פרק י - ערכה וחובתה של הצניעות · יג - הצנועה משרישה בעצמה מדת הענוה
וְגַם בְּעִנְיַן תִּקּוּן הַמִּדּוֹת גָּדוֹל מְאֹד פְּעֻלַּת הַצְּנִיעוּת כַּנַּ"ל, וְיָדוּעַ מִסִּפְרֵי קֹדֶשׁ (חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת שַׁעַר הַכְּנִיעָה, אִגֶּרֶת הָרַמְבַּ"ן, אָרְחוֹת צַדִּיקִים, וְעוֹד) אֲשֶׁר מֵהֲסָרַת הַגַּאֲוָה וּמֵעֲנָוָה יָבוֹא לְכָל מִדָּה טוֹבָה.
וּמְבֹאָר בְּאִגֶּרֶת הָרַמְבַּ"ן וּבְ"שַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה" לְרַבֵּנוּ יוֹנָה וּבְ"אָרְחוֹת צַדִּיקִים", שֶׁרֵאשִׁית הַפְּעֻלָּה לְהָסִיר הַגַּאֲוָה הוּא לְהִתְנַהֵג בַּעֲנָוָה בְּדִבּוּר וְגַם בְּמַעֲשֶׂה, דְּהַיְנוּ בַּמַּלְבּוּשׁ וּבַהַנְהָגָה, וְזֶה פּוֹעֵל גַּם עַל הַלֵּב לִקְנוֹת אֶת הָעֲנָוָה, וְכַיָּדוּעַ מִדִּבְרֵי הַחִנּוּךְ הַנַּ"ל.
וְנִמְצָא, שֶׁהַמַּכְרִיחָה עַצְמָהּ לְהִתְנַהֵג בִּצְנִיעוּת בַּלְּבוּשׁ - שֶׁהֵם מַלְבּוּשֵׁי עֲנָוָה, וְגַם בַּדִּבּוּר - לְדַבֵּר בְּקוֹל נָמוּךְ וּמַעֲנֶה רַךְ, בְּלִי גַּאֲוָה אוֹ שְׁאָר שֶׁמֶץ פְּסוּל, וְכֵן בַּמַּעֲשֶׂה - בְּכָל עִנְיָנֶיהָ תִּתְנַהֵג בִּצְנִיעוּת וַעֲנָוָה, תִּקְנֶה בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן אֶת כָּל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת הַבָּאוֹת עֵקֶב זֶה, כַּנַּ"ל.
אֲבָל מֵהִתְנַהֲגוּת הַפְּרִיצוּת, הַגַּאֲוָה וְהָעַזּוּת, יֻשְׁרְשׁוּ וְיָבוֹאוּ כָּל שְׁאָר מִדּוֹת רָעוֹת: עַקְשָׁנוּת, קִנְאָה, שִׂנְאָה, לָשׁוֹן הָרָע, מַחֲלֹקֶת, אַכְזָרִיּוּת, כַּעַס, נְקָמָה, נִצָּחוֹן וְכוּ', רַחֲמָנָא לִצְלַן.