד מבאר שכאן הכוונה: ”עיבור הוא נה"י שהולד ראשו בין ברכיו ואוכל דרך הטבור ואין טעם במאכל כי חך אוכל יטעם, וענין בחי' זו בעבודה היינו רק בחי' מעשה שהוא נו"ה, כן נתבאר בד"ה וארא". וכן הלשון בתניא רפל"ז. וראה משיחת ש"פ וארא תשמ"ט סה"ש תשמ"ט ע' 197 הערה 70 שהמקור לדיוק לשון אדה"ז מעשינו ועבודתינו הוא מדיוק לשון הרמב"ם בפ"י מהלכות תשובה ע"ש.
שמע ישראל . . ואהבת וגו': דברים ו, ד.
כי הנה צ"ל מלת אחד: ראה לקו"ת תזריע כג, ג. בלק ע, א. ואתחנן ד"ה שמע ישראל. מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' קי. מאמרי אדה"א בראשית ע' תק. תו"ח שמות (אותיות מרובעות) מז, א ואילך. אוה"ת פ' ואתחנן ע' ריא וע' תכט ההפרש בין אחד ליחיד. בראשית כרך ז תתנד, ב. תתשנט, א ואילך. תתרלא, א. שבועות ע' רב. אמרי בינה שער הק"ש פ"ח. שרש מצות התפלה פי"א קכד, א. סה"מ תרכ"ז (הוצאת תש"ס) ע' קע. סה"מ תרנ"ד ע' נו. סה"מ תש"ח ע' 244. ד"ה על שלשה דברים תרנ"א. וראה בסה"מ תקס"ב ע' רמט בשם חובת הלבבות. ד"ה דודי לי פ' אחרי תשכ"ז. ד"ה אתה אחד תשכ"ט (סה"מ מלוקט ח"ד ע' סט). לקו"ש חי"א ע' 11. חי"ב ע' 66.
המבואר כאן בין אחד ויחיד — אינו נזכר בהנחת כ"ק אדה"א בסה"מ תקס"ב.
ראובן אחד: ראה יחזקאל מח, לא: שער ראובן אחד. שער יהודה אחד שער לוי אחד.
ראה דרך מצותיך קכד, א ואילך.
בנך יחידך: בראשית כב, ב.
הוי לי' למימר ה' יחיד: ראה זח"ג ז, ב. אוה"ת דרושים לחג השבועות ע' רב מביא זה וז"ל: ומתורץ בזה הקושיא שהק' בתו"א בד"ה וארא למה לא נאמר ה' יחיד, ולפמ"ש י"ל כי מן ז' רקיעים והארץ וד"ר אשר הוא ית' אלופו ש"ע אנו מכירים כחו כו' לכן נא' ה' אחד, והיינו ג"כ מה שפי' בת"א ה' אחד שז' רקיעים והארץ וד' רוחות העולם בטלים אצלו כו' עכ"ל. קטע זה מובא באוה"ת שה"ש כרך א ע' קלב.
לגבי קוב"ה מצד עצמותו ומהותו . . שהרי הוא יחיד ומיוחד: מובא באוה"ת שה"ש כרך ב ע' תרכו.
שהוא אחד בשבעה רקיעים: ראה שו"ע אדה"ז או"ח סי' סא סעי' ו. לקו"ת תזריע צג, ג.
וצבא השמים: נחמי' ט, ו.
דהיינו בחי' מעלה ומטה: מובא באוה"ת וירא כרך ד תשלט, א.
כי גבוה מעל גבוה וגו': ע"פ קהלת ה, ז.
בבוך 633: כו'.
משא"כ לגבי קוב"ה . . וגדר עלמין כלל: הלשון נעתק באוה"ת נ"ך כרך ג ע' א'שצה ומציין ללקו"ת פ' בהעלותך כט, ד. וראה גם סה"מ תר"ל ע' קצז.
לך ה' הגדולה: דה"א כט, יא.
ומעלה ומטה שוין: ראה ד"ה ציון במשפט תפדה תש"מ בדיוק הלשון מעלה ומטה. באוה"ת נ"ך כרך א ע' תו, ובספר החקירה עו, א, ובאוה"ת יחזקאל ע' תו מפרש כ"ק אדמו"ר הצ"צ וז"ל: ”ור"ל אף לא מעלה ומדרגה ולא כמ"ש המו"נ שנק' הוא ית' מקום ע"ש המעלה ומדרגה, כי בחי' מעלה ומדרגה שייך רק בהנמצאים וע"ס, אבל אצלו ית' שוה המעלה עם המטה כנ"ל ועמ"ש מענין זה בלק"ת גבי פסח בד"ה מצה זו כו'". ע"ש בארוכה. ולקמן סה, ב.
כי נשגב שמו לבדו: תהלים קמח, יג. וראה לעיל לד, ד. לקו"ת אמור לא, ג.
והנה בחי' עיבור . . ויש בפני עצמו: הקטע מובא ביהל אור ע' שמד.
בימי הגלות סליק קוב"ה: מובא באוה"ת פ' וירא כרך ד תשס, א.
סליק קוב"ה . . לגבי בחי' מהותו ועצמותו: באוה"ת מג"א ע' ג' מציין לכאן.
ביום ההוא יהי' ה' אחד: זכרי' יד, ט.
אטו האידנא לאו אחד: פסחים נ, א.
לאתכפיא סט"א ואסתלק: ראה זח"ב קכב, ב. ונתבאר לקמן ס"פ ויקהל. לקו"ת פ' שלח ד"ה ויאמרו טובה הארץ. באתי לגני תש"י.
ואסתלק: ואין זה סילוק גשמי אלא העלם — ספר החקירה ע' 272.
וידעו מצרים: שמות ז, ה.
במקום שבעלי תשובה: נסמן לעיל כא, ג.
ישמח ישראל בעושיו: תהלים קמט, ב.
ואהבת . . בכל לבבך בשני יצריך: דברים ו, ה. ברכות נד, א.
עבדו את ה' בשמחה: תהלים ק, ב.
תחת אשר לא עבדת . . בשמחה ובטוב לבב וכמ"ש האריז"ל: תבוא כח, מז. תניא פכ"ו. סה"מ תש"י ע' רז בהערה.
דבש וחלב תחת לשונך: שה"ש ד, יא.
כאיש אשר אמו תנחמנו: ישעי' סו, יג.
כי ע"י זה מתגדלים אבריו: ראה אוה"ת שה"ש כרך ב ע' תרפג ואילך.
דם נעכר ונעשה חלב: נדה ט, א. בכורות ו, ב. נתבאר בלקו"ת במדבר יט, א ”שהדם עצמו שהוא בחי' גבורות נהפך לחלב חוורתא חסדים". ראה לקמן קח, ג.
את קרבני לחמי לאשי: במדבר כח, ב.
ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים: נסמן לעיל לג, ד.
וענין הקרבן להקריב גם נפש הבהמית שבאדם: ראה לקמן קיא, ג דהיינו שמתהפך גם רצון חומר הגוף. אוה"ת פ' כי תשא ע' א'תתפו. לקו"ת פ' כי תצא בתחלתו.
תפלות כנגד תמידין: ברכות כו, ב.
זבחי אלקים רוח נשברה: תהלים נא, יט.
דהיינו רוח הסט"א כו': בבוך באב' 17 כז, ב נוסף: (ובחי' אברהם היינו בחי' אהבה שקודם בחי' לעולם ירגיז כו' שהרי מתחלה ע"י אכילה דמצות ומע"ט נמשך חיות ללב ומוח לאהבה את ה' ולעבדו זהו בחי' אברהם ומה שאח"כ נהפך המזון לדם בחי' רוגז על ההיפוך זהו ובחי' יצחק כנ"ל).
כמ"ש בתניא: פרק לא. בבוך 633: כמ"ש בלק"א.
בבכי יבאו ובתחנונים אובילם: ירמי' לא, ח.
הלוך ובכה ילכו: ירמי' נ, ד.
מלכות שמים בק"ש: בבוך באב' 17 נוסף: (הי' דרכו ישר בעיניו ולא הרגיש שהוא חוטא).
המו מעיו לו רחם ארחמנו: ירמי' לא, יט.
אין זו שמחה אמיתית: בבוך באב' 17 כח, א נוסף: (וכה"ג נת"ל פ' ויחי ע"פ אסרי לגפן שא"א לבוא לבחי' יין המשמח שהיא שמחה מגדולתו ית' ואנחנו עם קרובו כו' בלתי יוקדם תחלה בחי' יין המשכר שהוא המרירות על ריחוקו מה', כי לא שייך תענוג מאיזו דבר אם לא יוקדם רצון לזה ולפי ערך הרצון והתשוקה להדבר כך יהי' התענוג כשנתמלא לו אותו הדבר כו' ע"ש).
שהדדים הם במקום בינה: ברכות י, א. בבוך באב' 17 נוסף: (כי השמחה היא בחי' החלב שהחלב מגדיל הולד וכן שמחה בה' ע"י ההתבוננות מגדיל המדות אהוי"ר ורחמנות כו').
דף נו
בחי' שדי מל' ברכות שדים: באוה"ת פ' וארא ע' קנז כ' שכ"ה גם בספר שערי אורה שער ב' לה"ר יוסף גיקטליא והקשה שבד"ה וארא תקס"ח מבאר שבחי' אל שדי זהו ענין מדת הצמצום, ע"ש בארוכה.
באוה"ת כי תצא ע' תתקכה מציין לכאן.
וחלב להגדיל המדות: בלקו"ת שה"ש לג, ב מציין: ”ושם [בתו"א] נתבאר ענין עיבור ולידה ויניקה בעבודת ה' ועיין בפרדס בערכי הכינוים ערך חלב ובשער ח' פ"ו ובזהר משפטים (דקכ"ב ע"ב) בענין רוחצות בחלב ובאדרא רבא דקל"ו ע"ב" ע"ש.
ברכת שדים ורחם: בראשית מט, כה.
שקיים אברהם אבינו ע"ה את כל התורה: משנה סוף קידושין.
אברהם תיקן תפלת שחרית: ברכות כו, ב.
ונחנו מה: שמות טז, ז.
בחי' ביטול לגמרי: למעלה מהביטול דאבות (לקו"ש לכ"ד טבת ח"ו ע' 38 הערה 29). ראה סה"מ תרכ"ט ע' רכט ואילך.
שכינה מדברת מתוך גרונו של משה: ראה זח"א רסז, ג. זח"ב קטו, ב. זח"ג ריט, א. רלב, א.
דבר ה' זו הלכה: שבת קלח, ב.
ואורייתא וקוב"ה כולא חד: נסמן לקמן נז, ג.
תפיסא — שאינו מרגיש את עצמו כלל . . ואינו תופס מקום לעצמו כלל: ”שביטול כזה אין ביכולתו של אדם לפעול בכח עצמו (ע"ד אין חבוש מתיר עצמו כו'), אלא בא על ידי התגלות ה' מלמעלה, ובזה גופא — גילוי שם הוי', היינו עצמותו של הקב"ה כפי שהוא למעלה מגדרי העולם" — לקו"ש לפ' וארא חל"א ע' 25.
ואשים דברי בפיך: ישעי' נא, טז.
ידבר עמים תחתינו: תהלים מז, ד. ראה גם לעיל ד, א. לקמן סח, ב. פב, ג.
בבחי' היותו יחיד: ראה ספר קיצורים והערות לס' התניא ע' קה. סה"מ תרס"ו ע' רסט.
מאן מלכי רבנן: גיטין סב, א.
מתניתא מלכתא: ביצה כא, וש"נ. ראה לעיל מט, ב.
יש מי שאוהב: ראה תניא פל"ה. בבוך באב' 17 כח, ב נוסף: (אבל הלומד בתורה הוא למעלה מבחי' זו כי דבר מלך הוא שנדבר בפיו).
הודעתי אין כתיב כאן: רש"י שמות ו, ג.
בחי' יחיד: וכ"כ הבחיי וז"ל וממה שהזכיר לשון נודעתי ולא אמר הודעתי בא ללמוד שהוא ושמו אחד. ראה לקו"ת פקודי ד, א. במדבר ב, ד.
אנכי מי שאנכי: נסמן לעיל א, א.
וידבר — וארא: נדפס גם בתו"א לעמבערג ד, ב. הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי במאמרי אדה"ז פרשיות ע' רכו.
ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
המאמר עם הגהות הערות וקיצורים נדפס באוה"ת וארא כרך ח ע' ב'תתפב. קיצורים שם ע' ב'תתצג.
בכמה כת"י מצויין ש"פ וארא תקס"ה.
וארא אל אברהם: שמות ו, ג.
נאמרה תשובה על . . למה הרעתה: ”לא רק נחמה והבטחה" — לקו"ש לפ' וארא חל"א ע' 24.
למה הרעות: שמות ה, כב.
גם להבין: בבוך 1824: וגם צל"ה ענין החטא שבשבילו סבלו: הגלות.
ועבדום וענו אותם: בראשית טו, יג.
אך הנה כתיב: קטע מכאן מובא באוה"ת מג"א ע' ריז [בהוצאת תנש"א. — בהוצאת תשכ"ט ע' ב'תא].
ביום עשות ה' אלקים: בראשית ב, ד.
וביאור שני שמות . . וכך היתה כוונת יעקב: ראה אוה"ת בראשית לז, א ביאור לכאן. ועי' לעיל בפ' ויצא סד"ה ושבתי בשלום בענין כי שמש ומגן.
אלקים לשון רבים: ראה לקו"ת אמור לא, ג. דרך מצותיך קצז, א (בהוצאה חדשה). אוה"ת פ' וארא ע' קנה. רכג. יתרו ס"ע א'לח.
כי אלקים קדושים הוא: יהושע כד, יט. באוה"ת מג"א שם מוסיף: ”ביהושע סי' כד יעו"ש בילקוט והירושלמי פ"ט דברכות".
גדול ה' . . ואימתי גדול: תהלים מח, א. זח"ג ה, א. זו"ח תשא (מד, א) בשינוי לשון. וראה ד"ה כבוד מלכותך תרס"א. אור לי"ד ש"ת (שם הערה 32). ראה גם זח"ב רלה, א.
במה שמבואר כאן ראה גם אוה"ת פ' מסעי ע' א'שנג. באוה"ת נצבים ע' א'רכב מציין לכאן.
לא שייך לומר עליו לשון גדולה: ראה אוה"ת וירא צב, א, ובהמשך מים רבים תרל"ו פרק מח מ"ש כאן דלא שייך לומר עליו לשון גדולה כ"א בחי' גדולה שייך רק בהתפשטות זיו והארה, וכן לקמן צד, ב משמע שהגדולה והחסד שבאצי' ממכ"ע וסוכ"ע בטל אצלו ית' שזהו היפך ממ"ש שם שבחי' גדולה זהו הנמשך מבחי' ולגדולתו אין חקר. אעכצ"ל כו'. ע"ש. ועיין ג"כ בתורת שמואל תרכ"ז ע' תיח. באוה"ת מג"א הנ"ל יש כאן הג"ה ”(ועמ"ש מזה בד"ה ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב)". והכוונה למה שמובא לעיל מד"ה מים רבים תרל"ו פרק מח.
מלכותך מכ"ע: תהלים קמה, יג.
כי שמש ומגן הוי' אלקים: תהלים פד, יב. ראה אוה"ת נ"ך כרך א ע' תקלח.
והנה כתיב מה רבו: קטע מכאן מובא בסה"מ תרל"ג ח"א ע' קפח עם הגהות.
מה רבו מעשיך: תהלים קד, כד.
מה גדלו מעשיך: תהלים צב, ו.
מה רבו מעשיך קאי על עולמות התחתונים: ראה מאמרי אדה"ז על ש"ס וזהר ע' רעג. ועם הגהות בביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' תעב. וראה ד"ה שאו מרום לכ"ק אדמו"ר הצ"צ בספר החקירה בהוספות. ד"ה אין ערוך תרצ"ד. ד"ה וכל העם רואים ת"ש ע' 112.
מה גדלו מעשיך: בבוך 1824 נוסף: וצל"ה שינוי הלשון ענין: מה רבו.
שאין לך כל עשב: נסמן לעיל ח, ד.
באוה"ת וארא כרך ח ע' ב'תתפג יש הגה"ה: (הובא בר"ח פ"ה משער האהבה והוא במד"ר בראשית פ"י).
וכל קרבי את שם קדשו: תהלים קג, א. ראה לקו"ת צו ז, ב. שלח מב, א. וראה יהל אור עה"פ ע' שפב.
וכמארז"ל נטה שמאלו: ראה פדר"א פי"ח. לקו"ת נשא כא, ב ואילך ובמ"מ לשם. סה"מ תרכ"ז (הוצאת תש"ס) ע' שמב. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' שסה. לקו"ש חל"א ע' 77 ואילך.
לעוה"ז הגשמי: בסה"מ תרמ"א ע' לט הוסיף כ"ק אדמו"ר מהר"ש: וזהו ר"ע כשראה כרך גדול של רומי מליאה תענוגים שחק וא' אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכ"ו, היינו אם לעוברי רצונו כך שהוא רק בחי' פסולת וחיצוני'.
וע' מזה בזהר ח"ב: הגה"ה זו גם באוה"ת ויקרא כרך א ע' רד. ושם מביא הזח"א תחילה.
מקבלת מבחי' שמאל: בסה"מ תרמ"א ע' מ נוסף: ועכ"ז יש תענוגי' הרבה עד אין שיעור, לעושי רצונו שהם מקבלים מבחי' פנימי' הרצון ממש דהיינו מבחי' מה גדלו מעשיך כו' וכמשי"ת עאכו"כ.
עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק: סוף עוקצין.
להנחיל אוהבי יש: משלי ח, כא.
שכר מצוה מצוה: אבות פ"ד מ"ב. ראה ד"ה יפה שעה אחת נדפס במאמרי אדה"א קונטרסים ע' רב.
כי יש מתפעל כו': ראה תניא פ"נ.
כל חד לפום שיעורא דיליה: באוה"ת וארא כרך ח ע' ב'תתפג נוסף: (ומספר ש"י י"ל שהוא חצי מתר"ך אורות שבכתר שכנגד תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן. ועמ"ש בזה במ"א בענין קנה חכמה קנה בינה ב"פ קנה עולה ש"י. עיין תוי"ט סוף עוקצין ענין ש"י בע"א).
ע"ש ריבוי התחלקות . . וזהו אימתי גדול: בביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' שסה שמכאן נראה: ”שכדי להיות היש דבר נפרד זהו"ע שם אלקים, אך ע"י יחוד הוי' בשם אלקים נמשך להיות ביטול היש, וכן נתבאר בביאור דמזוזה מימין ובביאור דשובה ישראל" ע"ש.
שו"ה בהתפשטות — והיא היא: בבוך 414: הוא.
עיר נק' מה שמקובץ מכמה בתים: קטע מכאן מובא באוה"ת בראשית כרך ו תתרע, א. ראה דרך מצותיך קיג, א (ובהוצאת תשנ"א ואילך קצז, א). אוה"ת בראשית כרך ז תתשעה, ב. המשך זאת חנוכת המזבח תר"מ סעי' יד.
ובתים הם צירופי אותיות: ראה תניא ח"ב פ"ד. וע' לקמן צד, ב. לקו"ת בד"ה בשעה שהקדימו פ"א. אוה"ת בראשית לט, ב.
וכמ"ש בס"י שתי אבנים בונות שני בתים: פ"ד מט"ז, ע"פ נוסח האריז"ל. וראה לעיל כא, א. נ, א.
שו"ה אבנים — שני בתים: בבוך 414 נוסף: כו'.
בכמה בתים: בבוך תניא — ברוק: בכמה בחי'.
גילוי לעולמות ונבראים: באוה"ת וארא כרך ח ע' ב'תתפג נוסף: (וגם אז נק' גדול מצד שניכר גדולתו ית' במה שמהוה עולמות ונבראים.
גילוי בעיר אלקינו כו': באוה"ת שם נוסף: (ואז לא שייך לקרותו גדול אלא ולגדולתו אין חקר דלית מחשבה תפיסא בי' להכיר גדולתו מאחר שאינו עדיין בבחי' התפשטות והמשכה בנבראים).
אח"כ נמצא שם קיצור.
והאלקים עשה שייראו לפניו: קהלת ג, יד.
את האלקים ירא: קהלת יב, יג.
את ה' אלקיך תירא: דברים ו, יג.
ויראת בושת: וכ"ה בסה"מ תרנ"ה ע' סו. אבל בסה"מ תרמ"א: ויראה בושת.
ארץ ושמים: בבוך 1824 ליתא.
הללוהו בגבורותיו: תהלים קנ, ב.
ואהבת את ה' אלקיך: דברים ו, ה.
והאבות הן הן בחי' המרכבה: נסמן לעיל ד, ג.
וכדכתיב ויסע אברם הלוך ונסוע: בראשית יב, ט. בבוך 633: כדכתיב.
שו"ה דלתתא — שהוא גבול: בבוך 414: שהוא בחי' גבול.
גבול ונברא: בבוך 1824: בחי' נברא וגבול ומחודש: יש מאין.
שאמר לעולמו די: חגיגה יב, א. ראה גם לקמן קטו, ג.
בלקו"ת שה"ש ד, ד מציין לכאן.
עולם חסד יבנה: תהלים פט, ג.
ואהבת את ה' אלקיך: ואתחנן ו, ה.
בחכמה יבנה בית: משלי כד, ג.
האהבה העליונה שהיא העיקרית: ראה באוה"ת כאן כרך ח ע' ב'תתפה: ”נת' עיקר האהבה היא הבאה מלמעלה ואהבה שהאדם מעורר בנפשו היא אתעדל"ת להאהבה העליונה עליונה, אך אהבה עליונה היא א"ס ושתתגלה בנפש האדם הוא ע"י צמצומים עולם חסד יבנה פי' שהחסד ואהבה עליונה נבנה בבחי' עולם והעלם כדי שיוכלו הנשמות לקבל".
אהבתי אתכם אמר ה': מלאכי א, ב.
בכל לבבך . . בשני יצריך: ואתחנן ו, ה. ברכות נד, א.
כהמס דונג: תהלים סח, ג.
כשכבר נמשך בבחי' אלקים: באוה"ת פ' יתרו ע' תתצט מפרש ”והיינו כי שם אלקים הוא בחי' מגן ופרוכת המפסיק בין אצי' לבריאה כמ"ש בד"ה ואתה תצוה את בנ"י".