אור ברסלב
מראות הצובאות פרק ה - הלכות צניעות כלליים הנוגעים לכל מקום › ה. נתינת יד דרך נימוס

מראות הצובאות

פרק ה - הלכות צניעות כלליים הנוגעים לכל מקום · ה. נתינת יד דרך נימוס

ד. נגיעה בקרובות

כָּתְבוּ בָּרִאשׁוֹנִים (החנוך והריטב"א) וְכֵן הוּבָא בְּכָל הַפּוֹסְקִים שֶׁאַף נְתִינַת יָד דֶּרֶךְ נִימוּס (כְּמוֹ שֶׁנָּהוּג בְּעֵת אֲמִירַת שָׁלוֹם וְכַדּוֹ') הֲרֵי זֶה אָסוּר בְּאִסּוּר גָּמוּר. וּכְבָר הוֹרוּ בָּזֶה הַחֲזוֹ"א וּשְׁאָר הַפּוֹסְקִים שֶׁהוּא יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר.

ו. אין עצה ואין תבונה לנגד ה'.

לִפְעָמִים יִקְרֶה שֶׁנִּפְגָּשִׁים בַּאֲנָשִׁים אוֹ נָשִׁים חִלּוֹנִיִּים אוֹ גּוֹיִם, שֶׁהַדֶּרֶךְ אֶצְלָם לְהוֹשִׁיט יָד זֶה לָזֶה, וְהָעֵצָה בָּזֶה לוֹמַר בְּדֶרֶךְ כָּבוֹד שֶׁאֶצְלֵנוּ אֵין נוֹהֲגִים לְהוֹשִׁיט יָד אֲפִלּוּ קְרוֹבֵי מִשְׁפָּחָה מִטַּעֲמֵי הַדָּת, וְהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁיִּתְחַשְּׁבוּ בָּזֶה מְאֹד.

וְהַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל קַנְיֶיבְסְקִי כָּתַב בְּמִכְתָּבוֹ (קרינא דאיגרתא ח"א מכתב קס"ב): וּמַה שֶּׁכָּתַבְתָּ דְּכַאֲשֶׁר אִשָּׁה מַגִּישָׁה מִקֹּדֶם יָדָהּ יֵשׁ בָּזֶה מִשּׁוּם מַלְבִּין בָּרַבִּים אִם לֹא יַחְזִיר לָהּ יָד, חַס וְשָׁלוֹם לוֹמַר כֵּן, דַּאֲפִלּוּ וַדַּאי תִּתְבַּיֵּשׁ בָּרַבִּים אֵין בָּזֶה שׁוּם צַד הֶתֵּר בַּמֶּה שֶׁהָאֶחָד יִתְבַּיֵּשׁ מֵחֲמַת מְנִיעַת הָעֲבֵרָה, וְכַמּוּבָן שֶׁכֵּן הַדָּבָר לְהֶפֶךְ גַּם כְּשֶׁאִישׁ מַגִּישׁ קֹדֶם יָדוֹ לָאִשָּׁה לֹא תָּחוּשׁ הָאִשָּׁה לְהַלְבָּנַת פָּנָיו וּמְחֻיֶּבֶת הִיא לְהִמָּנַע מִנְּתִינַת יָד.

ז. השתמשות בנשים:

א. אָסוּר לְאִשָּׁה לְשָׁרֵת לְאִישׁ שֶׁאֵינוֹ בַּעֲלָהּ, בִּדְבָרִים שֶׁדֶּרֶךְ אִשָּׁה לְשַׁמֵּשׁ אֶת בַּעֲלָהּ, כְּגוֹן לִמְזֹג לוֹ כּוֹס, וּלְהַנִּיחוֹ לְפָנָיו עַל הַשֻּׁלְחָן בְּדֶרֶךְ כָּבוֹד. (שו"ע אהע"ז סי' כ"א סעי' ה')

ח. ישיבה במקומות נפרדים:

א. כְּשֶׁעוֹבְדִים אֲנָשִׁים וְנָשִׁים בְּיַחַד, צְרִיכִין לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא יֵשְׁבוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד, רַק יְסַדְּרוּ הַמִּשְׂרָד בְּאֹפֶן שֶׁיֵּשְׁבוּ אֲנָשִׁים בִּפְנֵי עַצְמָם, וְנָשִׁים בִּפְנֵי עַצְמָן, בְּשֻׁלְחָנוֹת נִפְרָדִים. (שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תתקי"ט)

ב. בְּמִשְׂרָד שֶׁעוֹבְדִים אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, יֵשׁ חִיּוּב לְסַדֵּר הַשֻּׁלְחָנוֹת בְּאֹפֶן שֶׁהָאֲנָשִׁים לֹא יִרְאוּ הַנָּשִׁים לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם בְּיָשְׁבָם אֵצֶל שֻׁלְחָנָם.

ג. כְּשֶׁצְּרִיכִין אִישׁ וְאִשָּׁה לִמְסֹר אֵיזֶה חֵפֶץ זֶה לָזֶה, עֲלֵיהֶם לְהִזָּהֵר בְּיוֹתֵר שֶׁלֹּא יַעַמְדוּ בְּקֵרוּב זֶה לָזֶה שֶׁיּוּכְלוּ ח"ו לָבוֹא לִידֵי נְגִיעָה, וְכֵן נִדְרָשׁ זְהִירוּת בִּשְׁעַת מְסִירַת אֵיזֶה חֵפֶץ שֶׁלֹּא יִתְכּוֹפֵף הָאֶחָד לְמַעְלָה מֵרָאשׁוֹתָיו שֶׁל הַשֵּׁנִי.

ט. מסיבות:

מֵהַנָּכוֹן לְהִמָּנַע מִלְּהִשְׁתַּתֵּף בִּמְסִבּוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁעוֹרְכִים בְּכַמָּה מִשְׂרָדִים שֶׁמִּתְאַסְּפִים אֲנָשִׁים וְנָשִׁים יַחַד, וְאִם עוֹבֶדֶת בֵּין נָכְרִים אוֹ חִלּוֹנִיִּים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהּ לְהִמָּנַע מִזֶּה, תִּזָּהֵר בְּכָל הַתֹּקֶף שֶׁלֹּא תִּתְיַשֵּׁב סָמוּךְ לִגְבָרִים וְתִמָּנַע מִלְּדַבֵּר עִמָּהֶן.

י. נתינת מתנות:

א. אָסוּר לְאִישׁ לִתֵּן מַתָּנָה לְאִשָּׁה, וְכֵן הָאִשָּׁה אֲסוּרָה לִתֵּן מַתָּנָה לְאִישׁ, שֶׁדָּבָר זֶה גּוֹרֵם לְחִבָּה בֵּינֵיהֶם. (רמ"א או"ח סוף סימן תרצ"ה לגבי משלוח מתנות)

ב. אוּלָם, מֻתָּר לִתֵּן לָהּ הוֹסָפָה [הַעֲנָקָה] לִכְבוֹד יוֹם טוֹב בְּדֶרֶךְ מַשְׂכֹּרֶת וְכַדּוֹמֶה, שֶׁדָּבָר זֶה הוּא חֵלֶק מֵהַתַּשְׁלוּמִין - בְּרַם הַיְנוּ דַּוְקָא אִם מוֹסִיף כָּךְ בְּשָׁוֶה גַּם לִשְׁאָר צֶוֶת הָעוֹבְדִים.

ג. וְכֵן אִם הַבַּעַל הַבַּיִת קוֹנֶה לְכָל הַפּוֹעֲלִים דָּבָר שָׁוֶה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד - מֻתָּר לִתֵּן גַּם לְהָאִשָּׁה, שֶׁגַּם זֶה בִּכְלַל אֹפֶן שֶׁל הַתַּשְׁלוּמִין, אֲבָל אָסוּר לִתֵּן מַתָּנָה מְיֻחֶדֶת לְהָאִשָּׁה, הֲגַם שֶׁנּוֹתֵן אֵיזֶה מַתָּנָה גַּם לַאֲחֵרִים.

ד. וּבְעִנְיָן קְנִיַּת סְעוּדַת צָהֳרַיִם בִּשְׁבִיל כָּל הָעוֹבְדִים בַּמִּשְׂרָד וְכַדּוֹמֶה - אִם הַבַּעַל הַבַּיִת הוּא הַקּוֹנֶה, וְקוֹנֶה עֲבוּר כֻּלָּם, בְּשָׁוֶה, הֲרֵי זֶה כְּחֵלֶק מִן שְׂכַר הָעֲבוֹדָה וּמֻתָּר. אַךְ יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַגִּישׁ לְפָנֶיהָ.

