אור ברסלב
מראות הצובאות פרק ב - בת יהודית › ט - ערבנו את עצמו על בנינו ובנותינו

מראות הצובאות

פרק ב - בת יהודית · ט - ערבנו את עצמו על בנינו ובנותינו

ח - קיצוניות

אוֹמְרִים חֲזַ"ל: כְּשֶׁעַם יִשְׂרָאֵל קִבֵּל הַתּוֹרָה, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַרְבוּת מִצִּדֵּנוּ עַל קַבָּלָתָהּ, וְלֹא קִבֵּל שׁוּם עַרְבוּת אֶלָּא אֶת בָּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ, שֶׁהֵם יִהְיוּ עֲרֵבִים עַל קִיּוּמָהּ. וְעַם יִשְׂרָאֵל קִבֵּל עָלָיו, שֶׁזַּרְעוֹ יִהְיוּ עֲרֵבִים עַל שְׁמִירַת הַתּוֹרָה.

אִם "עֲמָלֵנוּ" שֶׁהֵם הַבָּנִים וַהֲבָנוֹת, תָּמִיד הָיוּ בְּסַכָּנַת הָעַרְבוּת, הֵן מִצַּד הִתְחַיְּבוּתֵנוּ אָנוּ אֶת שְׁמִירַת הַתּוֹרָה, פֶּן יִפְגַּע הַדָּבָר בְּבָנֵינוּ, מִתּוֹךְ שֶׁהֵם עֲרֵבִים עָלֵינוּ [וְאַגַּב זוֹ תְּשׁוּבָה, מַדּוּעַ מֵתִים בָּנָיו שֶׁל אָדָם כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים, בִּגְלַל עֲווֹנוֹתָיו, וְזֶהוּ הֱיוֹת וְהֵם עֲרֵבִים לְשַׁלֵּם עַל עָבְרֵנוּ מִצְווֹת הַתּוֹרָה].

וְהֵן מַה שֶּׁמִּצַּד הָעַרְבוּת, שֶׁנִּדְרַשְׁנוּ לְגַדֵּל בָּנֵינוּ לְתוֹרָה וּמִצְווֹת, וְעֶצֶם הַהִתְחַיְּבוּת הַזּוֹ הִיא הָיְתָה הָעַרְבוּת עֲבוּרֵנוּ, שֶׁבִּתְנַאי זֶה הִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּבְיָכוֹל, לָתֵת לָנוּ תּוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁהַהֶמְשֵׁכִיּוּת הִיא הִיא הַמְקַיֶּמֶת אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁלֹּא תִּשָּׁכַח מִפִּי זַרְעֵנוּ לְעוֹלָם.

וּבְכֵן, אִם הַסַּכָּנָה הַמְרַחֶפֶת עַל זַרְעֵנוּ הִוְּתָה זַעֲזוּעַ וַחֲרָדָה עַל כָּל הוֹרֶה, גַּם בִּזְמַן שֶׁהָיוּ יָמִים כְּתִקּוּנָם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁצָּרִיךְ לֶאֱחֹז חֲרָדָה וְחַלְחָלָה בְּיָמֵינוּ, יָמִים טְרוּפִים וּמְסֻכָּנִים לַנֹּעַר, הַנִּסְחָף וּמִתְפַּתֶּה עַד אָבְדָּן גָּמוּר.

כַּמָּה בָּתִּים טוֹבִים וְיָפִים בְּיִשְׂרָאֵל, תַּרְבּוּת רָעָה יָצְאָה מִתּוֹךְ בָּתֵּיהֶם עַל יְדֵי בֵּן אוֹ בַּת שֶׁסָּטוּ מִדֶּרֶךְ ה', וְעוֹבְרִים עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, הֲלֹא קָשָׁה גְּזֵרָה זוֹ יוֹתֵר מִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג - אוֹמְרִים חֲזַ"ל.

הוֹרִים אֵלּוּ, הֲלֹא מְנוּחָתָם לֹא מְנוּחָה, שַׁבָתָם לֹא שַׁבָּת, מוֹעֲדָם לֹא מוֹעֵד, שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבָּם לְגַמְרֵי, מִטָּתָם בְּדִמְעָתָם יַמְסוּ יוֹמָם וָלַיְלָה עַל חַלְלֵי נִשְׁמַת בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם הַמִּתְחַלֶּלֶת וְנִשְׁחֶתֶת וְהוֹלֶכֶת שׁוֹלָל אַחַר כֹּחוֹת הָרַע הַמִּשְׁתּוֹלֵל בַּחוּצוֹת.

נוֹרָא! הָעֲרֵבִים הַטּוֹבִים שֶׁלָּנוּ, שֶׁקִּוִּינוּ שֶׁיִּפְרְעוּ חוֹבוֹתֵינוּ וִיכַסּוּ עָלֵינוּ בְּטָהֳרָתָם וּבְנִקְיוֹנָם, הָפְכוּ לִהְיוֹת הַמְקַטְרְגִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר שֶׁלָּנוּ.

אוּלָם מַה יַּעֲשֶׂה הַבֵּן וְלֹא יֶחֱטָא?

בֵּן אוֹ בַּת הָרוֹאֶה אֶת אִמּוֹ נוֹטָה לְמַתִּירָנוּת, לְבִגְדֵי אָפְנָה, הִתְבַּלְּטוּת וְהִתְגַּנְדְּרוּת, הַנּוֹבַעַת מִיצָרִים שֶׁל תַּאֲוָה וְגַאֲוָה, וְכָל שִׂיחַ וְשִׂיג שֶׁלָּהּ רַק כֵּיצַד וְאֵיךְ לְהֵרָאוֹת, לְהִשָּׁמַע, לְהִתְבַּלֵּט בַּחֶבְרָה. וּבְדֶרֶךְ כְּלָל אֵם, שֶׁזּוֹ דַּרְכָּהּ, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לֶעָתִיד הַמְסֻכָּן שֶׁל בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ, וְאֵינָהּ רוֹאָה אֶת הָאָסוֹן הַנּוֹרָא שֶׁתָּמִיט עַל בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ בְּמוֹ יָדֶיהָ, וְלָכֵן מוֹלִיכָתָם בְּשִׁיטָתָהּ, לְהֵרָאוֹת לְהִתְבַּלֵּט מַה שֶּׁיּוֹתֵר, וְזֶה הֲרֵי רַק עַל יְדֵי מַה שֶׁיּוֹתֵר לְהִתְפַּשֵּׁר בְּנוֹשֵׂא הַצְּנִיעוּת וְהַקְּדֻשָּׁה, וּלְהַלְבִּישָׁם בִּבְגָדִים מוֹדֶרְנִים, אָפְנָתִיִּים, הֲלֹא זוֹ גַּאֲוָתָהּ וּכְבוֹדָהּ, בִּרְאוֹתָהּ אֶת בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ, כִּבְיָכוֹל, הַחֲשׁוּבִים וְהַבּוֹלְטִים שֶׁבַּחֶבְרָה.

הֲלֹא כָּאן רַחֲמָנוּת זוֹ הִיא הָאַכְזָרִיּוּת הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, וְהָאַכְזָרִיּוּת הִיא הָרַחֲמָנוּת הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר.

הַבַּת מִתְחַנֶּנֶת לִקְנִיַּת לְבוּשׁ מְסֻיָּם, שֶׁאֵינוֹ כָּל כָּךְ עַל פִּי גִּדְרֵי הַהֲלָכָה. נָכוֹן, זֶה נִסָּיוֹן לְאוֹתָהּ אֵם לְהִתְא?ַכְזֵר עַל בִּתָּהּ וְלוֹמַר לָהּ: לֹא אֶקְנֶה לָךְ בֶּגֶד זֶה. אֲבָל בְּעֶצֶם זוֹ הָרַחֲמָנוּת הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, בְּהַשְׁרִישָׁהּ בְּבִתָּהּ מִדַּת הַקְּדֻשָּׁה וְהַצְּנִיעוּת שֶׁתְּלַוֶּה אוֹתָהּ לְאֹרֶךְ כָּל יָמֶיהָ, כִּי הֲרֵי בְּמִלּוּי רְצוֹנָהּ הָעַכְשָׁוִי שֶׁל הַבַּת וְהָרַחֲמָנוּת הַדִּמְיוֹנִית הַזּוֹ, הִיא כְּמַאֲכִילָה טְרֵפָה לְבִתָּהּ הַדּוֹרֶשֶׁת אֹכֶל טָרֵף מָתוֹק לַחֵךְ. וְיוֹתֵר מִזֶּה - הֲרֵי שֶׁבְּכָךְ הִיא מַדְרִיכָה אֶת בִּתָּהּ לְהָקֵל בַּנּוֹשֵׂא הֶחָמוּר בְּיוֹתֵר, אֲבִיזְרַיְהוּ דְּגִלּוּי עֲרָיוֹת, וְאִם כֵּן, מַה תַּעֲבִיר כְּבָר אוֹתָהּ בַּת לְבִתָּהּ הָלְאָה וְהָלְאָה?

וַהֲלֹא, כָּל הַמְרַחֵם עַל הָאַכְזָרִים, סוֹפוֹ מִתְאַכְזֵר עַל הָרַחֲמָנִים. אִם נָקוּם אָנוּ וּנְרַחֵם עַל יִצְרֵנוּ וְיִצְרֵי בָּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ הָאַכְזָרִיִים לְנִשְׁמוֹתֵינוּ, וְנִתֵּן לָהֶם אֶפְשָׁרוּת לְפֻרְקָן וְשִׁחְרוּר, סוֹף שֶׁנָּבוּז וּנְזַלְזֵל וְנִתְאַכְזֵר עַל הָרַחֲמָנוּת שֶׁיֵּשׁ לְרַחֵם עַל נִשְׁמָתֵנוּ, וּנְאַבֵּד כָּל רֶגֶשׁ רַחֲמָנוּת עַל עַצְמֵנוּ אָנוּ בְּאִבּוּד הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה לְגַמְרֵי, וּבְהַצְדָּקַת מַעֲשֵׂינוּ עַל יְדֵי הֶתֵּרִים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים לְמִינֵיהֶם.

וּלְעֻמַּת זֹאת - מַה שְׂכָרָהּ שֶׁל הַצְּנִיעוּת, מוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת נָשֹׂא:

לְפִיכָךְ "אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּוֹרִיָה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ" - שֶׁצְּרִיכָה הָאִשָּׁה לְכַסּוֹת עַצְמָהּ בְּזָוִיּוֹת בֵּיתָהּ. וּמַה שְׂכָרָהּ? - בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ". מַהוּ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים? מַה זַּיִת זֶה, בֵּין בַּחֹרֶף בֵּין בַּקַּיִץ, אֵינוֹ מַשְׁלִיך הֶעָלִים שֶׁלּוֹ, וְתָמִיד יֵשׁ בּוֹ חֲשִׁיבוּת עַל כָּל הָאִילָנוֹת - כָּךְ בָּנֶיהָ יַעֲלוּ בַּחֲשִׁיבוּת עַל כָּל שְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם.

וְלֹא עוֹד,

אֶלָּא, שֶׁבַּעֲלָהּ מִתְבָּרֵךְ בַּכֹּל, בִּבְרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה (בְּרוּחָנִיּוּת), וּבִבְרָכוֹת שֶׁלְּמַטָּה (בְּגַשְׁמִיוּת)" בְּעֹשֶׁר, בְּבָנִים וּבִבְנֵי בָּנִים.

הֲרֵי שֶׁזּוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשָּׁה וּשְׁמִירָה עַל בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ וְעַל בַּעֲלָהּ.

תוכן העניינים

מראות הצובאות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה