מראי מקומות הערות וציונים על לקוטי תורה
תזריע
דף יט
אשה כי תזריע: ראה גם אור התורה תזריע ע' סט. ע' תצא. ע' תצו. ע' תתט.
אשה כי תזריע: תזריע כ, ב.
והפלסופים נדחקו: ראה הערת כ"ק אדמו"ר לעיל בהערות וציונים יט, א.
באוה"ת פ' תזריע: א) שיש עוד פי' ע"ד חכ' הטבע (מעין פילסופים) — הובא בבחיי כאן — וגם הוא מבואר ע"פ דא"ח. ב) ביאור מרז"ל (נדה עא, ג. תקו"ז תכ"א) דאשה מזרעת תחלה — הוא ע"י שמשהה עצמו כו', עבודתו (עד שמקבל שכר ע"ז) ונאמר ע"ז לעשות בניו זכרים. — ולכאורה זהו ענין חדש (שנולד זכר — בתור שכר). — לקו"ש חי"ב ע' 70 ע"ש בארוכה. ובד"ה אשה כי תזריע — תשכ"ה (נדפס בסה"מ מלוקט-ג ע' צא ואילך).
ובמאמרי אדה"א דרושי חתונה כרך-א ע' רכא נתבאר בארוכה.
אשה מזרעת תחלה . . ועילאה גבר . . הוא דוחק גדול: ראה לקו"ש חי"ז ע' 155 הערה 59 — "[אף שפשוט שגם פירוש זה יש לו מקום מכיון שהובא ע"י גדולי ישראל כמשנ"ת בארוכה — לקו"ש חי"ב ע' 70 ואילך]. — כי בפ' תזריע, שבה מודגשת מעלת העבודה (אתעדל"ת), נרגש שהענין ד"יולדת זכר" הוא (לא מצד האיש — הקב"ה (עילאה גבר) — כ"א) מצד האשה, כנס"י".
גבי דינה כתיב בתו: בראשית מו, טו.
והענין כי הזכר: קטע מכאן מובא בספר פלח הרמון לפ' שמיני [מוכן לדפוס].
זכר חסדו: תהלים צח, ג. נתבאר בשרש מצות התפילה פרק מ "פי' שנמשך מלמעלה גילוי חסד עליון שיהי' אהבה גדולה בנש"י שבגופים לה' ית' שבחי' אהבה עליונה זו נק' לשון זכר". וכ"ה במאמרי דרושי חתונה שם ע' שיז "שנולדה בחי' אהבה בכל נש"י ע"י בחי' המשכת אתעדל"ע שנמשך אחר אתעדל"ת אשר הוא נק' בשם זכר".
דינא דמלכותא דינא: גיטין י, א. ב"ק קיג, א.
על שרה שבשעה שבשרוה: ב"מ פז, א.
אברהם ציוה . . והיא נתנה קמח . . באורחים: שם.
לובן מן האב . . אודם מן האם: נדה לא, א.
ובתורתו יהגה: תהלים א, ב.
את אשר יאהב ה' יוכיח: משלי ג, יב.
ומעתה יובן . . דאשה מזרעת: ראה ספר המאמרים מלוקט ח"ג ע' צא הערה 4 החילוק בין ב' הפירושים.
בזח"ג פ' תזריע מ"ב ב' מ"ג ב' מ"ה ב': ראה לקמן פ' שלח מו, א. אוה"ת ויקרא-ג ע' תתיג.
עולם לאכסדרה: משנת תקע"ב — ראה אוה"ת בהעלותך ע' שמח.
בדרום הוא תוקף החום: ראה אוה"ת נ"ך-ג ע' א'שה. יהל אור ע' קפג.
בצפון . . ובו עיקר הישוב: ראה גם מאמרי אדה"ז כתובים-א ע' נ. מאמרי אדה"א-ענינים ע' שלא ובהנסמן בהמ"מ שם. להלן במדבר ד, סע"ד. מאמרי אדה"א נביאים כתובים ע' קכא ואילך.
דרום הוא חסד: מאו"א אות ד סעי' כ.
דרום חסד וצפון גבורה: מאו"א אות צ סעי' כו. וראה זח"א כט, ב (הלשון נעתק בסה"מ תר"ן ע' שפט).
מצפון תפתח: ירמי' א, יד.
דף כ
אני בינה לי גבורה: משלי ח, יד.
שהמים . . הלחות במוח ומקור החמימות בלב: השוה תניא פ"ג.
והג"ע הוא בקו השוה: ראה סה"מ תקס"ה ע' תתקס נעתק לקמן במ"מ לשמע"צ פד, ד. אוה"ת נ"ך-ג ע' א'שז.
ובפ' תרומה דקנ"ד ב': נתבאר ביהל אור ע' קפג.
שם מ"ב וע"ב . . אם שמוע: ראה לקו"ת ואתחנן יג, ד.
דאחליפו דוכתייהו: וע' ואתחנן יב, ד. [כ].
בזהר פ' קרח דקע"ח ב': נתבאר באוה"ת ויקרא-ב ע' תלג.
שוש תשיש: בדרמ"צ קלז, ב: ע"פ מה ששמענו בחורף תקע"ב בחתונת גיסי וב"ד ר' נחום נ"י ע"פ מ"ש שוש תשיש. ע"ש בדרמ"צ בארוכה. וראה בהנסמן בהוספות להערות וציונים ללקו"ת כאן. המאמר בארוכה בדרושי חתונה לאדה"א כרך-א ע' שיז ואילך.
שוש תשיש ותגל העקרה: נוסח ברכת נישואין.
פועל עומד: "כלומר תשיש אתה בעצמך ועי"ז תגל גם העקרה" — מאמרי אדה"א חתונה-א ע' שיז.
ארז"ל ע"פ אשה כי תזריע: ע"ל ר"פ תזריע וש"נ. [כ].
שכנס"י נק' אשה . . והקב"ה נק' איש: ראה לקו"ש חי"ז ע' קמז.
ביום ההוא תקראי אישי: הושע ב, יח.
ואל אישך תשוקתך: בראשית ג, טז.
מי לי בשמים: תהלים עג, כה. — להעיר מהמובא בשרש מצות התפלה פ"מ פתגמו של רבנו הזקן בזה, עיי"ש. ונתבאר בד"ה ביום עשתי עשר — תשל"א (סה"מ מלוקט ח"ג ע' קו ואילך. ובשיחת ש"פ בלק תשמ"א).
כי עמך מקו"ח: שם לו, י. ראה לקו"ת בשלח א, ג. בחוקותי נא, ד.
לית מחשבה תפיסא בי' כלל: ת"ז בהקדמה.
ולאשתאבא בגופא דמלכא: זח"א ריז, ב.
לק' ראה כה, א וש"נ. [כ].
(וכמ"ש בסש"ב פי"ט): "דזה שנשמת האדם רוצה לידבק בשרשה ומקורה בה' חיי החיים ב"ה הגם שתהי' אין ואפס ותתבטל שם במציאות לגמרי, הוא טבע שלמעלה מהשכל, דהגם שזה שרוצה לידבק בה' הוא מפני שהוא "חיי החיים" (תכלית העילוי), מ"מ, מכיון שהוא יהי' עי"ז אין ואפס, הרצון לידבק בשרשו הוא טבע שלמעלה מהשכל. ואולי י"ל דמ"ש בלקו"ת שם שהסיבה לרצון זה הוא "דעת חזק" [ובפרט שבלקו"ת גופא מציין לתניא שם] — הכוונה היא, דהרצון שמצד טבע הנשמה פועל על השכל", סה"מ מלוקט-ג הנ"ל ע' קד הערה 47.
יושבין ונהנין מזיו: ברכות יז, א.
בד"ה מצה זו: לעיל יא, ד.
בפ' בהר בד"ה כי תבואו אל הארץ: לקמן מ, ג.
נשים דעתן קלות: ראה שבת לג, ב. לקו"ת שה"ש כב, ב-ג. דרך מצותיך לז, ב ואילך. הנסמן לעיל ב, ג.
נק' דכר שהוא דעת חזק שבוחר העיקר ולא הטפל: ראה בד"ה ביום עשתי עשר יום תשל"א (נדפס בסה"מ מלוקט-ג ע' קג הערה 46).
שגם — וכדאי כל יסורים דגיהנם: חגיגה טו, ב. ראה נצבים מח, א.
ביו"ד נברא העוה"ב: מנחות כט, ב.
שלא ע"מ לקבל פרס: אבות א, ג. ראה הביאור בדרושי חתונה לאדה"א שם ע' שכא. עוד פי' במאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' פח.
הלא פרוס לרעב לחמך: ישעי' נח, ז.
נפשי אויתיך: ישעי' כו, ט.
כאדם המתאוה לחיי נפשו: תניא פרק מד. ראה גם לקמן במדבר ח, ג.
ובהערה לתיקון חצות: סידור עב, א.
ועיין — סד"ה והי' מספר: לקמן במדבר ו, ג.
והענין דהנה כתיב: ראה בסה"מ תש"י ע' 207 בהערה.
תחת אשר . . בשמחה: דברים כח, מז.
כי אדם אין צדיק בארץ: קהלת ז, כ.
באור פני מלך: משלי טז, טו.
שמחה של מצוה . . זכר: הביאור ע"ז — נמצא בלקו"ת שה"ש כג, ד אות ה.
בד"ה רני ושמחי בת: תו"א לז, ג.
ע"פ שוש אשיש: ראה לקו"ת נצבים מז, א ואילך.
בפ' ויחי דרכ"א: בזהר. ראה גם באוה"ת בראשית כרך-ד דף תתקעו, ב.
ע"פ חכלילי עינים: תו"א מז, א ואילך.
בבחי' אהבה רבה שמבחי' דכר אין בה שינויים: "והטעם שבאה"ר אין שייך שינויים הוא להיותה מבחי' יחידה (לקו"ת תצא לז, ג)" — לקו"ש חי"ב ע' 69 הערה 37.
בד"ה מקושש עצים: לקו"ת שלח מב, ג.
בד"ה ה' לי בעוזרי: לקו"ת שמע"צ פח, ד ואילך.
בביאור ע"פ צאינה וראינה: לקו"ת שה"ש כז, ב.
ועמ"ש . . ע"פ ולא נחם: תו"א סא, ד.
וע"פ אסרי לגפן: תו"א מו, ג.
למנצח על השמינית: נאמרה בשנת תקס"ז (ראה רשימת המאמרים בסה"מ תקס"ז הערה 40). הנחת אדהאמ"צ נדפס בסידור קלט, א. הגהות באוה"ת ויקרא-ב ע' תקב. הגהות על קיצורים שלקמן כא, ד באוה"ת ויקרא-ד ע' א'מז. ראה תו"ח ס"פ לך. דרך מצותיך מצות מילה ט, ב ואילך.
למנצח על השמינית: תהלים יב, א.
למה היתה השירה על שניתנה בשמיני דוקא: בדרך מצותיך מבאר הקושיא "ומה לו אילו היתה ניתנה בשביעי מאחר שעיקר השירה שלו על הברית שחתם בבשרינו כידוע" ע"ש.
וביום השמיני ימול: ויקרא יב, ג.
ואפי' בשבת: ראה שבת קל-קלב.
כי בו שבת: בראשית ב, ג.
האורג שני חוטין: שבת עג, א.
בביאור ע"פ כי כאשר השמים: תו"א ג, ב.
צדיק אוכל לשובע נפשו: משלי יג, כה.
בד"ה יגלה לן טעמי: תו"א טו, ג.
ויכל אלקים ביום השביעי: בראשית ב, ב.
ויכל לשון כלות הנפש: ראה במדב"ר פ"י, א.
מי שטרח בע"ש: ע"ז ג, א.
ע"פ ראו: לקו"ת בשלח ב, א.
וירא אלקים את כל אשר עשה: בראשית א, לג.
וימלך וימת כו' מלך שמיני הדר: בראשית לו, לב-לט.
מ"ה שהוא ממצחא דא"ק: ראה ע"ח שער התיקון פ"ב-ד.
ממצחא . . פנימי: ראה לעיל בהוספות יח, ג הערת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע. מובא בד"ה וה' אמר — תרע"ט ע' פג.
כתר עליון . . מלגאו: ת"ז בהקדמה.
בד"ה ענין האבות הן הן המרכבה: תו"א עג, א.
בביאור דמזוזה מימין: תו"א מג, ב.
דף כא
הוא מבחי' רעוא דכל רעוין: ומובא לקמן פ' מסעי צה, ב. ובאוה"ת ויקרא-ב ע' תקה.
בחי' כולם בחכמה עשית: תהלים קד, כד.
שחכמה ועשי' שוין שם: ראה ספר הערכים-חב"ד כרך-ד ע' תקפה. וש"נ.
וראה גם בדרך מצותיך נ, ב. נז, א. בלקו"ש-ה ע' 90 הערה 30 מציין "ובפנים שמדובר במצות מילה גילוי א"ק, לכן השייך כאן — הוא שהחכ' ועשי' שוין (ראה דרמ"צ נב, א שמחלק "קמי' ית' ואפילו לגבי אורו כו'").
וראה תניא פ"ב בהגה"ה, שהיוה"א פ"ט (הובאו בדרמ"צ שם — מז, רע"א) עוד פי' בכולם בחכ' עשית, אשר רק "נחשבת כעשי' גופנית". ובשהיוה"א שם מפורש יותר: "שנחשבת כאילו היא בחי' ומדרגת עשי'" שמצד זה
א) אפשר דקמי' עשי' — למטה מזה, למטה מעשי' גופנית ב) ג"ז שנחשבת כו' הרי הוא רק 1) נחשבת 2) כעשי': כאילו — כף הדמיון — שזה שייך גם בעו"ע — משא"כ האופן ששווין (ובפרט עפמש"כ בדרמ"צ שם נב, א:שוים ממש)". עכ"ל בלקו"ש שם.
בד"ה אנת הוא חד: תו"א יד, א.
ומבואר בע"ח שמ"א פ"ד ובשע"ק ח"ג: מובא לקמן פ' מסעי צה, א.
ולכן שבת נוהגת בכל מקום: בבוך 4 ובאוה"ת ויקרא-ב ע' תקז: "ולכן שבת נוהגת אפי' בחו"ל במקום עוכומ"ז" (באוה"ת שם ליתא תי' "במקום עוכומ"ז"). וע"פ זה יובן מה שכתוב לקמן "אפי' במקום שיש זה לעומת זה". ואולי עשו השינוי מפני היראה.
התלבשות אצילות בעשי': ועל"ק בנצבים מט, ב. [כ].
וכמ"ש בספר הגלגולים פרק ב: נעתק לשונו באוה"ת ויקרא-ב ע' תקז.
הובא בסש"ב: פ"ו בהג"ה.
אברהם שיצא ממנו ישמעאל ויצחק שיצא ממנו עשו: פסחים נו, א.
רישי' דעשו בעטפוי דיצחק: ועל"ק ח' דברים צו, ג והוא מת"י ויחי נ, ג. [כ]. ראה תו"א כ, ב.
שו"ה בבריאה — במקום הקליפות: באוה"ת שם ע' תקח: במקום עכומ"ז וקליפות.
ולכן . . שבת לישראל: וע' בסש"ב סופמ"ו. [כ].
ואתה את בריתי תשמור: בראשית יז, ט.
וערל זכר אשר לא ימול: שם יז, יד.
אמילם: תהלים קיח, יב.
שיהא גילוי בחי' א"ק: ראה סה"מ תרע"ח ע' קצז ושם: שגילוי זה הוא בהמס"נ על קדה"ש שיש בכאו"א מישראל.
כדי שיעבור עליו שבת אחת: ראה זח"ג רע"מ מד, א. ויק"ר כז, י. ראה הביאור בדרך מצותיך ט, ב.
בד"ה אני ישנה: לקו"ת שה"ש לה, א.
וראשונה לא נצטוו אלא במילה . . נצטוו על הפריעה: יבמות עא, ב. ראה אוה"ת לך לך כרך-ד דף תשכט, א שכאן מבואר כדברי המא"א דמילה במל' ופריעה ביסוד, דכתב כשאין הגילוי ממקום גבוה כ"כ א"צ להסיר רק הערלה והיינו כשהגילוי מהמל', אבל כשהגילוי נמשך מבחי' גבוה יותר אזי צריך להסיר גם עור הפריעה ע"י הפריעה . . אבל בסידור בדרוש חרבות צורים משמע כהפרדס [ערך מילה דהמילה ע"י יסוד וממילא הפריעה במל'] דהא אמר אשר אברהם לפי שהי' גבוה יותר במדריגה לא הי' צריך לפריעה כי עור הפריעה אינו מסתיר לו, א"כ זה כנ"ל שמצד היסוד בא מצות מילה ומצד המל' שלמטה מיסוד צ"ל ג"כ פריעה, וע' כה"ג בלקו"ת פ' מטות בד"ה ושמע אבי' את נדרה, ע"ש. וראה גם בדרך מצותיך מצות מילה יא, ב.
ואח"כ במדבר נצטוו על הפריעה: ראה יבמות עא, ב ובתוס' שם. נתבאר באוה"ת שבועות ע' קט. וראה גם בדרך מצותיך י, ב "בבואם לארץ ארץ אשר ה' דורש אותה ועיני ה' בה נצטוו גם על הפריעה". וכ"ה בסידור קמד, ב. ובביאה"ז להצ"צ כרך-ב ע' תשמ "ולכן דורו של יהושע נצטוו בפריעה" ע"ש.
ולכן הי' אברהם נביא: ראה תו"א יא, ד. ביאוה"ז לצ"צ ע' רנג — "י"ל שעד"ז לא היה [יכול] להיות המשכת התורה שהיא אצילות שתהי' נמשך למטה בעשי' עד שנכנע הרע . . ועיין בתו"א . . גבי ניתנה לו במתנה מצות מילה במעשה ממש בכדי כו' ויקבלו התורה בהתגלות חיצוניות מצוה מעשה ממש כו' וצ"ע בלק"ת פ' תזריע . . גבי ולכן הי' אברהם נביא גם קודם המילה כו' שהי' מרכבה לבחי' אצילות כו' אבל בכדי כו' וע' במדרש רבות פ' וירא בענין סוד ה' ליראיו".
באוה"ת יתרו ע' תתי מבאר דשם אלקים הי' מתגלה לו גם קודם שנימול, ע"ש.
ויאמר ה' אל אברם: בראשית יב, א.
בד"ה ראו: לקו"ת בשלח ב, ב.
במשנה ספ"ג דנדרים: לא, ב.
בת"ז תמן מל: ע' רע"מ פנחס (רכג, ב). ומ"ש ת"ז אולי כוונתו לתי"ג כח, ב. ועל"ק (כא, ד) מביא הזח"ג פנחס. ושם פ"ג (כב, א). [כ]. בדרך מצותיך מצות מילה י, ב מציין לזהר.
שהז"ת . . מלובשים באו"א: [ע"ח] בש' הנסירה פ"ו. [כ].
וע"ז אמר: זח"ג ר"פ במדבר קיח, ב. וע' ע"ח ש' עתיק רפ"א. ובש' או"א רפ"א. על"ק דרושים לר"ה נז, סע"ב וש"נ. [כ].
כי עם קשה ערף הוא וסלחת: שמות לד, ט.
בביאור ע"פ אלה מסעי: לקמן פ' מסעי צ, ד.
ובמ"א נתבאר: ראה לקו"ת פ' עקב יז, ד. וראה גם סה"מ תרס"ח ע' כז.
ויגבה לבו בדרכי ה': דברי הימים-ב יז, ו.
כי מי גוי גדול: דברים ד, ז.
ואעשך לגוי גדול: בראשית יב, ב.
כמ"ש ברבות ר"פ לך: לט, יד.
ולגדולתו אין חקר: תהלים קמה, ג.
וקרבתנו מלכנו: ברכת ק"ש.
לך ה' הגדולה: דברי הימים-א כט, יא.
וגם נצח ישראל: שמואל-א טו, כט. [כ].
כי לא אדם הוא שהוא בחינה . . כמ"ש במ"א: ראה לקו"ת שה"ש כג, ג.
בזח"ג דקל"ו ע"ב: ראה לעיל פ' ויקרא ג, ב. הלשון נעתק באוה"ת בראשית פב, ב.
וברבות אמור פ' ל': מובא באוה"ת פ' בשלח ע' תרעה.
יראת ה' אוצרו: ישעי' לג, ו.
בד"ה וכל בניך: לקו"ת ראה ל, א.
וכל בניך למודי ה': ישעי' נד, יג.
בד"ה לסוסתי: לקו"ת שה"ש יא, ד.
מה דאיתא במדרש . . שאל מין אחד: ראה סידור קמא, ב. ד"ה מצה זו-תר"מ פרק נז. ד"ה ברוך שעשה ניסים תש"כ-הנחה.
מר' עקיבא: וכ"ה בב"ר שם. בתו"א שם הגי' לר' יהושע. וראה הערת כ"ק אדמו"ר במ"מ לתו"א צט, ד. ראה סה"מ תרע"ח ע' כו.
ולכאורה אינו מובן: ראה תו"א צט, ד. לקו"ש חי"א ע' 68 — ולכאו' תמוה בתשובתו של ר"ע מתורצת רק הקושי' בענין מלאכת ההוצאה מרשות לרשות — והלא כל שאר המלאכות אינן תלויות בהוצאה מרשות לרשות. [וכן הקשה ביפ"ת (שמו"ר שם), מהרז"ו לב"ר שם, ומה שתירצו צע"ג — שהרי לא נזכר כלל בהמענה דר"ע]. ועכצ"ל שמלאכת ההוצאה היא הנקודה העיקרית בכל מלאכות שבת, והיא היסוד והשורש שממנה מסתעפים כל אבות מלאכות, תולדותיהן, ושבותים דרבנן. [ועפ"ז מובן מה שהשיב לו משל מעירוב והוצאה למטה, כי זה שהוצאה היא כללות מלאכת שבת היא לא רק לגבי הקב"ה (כביפ"ת ובמהרז"ו שם) כ"א גם במלאכת שבת בהאדם למטה]. ולכן, מכיון שלגבי הקב"ה לא יתכן הענין דהוצאה מרשות לרשות (כי כל העולם כולו שלו), במילא בטל היסוד ונתינת מקום גם לשארי המלאכות שאינן אלא הסתעפות ממלאכת הוצאה, ע"ש בארוכה.
עד הפרסא שבין אצי' לבי"ע: ראה סה"מ תקס"ה ע' שכו. וביאה"ז להצ"צ כרך-א ע' רס. ובליקוט פי' לאגה"ק סי' כ.
רגלי' א"ק הם בעשי' ממש: על"ק מסעי צה, ג. ב' ע"ח. [כ].
תחתית העקב שלו הוא ראש העשי': ראה באוה"ת ויקרא-ב ע' תקיג שמציין לכאן ולאגה"ק סי' כ.
כחשכה כאורה: תהלים קלט, יב.
בביאור ע"פ יונת בחגוי: לקו"ת שה"ש יז, ג.
סד"ה ויאמר משה אכלוהו היום: תו"א סה, ד.
שנתעלו . . בבחי' חו"ב: באוה"ת ויקרא-ב ע' תקיג מציין כאן: מהרי"ל [שזה הוא מאחי כ"ק אדה"ז].
בד"ה יביאו לבוש מלכות: תו"א צ, ג: שהתהוות מאין ליש הגשמי שבהם הוא מאוא"ס ב"ה הסוכ"ע ומקיף כולו בהשוואה אחת.
כמשל חילוק רשויות: ראה אוה"ת שמות-ח ד"ה וידע אלקים.
סד"ה עד דלא ידעי: תו"א ק, א.
וקרוב לזה נת' בענין עבדים היינו: סידור רצד, ג ואילך.
יאר ה' פניו אליך: במדבר ו, כה.
בעטרה שעטרה לו אמו: שה"ש ג, יא.
לגבי בחי' א"ק שהוא המקיף: הוא גם בנוגע לבחי' חיצוניות א"ק — לקו"ש ח"ט ע' 223. וראה גם המשך תער"ב סעי' סא וסעי' רמז.
הדר מלך השמיני: ראה בראשית לו, לט.
וכ"ה ברבות בהעלותך פט"ו: נעתק באוה"ת נ"ך-ב ע' תתקיט.
ופי' מהרש"א . . ושל ימות המשיח נוסף בחי' א': "ולהעיר שלשון המהרש"א שם: "נוסף שיר א' (נימא אחת), ע"פ מ"ש אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות" — ענין החירות. ובלקו"ת מוסיף ומפרש "שמשם נמשך החירות". — משיחת ש"פ לך לך תנש"א (סה"ש תנש"א ח"א ע' 92) הערה 32.
ופי' מהרש"א . . כל הקדושות הולכים בשבע: ביהל אור ע' מט מביא הגמרא דערכין, ומציין כמה מקומות לענין שבע ע"ש.