פרק ב - בת יהודית · לב - אשה הרוצה לילך בצניעות ובעלה מסרב, או להפך
רַבּוֹת נִתְקָלִים אָנוּ בִּבְעָיוֹת אֵלּוּ, שֶׁהָאִישׁ אֵינוֹ חָפֵץ שֶׁאִשְׁתּוֹ תֵּלֵךְ בִּלְבוּשׁ צָנוּעַ, אוֹ לְהֵפֶךְ - שֶׁהָאִישׁ חָפֵץ וְאִשְׁתּוֹ אֵינָהּ שׁוֹמַעַת לוֹ.
נִשְׁאַל שְׁאֵלָה אֶת אוֹתָהּ אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ מַצְלִיחָה לְשַׁכְנֵעַ אֶת בַּעֲלָהּ שֶׁיַּסְכִּים לָהּ שֶׁתֵּלֵךְ בְּכִסּוּי רֹאשׁ וּבִלְבוּשׁ צָנוּעַ:
כַּאֲשֶׁר בִּרְצוֹנָהּ לְשַׁכְנֵעַ אֶת בַּעֲלָהּ לְאֵיזֶה רָהִיט אוֹ מוּצָר אוֹ לְבוּשׁ, שֶׁהִיא מְאֹד מְאֹד מִתְאַוָּה לוֹ, וּמַמָּשׁ חָשְׁקָה לְאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁחָפְצָה בּוֹ - כַּמָּה שִׁכְנוּעִים וּפִתּוּיִים עוֹשָׂה הִיא כְּדֵי שֶׁבַּעֲלָהּ יַסְכִּים?
וְאִם בְּכָל זֹאת בַּעֲלָהּ לֹא מַסְכִּים, הֲלֹא פָּשׁוּט, כִּי אִם יִרְאֶה בַּעֲלָהּ שֶׁהַדָּבָר מַמָּשׁ נוֹגֵעַ לִבְרִיאוּתָהּ וּלְנַפְשָׁהּ וּמְקַלְקֵל אֶת מַצַּב רוּחָהּ, הֲלֹא וַדַּאי שֶׁיִּשְׁתַּכְנֵעַ, כִּי הֲלֹא נוֹגֵעַ הַדָּבָר לִבְרִיאוּת אִשְׁתּוֹ. וְאִם כֵּן, לָמָּה עִנְיָן גָּדוֹל וְנוֹרָא זֶה, אֲשֶׁר כָּל הַצְלָחַת הַבַּיִת בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא תְּלוּיִים בּוֹ, וְגַם חַיֵּיהֶם וְחַיֵּי יַלְדֵיהֶם תְּלוּיִים בּוֹ - לָמָּה יְהֵא פָּחוֹת מִשְּׁאָר עִנְיָנִים הַגַּשְׁמִיִּים?! וְאִם כֵּן, וַדַּאי אִשָּׁה שֶׁתַּרְאֶה לְבַעֲלָהּ שֶׁדָּבָר זֶה נוֹגֵעַ לְלִבָּהּ מַמָּשׁ, וּמְקַלְקֵל אֶת מַצַּב רוּחָהּ, וְתִדְרֹשׁ זֹאת מֵעֹמֶק לִבָּהּ - וַדַּאי דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב יִכָּנְסוּ לַלֵּב, וּבִפְרָט מֻבְטַחַת שֶׁתִּרְאֶה סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא, כִּי הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ, וּתְפִלָּה עוֹשָׂה הַרְבֵּה, וּבִפְרָט כְּשֶׁהַתְּפִלָּה לְצֹרֶךְ כָּזֶה, וַדַּאי שֶׁתִּתְקַבֵּל לְלֹא מְקַטְרְגִים.
נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע ("המודיע הצעיר",חוברת קיץ, י"ג מנחם אב)