פרק ט - חנוך לנער · ח - מוסר והדרכה נפלאה לחנוך מרבנו ה"בן איש חי"
כָּתַב ר' יוֹסֵף חַיִּים בַּעַל הַ"בֶּן אִישׁ חַי" בְּסִפְרוֹ "חֻקֵּי הַנָּשִׁים":
שְׁמַעְנָה נָשִׁים, יִשְׁמָרְכֶם ה', כִּי כָל אִשָּׁה וְאִשָּׁה מְחֻיֶּבֶת לְהַשְׁגִּיחַ וְלָתֵת דַּעְתָּהּ עַל יְלָדֶיהָ, וּתְפַקַּח עֲלֵיהֶם בְּכָל יְכָלְתָּהּ. תִּשְׁמְרֵם מִכָּל קִלְקוּל, וּמֵעֲצוֹת הַיְלָדִים, לְבַל יֵלְכוּ עִם הָאֲסַפְסוּפִים, וְלֹא יִתְחַבְּרוּ עִם הַמְקֻלְקָלִים. וּכְשֶׁיַּגִּיעַ הַיֶּלֶד לְבַגְרוּתוֹ, צְרִיכָה בְּכָל עֵת לְשָׁמְרוֹ, וְלֹא תַחֲשֹׁשׁ מִמֶּנּוּ. וְאִם נִכְנַס לְחֶדֶר וְנִתְעַכֵּב שָׁם, צְרִיכָה לְשָׁאֳלוֹ מֶה הָיְתָה הַסִּבָּה. וְאִם יָרַד לַמַּרְתֵּף אוֹ לַמַּחְסָן, גַּם תִּשְׁאֲלֵהוּ עַל כָּךְ וּתְקַבֵּל יְדִיעָה, וְתִשְׁאֲלֵהוּ מַה הִנּוֹ עוֹשֶׂה בַּגַּגּוֹת, וְתָבִין לְאָן חָפֵץ לָלֶכֶת. וְאִם הָלַךְ לְמָקוֹם וְהִתְעַכֵּב שָׁם, גַּם חַיֶּבֶת לְשָׁאֳלוֹ לְסִבַּת הִתְעַכְּבוּתוֹ, וּמַה נָּשָׂא וּמַה נָּתַן, וּלְאֵיזֶה סִבָּה הִתְאַחֵר.
וְעוֹד תִּתֵּן דַּעְתָּהּ עַל בָּנֶיהָ, בְּבִרְכוֹתֵיהֶם, בַּאֲכִילָתָם וּמִשְׁתֵּיהֶם וּבִתְפִלָּתָם, וְלֹא תַחֲשֹׁשׁ מֵהֶם, כִּי הַמִּתְרַגֵּל לְבָרֵךְ וּלְהִתְפַּלֵּל מִיַּלְדוּתוֹ, עַד זְמַן שֵׂיבָתוֹ לֹא תָסוּר מִמֶּנּוּ. וְעוֹד תִּתֵּן דַּעְתָּהּ בִּזְמַן שְׁנָתוֹ, יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע מִלָּה בְּמִלָּה, וּצְרִיכָה לַהֲקִיצָם בַּבֹּקֶר מֻקְדָּם מִשְּׁנָתָם, וְיַעֲשׂוּ כַּהֲלָכָה נְטִילָתָם, וְלֹא יַעַסְקוּ בְּשׁוּם עֵסֶק עַד שֶׁיִּתְפַּלְלוּ הַתְּפִלָּה לִפְנֵי הַבּוֹרֵא יִשְׁתַּבַּח וְיִתְעַלֶּה.
וְכֵן תִּתֵּן דַּעְתָּהּ עַל דִּבּוּרָם, לְבַל תֵּצֵא מִלָּה מְגֻנָּה מִלְּשׁוֹנָם, וְלֹא יְדַבְּרוּ דִּבְרֵי לֵיצָנוּת, וְלֹא שְׂחוֹק וְהִתּוּל, וְלֹא יִשָּׁבְעוּ שְׁבוּעוֹת. וְתִתְעַסֵּק בְּחִנּוּכָם, וּתְלַמְּדֵם דָּתָם, וּבְכָל זְמַן תּוֹכִיחֵם, וְלֹא תִשְׁתֹּק לָהֶם. וּצְרִיכָה הַתַּרְבּוּת לְהֵעָשׂוֹת בְּדֶרֶךְ הַתְּבוּנָה. וְאִם הֻצְרְכָה לְהַכּוֹת בָּנֶיהָ, צְרִיכָה לְהִתְבּוֹנֵן הֵיכָן תּוֹרִיד יָדֶיהָ. כִּי חִנּוּךְ בְּשִׁגָּעוֹן, מִחוּץ לְכָל תַּקָּנוֹן, לֹא בְּצוּרָה מְיֻשֶּׁבֶת, לֹא תְהֵא מִמֶּנּוּ תּוֹעֶלֶת אֶלָּא יֵצֵא מִמֶּנּוּ חֵטְא, כִּי הָרֶוַח בְּהַכָּאָה בְּמַקֵּל כְּהַכָּאַת הָאֶבֶן.
בְּאִם יֵשׁ בַּחֲצֵרוֹת בּוֹרוֹת מַיִם אֲשֶׁר רוֹחֲצִים בָּהֶם, צְרִיכִים בַּעְלֵיהֶם לָתֵת דַּעַת עֲלֵיהֶם וְעַל יַלְדֵיהֶם, לְבַל יֵרְדוּ הַנְּעָרִים יַחַד וְיִתְרַחֲצוּ שָׁם, וּכְמוֹ נְהַר בַּגְדָּד [חִדֶּקֶל] וְדוֹמֵיהֶם, אֲשֶׁר מִתְרַחֲצִים שָׁם לְאָרְכָּם וְרָחְבָּם. וְכֵן כְּשֶׁהַמַּדְרֵגוֹת עַל שְׂפָתוֹ מְסֻדָּרוֹת, הֲרֵי רְחִיצָתָם בַּמַּיִם מְגֻלּוֹת, וְאִם הָרְחִיצָה נַעֲשֵׂית בְּקִבּוּץ יְלָדִים רַב, מֻכְרָח לִהְיוֹת הֶפְסֵד. וְהַפֶּתַח לְהֶפְסֵד בְּמַעֲשֶׂה זֶה יִפָּתַח בְּנָקֵל, וְגֵרוּי הַיֵּצֶר לֹא יְנַחֲשֵׁהוּ אָדָם, וּלְכָךְ צְרִיכִים הָאָב וְהָאֵם לָתֵת דַּעְתָּם עַל בְּנֵיהֶם בִּשְׁעַת שְׂחִיָּתָם. וְצָרִיךְ כָּל אָב בְּכָל שָׁבוּעַ לָלֶכֶת וּלְהַשְׁגִּיחַ עַל בְּנוֹ, דְּרָכָיו וְצוּרַת שְׂחִיָּתוֹ. וְכַאֲשֶׁר יְחַנְּכֵהוּ, יְהֵא נֶאֱמָן בְּמַעֲשָׂיו וּבִדְרָכָיו.
וְכֵן הַבֵּן, לִפְנֵי שֶׁיִּשָּׂא אִשָּׁה וִיהֵא אָדָם שָׁלֵם, תִּמְנְעֵהוּ אִמּוֹ מִלָּלֶכֶת לְבֵית הַמֶּרְחָץ, וְלֹא תַעַזְבֵהוּ לָלֶכֶת לְבַדּוֹ, וְאִם יִמָּצֵא שֶׁהוֹלֵךְ אָבִיו אוֹ סָבוֹ, יִקָּחֵהוּ עִמּוֹ. וְכֵן הָאֵם תִּתֵּן דַּעְתָּהּ, עַל יְמֵי הַחֹפֶשׁ וְהַבַּטָּלָה, כְּגוֹן יוֹם שִׁשִּׁי וְכַדּוֹמֶה. כַּאֲשֶׁר רוֹב שְׁעוֹת הַיּוֹם הַבֵּן בַּבַּיִת יוֹשֵׁב בָּטֵל, לְבַל יְשַׂחֵק בְּמִשְׂחֲקֵי הַנְּעָרִים, וְלֹא יֵצֵא לְשׁוֹטֵט בַּחוּץ, אֶלָּא יֵשֵׁב בַּבַּיִת לְפָנֶיהָ, יִכְתֹּב אוֹ יִקְרָא.
וְכֵן צְרִיכָה הָאֵם בְּכָל כֹּחָהּ וְאֶפְשָׁרוּתָהּ, לְהַשְׁגִּיחַ עַל חִנּוּךְ בְּנוֹתֶיהָ, הֱיוֹת וְהַבָּנוֹת, דָּתָם וְתַרְבּוּתָם נִדְרֶשֶׁת מֵאִמָּם, הֱיוֹת וְכָל הַזְּמַן יוֹשֶׁבֶת אִתָּם. וְלָכֵן אָסוּר לָהּ לְהִתְעַלֵּם מֵהֶם, וּמִכָּל דְּבַר חִסָּרוֹן תִּשְׁמְרֵם, וּבְנִמּוּסֵי וְדַרְכֵי הַבְּרִיּוֹת תְּלַמְּדֵם, וְכָל הַזְּמַן תִּקְרָא בְּאָזְנֵיהֶם. וְאִם תִּמְצָא טִבְעֵיהֶם רָעִים וּמְקֻלְקָלִים, צְרִיכָה לִטְרֹחַ בָּהֶם, עַד אֲשֶׁר תְּשַׁנֵּיהֶם. וְשִׁנּוּי הַטְּבָעִים יְהֵא נָקֵל אִם תַּדְרִיכֵם מִזְּמַן קַטְנוּתָם, הֱיוֹת וְהַטֶּבַע נִמְסָר בִּידֵי בְעָלָיו, וְאִם חָפֵץ לִבּוֹ, יוּכַל לְשַׁנּוֹתוֹ בְּטוֹב וּבְישֶׁר.