אור ברסלב
מראות הצובאות פרק ב - בת יהודית › כא - רחל מבכה על בניה

מראות הצובאות

פרק ב - בת יהודית · כא - רחל מבכה על בניה

כ - בזכות מסירות נפש / ספור

בַּמִּדְרָשׁ בְּמַסֶּכֶת כַּלָּה ג' מְבָאֵר בַּאֲרִיכוּת אֶת וִתּוּרָהּ שֶׁל רָחֵל בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ לַאֲחוֹתָהּ לֵאָה, וְהָכֵיצַד לֶעָתִיד הִיא - וְרַק הִיא - שֶׁתְּנַצַּח אֶת מִדַּת הַדִּין. רְאֵה שָׁם בַּאֲרִיכוּת.

עוֹלֶה לָנוּ מִדִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ, שֶׁאָכֵן רָחֵל הִיא שֶׁזָּכְתָה לִתְשׁוּבָה וְהַבְטָחָה מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, תָּבַע עֶלְבּוֹנָן וְצַעֲרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְלֹא קִבֵּל תְּשׁוּבָה וְהַבְטָחָה, יִצְחָק כְּמוֹ כֵן תָּבַע עֶלְבּוֹנָן וְצַעֲרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְלֹא נַעֲנָה, וְכֵן יַעֲקֹב אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וַאֲפִלּוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ רַעְיָא מֵהֵימָנָא שֶׁל יִשְׂרָאֵל תָּבַע עֶלְבּוֹנָן וְצַעֲרָן וְלֹא נַעֲנָה. וּכְשֶׁרָאֲתָה זֹאת רָחֵל, לֹא הִתְיָאֲשָׁה בְּחָשְׁבָהּ: אִם לַאֲבוֹת הָעוֹלָם אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹנֶה - לִי כֵּן יַעֲנֶה?! אֶלָּא "מִיָּד קָפְצָה רָחֵל" וְטָעֲנָה אֶת טַעֲנוֹתֶיהָ, וְזָכְתָה לִתְשׁוּבָה וּלְהַבְטָחָה: וְשָׁבוּ מֵאָרֶץ אוֹיֵב וְשָׁבוּ בָּנִים לִגְבוּלָם.

קַו מַשְׁוֶה יֶשְׁנוֹ בֵּין הַצְּנִיעוּת וְהַוִּתּוּר - וּלְעֻמָּתוֹ בֵּין הַפְּרִיצוּת וְהַקִּנְאָה. יְסוֹד הַפְּרִיצוּת נוֹבֵעַ מִקִּנְאָה וְרָצוֹן לְהִתְבַּלְּטוּת עַל הַזּוּלַת, חֹסֶר יְכֹלֶת מִלִּרְאוֹת אֶת זוּלָתִי עוֹלֶה עָלַי, יָפֶה מִמֶּנִּי, עָשִׁיר מִמֶּנִּי, מוֹשֵׁךְ עַיִן מִמֶּנִּי, וִיסוֹד הַצְּנִיעוּת נוֹבֵעַ מֵהִסְתַּפְּקוּת - הַכָּרָה בְּאַפְסִיּוּת עוֹלָם הַזֶּה וְהַעֲרָכַת עֶרְכֵי עוֹלָם הַבָּא, זֶה הַנּוֹתֵן לְהִתְרַחֵק מֵהִתְבַּלְּטוּת הַגּוֹרֶרֶת אַחֲרֶיהָ קִנְאָה וְשִׂנְאָה וְתַחֲרוּת.

רָחֵל אִמֵּנוּ הִצְטַיְּנָה בְּמִדַּת הַוַּתְרָנוּת, וְזֶה לֹא הָיָה קַל לְוַתֵּר עַל יַעֲקֹב אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם. הַיּוֹם בַּחוּרָה שֶׁלֹּא מַתְאִים לָהּ בַּחוּר יְשִׁיבָה כָּזֶה, אֲזַי מַתְאִים לָהּ בַּחוּר יְשִׁיבָה אַחֵר. אֵצֶל רָחֵל לֹא הָיוּ בַּחוּרֵי יְשִׁיבָה. יַעֲקֹב אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה הַבַּחוּר יְשִׁיבָה הַיָּחִיד שֶׁבְּדוֹרָהּ, וּלְוַתֵּר עָלָיו זֶה פֵּרוּשׁוֹ לִקַּח אַחֵר כְּמוֹ עֵשָׂו הָרָשָׁע. עַל הַכֹּל וִתְּרָה לְמַעַן זוּלָתָהּ - לֵאָה אֲחוֹתָהּ, אֵין כָּאן רָצוֹן לְהִתְבַּלְּטוּת, אֵין כָּאן תַּחֲרוּת, אֶלָּא וִתּוּר מֻשְׁלָם לְמַעַן זוּלָתָהּ.