ה. אָכֵן אִם אֵינוֹ חֵלֶק שֶׁל הַתַּשְׁלוּמִין, אוֹ שֶׁבְּיוֹם מְסֻיָּם רוֹצֶה אֶחָד לְהִתְנַדֵּב סְעוּדָה בִּשְׁבִיל אֵיזֶה אִשָּׁה - אָסוּר.

ו. אֲכִילָה בְּמִסְעָדָה: מִן הַנָּכוֹן לִמְנֹעַ לְגַמְרֵי מִלָּצֵאת לֶאֱכֹל בְּמִסְעָדָה עִם נָשִׁים, וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְהִמָּנַע מִזֶּה [כְּגוֹן שֶׁגּוֹמְרִים עִסְקָה רַק בְּאֹפֶן זֶה], יִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עִמָּהֶן כִּי אִם בִּדְבָרִים הַנּוֹגְעִין לַעֲבוֹדָתָם, וְגַם שֶׁלֹּא יְשַׁלֵּם עֲבוּר הַמַּאֲכָלִים שֶׁלָּהּ [וְכֵן הִיא לֹא תְּשַׁלֵּם עֲבוּר מַאֲכָלָיו] שֶׁזֶּה בִּכְלַל נְתִינַת מַתָּנָה, דְּאָסוּר מִצַּד הַדִּין.

יא. קריאה בשם משפחה:

א. מִנְהַג יְרֵאִים וּשְׁלֵמִים שֶׁלֹּא לִקְרֹא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ אִשְׁתּוֹ בִּשְׁמָהּ, אֶלָּא בְּשֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה, כִּי שֵׁם הָרִאשׁוֹן הוּא אֹפֶן פְּרָטִי בְּיוֹתֵר, וּמֵבִיא לִידֵי קִרְבָה יְתֵרָה. (שו"ת "נודע ביהודה" או"ח סימן כד דבהזכרת שמה של האשה כבר יש מבוא ליצר הרע, ועדיף להוסיף כינוי "גברת" לשם המשפחה).

ב. כְּמוֹ כֵן, יֵשׁ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא תִּקְרָא אִשָּׁה בְּשֵׁם הָאִישׁ, אֶלָּא בְּשֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ.

ג. רָאוּי לְהַנְהִיג תֵּכֶף בְּהַתְחָלַת עֲבוֹדָתָם שֶׁלֹּא יִקְרְאוּ זֶה לָזֶה בַּשֵּׁם הָרִאשׁוֹן, וְכָךְ לֹא יָבוֹא לִידֵי אִי-נְעִימוּת בְּהֶמְשֵׁךְ הַזְּמַן.

יב. אסור הסתכלות:

א. אָסוּר לְאִישׁ לְהִסְתַּכֵּל בְּאִשָּׁה אפי' אם היא צנועה לחלוטין, אִם הוּא הִסְתַּכְּלוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הֲנָאָה, אוֹ אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ הֲנָאָה אַךְ מַבִּיט וּמִסְתַּכֵּל עַל צוּרָתָהּ אֵיךְ הִיא נִרְאֵית וּכְמוֹ הַמִּתְבּוֹנֵן עַל יֶלֶד לִרְאוֹת אֵיךְ הוּא נִרְאֶה, [וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמַּכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא אִסּוּר דְּאוֹרַיְתָא (עיין בסוף הקונטרס "קיצור הלכות" פ"ב ה"ה לגר"נ קרליץ שליט"א) וְעַל כָּל פָּנִים כֻּלָּם מוֹדִים שֶׁזֶּה אִסּוּר גָּמוּר].

וִיצֻיַּן שֶׁאִם יָכוֹל לַהֲבִיאוֹ לִידֵי הִרְהוּר אָז בְּכָל גַּוְנֵי אָסוּר מֵעִקַּר הַדִּין אַף כָּל רְאִיָּה שֶׁהִיא. וּמִמִּדַּת יִרְאֵי שָׁמַיִם לְהִמָּנַע אֲפִלּוּ מִכָּל רְאִיָּה בְּעָלְמָא. ואצ"ל שֶׁאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בִּמְקוֹמוֹת המכוסים בכל ענין. וּכְמוֹ כֵן אְיסוּר גָמוּר לְהִסְתַּכֵּל בנשים בווידיאו וְאַף שֶׁל חתונה שֶׁלּוֹ או ממשפחתו.

ב. וּמִשּׁוּם כָּךְ, צְרִיכָה אִשָּׁה לְהִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא תֵּלֵךְ בְּאֹפֶן שֶׁתְּעוֹרֵר הִסְתַּכְּלוּת אִישׁ עָלֶיהָ, בֵּין בְּצוּרַת הֲלִיכָתָהּ וּבֵין בְּמַלְבּוּשֶׁיהָ. וְאִשָּׁה שֶׁעוֹבֶרֶת עַל זֶה, עָנְשָׁהּ כְּמוֹ הָאִישׁ הַמִּסְתַּכֵּל.

ג. וּמוּבָא בְּרַבֵּנוּ יוֹנָה (אגרת התשובה אות ע"ח) וז"ל: וּצְרִיכָה הָאִשָּׁה שֶׁתְּהֵא צְנוּעָה וְנִזְהֶרֶת שֶׁלֹּא יִסְתַּכְּלוּ בָּהּ בְּנֵי אָדָם, חוּץ מִבַּעֲלָהּ, שֶׁהַמִּסְתַּכְּלִים בְּפָנֶיהָ אוֹ בְּיָדֶיהָ יוֹרְדִים לְגֵיהִנֹּם, וְהִיא עֲנוּשָׁה בְּעֹנֶשׁ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם שֶׁהֶחְטִיאָה אוֹתָם בָּזֶה שֶׁלֹּא נָהֲגָה צְנִיעוּת בְּעַצְמָהּ וְנִכְשְׁלוּ בָּהּ. עכ"ל.

יג. שלא ללכת אחורי אשה:

א. אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל שֶׁאָסוּר לָלֶכֶת אֲחוֹרֵי אִשָּׁה, אֶלָּא לְפָנֶיהָ אוֹ לִצְדָדִין, וְלָכֵן נִדְרָשׁ זְהִירוּת בְּמִשְׂרָדִים לְהַקְפִּיד עַל אִסּוּר זֶה.

ב. וְאִם הוּא בְּמַצָּב שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַקְפִּיד עַל כָּךְ, כְּגוֹן שֶׁמְּקוֹם הַמַּעֲבָר הַמּוֹלִיכוֹ לַמִּשְׂרָד הוּא מָקוֹם צַר בְּלִי רֶוַח לְהִלּוּךְ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִנְטוֹת לִצְדָדֵי הָאִשָּׁה, וְגַם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַמְתִּין עַד שֶׁתִּכָּנֵס הָאִשָּׁה בִּפְנִים, אוֹ עַד שֶׁתֵּצֵא לַחוּץ [כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ שָׁם כַּמָּה אֲנָשִׁים וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַמְתִּין בְּאֶמְצַע הַמַּעֲבָר], מֻתָּר בְּדִיעֲבַד לָלֶכֶת אֲחוֹרֵי אִשָּׁה, אַךְ בְּמֶרְחָק צָנוּעַ. (רַק שֶׁיַּקְפִּיד שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בָּהּ כְּלָל)

ג. וְלָכֵן עַל הַנָּשִׁים לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁלֹּא לַעֲבֹר בְּמַעֲבָרִים צָרִים וּלְשׂוֹחֵחַ בֵּינֵיהֶם שָׁם שֶׁבְּכָךְ מְאַלְּצוֹת אֶת הַגְּבָרִים לְהַלֵּךְ מֵאֲחוֹרֵיהֶם.

ד. כָּל הַהֲלָכוֹת הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל, אֵינָן מִשְׁתַּנּוֹת בֵּין מָקוֹם לְמָקוֹם אוֹ בֵּין זְמַן לִזְמַן, וְאֵין שׁוּם הֶתֵּר מִטַּעַם שֶׁמִּנְהַג הַמָּקוֹם הוּא לְהָקֵל בָּזֶה, דְּחַס וְשָׁלוֹם לוֹמַר כֵּן, רַק הוּא מִנְהָג בְּטָעוּת, וְאָסוּר לְהִתְנַהֵג כְּמוֹתָם.

תוכן העניינים

מראות הצובאות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה