אור ברסלב
מראות הצובאות פרק ט - חנוך לנער › הקדמה

מראות הצובאות

פרק ט - חנוך לנער · הקדמה

פרק ט - חנוך לנער

"שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ". עַל מוּסַר אָב נֶאֱמַר "שְׁמַע בְּנִי", אוּלָם עַל תּוֹרַת אֵם נֶאֱמַר "אַל תִּטּשׁ". מַהִי תּוֹרַת אֵם, וּמַהִי הָאַזְהָרָה לְבַל נִטּשׁ תּוֹרָתָהּ וַאֲפִלּוּ לֹא לְרֶגַע?

דַּרְכָּן שֶׁל אִמּוֹתֵינוּ הַצִּדְקָנִיּוֹת מִיָּמִים יָמִימָה לְהַקְפִּיד עַל נֶפֶשׁ בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם לְבַל, חָלִילָה, תִּתְחַלֵּל בָּרַע הַמִּסְתּוֹבֵב, וְעִקַּר תַּפְקִיד זֶה מֻטָּל עַל הָאֵם. הָאָב עָסוּק, אִם בְּפַרְנָסָתוֹ, אִם בְּתוֹרָתוֹ, וְאֵינוֹ נִמְצָא עִם בָּנָיו בְּמֶשֶׁךְ רֹב הַיּוֹם. אוּלָם הָאֵם, הִיא הַנִּמְצֵאת בִּקְבִיעוּת עִם הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת, וְדַרְכָּן שֶׁל אִמּוֹתֵינוּ בַּדּוֹרוֹת עָבָרוּ, שֶׁאָז עֲדַיִן לֹא הִשְׁתּוֹלְלָה "מַגֵּפַת" הַלּוּקְסוּס וְהַמּוֹתָרוֹת, לְפַקֵּחַ בְּשֶׁבַע עֵינַיִם עַל הִתְנַהֲגוּת הַבָּנִים, אִם בְּכָךְ שֶׁיִּזָּהֲרוּ בִּבְרָכוֹת בְּכַוָּנָה, בִּתְפִלָּתָן וּבִצְנִיעוּתָן. וְדַרְכָּן הָיָה לְסַפֵּר לָהֶם סִפּוּרֵי צַדִּיקִים, מֵעָנְשֵׁי הַגֵּיהִנָּם וּמֵעָנְגֵי הַגַּן עֵדֶן, וְעוֹד מוּסָרִים נִפְלָאִים, וּבְכָךְ הָיוּ מַחְדִּירִים בָּהֶם יִרְאַת שָׁמַיִם, וְ"תוֹרַת אֵם" זוֹ הָיְתָה מְלַוָּה אוֹתָם לְכָל יְמֵיהֶם. וְזֶה תַּפְקִיד הָאִשָּׁה, עַל פִּי רֹב, מַה שֶּׁאֵין הָאָב יָכוֹל לְבַצֵּעַ. וְעַל זֶה מַזְהִיר הַפָּסוּק: אַל תִּטּשׁ יְסוֹדוֹת תּוֹרַת הָאֵם שֶׁהֶחְדִּירָה בְּךָ בְּעוֹדְךָ קָטָן וְהִכְּתָה בְּךָ שָׁרָשִׁים וִיסוֹדוֹת שֶׁעֲלֵיהֶם תּוּכַל לִבְנוֹת אֶת כָּל עוֹלָמְךָ.

מֵאֵיזֶה גִּיל יֵשׁ לְחַנֵּךְ לִצְנִיעוּת?

כָּתַב בְּסֵפֶר "מַלְבּוּשֵׁי כָבוֹד" (עמ' פ):

מְבֹאָר בְּדִבְרֵי כַּמָּה מִגְּדוֹלֵי הַפּוֹסְקִים, שֶׁהָאָב מְצֻוֶּה לְחַנֵּךְ בְּנוֹ הַקָּטָן לְקַיֵּם מִצְווֹת עֲשֵׂה גַּם קֹדֶם הַגִּיעוֹ לְחִנּוּךְ.

א. הַבַּ"ח (בסימן שמג באמצע ד"ה כתב הרמב"ן) מְפָרֵשׁ בְּדַעַת הָרַמְבָּ"ם (פי"ז מהל' מאכ"א הכ"ח) שֶׁמִּצְוָה עַל הָאָב לְחַנֵּךְ בְּנוֹ בִּקְדֻשָּׁה גַּם כְּשֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ. וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: דַּאֲפִלּוּ בְּקָטָן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ קְאָמַר, דְּאַף עַל פִּי דְּאֵין בֵּית דִּין מְצֻוִּין לְהַפְרִישׁוֹ - מִצְוָה עַל הָאָב לִגְעֹר בּוֹ כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בִּקְדֻשָּׁה". וּבֵאֵר שָׁם, דְּהוּא מִטַּעַם "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ וְכוּ'".

ב. בְּסֵפֶר יֵשׁ נוֹחֲלִין (אזהרה יח): "וְתַזְהִירוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם עַל הַתְּפִלָּה וְעַל בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין וְעַל שְׁאָר הַמִּצְווֹת... וּתְלַמְּדוּ בְּנוֹתֵיכֶם לִהְיוֹת צְנוּעוֹת... אֲבָל אִם הִזְקִין בְּרִשְׁעָתוֹ, לֹא יוּכַל לְהַנּוֹת דַּרְכּוֹ הָרָע, וְכָעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: 'חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ' וְגוֹ'. וַאֲפִלּוּ הוּא נַעַר קָטָן בֶּן ב' אוֹ ג' שָׁנִים, חָל עָלָיו חוֹבַת הַגִּדּוּל וְהַהַדְרָכָה מְעַט מְעַט".

ג. וְכֵן הֶאֱרִיךְ בָּזֶה בְּנוֹ, הַשָּׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ (בספר שני לוחות הברית, שער האותיות ע' דרך ארץ), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְאָמַר הַפָּסוּק "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כב, ו). הָאָב וְהָאֵם לֹא יִמְנְעוּ הַמּוּסָר תֵּכֶף מִימֵי נַעֲרוּתוֹ, וּלְהוֹסִיף תָּמִיד דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ כְּפִי אֲשֶׁר יוּכַל שְׂאֵת לְפִי הֲבָנָתוֹ. וְלֹא יִמְנַע מִמֶּנּוּ שֵׁבֶט מוּסָר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר" (משלי יג, כד)... וּלְהוֹכִיחוֹ מֵאִסּוּרֵי הַתּוֹרָה, כְּגוֹן: הַשְּׁבוּעוֹת וְהַקְּלָלוֹת... וְהַשִּׂנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהָרְכִילוּת וְלֵיצָנוּת וְלָשׁוֹן הָרָע וְדִבְרֵי הַמּוֹתָר, וְכַיּוֹצֵא בָזֶה אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים.

וְיַתְחִיל בּוֹ מִבֶּן ב' אוֹ ג' שָׁנִים לְהַדְרִיכוֹ בַּכֹּל. וְיַתְחִיל לְהַדְרִיכוֹ בְּקַטְנוּתוֹ מִצַּד שְׁנֵי הַטְּעָמִים: הָאֶחָד, כִּי אָמְרוּ חֲזַ"ל: "יַנְקוּתָא כַּלִּילָא דְּוַרְדָּא" - כָּל מַה שֶּׁקּוֹנֶה בְּנַפְשׁוֹ בְּיַלְדוּתוֹ, נִשְׁאָר כֵּן בְּטֶבַע קַיָּם כָּל יָמָיו. וְזֶה לְשׁוֹן הַכָּתוּב "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ" - בְּעוֹד נַעַר קָטָן יִנְהֹג בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת, וְאָז - "כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה". הַשֵּׁנִי, כִּי כְּשֶׁמַּתְחִיל הָאָב בִּבְנוֹ לְהוֹכִיחוֹ בְּשֵׁבֶט מוּסָר וּבְמוֹרָא גָּדוֹל בְּעוֹד הַנַּעַר קָטָן, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ תּוֹכַחַת מְגֻלָּה וְאַהֲבָה נִסְתֶּרֶת, אָז יִהְיֶה לְעוֹלָם מֻרְגָּל בְּמוֹרָא הָאָב וְלִהְיוֹת יָרֵא וְחָרֵד, כִּי יִשְׁמַע מוּסַר הָאָב גַּם כִּי יַזְקִין. אֲבָל אִם בְּנַעֲרוּתוֹ הֶרְאָה לוֹ אָבִיו חִבָּה יְתֵרָה, וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו, חַס וְחָלִילָה - אָז אַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּתְגַּדֵּל, מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ בְּקוֹלָם.