רָחֵל בִּקְּשָׁה, הִתְחַנְּנָה וּבָכְתָה עַל בָּנֶיהָ - כִּי אֵינֶנּוּ. כָּל בְּכִיָּתָהּ שֶׁל רָחֵל עַל בָּנֶיהָ שֶׁאֵינָם בַּתּוֹרָה וְאֵינָם בַּמִּצְווֹת, אֵינָם בִּצְנִיעוּת וְיִרְאַת ה', אֶלָּא הוֹלְכִים וְלוֹמְדִים מִדַּרְכֵי הַגּוֹיִים וּמִתְחַקִּים עַל דַּרְכֵיהֶם. מִי מְעַצֵּב אֶת הַפֵּאוֹת הַחֲצוּפוֹת וְהַמַּכְשִׁילוֹת שֶׁחָדְרוּ הַיּוֹם לְבָתֵּינוּ שֶׁאֵין שׁוּם פּוֹסֵק הַמַּתִּירָם?! מִי יוֹשֵׁב וּמְחַשֵּׁב אֶת כָּל מִינֵי בִּגְדֵי הָאָפְנָה שֶׁיִּהְיוּ בְּמַטָּרָה לָצוּד נְפָשׁוֹת בְּפִתּוּי וְגֵרוּי אִם לֹא גּוֹיִים וּמָשְׁחָתִים שֶׁמַּשְׁקִיעִים ראֹשָׁם בְּטֻמְאָה נוֹרָאָה זֹאת, לְעַצֵּב בֶּגֶד כָּזֶה אוֹ כָּזֶה שֶׁיִּמְשֹׁךְ וְיִגְנֹב אֶת הַלֵּב שֶׁל הַמִּסְתַּכֵּל, וּלְהַרְבּוֹת בְּכָךְ אֶת הַתַּחֲרוּת הַמְּבִיאָה לְקִנְאָה וְהִתְבַּלְּטוּת, הֵפֶךְ מִדָּתָהּ שֶׁל רָחֵל אִמֵּנוּ?!

אִבַּדְנוּ אֶת הַצְּנִיעוּת, אִבַּדְנוּ אֶת הַטֹּהַר וְהָאֲצִילוּת הַנָּאָה וְהַיָּאָה לְבַת יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁרָה, אִבַּדְנוּ אֶת הַבּוּשָׁה וְהַסֹּמֶק שֶׁהוּא צֶבַע עוֹרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֶחָד מִסִּימָנָם בַּיְּשָׁנִים, וְעַל כָּךְ בְּכִיָּתָהּ שֶׁל רָחֵל אִמֵּנוּ מִלִּרְאוֹת אֶת בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ מְהַלְּכִים בְּחֻצְפָּה וּבְעַזּוּת לְלֹא בֹּשֶׁת פָּנִים, מְשׂוֹחֲחִים יַחַד, מִתְקָרְבִים בִּשְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ זֶה לָזֶה, עַד שֶׁמַּגִּיעִים לְתוֹצָאוֹת מְתֹעָבוֹת, רַחֲמָנָּא לִצְלָן.

רָחֵל בּוֹכָה וּמְבַכָּה עַל כָּל בַּת וּבַת מִיִּשְׂרָאֵל הַהוֹלֶכֶת בְּחֹסֶר צְנִיעוּת אוֹ נוֹהֶגֶת בְּחֹסֶר צְנִיעוּת. רָחֵל בּוֹכָה וּמְבַכָּה עַל כָּל בַּת הַמִּתְגָּאָה וּמִתְחָרָה בַּדְּבָרִים הַנִּפְסָדִים שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה.

רָחֵל מְחַכָּה לַהַבְטָחוֹת שֶׁהֻבְטְחוּ לָהּ: "וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב" "וְשָׁבוּ בָּנִים לִגְבוּלָם", וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ הַגָּאוֹן רַבִּי שָׁלוֹם שְׁבַדְרוֹן זַצַ"ל כְּפִילוּת הַבְטָחוֹת אֵלּוּ, שֶׁהַבְטָחָה רִאשׁוֹנָה "וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב" הִיא הַבְטָחַת שִׁיבַת הַבָּנִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִכָּל קַצְווֹת תֵּבֵל, אוּלָם זוֹהִי הַבְטָחָה עֲדַיִן חֲסֵרָה, שֶׁאָמְנָם יָשׁוּבוּ מֵאָרֶץ אוֹיֵב אֲבָל אֵיךְ יָשׁוּבוּ - כְּמוֹ גּוֹיִים?! עִם כָּל חֻקּוֹת הַגּוֹיִים שֶׁרָאוּ שָׁם?! הַאִם זוֹ נִקְרֵאת שִׁיבַת צִיּוֹן?! וְלָכֵן חָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהִבְטִיחַ לָהּ "וְשָׁבוּ בָּנִים לִגְבוּלָם", לִגְבוּל וּמִסְגֶּרֶת הַקְּדוּמָה שֶׁשַּׁיֶּכֶת לָהֶם, וְהוּא הוּא הַגְּבוּל שֶׁלָּהֶם - גְּבוּל הַתּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ.

הַשְּׁכִינָה בּוֹכָה וּמַמְתִּינָה לְהַבְטָחַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכֹחַ בְּכִיָּתָהּ שֶׁל רָחֵל, רָחֵל סִנְגְּרָה עַל יִשְׂרָאֵל סָנֵגוֹרְיָה שֶׁהָפְכָה גַּם אֶת מִדַּת הַדִּין לְרַחֲמִים, וְהַבְטָחָה זוֹ בְּיָדָהּ שֶׁל רָחֵל אַלְפַּיִם וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַעֲדַיִן לֹא נִתְקַיְּמָה, לָמָּה?! מִי מְקַטְרֵג?! בַּמֶּה תָּלוּי הַדָּבָר?

בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל! בְּיֶדְכֶן!

בְּיֶדְכֶן לְאַמֵּץ אֶת אוֹתָהּ הַבְטָחָה בְּכָךְ שֶׁתֵּלַכְנָה בְּדֶרֶךְ אִמּוֹתֵינוּ, הִסְתַּפְּקוּת, וִתּוּר מֻחְלָט, הִתְחַשְּׁבוּת בְּעֶלְבּוֹנוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי, וְהַנְהָגָה זוֹ הִיא הֵפֶךְ הַפְּרִיצוּת שֶׁכֻּלָּהּ גַּאֲוָה וְהִתְבַּלְּטוּת הַגּוֹרֶרֶת קִנְאָה וְתַחֲרוּת, הֵפֶךְ הַגָּמוּר מִמִּדּוֹתֶיהָ שֶׁל רָחֵל אִמֵּנוּ, עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם.

אָמְנָם הַבְטָחָה בְּיָדֶיהָ שֶׁל רָחֵל - אוּלָם הַרְבֵּה מְקַטְרְגִים קָפְצוּ עַל אוֹתָהּ הַבְטָחָה, הַרְבֵּה עִרְעוּרִים הֻגְּשׁוּ לְבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה עַל אוֹתָהּ הַבְטָחָה שֶׁהִבְטִיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְרָחֵל, הֵיאַךְ תְּקֻיַּם הַהַבְטָחָה וּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה לֹא נוֹהֲגוֹת בַּהַנְהָגָה הָרְאוּיָה שֶׁל רָחֵל אִמָּם? נְסַלֵּק אֶת הַקִּטְרוּג, נַרְבֶּה בִּצְנִיעוּת וּבְאַהֲבַת חִנָּם, נְסַלֵּק אֶת הַקִּנְאָה וְהַשִּׂנְאָה מִבֵּינֵינוּ כְּהַנְהָגַת רָחֵל אִמֵּנוּ, וּבְכָךְ נִזְכֶּה שֶׁתָּצוּץ וְתִפְרַח אוֹתָהּ הַבְטָחָה שֶׁהֻבְטְחָה לָנוּ בְּיַד רָחֵל אִמֵּנוּ - "וְשָׁבוּ בָּנִים לִגְבוּלָם".

תוכן העניינים

מראות הצובאות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה