פרק י - ערכה וחובתה של הצניעות · ב - הקדושה טבועה בעם ישראל
וְלֹא רַק שֶׁאָנוּ מְצֻוִּים לִפְרֹשׁ מִמַּעֲשִׂים מְגֻנִּים, אֶלָּא בְּעֶצֶם אֲנַחְנוּ קְדוֹשִׁים, וְהַקְּדֻשָּׁה טִבְעִית הִיא בְּבָנָיו שֶׁל מָקוֹם, וְזֶהוּ שֶׁמְּתָאֵר אוֹתָם בְּתֹאַר גּוֹי קָדוֹשׁ, כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקֶיךָ, דְּהַיְנוּ, לֹא רַק שֶׁעוֹשִׂים מַעֲשִׂים קְדוֹשִׁים, אֶלָּא שֶׁבְּעֶצֶם הֵם עַם קָדוֹשׁ, שֶׁהַקְּדֻשָּׁה נִקְבַּע בְּטִבְעָם. וּבָזֶה יוּבַן הַצִּוּוּי "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי", וְכִי מִשּׁוּם שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ קָדוֹשׁ, יְכוֹלִים אַף אָנוּ לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים? אֶלָּא כֵּן! כֵּיוָן שֶׁהַקְּדֻשָּׁה קְבוּעָה בְּטִבְעֵנוּ, צְרִיכִים אָנוּ לְהִתְנַהֵג בְּגִנּוּנֵי הַקְּדֻשָּׁה בְּפֹעַל, וְזֶה אֶפְשָׁר לָנוּ, כִּי אָנוּ בַּטֶּבַע קְדוֹשִׁים.
וְכֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל שְׁלֹשָׁה סִימָנִים הַטְּבוּעִים בָּהֶם: בַּיְּשָׁנִים, רַחֲמָנִים, גּוֹמְלֵי חֲסָדִים, וְהַבּוּשָׁה הִיא הֵפֶךְ הַזִּמָּה, וְהִיא הַקְּדֻשָּׁה.
וְכֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל (נדרים כ) עַל הַפָּסוּק "לְמַעַן תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶּחֱטָאוּ" - זוֹ הַבּוּשָׁה, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בֹּשֶׁת פָּנִים - בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא עָמְדוּ רַגְלֵי אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי.