פרק יא - פרקי חיזוק · ט - צניעות סימן לבושה, ובושה סימן לזרע ישראל
עוֹד שָׁם. אָמְרוּ רַזַ"ל (נדרים דף כ): תַּנְיָא (שמות כ' י"ז): "וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם" - זוֹ הַבּוּשָׁה, "לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ" - מְלַמֵּד שֶׁהַבּוּשָׁה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא. מִכָּאן אָמְרוּ: סִימָן יָפֶה לָאָדָם שֶׁהוּא בַּיְשָׁן. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: כָּל הַמִּתְבַּיֵּשׁ לֹא בִּמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא; וְכָל שֶׁאֵין לוֹ בֹּשֶׁת פָּנִים, בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא עָמְדוּ אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי, עַד כָּאן לְשׁוֹן הַגְּמָרָא.
וְהִנֵּה, הֲגַם כִּי מִדַּת בּוּשָׁה וְיִרְאָה הוּא בְּחִינָה וּמַדְרֵגָה מֵעֲבוֹדַת ה', אֲבָל יֵשׁ וְנִמְצָא בְּכָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִשְׁמָתוֹ נֶחְצְבָה מִמָּקוֹר יִשְׂרְאֵלִי מִזּוֹ הַמִּדָּה, כִּי מִדַּת יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים בַּיְשָׁנִים רַחֲמָנִים וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים, וְהַצְּנִיעוּת הִיא תּוֹלָדָה דְּבוּשָׁה; וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בּוּשָׁה אֵין לוֹ צְנִיעוּת, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשׁ שָׁם הָרִי"ף בְּ"עֵין יַעֲקֹב", כִּי יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים זָכוּ לָזֶה בְּמַעֲמָד קָדוֹשׁ. כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר עִמָּהֶם הַשֵּׁם, אָז נִתְמַלְּאוּ בּוּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ לְמֹשֶׁה: "דַּבֶּר אַתָּה עִמָּנוּ", וּמִזֶּה הִשִּׂיגוּ אַחַר כָּךְ הַיִּרְאָה.
וְלָכֵן, כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בּוֹ זוֹ הַבְּחִינָה, כִּי כָּל הַנְּשָׁמוֹת הָיוּ שָׁם בְּמַתַּן תּוֹרָה, דִּכְתִיב: "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹה וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם", וְדָרְשׁוּ בַּמִּדְרָשׁ וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, כִּי כָּל הַנְּשָׁמוֹת הָעֲתִידִין לְהִבָּרְאוֹת כֻּלָּם הָיוּ אֵצֶל הַר סִינַי בְּמַתַּן תּוֹרָה. וְזֶה הַמַּאֲמָר שֶׁל מַסֶּכֶת נְדָרִים נִסְמַךְ לַמַּאֲמָר הַקָּדוּם הַמְדַבֵּר מֵעִנְיַן הַצְּנִיעוּת, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בֹּשֶׁת פָּנִים אֵינוֹ מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל.
וְתַנְיָא בְּמַסֶּכֶת 'בְּרָכוֹת' (דף ח): אָמַר ר' גַּמְלִיאֵל: בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אוֹהֵב אֲנִי אֶת הַפַּרְסִיִּים: הֵם צְנוּעִין בַּאֲכִילָתָן וּצְנוּעִין בְּבֵית הַכִּסֵּא וּצְנוּעִין בְּדָבָר אַחֵר. כִּי בְּאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים נִדְמֶה הָאָדָם לַבְּהֵמָה, וְלָכֵן שַׁיָּךְ בּוֹ עִנְיַן צְנִיעוּת. וּלְכָךְ בַּיָּמִים הַקַּדְמוֹנִים אֲפִלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם הַבַּעֲלֵי דַּעַת הִתְנַהֲגוּ בִּצְנִיעוּת בְּאֵלּוּ הָעִנְיָנִים.
מוּבָא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת פֶּרֶק כָּל כִּתְבֵי (דף קיח): אָמַר רַבִּי יוֹסִי: "מִיָּמַי לֹא רָאוּ קוֹרוֹת בֵּיתִי אִמְרֵי חֲלוּקִי". לָכֵן יִזָּהֵר הָאָדָם מְאֹד שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עַצְמוֹ כְּלוּם, אָז יִתְקַדֵּשׁ בָּזֶה כָּל גּוּפוֹ וְיִזְכֶּה לְהִקָּרֵא צָנוּעַ, כַּמּוּבָא בִּגְמָרָא בְּרָכוֹת (דף סב). וְכָל שֶׁכֵּן אִם אִשָּׁה תְּהֵא נִזְהֶרֶת בִּצְנִיעוּת, תִּזְכֶּה לְבָנִים צַדִּיקִים, כַּיָּדוּעַ מִכַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וִיהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְקַדֵּשׁ בְּמִצְווֹת בּוֹרְאֵנוּ, בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ.
וְאָמְרוּ רַזַ"ל: סִימָן טוֹב לָאָדָם שֶׁהוּא בַּיְשָׁן, וְסִימָן שֶׁהוּא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל. וְגַם נִצְמָח בּוֹ מִכְּלָלוּת קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל. וְכָל שֶׁכֵּן אֵיךְ צָרִיךְ לְהַזְהִיר וּלְהַנְהִיג בְּנֵי בֵּיתוֹ שֶׁיְּהוּ צְנוּעִים, וְצָרִיךְ לָזֶה מַמָּשׁ מְסִירוּת נֶפֶשׁ, וְכָל שֶׁכֵּן הַנָּשִׁים וְהַבְּתוּלוֹת.
וְאֵין דִּבּוּרֵינוּ בְּאֵלּוּ הַחֲצוּפוֹת וְהַפְּרוּצוֹת הַהוֹלְכוֹת בְּגִלּוּי בְשָׂרָם, כִּי אִשֵּׁי הַגֵּיהִנּוֹם לֹא יַסְפִּיק לָהֶם לְאֵלּוּ הַחוֹטְאִים וּמַחֲטִיאִים. לְבַד אֵלּוּ אֲשֶׁר כְּבָר הֵמָּה כַּאֲנוּסִים וְלֹא יָדוּעַ לָהֶן הָאִסּוּר כְּלָל, אוּלַי לֹא יֻגְדַּל כָּל כָּךְ עָנְשָׁם, וְהֵמָּה כִּבְהֵמָה, כִּי דַּעְתָּם דַּעַת בְּהֵמָה לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ לֵבוֹשׁ וּלְהִכָּלֵם. וְהַקָּדוֹשׁ-
בָּרוּךְ-הוּא יְרַחֵם עַל עַמּוֹ, וּלְוַאי שֶׁיַּסְפִּיק אֵיזֶה לִמּוּד זְכוּת עַל זֶה.