פרק ט - חנוך לנער · ו - לפקח על חמר הקריאה
צָרִיךְ לְהַשְׁגִּיחַ עַל חֹמֶר הַקְּרִיאָה, דְּהַיְנוּ לְבַקֵּר סְפָרִים אוֹ חוֹבְרוֹת שֶׁל הַיְלָדִים אוֹ יְלָדוֹת שֶׁשּׁוֹאֲלִים מֵאֵת חַבְרֵיהֶם אוֹ חַבְרוֹתֵיהֶן אוֹ מַה שֶּׁקּוֹנִים עֲבוּרָם שֶׁיִּהְיוּ "נְקִיִּים" מִכָּל עָקְצֵי הַשְׂכָּלָה, חָפְשִׁיּוּת וְקַלּוּת דַּעַת, וְשֶׁיִּהְיוּ טְהוֹרִים מִכָּל עָקְצֵי פְרִיצוּת, וְשֶׁלֹּא יְהֵא שׁוּם חֲשָׁשׁ בַּתְּמוּנוֹת הַנִּדְפָּסוֹת שָׁם. וּלְדַאֲבוֹנֵנוּ יֵשׁ סִפְרֵי קְרִיאָה שֶׁמְּכֻנִּים "סִפְרוּת חֲרֵדִית", וְלֹא נְקִיִּים מֵאֵיזוֹ "עֲקִיצַת אֶרֶס" שֶׁנִּמְצֵאת בֵּין הַשּׁוּרוֹת כָּאן אוֹ שָׁם. וְכֵן לָתֵת תְּשׂוּמֶת לֵב מִי חִבְּרָם; מַה תֹּכֶן הַסֵּפֶר; מַה הַמַּטָּרָה הַסּוֹפִית הַחִנּוּכִית וּמַה הֵם שְׁלַבֵּי הַבֵּינַיִם שֶׁל הַסֵּפֶר, כִּי מָצוּי הַדָּבָר שֶׁכְּאִלּוּ הַ"סּוֹף" טוֹב, אֲבָל בִּ"שְׁלַבֵּי הַסִּפּוּר" יֵשׁ אֲשֶׁר בְּמַהֲלָכוֹ נִתְקָלִים בְּעִנְיָנִים לֹא רְצוּיִים בְּהַשְׁקָפוֹת זָרוֹת שֶׁל הַחִילוֹנִיִּים וּבַהֲלָךְ הָרוּחַ שֶׁל חָפְשִׁים וְקַלֵּי דַעַת, וְכָל מַה שֶּׁקּוֹרְאִים נוֹתֵן הַשְׁפָּעָה לְרוּחַ וְלֵב הַקּוֹרֵא.
וְצָרִיךְ לָתֵת תְּשׂוּמֶת לֵב בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ סִפְרִיָּה לְהַשְׁאָלַת סְפָרִים, שֶׁלֹּא יְהֵא שׁוּם חֲשָׁשׁ שֶׁל אֵיזֶה עִנְיָן כָּלְשֶׁהוּ שֶׁל קִלְקוּל וְאֶרֶס בֵּין הַשּׁוּרוֹת, וְשֶׁחֹמֶר הַקְּרִיאָה יָעֳבַר בְּבִקֹּרֶת מְדֻקְדֶּקֶת עַל יְדֵי יְרֵא שָׁמַיִם וְחָרֵד לִדְבַר הַשֵּׁם [כִּי יֵשׁ שֶׁגַּם אִשָּׁה חֲרֵדִית וְיִרְאַת שָׁמַיִם לֹא תוּכַל לְהַבְחִין מַה שֶּׁגְּבָרִים יִרְאֵי שָׁמַיִם יוּכְלוּ לְבַקֵּר, לְטַהֵר וּלְהַזְהִיר כָּרָאוּי]. וְכֵן רָאוּי לְחַנֵּךְ הַבָּנוֹת, שֶׁכַּאֲשֶׁר נִכְנָסוֹת לְבֵית הַשְּׁכֵנָה אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בִּצְנִיעוּת כְּלַפֵּי הַגְּבָרִים וְהַיְלָדִים הַנִּמְצָאִים שָׁם בַּהַנְהָגָה וּבַדִּבּוּר, וְגַם הַנָּשִׁים בְּעַצְמָן צְרִיכוֹת לְהִזָּהֵר בָּזֶה, וְכֵן אֵיךְ לְהִזָּהֵר בִּשְׁמִירַת גְּבוּלִים וּתְחוּמִין אֲשֶׁר בֵּין הַבָּתִּים וּבֵין הַמִּשְׁפָּחוֹת. וְכָל זוּג עַל מְקוֹמוֹ יָבֹא לְשָׁלוֹם, אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ עַל מַחֲנָם, וּבְנֵיהֶם עִם בְּנוֹתֵיהֶם עַל דִּגְלָם, וִיקֻיַּם בָּהֶם שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בְּאָהֳלָם וּנְוֵיהֶם יִהְיֶה טָהוֹר לְלֹא חֵטְא וְעָוֹן, אֶלָּא כְּיוֹנִים לַאֲרֻבּוֹתֵיהֶם בִּצְנִיעוּת וּקְדֻשָּׁה. וְכֵן לִשְׁמֹר עַל הַבָּנוֹת מִגְּבָרִים זָרִים, כְּגוֹן פּוֹעֲלִים וּכְגוֹן בִּקְנִיָּה בַּחֲנֻיּוֹת, וְיִהְיוּ כֻּלָּם קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים, וְהַשְּׁכִינָה תִּשְׁרֶה בְּבָתֵּינוּ וּמַחֲנֵינוּ.