פרק יד - הלכות "קדושה וצניעות" מספר "חוט שני" - שיעורי הגר"נ קרליץ שליט"א · יא - אין שואלים בשלום אשה
ואלו פרטי הדינים בזה:
א. אין שואלים בשלום אשה כלל. ונכלל בזה ב' איסורים.
א. קול באשה ערוה, והוא עצם שמיעת קול האשה שמעורר תאוה [וזהו רק קול כזה שיש בו קירוב הדעת כגון קול זמר שלה, או אפילו קול דיבורה שנהנה מזה]. ב. שאילת שלום אשה (כלומר לשאול מה שלומה) שאסור מפני שמרגיל לבה ודעתה אצלו, זהו אסור אף שאינו שומע את קולה, כגון ששואל בשלומה ע"י שליח, ואפילו ע"י בעלה אסור.
ב. בלשונות של ברכה אין בזה איסור משום שאילת שלום, כגון לְבַרְכַה בברכת מזל טוב, כל טוב, שנה טובה, בהצלחה, ישועות ונחמות, הרבה נחת, אבל צפרא טבא או שבת שלום אע"פ שהוא לשון ברכה מ"מ הרי הוא שימוש תדירי של אמירת שלום.
ג. אשה שהיתה חולה מותר להתעניין בבריאותה כדי לידע אם צריכה סיוע.
ד. מותר לנענע לאשה בראשו ואין בזה משום שאילת שלום.
ה. המדבר עם אשה בטלפון ואינו מכירה, מסתבר שמותר לומר לה שלום.
ו. גם קרובי משפחה האסורים עליו משום ערוה אסור לומר להם שלום, כגון כלה וחמיה, חתן וחמותו, גיסים וגיסות. אמנם אלו המותרות לו משום איסור יחוד, כגון אחותו, מותר בשאילת שלום. ודודתו [אחות אביו] אין ראיה להתיר בשאילת שלום.
ז. אף האשה אסור לה לשאול בשלום האיש שיש גם בזה קירוב הדעת.
ח. איש שנשאל לשלומו מאשה, אם יש חשש שתפגע אם לא יענה, מותר לענות לה בכובד ראש ובשפה רפה, או ינענע בראשו כאומר שלום.