וְהִמְשִׁילוּ דָּבָר זֶה לִנְטִיעָה - בְּעוֹד שֶׁהִיא יַלְדָּה, יוּכַל הָאָדָם לִנְטוֹתָהּ וּלְיַשְּׁרָהּ כְּפִי רְצוֹנוֹ, אַךְ אִם נִתְגַּדֵּל הָאִילָן בְּעַקְמִימוּת, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְיַשְּׁרוֹ אַחַר כָּךְ - כֵּן מִשְׁפַּט הַנַּעַר. וְעַל זֶה אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה (תהלים קמד, יב): "אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִיעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם"...

וְאֵיזֶה אָב שֶׁחוֹשֵׁב: עֲדַיִן הוּא יֶלֶד, וְכַיּוֹצֵא בוֹ - זֶהוּ מֵמִית אֶת בְּנוֹ... כִּי יֵצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה אוֹ לְגִדּוּל רָע, וְטוֹב מוֹתוֹ מֵחַיָּיו, וְעֹנֶשׁ הָאָב גָּדוֹל מְאֹד בָּעוֹלָם הַבָּא, כִּדְאִיתָא בְּדִבְרֵי רַזַ"ל... וּבְהֵפֶךְ - אַשְׁרֵי לְאָבִיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא. בָּעוֹלָם הַזֶּה - יִהְיֶה בִּמְנוּחָה וּבְהַשְׁקֵט וְשַׁלְוָה שֶׁלֹּא יִצְטַעֵר עָלָיו שֶׁיָּבֹא לְתַרְבּוּת רָעָה וְלַעֲשׂוֹת עֲבֵרוֹת, רַק יֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ ה' יִתְבָּרַךְ, וְאָז יִהְיֶה מְקוֹרוֹ בָּרוּךְ וְיִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם, וְטוֹב לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, כִּדְגַרְסִינָן בַּמִּדְרָשׁ: "יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ" - לַמֵּד בִּנְךָ תּוֹרָה וִינִיחֶךָ מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם, "וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ" - שֶׁיַּכְנִיסְךָ בְּגַן עֵדֶן עִם הַצַּדִּיקִים. וְכֵן הוּא בַּזֹּהַר סוֹף פָּרָשַׁת בְּחֻקֹּתַי...

וְהַנָּשִׁים מְצֻוּוֹת עַל הוֹכָחַת בְּנֵיהֶם כְּמוֹ הָאָב וְיוֹתֵר מֵהֶם, מִטַּעַם שֶׁהֵן פְּנוּיוֹת וּמְצוּיוֹת יוֹתֵר בַּבַּיִת. מִמַּה נַּפְשָׁךְ - אִם הָאָב תַּלְמִיד חָכָם, אָז הוּא טָרוּד מְאֹד בְּלִמּוּדוֹ, וְלֹא יוּכַל לְעַיֵּן בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה עַל מַעֲשֵׂה הַנַּעַר. וְאִם הוּא טָרוּד בְּמַשָּׂא וּמַתָּן וּבַהֲלִיכָה בַּדְּרָכִים, אָז עַל הָרֹב אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ.

וּבְמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (יז.), גְּדוֹלָה הַבְטָחָה שֶׁהִבְטִיחָן הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא לַנָּשִׁים יוֹתֵר מִן הָאֲנָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: "נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת קֹמְנָה שְׁמַעְנָה קוֹלִי בָּנוֹת בֹּטְחוֹת הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי". עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

מִדְּבָרָיו שֶׁל הַשָּׁלָ"ה לוֹמְדִים הֲלָכוֹת חֲשׁוּבוֹת הַנּוֹגְעוֹת לְחִנּוּךְ הַבָּנוֹת לִצְנִיעוּת מִקַּטְנוּת:

א. חוֹבָה לְהַדְרִיךְ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו בְּגִיל שְׁנָתַיִם וְשָׁלשׁ בְּכָל עִנְיְנֵי הַתּוֹרָה וּצְנִיעוּת בִּכְלָלָם, וְלֹא יֹאמַר "עֲדַיִן הוּא יֶלֶד", כִּי כַּאֲשֶׁר יִגְדַּל בְּעַקְמִימוּת, קָשֶׁה לְיַשְּׁרוֹ אַחַר כָּךְ.

ב. "כָּל מַה שֶּׁקּוֹנֶה בְּנַפְשׁוֹ בְּיַלְדוּתוֹ, נִשְׁאָר כֵּן בַּטֶּבַע כָּל יָמָיו" (לשון השל"ה) - וּבַת שֶׁלֹּא שָׁמְרָה עַל צְנִיעוּת קֹדֶם הַגִּיעָהּ לְגִיל חִנּוּךְ, יִכְבַּד עָלֶיהָ קַבָּלַת הַדְּבָרִים בְּגִיל חִנּוּךְ, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לָהּ כְּבָר הֶרְגֵּלֵי לְבוּשׁ אֲחֵרִים, וְיִהְיוּ לָהּ טְעָנוֹת וּטְרוֹנְיוֹת [לֹא נֹחַ, חַם מְאֹד].

ג. הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת לְהַדְרִיךְ וּלְחַנֵּךְ אֶת יַלְדֵּיהֶם כְּמוֹ הָאָב לְפָחוֹת, וּבְנוֹשֵׂא הַצְּנִיעוּת תִּגְדַּל חוֹבָתָן, כִּי הוּא דּוֹרֵשׁ טִפּוּחַ וְעִדּוּד שֶׁל אֵם, שֶׁדַּרְכָּהּ בְּהַסְבָּרָה רַכָּה וּמְבִינָה, וּבְדוֹרֵנוּ בִּמְיֻחָד אִי אֶפְשָׁר לְהַצְלִיחַ לְחַנֵּךְ לִצְנִיעוּת [בַּלְּבוּשׁ וְהַנְהָגָה] בִּדְבָרִים תַּקִּיפִים, וְלָכֵן אֵין תַּחֲלִיף לְדַרְכֵי הַנֹּעַם שֶׁל הָאֵם.

עַד הֵיכָן יֵשׁ לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ עַל חִנּוּךְ בָּנֵינוּ?

(מקונטרס "כנס הצניעות")

מְסֻפָּר עַל אַבְרֵךְ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁנִּגַּשׁ לְהגה"צ ר' אֵלִיָּהוּ לָאפְּיָאן זַצַ"ל, וּשְׁאָלוֹ: מַה לַּעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר הוּא מוֹכִיחַ לִבְנוֹתָיו וְאֵינָן שׁוֹמְעוֹת לְקוֹלוֹ? הֵשִׁיב לוֹ הַצַּדִּיק בִּשְׁאֵלָה: הַאִם פַּעַם הִתְעַלַּפְתָּ כַּאֲשֶׁר הוֹכַחְתָּ אוֹתָן? הֵשִׁיב לוֹ הָאַבְרֵךְ: לֹא! אָמַר לוֹ הַצַּדִּיק: אִם כֵּן, לֹא הוֹכַחְתָּ אוֹתָן כָּרָאוּי, כִּי אִלּוּ רָאוּ בְּנֵי הַבַּיִת שֶׁבְּנַפְשְׁךָ הַדָּבָר וְאַתָּה מִתְעַלֵּף עַל מַעֲשֵׂיהֶם הַנְּלוֹזוֹת, הָיוּ שׁוֹמְעִים לְךָ וְ...

הָיָה גָּאוֹן וּשְׁמוֹ "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר משֶׁה" שֶׁבִּתּוֹ לֹא נִשְׁמְעָה לוֹ וְהָלְכָה בְּשַׁבָּת עִם מִטְרִיָּה בְּיָדָהּ. נִגַּשׁ הַגָּאוֹן לַבִּימָה שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהִכְרִיז בְּקוֹל גָּדוֹל: בִּתִּי נִטְרְפָה עָלֶיהָ דַּעְתָּהּ וְלָכֵן הוֹלֶכֶת עִם מִטְרִיָּה בְּיָדָהּ, וְאַל יִלְמַד אָדָם מִמַּעֲשֶׂיהָ.

לָזֹאת תִּקָּרֵא תּוֹכָחָה. וּלְצַדִּיק כָּזֶה - הֶחָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, וּמַקְרִיב אֶת כְּבוֹד בִּתּוֹ בְּקִלְקוּל שִׁדּוּכֶיהָ וְכַדּוֹמֶה - פּוֹתֵחַ ה' שַׁעֲרֵי הַחָכְמָה וְהַהַצְלָחָה.

תוכן העניינים

מראות הצובאות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה