פרק י - ערכה וחובתה של הצניעות · ט - הבושה והצניעות משרשת בנפש כל אחד, אלא שצריך לישמה
הַבּוּשָׁה וְהַצְּנִיעוּת מֻשְׁרֶשֶׁת בְּנֶפֶשׁ כָּל אֶחָד, אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לְיַשְּׂמָהּ, כִּי אַחַר הַפְּעֻלּוֹת נִמְשָׁכִים הַלְּבָבוֹת
וְהִנֵּה בֶּאֱמֶת נִמְצָא עִנְיַן הַבּוּשָׁה וְהַצְּנִיעוּת בְּנֶפֶשׁ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי הֲלֹא מֻשְׁרָשׁ בְּנַפְשָׁם שְׁלֹשָׁה סִימָנֵי יִשְׂרָאֵל: בַּיְּשָׁנִים, רַחֲמָנִים, גּוֹמְלֵי חֲסָדִים [וּמִכָּל שֶׁכֵּן בְּנֶפֶשׁ הַנָּשִׁים מֻטְבָּע הַצְּנִיעוּת בְּיוֹתֵר, כִּדְאִיתָא בְּמִדְרָשׁ רַבָּה (בראשית סימן י"ח פסוק ג), שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הִטְבִּיעַ בָּהֶם הַצְּנִיעוּת], וַאֲפִלּוּ אוֹתָם שֶׁנִּשְׁתַּקְּעוּ וְנִטְבְּעוּ בְּשִׁפְלוּת עוֹלָם הַזֶּה נִמְצֵאת אֶצְלָם מִדָּה זֹאת בְּהֶעְלֵם, קָבוּר תַּחַת הַגַּשְׁמִיּוּת, וְאֶפְשָׁר לְהוֹצִיאָהּ וּלְקָבְעָהּ בְּנַפְשׁוֹ, עַל יְדֵי שֶׁיְּכַבֵּס נַפְשׁוֹ בִּתְשׁוּבָה, וְעַל יְדֵי שֶׁיִּתְרַגֵּל בְּבוּשָׁה וּצְנִיעוּת, כִּי הַהֶרְגֵּל שׁוֹלֵט עַל כָּל דָּבָר וְנַעֲשָׂה טֶבַע שֵׁנִי, וּבִפְרָט בְּדָבָר שֶׁנִּמְצָא וְקָבוּעַ בִּיסוֹד הַנֶּפֶשׁ, אֶלָּא שֶׁנֶּעְלָם, קַל לְהוֹצִיאוֹ מִן הַהֶעְלֵם אֶל הַגִּלּוּי.
וְכֵן לְהֵפֶךְ, הַמַּרְגִּישִׁים אֶת הַבּוּשָׁה וְהַצְּנִיעוּת, אִם יִתְרַגְּלוּ עַל הֵפֶךְ הַצְּנִיעוּת בְּאֵיזֶה דָּבָר פַּעַם וּשְׁתַּיִם (מֵחֲמַת אֵיזֶה סִבָּה שֶׁהִיא) יְאַבְּדוּ גַּם אֶת הָרֶגֶשׁ.
וְזֶה לְשׁוֹן הַחִנּוּךְ (מצוה ט"ז): דַּע, כִּי הָאָדָם נִפְעַל כְּפִי פְעֻלּוֹתָיו וְלִבּוֹ, וְכָל מַחְשְׁבוֹתָיו תָּמִיד אַחַר מַעֲשָׂיו שֶׁהוּא עוֹסֵק בָּהֶם, אִם טוֹב וְאִם רַע, וַאֲפִלּוּ רָשָׁע גָּמוּר בִּלְבָבוֹ, וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם, אִם יַעֲרֶה רוּחוֹ וְיָשִׂים הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ וְעִסְקוֹ בְּהַתְמָדָה בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, מִיָּד יִטֶּה אֶל הַטּוֹב, וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ, וּבְכֹחַ מַעֲשָׂיו יָמִית הַיֵּצֶר הָרָע, כִּי אַחֲרֵי הַפְּעֻלּוֹת נִמְשָׁכִים הַלְּבָבוֹת. וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה אָדָם צַדִּיק גָּמוּר, וּלְבָבוֹ יָשָׁר וְתָמִים, חָפֵץ בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, אִם יַעֲסֹק תָּמִיד בִּדְבָרִים שֶׁל דֹּפִי, כְּאִלּוּ תֹּאמַר דֶּרֶךְ מָשָׁל שֶׁהִכְרִיחוֹ הַמֶּלֶךְ וּמִנָּהוּ בְּאֻמָּנוּת רָעָה, בֶּאֱמֶת אִם כָּל עִסְקוֹ תָּמִיד כָּל הַיּוֹם בְּאוֹתוֹ אֻמָּנוּת יָשׁוּב בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים מִצִּדְקַת לִבּוֹ, לִהְיוֹת רָשָׁע גָּמוּר, כִּי יָדוּעַ הַדָּבָר וֶאֱמֶת, שֶׁכָּל הָאָדָם נִפְעָל כְּפִי פְעֻלּוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
וְהַמִּתְרַגֵּל בְּבוּשָׁה וּצְנִיעוּת, לֹא רַק עַל פְּרָט זֶה יִפְעֹל לְטוֹב, אֶלָּא עַל הַרְבֵּה עִנְיָנִים, כִּדְכָתַב בְּאָרְחוֹת צַדִּיקִים שַׁעַר הַבֹּשֶׁת, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְעַל כֵּן רָאוּי לְכָל אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהִתְנַהֵג בַּמִּדָּה הַחֲשׁוּבָה הַזֹּאת, לְהִתְחַבֵּר לָהּ עַד שֶׁתְּהֵא קְבוּעָה בְּנַפְשׁוֹ, וְיַגְבִּיר אוֹתָהּ עַל כָּל טְבָעָיו, וְתִהְיֶה בְּעֵינָיו חֲשׁוּבָה מִשְּׁאָר מִדּוֹתָיו, כִּי בָּהּ יַגִּיעַ אֶל רֹב הַמַּעֲלוֹת, וְיִמָּנַע מֵעֲבֵרוֹת וּמִכָּל מִדּוֹת מְגֻנּוֹת וְכוּ'.
וּבְסוֹף הַשַּׁעַר כּוֹתֵב, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: מִמִּדַּת הַבּוּשָׁה יַגִּיעַ לַעֲנָוָה, כִּי יִכָּנַע לִבְנֵי אָדָם מֵחֲמַת בּוּשָׁתוֹ, וְיַגִּיעַ לְמִדַּת הַצְּנִיעוּת, כִּי הַבַּיְּשָׁן יִתְבַּיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת מַעֲשָׂיו בְּגָלוּי. אָמְרוּ חֲכָמִים: הַבָּנִים הַכְּשֵׁרִים - הַבֹּשֶׁת נִכֶּרֶת עַל פְּנֵיהֶם, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.